אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין בקשה להחזרת קטין חטוף לארה"ב בהתאם לחוק אמנת האג

פס"ד בעניין בקשה להחזרת קטין חטוף לארה"ב בהתאם לחוק אמנת האג

תאריך פרסום : 01/05/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
42343-12-22
16/03/2023
בפני סגנית הנשיא השופטת:
רותם קודלר עיאש

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד רינת סולימני
נתבע:
פלוני
עו"ד שרון סגל
עו"ד ענבר ישראלי
פסק דין
 

 

בפסק דין זה תוכרע בקשת המבקשת להחזרת קטין בן כשנתיים מישראל לארה"ב. הבקשה הוגשה בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991 (להלן: "חוק אמנת האג") אשר הן מדינת ישראל והן ארה"ב חתומות עליה.

 

הבקשה מכח אמנת האג הוגשה לבית המשפט בישראל ב 19.12.2022 כ-7 חודשים לאחר הגעת הצדדים לישראל. ההליכים המשפטיים מתנהלים בישראל מאז 24.8.2022 וכבר ביום 30.10.2022 הגישה המבקשת כאן בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגד הקטין במעמד צד אחד ביום 24.8.2022 . בהיבט זה של סעיף 12 לחוק האמנה, אין מניעה לצוות על החזרת הקטין שעה שההליכים בבית משפט זה נפתחו בטרם חלפה תקופה של שנה ממועד אי ההחזרה.

 

1. רקע עובדתי שאינו במחלוקת:

 

  • המבקשת יהודיה, ילידת פרו שגדלה והתגוררה בפרו עד גיל 14 ואח"כ בארה"ב כל חייה. אזרחית ותושבת אמריקאית וכן אזרחית ישראלית מכח נישואיה למשיב.

  • המשיב יהודי, יליד ישראל שגדל בישראל ועבר לארה"ב עם נישואיו למבקשת, אזרח ישראלי ואזרח אמריקאי מכח נישואיו למבקשת.

  • הצדדים הכירו בשנת 2015 בהוואי, שם גרה המבקשת באותה עת, במהלך ביקור המשיב שם. הצדדים נישאו זה לזו בישראל ביום 31.12.2015 במהלך ביקור בישראל, אז חזרו לארה"ב והתגוררו שם. ביום 14.8.2020 נולד בנם הקטין בעת מגוריהם באורגון. בינואר 2022 נפרדו והמבקשת עברה עם הקטין להתגורר בפלורידה.

  • בחודש מאי 2022 הגיעו הצדדים יחד עם הקטין לישראל, המבקשת טוענת שלצורך ביקור והמשיב טוען שהגיעו לצורך השתקעות בישראל. בחודש אוגוסט 2022, נקט המשיב כאן בישראל בהליך יישוב סכסוך כנגד המבקשת ומאז מנהלים הצדדים הליכים בבית משפט זה, כאשר המבקשת חפצה לשוב יחד עם הקטין לארה"ב, והמשיב מתנגד לכך.

  • יוזכר בקצרה כי במסגרת הליכי יישוב סכסוך ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין במעמד צד אחד (צו שניתן במהלך פגרת הקיץ ע"י שופט תורן), הצו בוטל על פי החלטת בית משפט זה, אשר התיר את שובו של הקטין לארה"ב אך החלטתו של בית המשפט בוטלה במסגרת הליכים בבית המשפט המחוזי. בסמוך לאחר מכן, הוגשה התובענה שבכותרת ומכאן פסק דין זה.

     

    2. טענות המבקשת בתמצית

      • המבקשת טוענת כי הצדדים הכירו לפני כ 7 שנים בהוואי, כאשר המבקשת התגוררה שם, והמשיב ביקר במסגרת ויזת תייר. הצדדים תוך זמן קצר החליטו להינשא זה לזו, כאשר המשיב ביקש מהמבקשת לערוך את החתונה בישראל, על מנת לאפשר למשפחתו להשתתף באירוע.

      • רק לצורך ההתארגנות לחתונה שהו הצדדים זמן מה טרם החתונה ולאחר החתונה בישראל ושבו לארה"ב, שם התגוררו בתחילה יחד ולאחר מכן בנפרד לאחר פרוץ המשבר הזוגי.

      • המבקשת טוענת כי חיי הצדדים ידעו עליות ומורדות ולפני כשנה, עוד בהיותם בארה"ב, עברו להתגורר בנפרד, בהסכמה, כאשר המשיב המשיך לשאת בכל עלויות המחייה של המבקשת ובנם המשותף והיא חזרה לגור בפלורידה והוא חי בפורטלנד מקום מגוריהם המשותף האחרון.

      • המבקשת מדגישה כי מעבר מגוריה לפלורידה נעשה בסיוע ובליווי המשיב, ולאחר שהתמקמה בפלורידה, שב לפורטלנד.

      • המבקשת טוענת כי לאחר מעבר המגורים לפלורידה, בסיום תקופת ההתארגנות, במהלכה גרה בבית אמה, החלה לחפש בית עבורה ועבור הקטין, וכאשר מצאה בית הולם, הסכים המשיב לרכוש עבורה את הבית, הגיע לפלורידה כדי לטפל בכל הנחוץ ואז שב לפורטלנד. המבקשת טוענת כי לאחר שהתברר לה שרשם את הבית בפלורידה על שמו בלבד, דרשה ממנו להסיר את שמו מהבית בפלורידה והואעשה זאת בכפוף להסרת שמה מהבית באורגון, כך שהבית באורגון רשום על שם האיש, והבית בפלורידה רשום על שם האישה.

      • המבקשת מציינת כי הסדירה וארגנה את הבית בפלורידה עבורה ועבור הקטין ושלושה שבועות טרם הגעתם לביקור בישראל, רכשה מוצרי חשמל, על מנת שיסופקו שבועות ספורים לאחר מכן בעת שהות הצדדים בישראל, שכן לטענתה היה ברור לה כי תשוב לביתה תוך זמן קצר.

