הנאשם, כבן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, חובת פוליסה ובשיבוש מהלכי משפט.
הנאשם הודה, כי ביום 21.2.2009, נהג ברכב אף שתוקף רישיון הנהיגה שלו פג בשנת 2005 ועל אף שרישיון הנהיגה שלו נפסל שלוש פעמים. ברור, כי כתוצאה מכך, נהג הנאשם גם ללא פוליסת ביטוח תקיפה.
ביום האירוע, נהג הנאשם ברח' עזה בירושלים, כאשר מערכת החימום של הרכב לא הייתה תקינה, וחלונות הרכב היו מכוסים באדים באופן שחסם את שדה ראייתו, מלבד קטע קטן בחלון הקדמי. הוא פגע במנוחה אשר חצתה את הכביש.
כתוצאה מהתאונה, נפלה המנוחה על המדרכה, איבדה את הכרתה ונפצעה באורח קשה. כעבור חודש נפטרה המנוחה (ילידת 1919) מפצעיה בבית החולים.
בהמשך כתב האישום, בו הודה הנאשם, צוין, כי על אף שהנאשם ידע כי פגע במנוחה, הוא המשיך בנסיעה ונמלט מהמקום מבלי לדווח למשטרה.
לאחר מכן, התקינו הנאשם ואחיו מראה חדשה במקום זו שניתקה במהלך התאונה, וזאת במטרה להסתיר את הנזק שנגרם לרכב במהלך התאונה ובכוונה למנוע ו/או להכשיל הליך שיפוטי.
במסגרת ההסדר, הוסכם, כי התביעה תטען לעונש מאסר לתקופה של שלוש שנים, לפסילת רישיון נהיגה ולמאסר על תנאי וההגנה תטען לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן.
יצוין, כי בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשם עבירת הריגה בנגוד לסעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (שהעונש המכסמיאלי בגין עבירה זו הינו 20 שנה) וכן עבירה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו תשע שנות מאסר).
כפי שציין ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, בעקבות תיקון כתב האישום, הורשע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו מאסר 3 שנים) ובעבירה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64א' (א) לפקודת התעבורה (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו מאסר 7 שנים).
התובע ביקש להטיל על הנאשם שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה משמעותית ארוכה.
ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות או במאסר קצר לתקופה של כשבעה חודשים.
כל צד הגיש פסיקה התומכת, לטענתו, בגישתו ואולם, כידוע, הענישה הינה אינדוידואלית, וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.
שירות המבחן ציין את מצבו המשפחתי של הנאשם ואת העובדה, כי לנאשם אח שמת בנסיבות בלתי ברורות בחודש האחרון. בנוסף, ציין, את בעיות הבריאות של האב.
שירות המבחן התרשם, כי ברקע למעשיו ולהתייחסותו של הנאשם לעבירות, נמצאים דפוסי התנהגות מניפולטיביים ונטיה למזער חשיבותן של עבירות תנועה והגמול העונשי בצידן.
בסיכומו של תסקיר, המליץ שירות המבחן "
כי בשיקולי הענישה יילקחו בחשבון היותו אב למשפחה, מצבו הנפשי עקב מות אחיו והבעת חרטה אותנטית על התנהגותו ותוצאותיה הטראגיות". שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
עיון בגיליון הרשעותיו התעבורתיות של הנאשם, מעלה, כי לפניננו עבריין תנועה סדרתי, אשר לחובתו לא פחות מ-120 הרשעות קודמות!
הנאשם קיבל רישיון נהיגה בשנת 1995 ועד שנת 2006 (מועד בו לא חודש רישיונו), ביצע עבירות תעבורה כמעט ללא הפסק והפגין זלזול חמור בחוקי התעבורה. אומנם, חלק מהרשעותיו הקודמות של הנאשם הינן בגין עבירות טכניות, ואולם ניתן למצוא בהרשעותיו הקודמות של הנאשם גם עבירות חמורות כגון: אי ציות לתמרורים, נהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש ועוד כהנה וכהנה.
חומרה מיוחדת יש לראות בעובדה, שהנאשם נהג ברכב למרות שהיה תחת פסילה ולמרות ששדה הראייה שלו היה מוגבל ובכך שב והפגין זלזול בחוקי התעבורה.
המחוקק בחר להחמיר בענישה בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה במובן זה שהעונש המכסימאלי בגין העבירה הינו שבע שנות מאסר ואילו העונש המכסימאלי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו שלוש שנות מאסר בלבד.