30 חודשי מאסר בגין איומין וגניבה ממתדלק בתחנת דלק בגבעת אולגה

 

                                                  גזר דין


א. כלליביום 8.6.14 ולאחר שנשמעו 8 עדים וביניהם המתלונן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן (סומן "א" – להלן: "כתב האישום") והורשע בביצוע העבירות הבאות:1. דרישת נכס באיומים, לפי סעיפים 404 סיפא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); 2. גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין. 
הצדדים לא הגיעו להסדר טיעון בדבר העונש שיושת על הנאשם והוריתי על הגשת תסקיר שרות המבחן. למרבה הצער, בשל עומס עבודה ביקש שרות המבחן לדחות את הגשת התסקיר לאחר פגרת בתי המשפט, אולם ב"כ הנאשם ויתר על התסקיר בטענה שהנאשם נתון זמן רב מדי בתנאי מעצר, שהינם קשים מתנאי המאסר. 
ב. עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם1. בלילה שבין 11/3/14 ל- 12/3/14 עבד חיים יהודה מרגוליס כמתדלק בתחנת הדלק "דלק" בגבעת אולגה, על כביש 2 (להלן: "המתלונן"). 2. בתאריך 12/3/14 סמוך לשעה 02:40, הגיעו הנאשם ונתנאל באבו (להלן: "באבו") אל תחנת הדלק, כשהם רעולי פנים, כשלראשו של באבו קשורה חולצה ולראשו של הנאשם פאה, והן מצויידים במברג ובסכין. 3. הנאשם ובאבו ניגשו למתלונן, הניפו כלפיו את המברג והסכין בתנועות מאיימות ודרשו ממנו בצעקות לתת להם את הכסף שברשותו. בפחדו מהנאשם ומבאבו, הוציא המתלונן מכיסו כ- 400 ₪, פדיון תחנת הדלק, ומסר להם אותו.  לאחר מכן ברחו השניים מהמקום כשהכסף ברשותם. 4. במעשיהם המתוארים לעיל דרשו הנאשם ובאבו מהמתלונן, בצוותא חדא, מהמתלונן כ- 400 ₪ מפדיון תחנת הדלק בכוונה לגנבם, תוך שימוש באיומים וכשהם מצוידים בנשק קר וכן נטלו ונשאו כסף בלי הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו. 

ג. ראיות לענין העונש
מטעם המאשימה הוגש גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ט/1). על אף גילו הצעיר, "הספיק" הנאשם לבצע עבירות רבות והורשע פעמיים בבית משפט השלום לנוער בחיפה, ופעמיים בבית משפט השלום בחדרה. בפעם הראשונה הורשע הנאשם בשנת 2009 בגין עבירות של תקיפה סתם וגניבה ונדון ע"י בית משפט השלום לנוער ל- 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. באותה שנה הורשע הנאשם שוב, ע"י בית משפט השלום לנוער בגין 10(!) עבירות של סחיטה באיומים ועבירה אחת של בריחה ממשמורת חוקית ונדון ל- 24(!) חודשי מאסר בפועל. הנאשם הורשע בשלישית, בשנת 2011, בגין עבירת נסיון להתפרצות והפרת הוראה חוקית ונדון ע"י בית משפט השלום בחדרה ל- 9 חודשי מאסר בפועל. לאחרונה הורשע הנאשם בפעם הרביעית, בשנת 2013, בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ונדון ביום 2.7.13 ל- 3 חודשי מאסר בפועל. 
את העבירות נשוא התיק שבפני ביצע הנאשם בחלוף כ- 8 חודשים מהרשעתו האחרונה מחודש מרץ 2014. 
מטעם הנאשם הוגש מכתבו (ס/1), בו פירט את נסיבות חייו הקשות, כנער שאמו נפטרה בהיותו כבן 13 שנים בלבד, אביו נשא אישה אחרת והוא נשאר בודד בעולם וכך החל להתדרדר, לדבריו, לחברת שוליים ולמוסדות. במכתבו, הביע הנאשם את צערו וחרטתו על מעשיו וביקש הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. לטענתו, לפני שביצע את העבירה עבד באילת, התרחק מסביבתו וחבריו ושם לא הסתבך בעבירות אולם, משחזר לאזור מגוריו בחדרה כדי לסעוד את אביו המבוגר והחולה, נגרר שוב לביצוע העבירה עם חברו. הנאשם טען במכתבו כי הוא מבין שהוא זקוק לטיפול, אותו הוא מעוניין לעבור בין כותלי הכלא. 

ד. טיעוני הצדדים לעניין העונש
1. טיעוני ב"כ המאשימהבטיעונה בכתב (ט/2) ציינה ב"כ המאשימה כי אמנם הנאשם הודה ולא ניהל את המשפט עד תומו, אולם יש להתחשב בכך ש- 8 עדים העידו, ביניהם המתלונן, כבן 50, שאי הנעימות שבהעדתו לא נחסכה ממנו.לטענת ב"כ המאשימה, נסיבות העבירה חמורות כיוון שהנאשם בחר, ביחד עם שותפו, ליטול כספו של מתדלק במשמרת לילה– פדיון תחנת הדלק - תוך איומים בסכין ומברג כשהם רעולי פנים והנאשם חובש פיאה, תוך צעקות ואיומים, ואף גנב את כספו של המתדלק. עבירות כאלה פוגעות לדעתה בתחושת הבטחון האישי של אנשים תמימים המנסים להתפרנס ומשאירים משקעי נזק אצל הקורבנות. 
לצורך קביעת מתחם "העונש ההולם" ביקשה ב"כ המאשימה להתחשב בנסיבות לחומרה כגון: התכנון המוקדם, ביצוע העבירה בצוותא תוך שימוש בכלי נשק קרים, בלילה, תוך הסתרת הזהות. 
על פי "מדיניות הענישה הנהוגה" ותוך התחשבות בערכים החברתיים הנ"ל שנפגעו, ביקשה ב"כ המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 2–4 שנות מאסר בפועל, בתוספת מאסר מותנה מרתיע, פיצויים למתלונן וקנס. בתוך המתחם ביקשה לקבוע את העונש סמוך לרף הגבוה בשל עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר לדעתה לא נרתע - על אף 4 מאסרים בפועל שנגזרו עליו בעבר – מלהמשיך ולבצע עבירות חמורות המסכנות את הציבור ולדעתה, הוא סיגל לעצמו אורח חיים עברייני ומהווה סכנה לציבור. 

2. טיעוני ב"כ הנאשםב"כ הנאשם הגיש אף הוא טיעון כתוב (ס/2) וטען כל שניתן לטעון לזכות מרשו. מבלי להקל ראש בחומרת העבירות, ביקש הסניגור להתחשב לקולא בהודאת הנאשם אשר חסכה עדותם של עשרות עדים נוספים וזמן שיפוטי רב, המהוָוה בעיניו גם ביטוי לחרטה אמיתית של הנאשם והפנמת חומרת העבירות על ידו. לטענת הסניגור, הנאשם ביצע את העבירות על רקע "מצוקה כלכלית... ללא מחשבה תחילה...(ו)הנאשם לא הפיק כל טובת הנאה מביצוע המעשה". (בכך שגה הסניגור כיוון שהנאשם קיבל מהמתלונן 400 ₪, פדיון תחנת הדלק).