      • המבקשת טוענת כי בנם של הצדדים היה בגן הסמוך למגוריהם בפלורידה, וטרם הנסיעה לישראל, הודיע המבקשת לצוות הגן כי נוסעים לטיול והקטין ישוב למסגרת עם שובם לפלורידה.

      • המבקשת מציינת כי עוד בשהותם בארה"ב נוכח המשבר הזוגי שוחחו על אפשרות לגישור בארה"ב.

      • המבקשת מצינת כי אכן המשיב ציין באזניה רצונו לשוב לישראל, אך שעה שהעסק ובתיהם של הצדדים נמצאים בארה"ב, הסכימה לבוא עמו לביקור שכן ממילא לא עבדה והיתה פנויה לכך.

      • המבקשת טוענת כי ביחס לבקשת המשיב לעבור לגור בישראל, היא סרבה, אך אמרה שבעת הביקור היא "תראה איך החיים בישראל".

         

      • המבקשת מצרפת לבקשתה תכתובות ואסמכתאות בעניין מעבר המגורים לפלורידה, השתתפות הקטין בגן בפלורידה, ומסרונים בין הצדדים בענין ההתארגנות לקראת הנסיעה לישראל, כולם נספחים בבקשה.

      • המבקשת טוענת כי זמן קצר לאחר שהגיעה לישראל, שכר המשיב דירה למגוריו, בה היה גם חדר נפרד למבקשת ולקטין, כאשר המשיב ביקש ממנה לחתום על הסכם השכירות, היא עשתה כפי שנתבקשה מבלי שקראה או הבינה את משמעויות ההסכם ואף הצדדים ניגשו יחד למשרד הקליטה, לטענתה לבקשתו של המשיב, כדי לרשום את המבקשת לאולפן. הצדדים אף רכשו מיטות שכן המשיב הבהיר כי לאחר שובה של המבקשת לארה"ב הוא מתכוון להמשיך לגור באותה דירה. במקביל על פי טענת המבקשת, התקיים ביניהם שיח, במסגרתו טען המשיב כי חפץ בשלום בית ואף דרש ממנה להשכיר את דירתה בפלורידה, דרישה לה סרבה ואף מצרפת הודעה שנשלחה ב- 3.6.2022 למתווך בארה"ב בו היא מבהירה כי אינה מתכוונת להשכיר את ביתה בפלורידה.

      • במהלך חודש יולי, השהות של המבקשת והמשיב באותו בית הפכה קשה, ולפיכך היא לקחה את בנם המשותף ואת חפציהם ועברה לבית אמו של המשיב, שם התכוונה לשהות עד לשובה לארה"ב, לאחר שתשוב מטורקיה שם נקבע לה ניתוח רפואי. לאחר חזרתה מטורקיה ובמהלך חודש אוגוסט טוענת המבקשת כי ציינה בפני המשיב כי היא מעוניינת לשוב לארה"ב ואז התגלה לה כי הוא פתח בהליכים משפטיים. לאחר פרוץ ההליכים המשפטיים, הפכו היחסים בין המבקשת למשפחתו של המשיב למתוחים ועל כן היא ביקשה ממנו לאפשר לה לעבור להתגורר בדירה אותה שכר, כדי שתהיה לה פרטיות עד שובה לארה"ב והוא נעתר לבקשתה.

      • המבקשת טוענת כי במהלך כל התקופה המשיב הפעיל עליה לחצים בלתי סבירים להשאר בישראל, לרבות בפיתויים כספיים ואמירות שחזרה לארה"ב תשאיר את הקטין ללא אבא, דרך עבור לאיומים כי ישאיר אותה חסרת כל. המבקשת מציינת כי תחילה הפעיל מכבש לחצים רגשיים, הדגיש עד כמה היה נדיב כלפיה, רכש לה בית ודאג לכל מחסורה, כאשר גם משפחתו שהיו עמה בקשרים טובים ביקשו ממנה שוב ושוב לשקול והיא מתוך נימוס והכרת תודה, אמרה שתשקול, אך לבסוף הודיעה כי אינ ה מעוניינת או יכולה לעבור לגור בישראל.

      • המבקשת מבהירה כי למרות מאמציו של המשיב היא סירבה להישאר, הודיעה כי מיצתה את החופשה בישראל ומעוניינת לשוב לארה"ב. בעקבות הודעתה, פתח המשיב בהליכים משפטיים, הסתיר את העובדה שהצדדים נפרדו עוד טרם הגעתם לישראל, ואת העובדה שהיא ובנה הגיעו רק לביקור, וכי למעשה מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בעניינם של הצדדים. כל זאת, כאשר המבקשת שאומנם קיבלה את המסמכים אך אינה קוראת עברית היטב, לא קראה אותם ולא הבינה לעומק את מהות ההליכים, פנתה לסיוע המשפטי אך הפגישה נדחתה ורק בספטמבר גילתה כי למעשה יש צו עיכוב יציאה בעניינו של הקטין.

      • המבקשת טוענת כי למעשה מצאה עצמה בארץ זרה, נאבקת מול הרעיון שעליה להישאר בישראל, היא התייצבה ליחידת הסיוע כפי שנדרשה ולאחר הפגישה, ניסתה לדבר על לבו של המשיב, כאשר באותה פגישה שהוקלטה על ידה, המשיב הודה כי טרם הגעתם לביקור בישראל התחיבי לאפשר לה לשוב לביתה בפלורידה, כאשר היא תחליט.

      • המבקשת טוענת כי בד בבד עשתה מאמצים למצוא יצוג ראוי אך נוכח חגי תשרי ומגבלות השפה הדבר לקח זמן וגם לאחר שהסדירה ייצוג לצורך ביטול עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין, המשיך המשיב במסכת איומים כי יגרור אותה להליכים משפטיים ממושכים, בסופם היא תשאר חסרת כל. המשיב לטענת המבקשת אמר לה כי אינו יכול לאפשר לה לשוב לארה"ב כי אמו נקשרה לקטין ולכן עליה ועל הקטין להשאר. המבקשת מציינת כי המשיב הפסיק את התשלומים בגין כרטיס האשראי של המבקשת ואף זעם עליה שהוציאה כספים לצורך ייצוג משפטי, כל זאת בעוד שהתברר כי כבר עם הגיעו לישראל, הסדיר עבור עצמו ייצוג משפטי, ואף משך כספים רבים מהחשבון המשותף בארה"ב.

      • המבקשת מבהירה כי למעשה באת כוחה מייצגת אותה תוך הסדרת תשלום שכ"ט רק בהמשך, שכן אינה יכולה לשלם לה נכון לעת הזו.

      • המבקשת מציינת כי למעשה היא מצויה במלחמת חורמה שפתח נגדה המשיב, כאשר היא תלויה בחסדיו באופן מוחלט, הוא מחזיק בה כבת ערובה בישראל ומאיים עליה בתביעות נוספות תוך שהוא מחזיק בכל הכספים המשותפים.

      • המבקשת מציינת כי למעשה היא נמצאת בישראל, מדינה זרה ללא משפחה, ללא כסף מבלי יכולת לעבור ולהתפרנס, שנקלעה לסיוט שהיא מקווה שיסתיים בקרוב.

      • המבקשת מדגישה כי מעולם לא גרה בישראל, למעט מספר חודשים טרם הכירה את המשיב בשנת 2014, כאשר שהתה במדרשה ב*****. כל חייה, רכושה וחפציה וחפצי הקטין נמצאים בבית בפלורידה.

      • המבקשת מדגישה כי היא ובנה אינם ומעולם לא היו תושבי ישראל, נמצאים פה בכפייה תוך שנמנע מהם לשוב לביתם בפלורידה, בניגוד להוראות החוק.

      • המבקשת מבהירה כי אומנם הגיעה בהסכמה לביקור בישראל, אך הסכמתה היתה לביקור בלבד.

      • המבקשת מדגישה כי למעשה המשיב נקט בהליך, במסגרתו הוא מונע מהקטין לצאת מישראל ובכך למעשה מבצע "חטיפה" של הקטין לישראל, כאשר אלולא צו העיכוב, היו המבקשת ובנה כבר חוזרים לארה"ב.

      • המבקשת מפנה לכך שבע"א 7206/93 נקבע כי לא נדרשת "חטיפה" במובן המילולי של הדבר, ואי החזרת הקטין לביתו, כמוה כחטיפה.

      • המבקשת מדגישה בבקשתה כי לא יכול להיות חולק כי הצדדים והקטין גרו בארה"ב כל חייהם המשותפים וגם נכון לעת הזו, נכסיהם והעסק שלהם נמצאים בארה"ב ומבקשת כי ביהמ"ש יורה על השבת הקטין לפלורידה ארה"ב ללא דיחוי תוך חיוב המשיב בהוצאות גבוהות לדוגמא ולכל הפחות בהוצאות ריאליות בגין כל ההליכים אליהם נגררה המבקשת.

         

        3. טענות המשיב בתמצית

        • המשיב טוען כי אמנת האג אינה חלה במקרה זה, נוכח הסכמת המבקשת לעבור לישראל יחד עם הקטין לאחר שביצעה עליה, למדה באולפן, רכשה רכב בארץ וקיבלה רשיון נהיגה ישראלי ביום 6.10.22.

        • המשיב טוען כי המבקשת חתמה על חוזה שכירות ב*** למשך שנה, קיבלה מעמד של תושבות בישראל, לאחר שחתמה על שאלון לקביעת תושבות לפיו הגעתה ארצה היא מתוך כוונה ולצורך התיישבות כאשר מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא בארץ.

        • המשיב טוען כי גם אם תחול אמנת האג, הרי שהצדדים חוסים תחת ההגנה שבסעיף 13א לאמנת האג, שכן המבקשת לטענתו ידעה והסכימה להשתקע בארץ יחד עם הקטין, עת הגיעו לישראל בתאריך 11.5.2022, תוך שרוכשים כרטיס טיסה לכיוון אחד בלבד.

        • המשיב טוען כי טענת המבקשת כי הקטין נחטף אינה סבירה, ואינה עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, שכן המבקשת הגיעה לישראל יחד עם הקטין בהסכמה ובכוונתה היה להשתקע בישראל.

        • המשיב טוען כי המבקשת היא שניסתה לחטוף את הקטין למדינה זרה לאחר שהוא לא נענה לגחמותיה ולנסיונות הסחיטה שלה.

        • המשיב טען בתשובתו כי המבקשת לא הגישה חוות דעת לגבי הדין הזר, אלא שיובהר כי בהמשך הוא עצמו הגיש חוות דעת שתורגמה ומצויה בתיק וכן המבקשת הגישה חוות דעת, אלא שחוות דעת זו נפסלה שכן הוגשה ע"י עו"ד בארה"ב שמייצג אותה בהליכי הגירושין שנקטה בהם שם.

        • המשיב טוען כי הבקשה מכח אמנת האג הוגשה לאחר כמעט 8 חודשים להגעתם ארצה של הצדדים, כאשר אין תביעת משמורת באף אחת מהמדינות.

        • המשיב מציין כי ביום 24.8.2022 הגיש בקשה לעיכוב יציאת הקטין מן הארץ וניתן צו במעמד צד אחד, אשר לטענתו נמסר למבקשת במסירה אישית ביום 26.8.2022.

        • עוד מציין המשיב כי הגיש תביעה בעניין משמורת משותפת לבית משפט למשפחה בבאר שבע ביום 16.11.2022 וזאת בשים לב לכך שהקטין מבלה הן עם המבקשת והן עמו במהלך כל יום.

        • המשיב טוען כי מעבר המבקשת יחד עם הקטין לארה"ב לא יאפשר למשיב קיום הורות זו ותשלול ממנו זכותו הבסיסית כהורה.

        • המשיב טוען כי במסגרת הליכי הערעור בבית משפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לבטל את עיכוב יציאה מן הארץ, הבהיר בית המשפט המחוזי כי טובת הקטין היא שתכריע את הענין.

        • המשיב טוען כי עסקינן בילד בן כשנתיים ו-4 חודשים בלבד שהתגורר כשנה מחייו באורגון, 3 חודשים בפלורידה, ולאחר מכן כ 8 חודשים בישראל.

        • המשיב טוען כי אף אחד מהצדדים אינו תושב פלורידה ואף אין זכאות לקבל תושבות בפלורידה.

        • המשיב טוען כי משמעות עקירת הקטין מישראל היא נתק מוחלט בין האב לקטין, דבר שאיננו לטובת הקטין.

        • המשיב מציין כי הקטין כמו גם הוריו דובר עברית ואנגלית ובעל תעודת זהות ישראלית ותושב ישראל.

        • המשיב טוען כי המבקשת מסתירה כי היא בעלת אזרחות ישראלית, מוכרת בביטוח הלאומי ובקופ"ח לאחר שמלאה את כל המסמכים הנדרשים. כמו כן מציין כי התגוררה בישראל ב*** עוד טרם הכירה את המשיב. המשיב מציין כי למבקשת אין עבודה בישראל אך גם אין לה עבודה בארה"ב.

        • המשיב טוען כי המבקשת ארזה כמעט את כל חפציה בארה"ב ואף ביקשה להעביר את רכבה מארה"ב לישראל ורק לאחר שנכחה בגובה העליות, החליטה לרכוש בארץ רכב אחר וביצעה רכישות נוספות עבור הדירה ששכרה ב*****.

        • המשיב טוען כי המבקשת הוציאה רישיון נהיגה ישראלי, ביטלה את הביטוחים שהיו לה בארה"ב, ביקשה לרשום את הקטין לגן בארץ ומילאה טפסים במשרד העליה והקליטה, לרבות שאלון לקביעת תשובות, הנפקת תעודת זהות ישראלית לילד, הוסיפה שם עברי לשמה, למדה באולפן עברית חמישה חודשים ואף במספר הודעות לאחיו של המשיב רשמה כי בכוונתה לעבור לישראל.

        • המשיב טוען כי טרם נישואי הצדדים, נישאה המבקשת פעמיים לאזרחי ארה"ב בנישואין פיקטיביים ולכן קיבלה אזרחות בארה"ב כאשר יש לה תושבות בשתי מדינות בלבד, בישראל ובאורגון שכן הצדדים התגורר באורגון ב 5 השנים האחרונות.

        • המשיב טוען כי המבקשת היא זו שפעלה במלכת מחשבת ויד אומן כדי ליצור מצג שווא כאילו ביתה הוא בפלורידה, אולם בפועל בטרם הנישואין ובמהלך כל חייהם המשותפים של הצדדים, תכננו וידעו שני בני הזוג כי מקום מגוריהם הוא בישראלו בנם יגדל ויתחנך בארץ.

        • המשיב טוען כי המבקשת הפעילה עליו לחצים כבירים להענות לגחמותיה, הפצירה בו לעזוב את דירתם השכורה, הפצירה בו לרכוש לה רכב בארץ, לא פחות מג'יפ שנתון 2021, הכל תחת איומים כשהוא נענה לכל בקשותיה, פרט לדרישה לרכישת בית בארץ, כמו הבית בפלורידה במליוני שקלים, כאשר הסביר לה כי אין ביכולתו כרגע לרכוש בית כזה, החליטה לעשות שימוש בכלים המשפטיים ובאמנת האג כדי שיכנע לדרישותיה.

        • המשיב טוען כי אף במהלך ניהול ההליכים כאן העלימה המבקקשת את הקטין למשך 14 ימים ומנעה ממנו לראות את בנו עד להתערבות בית המשפט המחוזי, ומעשיה מעידים יותר מכל על כוונותיה להרחיק את הקטין מאביו.

        • המשיב טוען כי למעשה למבקשת אין מקום תושבות קבוע, היא נולדה בפרו, בגיל 14 עברה עם אמה לארה"ב ונדדה בין מדינות שונות, עד שהכירה את המשיב שהיה בחופשה בהוואי.

           

        • המשיב טוען כי לאחר נישואיהם ב 31.12.2015 טסו לארה"ב כדי להקים את עסקו של המשיב, שניתן להפעילו מרחוק, ובמטרה לשוב ולחיות בארץ.

        • המשיב מציין כי תחילה גרו בוושינגטון אח"כ עברו לשיקגו ואז לפורטלנד באורגון, שם נולד הקטין.

        • המשיב מציין כי במהלך נישואין בארה"ב התגורר בארבעה מדינות שונות ובשמונה דירות שונות.

        • המשיב טוען כי באורגון נמצא מקום המגורים האחרון של הצדדים, גם שם אין למבקשת עורף משפחתי או נכסים כמו בישראל.

        • המשיב טוען כי המבקשת מנסה להטעות את בית המשפט כאשר היא מציירת תמונה כאילו חיה כל חייה בפלורידה בבית בסמוך לאמה, שכן היא יחד איתו נדדה ממדינה למדינה כל חייה, תוך שהיא מרוחקת מאמה ומשפחתה.

        • יתר על כן, המשיב טוען כי למבקשת כלל אין חברות בארה"ב וחברותיה הטובות אותן הכירה בהתנדבות בבית חב"ד ב*****, מתגוררות בארץ.

        • המשיב טוען כי המבקשת מחזירה לו רעה תחת טובה, לאחר שרכש עבורה רכב, נושא במלוא ההוצאות החל ממגורים ועד להוצאות הכי קטנות של מותרות, שילם עבורה 10,000 דולר לניתוח פלסטי שביצעה בטורקיה בתחילת אוגוסט 2022, והיא בכל זאת פועלת מתוך נקם ללא ראיית טובת בנם הקטין.

        • המשיב מדגיש כי גם כיום מתגוררת המבקשת בדירה שכורה ב****, וכי בחודש יולי 2022 פעלה להבאת רכבה מארה"ב לארץ ודיי בכך כדי להבין את כוונותיה, שכן אדם שמתכנן לחזור לארה"ב לא מבקש להסדיר את הבאת רכבו לישראל.

        • המשיב טוען כי לא ניתן לקבל את טענות המבקשת שהגיעה לביקור בארץ ובחרה ללמוד במשך 5 חודשים עברית באולפן. המשיב טוען כי מטרת הלימודים באולפן היתה לחדד את העברית שלה, כדי לחזק את השפה במדינה בה היא מתכוונת לחיות.

        • המשיב חוזר במסגרת תגובתו פעמים רבות על טענתו כי מעולם לא בוצעה כל חטיפה של הקטין לישראל, הצדדים הגיעו יחד עם הקטין לישראל בהסכמה, כשהם מתכננים להשתקע בארץ ולא למטרת ביקור או טיול ולראיה שאף חתמו על הסכם שכירות לשנה.

        • המשיב מכחיש את טענת המבקשת כי היא לא ידעה על מה היא חותמת ואומר כי ידעה גם ידעה, ואף לראייה רכשה רהוט וחפצים בעשרות אלפי שקלים לדירה השכורה.

        • המשיב מכחיש את שיוכו החינוכי של הקטין לגן בפלורידה וטוען כי הקטין היה שבוע בלבד באותה מסגרת ומאז חלפו 10 חודשים, בנוסף טוען כי החתומה על המכתב מהגן אינה מוכרת לו ומעולם לא שמע את שמה בעבר זאת בניגוד לאמור באותו מכתב, כאילו לכאורה שני ההורים עודכנו באופן שוטף במתרחש בפעילות הגן. המשיב טוען כי מדובר במכתב שהוזמן ע"י המבקשת.

        • עוד טוען המשיב כי הצדדים ניהלו הליך גישור מסודר במדינת ישראל עם שני מגשרים, כאשר המבקשת ביקשה לבחור מגשר והיא זו שבחרה את המגשרת אך בפועל הגישור התפוצץ רק בגלל שהמשיב לא נענה לגחותיה הכלכליות של המבקשת.

        • המשיב טוען כי עד לפיצוץ הליך הגישור המבקשת מעולם לא סירבה להתגורר בישראל וכל המסמכים תומכים בכך.

        • המשיב אף מכחיש את טענת המבקשת כי איננה מבינה עברית,הוא טוען כי ידעה עברית עוד לפני לימודיה האחרונים באולפן ולטענתו לימדה בעצמה עברית בהוואי בבית חב"ד בשנת 2014.

        • המשיב מכחיש את הטענה בדבר איומים שאיים על המבקשת בוודאי בענין הרכושי טוען כי ההיפך הוא הנכון הוא ציין בפניה בכל עת שיעשה ככל יכולתו לדאוג לה ולבן הקטין, ואף לאמה שמתגוררת רחוק.

        • המשיב מאשר כי אכן חדל להעביר את משכורותיו לחשבון ממנו יורדים חיובי האשראי של המבקשת, שכן ההוצאות הגיעו לסכומים כבירים של עשרות אלפי דולרים בפרקי זמן קצרים ביותר כאשר עיקר ההוצאות הוא עבור מותרות של המבקשת.המשיב טוען כי למבקשת יש בישראל נכסים והתחייבויות כך למשל יש רכב בבעלותה בשווי של כ- 170 אלף ₪ שנרכש ביום 15.9.2022, יש לה רישיון נהיגה, דירה בשכירות מאובזרת ומרוהטת, חשבון בנק ישראלי וכרטיס אשראי ישראלי על שמה.

        • המשיב טוען כי רובו המוחלט של הביגוד והציוד של בני הזוג הגיע עמם ארצה.

        • המשיב מפנה לפסיקה במסגרתה הוא מתייחס להגדרת מקום המגורים הרגיל של קטין ומבהיר על פי הפסיקה כי מקום מגורים אינו ביטוי טכני ומבטא מציאות חיים ומשקף מקום שבו גר כרגיל הילד עובר לחטיפה, כאשר הבחינה המתמקדת בחי היום יום ולא בתכניות העתיד.

        • המשיב מפנה לכך שעל בית המשפט להתייחס לרק לאסכולה העובדתית בנוגע לקביעת מקום מגורים של הקטין אלא גם לאסכולה הכוונתית אשר מאפשרת בחינה של נתונים הנוגעים לכוונת ההורים והסכמתם למקום המגורים הרגיל החדש בשונה למקום המגורים בו גר הקטין ערב המעבר.

        • המשיב טוען כי על פי אסכולה זו יש לראות במעשיה ובהתנהגותה של המבקשת כי כוונתה הברורה היתה לעבור לישראל ולחיות בה.

        • המשיב אף טוען כי אלמנט הזמן שחלף ממועד החטיפה ועד לפתיחת ההליך מהווה שיקול וכך גם שאלת תום הלב, כאשר בעניינו טוען כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב מובהק ובשיהוי ניכר.

        • המשיב טוען כי למעשה ישראל הפכה למקום מגוריהם הקבוע של הצדדים ושל הקטין ואין בעבובה שבשלב מסוים שינתה במבקשת את דעתה כדי לשנות את המצב העובדתי הקיים ולפיו ישראל היא מקום המגורים הקבוע של הקטין ומשכך לטענתו יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ריאליות.

           

          דיון והכרעה

           

          4. ההסדרים שבאמנת האג באים להתמודד עם תופעה שהלכה והתפשטה בעולם הגלובלי של ימינו והיא "חטיפה בינלאומית" של ילד על ידי אחד מהוריו (בע"מ 672/06 פלוני נ' פלונית, ע"א 4391/96 רו' נ' רו, [פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים ).

           

          5.המטרה העיקרית של ההליך על פי האמנה היא להעניק "עזרה ראשונה" לשם החזרת המצב לקדמותו, קרי, השבת הקטין למקום המגורים שלו ולהורה שזכויות המשמורת שלו הופרו (בע"מ 5548/14 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים) , בע"מ 1930/14 פלונית נ' פלוני (5.6.2014). לשם כך אף נקבעו בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020   לוחות זמנים קצרים ומוגדרים לקיום ההליך ומתן הכרעה בו. ההכרעה בהליכים לגופם תבחן בבית המשפט המוסמך במקום מגוריו של הקטין.

           

          6.מתן תרופה של החזרה מיידית של קטינים למדינה ממנה נחטפו נועדה לבטל את הנזק שנגרם לילדים הקטינים כתוצאה ממעשה החטיפה, להרתיע חוטפים פוטנציאליים ולהגן על טובת הילדים באופן שההליכים בענין המשמורת יתנהלו בהקדם בפורום הנאות - במקום המגורים הרגיל של הקטינים.

           

          7.החוק קובע תנאים אשר בהתקיימם על בית המשפט להורות על החזרת הילד לאלתר (ראה סע' 3 לאמנה) וסעיף 12 לאמנה נוקט לשון קטגורית לפיה בהתקיים התנאים "תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר".

          בית המשפט הדן בבקשה להחזרת ילד עפ"י אמנת האג אינו נדרש לשאלת טובת הילד במובן הרגיל ולא לשאלת המשמורת הקבועה על הילד , אלא הוא בוחן האם יש להורות על החזרת הילד למקום מגוריו הרגיל ובית המשפט של מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא שיטפל ויכריע בנושא המשמורת.

           

          8.בענייננו הקטין אמנם הגיע לישראל בהסכמת הוריו, אולם האב בוחר להישאר בישראל ואילו האם רוצה לחזור לארה"ב, מקום המגורים הרגיל לטענתה של הקטין, מקום הולדתו שם התגורר עד להגעתו לראשונה בחייו לישראל.

           

          9.בפסק הדין שניתן ביום 14.5.2018 מפי כב' הש' י. עמית בבע"מ 2499/18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] הפנה הוא לכך שלטעמו המבחן הראוי לבחינת "מקום המגורים הרגיל" של הקטין הוא "המבחן העובדתי" כאשר במסגרת העובדות הרלוונטיות יש לתת משקל גם לכוונת הורי הקטין.

           

          הכרעה בשאלת מקום מגוריו הרגיל של הקטין

           

          10.מקום מגוריו הרגיל של קטין הינו המקום בו שהה דרך קבע עובר להרחקתו. לצורך קביעת מקום המגורים הרגיל אנו בוחנים את חיי היום יום של הקטין בעבר ולא את תוכניות העתיד או כוונותיהם של הוריו באשר למקום מגוריו. הלכה פסוקה היא כי "'מקום מגורים רגיל' הוא מונח מיוחד לאמנה אשר מתייחס למצב פיסי בתקופה עובר ל'חטיפה', משמע מהו מרכז חיי הילד בפועל עובר לחטיפה, ואין הוא מושפע מכוונות או מתייחס לכוונות בין בעבר, או בהווה ובוודאי לא בעתיד מצד הוריו או איזה מהם.

           

          יודגש - מקום מגורים רגיל הינו מונח עובדתי גיאוגרפי שאינו מושפע מכוונת הצדדים ומהסכמות לגבי עתידם, ככל שישנן.

          11.כמובן שיש להבחין בין קביעת מקום המגורים הרגיל של הקטין הנשענת על בחינה עובדתית של הימצאותו הפיזית, לבין טענות הגנה המונעות החזרת הקטין מכוח סע' 13 (א) לאמנה שעניינן הסכמת ההורה העותר להרחקת הקטין או השלמתו עם הרחקה זו, טענות אלו תדרושנה, מטיבם של דברים, אף את בחינת כוונת הצדדים וירידה לרצונם באשר למקום המגורים העתידי.

          12.בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי הקטין נולד בארה"ב, התגורר מרבית חייו באורגון ולאחר מכן בפלורידה והגיע בחודש מאי 2022 לישראל. מרבית תקופת שהותו של הקטין בישראל חוסה תחת ניהול ההליכים המשפטיים ולא יכולה להיות מחלוקת כי בנקודת הזמן בה החלו ההליכים, חודש אוגוסט 2022, היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין בארה"ב תוך שהוא מבקר לראשונה בחייו אצל משפחתו המורחבת בישראל.

           

          שהות הקטין בישראל בחודשים הראשונים עד להגשת הליך יישוב סכסוך ע"י המשיב היתה בבית הסבתא (אימו של המשיב), בהעדר מקורם מגורים מוסדר או קבוע בישראל ומכאן שסבורני שבמבחן העובדתי לא ניתן אלא להסיק כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין היה בארה"ב.

           

          13.המבקשת הוכיחה בנקל כי מעולם לא הסכימה להשכיר את דירת מגוריה ומגורי הקטין בפלורידה למרות פניות בכתב של המשיב ומתווך מטעמו בענין זה. לענין זה הוצגה תשובתה למתווך כבר בחודש יוני בסמוך להגעת הצדדים לישראל, עוד טרם חלה החרפה במצב המשבר הזוגי ועוד טרם נקט המשיב בהליך המשפטי בישראל.

           

          14.אין אף מחלוקת כי בדירה אשר בבעלותה של המבקשת בפלורידה נותרו חפצי המבקשת והקטין, כמו גם רכבה של המבקשת ומיטלטלין נוספים, אלא שהמשיב טוען כי תכוונו לשולחם לישראל. דבר שאין מחלוקת כי לא נעשה.

          המבקשת אף הוכיחה באסמכתאות כי שבועות ספורים לפני נסיעת הצדדים לישראל עוד היתה עסוקה באבזור דירת מגוריה בפלורידה, הזמנת רהיטים ומכשירי חשמל כמו גם התאמת הבית בפלורידה לצרכי הקטין. יתר על כן הוכח באמצעות הצגת אסמכתאות מהודעות כתובות בין הצדדים כי המשיב היה שותף להחלטות בענין אבזור הבית בפלורידה, שבועות ספורים טרם הנסיעה לישראל אף העביר סכומי כסף לא מבוטלים ואמנם לחלק מהדרישות לא הסכים מטעמים כלכליים אך אין מחלוקת שהדבר היה בשיח בין הצדדים והכל ביחס לדירת מגורי המבקשת והקטין בפלורידה.

           

          הכרעה בשאלת כוונת ההורים

           

          15.על אף האמור ולמען הזהירות בלבד אכריע בפס"ד זה אף בשאלת "כוונת ההורים" ככל שניתן ללמוד אותה מהראיות שנשמעו בפני בענין האפשרות שבעצם הגעת הקטין לישראל בחודש מאי 2022 התכוונו הצדדים להשתקע בישראל ומכאן, כך למעשה טענת המשיב, שעל אף לידת ומגורי הקטין בארה"ב כל חייו עד למועד הגעתו לישראל, יכול ומכח כוונת הוריו הפך מקום מגוריו הרגיל להיות בישראל.

           

          אף בענין זה ייאמר כבר כעת כי השתכנעתי כי אמנם המבקשת הסכימה להגיע לנסות לשקם את מערכת היחסים הזוגית עם המשיב במהלך ביקור משמעותי בישראל, אך לא התרשמתי כי כוונתה היתה בהכרח להשתקע כאן והיא למעשה ניאותה לשכנועי והפצרות בעלה לנסות לשקם את היחסים הזוגיים ואולם עם התדרדרות היחסים לשפל נוסף בחודש אוגוסט 2022 הבהירה בצורה נחרצת כי ברצונה לשוב לבית מגוריהם שלה ושל הקטין בארה"ב.

           

          16.בפני בית המשפט הונחו שתי גרסאות עובדתיות שונות בהתייחס למטרת הגעת הצדדים לישראל, האם לצורך ביקור או האם לצורך השתקעות.

           

          על בית המשפט להכריע בין הגרסאות על סמך הראיות שהונחו בפניו תוך בחינת השאלה המשפטית הרלוונטית כפי שהוגדרה בבע"מ 7784/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (פס"ד 28.7.2013): "בעת בחינת מקום מגוריו הרגיל של הקטין יש להפעיל "מבחן עובדתי טהור תוך מיקוד בילד הכולל את כוונות הוריו בגדר עובדה".

           

          17.יובהר כי הלכה פסוקה היא כי יש לאמץ בפרשנות היסוד "מקום מגורים רגיל" של הקטין בחוק האמנה את האסכולה הכוונתית באופן שרק "כוונת עקירה" של שני ההורים, עמם מתגוררים הקטינים, יכולה להביא לקביעה שמקום המגורים הרגיל של הקטין במדינה הזרה, ולא במקום מגוריו הרגיל הקודם. כוונת העקירה תבחן בעיקר לאחר המעבר הפיזי ממדינת המקור למדינה הזרה.

           

          18.לעניין האסכולה הכוונתית אין חשיבות מכרעת לשאלה האם הנסיעה לחו"ל היתה לתקופה קצובה או לתקופה לא קצובה. אלמנטים אלה הם חלק ממכלול העובדות שיש לבחון, ואין נסיעת ארעי לחו"ל יכולה לשנות מקום מגורים רגיל.

           

          כאשר מדובר בקטינים, הכוונה המשותפת של ההורים לאחר המעבר משפיעה באופן ישיר על מקום המגורים הרגיל של הקטין. שהיה זמנית של הורים וילדיהם במדינה זרה אינה הופכת את אותה מדינה למקום מגורים הרגיל של הקטין. שהות זמנית אין בה כדי לעקור ולשנות את מקום המגורים הרגיל.

           

          19.בע"א 1372/95 סטגמן נ' סטגמן, תקדין-עליון 1165, 1158 95(3) פסק בית המשפט העליון:

           

          ההסכמה עפ"י סעיף 13(א) לחוק האמנה חייבת להיות בהירה וברורה ולא מעוררת ספקות. אלמנט מרכזי ביסוד ההסכמה הוא הצורך בחד משמעיות של מילות ההסכמה להבדיל ממילים דו-משמעיות.

           

          20.בני הזוג שבפניי הכירו בהוואי, בנו את חייהם בארה"ב מיד לאחר נישואיהם, שם רכשו את בתיהם והקימו את העסק שלהם. אומנם למשיב זיקה פנימית עמוקה לישראל, שכן הוא יהודי יליד הארץ, שירת כקצין בצבא, אך הוא בחר להינשא לאישה שטרם נישואיה למשיב, לא היתה אזרחית מדינת ישראל, נולדה בפרו, גדלה בפרו עד לגיל הנעורים ובמדינות שונות בארה"ב לאחר מכן ועד בגרותה. הזיקה של המשיב לישראל אין בה כדי להשליך באופן אוטומטי או בכלל על הזיקה של המבקשת לישראל.

          במהלך כל שנות חייה הבוגרות התגוררה המבקשת בארה"ב וגם בעת היכרותם התגוררה בהוואי. אומנם הצדדים שהו בישראל לתקופה של מספר חודשים יחד לצורך טקס החתונה, אך אין מחלוקת כי מיד לאחר סיום חגיגות החתונה עברו לארה"ב והשתקעו בה. אף המשיב עצמו אינו מכחיש כי עברו בין 4 מדינות כולן בארה"ב וגם לאחר פרידת הצדדים בתחילת שנת 2022 עברה המבקשת לפלורידה בסמוך למקום מגוריה של אמה שם הצדדים רכשו דירה שנרשמה תחילה בבעלות המשיב ולאחר מכן בבעלות המבקשת.

           

          21.לא יכולה להיות מחלוקת כי בעת הגעת הצדדים לישראל, כבר ידעו כי החיים הזוגיים מצויים במשבר, וניכר מתיאור הדברים, הן מגרסת המבקשת והן מגרסת המשיב, כי כל אחד מהם השקיע מאמצים כבירים בניסיון להציל את המערכת הזוגית.

           

          המבקשת אכן לא הצליחה להסביר מדוע הגיעו לביקור ורכשו כרטיס רק לכיוון אחד. אך כאמור הלכה פסוקה היא כי אין חשיבות מכרעת לשאלה האם הנסיעה לחו"ל היתה לתקופה קצובה או לתקופה לא קצובה .

           

          22.מעבר לאמור הרי שגם לגופו של ענין המבקשת הצליחה לשכנע את ביהמ"ש כי חלק מהפעולות הנוגעות לביקור בישראל בוצעו תוך חילוקי דעות בין הצדדים, תוך שהמשיב שהינו אדם דומיננטי ביותר ושולט בצורה בלעדי במנגנוני משאביהם הכספיים של הצדדים, מכתיב את קצב הדברים ואת נראותם.

           

          אף המשיב לא הכחיש כי אכן ביצעו מספר פעולות תוך כדי התלבטויות וסימני שאלה.

           

          23.יובהר כי התרשמות ביהמ"ש היא כי חיי הצדדים משלב מאוד מוקדם אופיינו בעליות ומורדות ונוכח עיתות המשבר התכופות, היה המשיב נחוש להציע כל גמישות נדרשת על מנת לנסות ולקבע את הגעתם של הצדדים לארץ, כמעבר קבוע.

           

          המוטיבציה של המשיב לשכנע את המבקשת היתה גבוהה וזאת במיוחד נוכח העובדה שבסמוך ליציאתם מארה"ב לישראל היה ברור כי המבקשת אינה רואה בנסיעה "מעבר מגורים ולענין זה ראה הודעה כתובה שנשלחה מהמבקשת למשיב בחודש אפריל 2022:

           

          "There's not much to prepare for Israel. I plan on just taking clothes and maybe some favorite toys/books. I have no idea what the situation will be like there or how long we would stay depending on how we figure everything out."

           

          (צורף לנספחי הבקשה)

           

          24.ביהמ"ש התרשם כי המבקשת באמת ובתמים האמינה למשיב שהצדדים מגיעים לישראל לצורך ניסיון והיא מצידה רצתה ודרשה את התנאים הטובים ביותר לצורך הניסיון ועל כן, נרכש הרכב היוקרתי ונרכשו פרטי ריהוט משמעותיים, יחד עם זאת, עצם העובדה שצדדים מגיעים עם רצון לבחון אפשרות של מעבר מגורים, תוך שהעוגנים המשמעותיים במדינת המקור שלהם נותרים שם, אין בה כדי לשנות את מקום מגוריהם הרגיל, כל עוד לא גיבשו כוונה והסכמה משותפת.

           

          25.כוונת העקירה צריכה להיות משותפת ובמקרה דנן לא מצאתי לקבל את הטענה כי כוונת העקירה של הצדדים שבפני היתה הדדית או משותפת, ההיפך הוא הנכון, המבקשת הוכיחה והמשיב לא הכחיש כי הוא ביצע פעולות משמעותיות ביותר כדי לנסות ולקבל הסכמתה של המבקשת להשאר בישראל. הסכמה שכאמור מעולם לא התקבלה.

           

          יתר על כן התרשמתי כי גם המשיב עצמו לא סבר שהמבקשת נעתרה לבקשתו לעקור מארה"ב לישראל, שהרי אישר כי "נענה לכל דרישותיה" , על שום מה נדרשו פעולות שכנוע אלו? הרי אם היתה המבקשת נכונה למעבר לא היו נדרשים עוד חיזורים 2ועוד מאמצי שכנוע ושיפור תנאים פיזיים.

           

          26.טענת המבקשת כי העמידה תנאי של בחינת האפשרות לחיים בישראל בתנאי שהחיים כאן יהיו נוחים לה כפי שהחיים בארה"ב נוחים לה הוכחה. עמדתה זו של המבקשת עם התנאים הכלכליים הרבים שדרשה מהמשיב, מוכיחים כי אכן שני הצדדים הבינו כי הם בודקים את האפשרויות שבפניהם, ולא הגיעו עם החלטה סופית שכן המבקשת דרשה לבדוק האם החיים בישראל יהיו נוחים לה בדומה לחיים בארה"ב טרם תקבל הכרעה.

           

          לו היו הצדדים מגיעים עם החלטה סופית, וודאי שלא היו משאירים "רגל כאן ורגל שם", כאשר הוכח כי המבקשת סירבה גם כחודש לאחר הגעתם לישראל, להשכיר את הדירה שבבעלותה בפלורידה, למרות שהמשיב הפעיל עליה לחץ גם בענין זה.

           

          27.אני מקבלת את הטענה של המבקשת לפיה למעשה המשיב היה נחוש ביותר לבצע את כל הפעולות לצורך הסדרת התנאים וההשתלבות בישראל, אולם היא עצמה הלכה אחריו תוך שהובטח לה כי בסיום הניסיונות והבחינה, היא תוכל להודיע מה עמדתה. כאשר לבסוף הודיעה את עמדתה במהלך חודש יולי 2022 למשיב, הוא לא קיבל את החלטתה למרות הסיכום ביניהם ונקט בהליך משפטי על מנת להסדיר את עיכובו של הקטין כאן בישראל.

           

          28.העובדה שלמרות המאמצים של המשיב, המבקשת רק דרשה עוד ועוד דרישות ולא נענתה ל"פיתויים" ולחיזורים מטעמו ומטעם משפחתו, רק מבהירים כי בשום נקודת זמן, לא הצליח המשיב לקבל תשובה סופית חיובית מהמבקשת, ביחס לאפשרות מעבר המגורים לישראל.

           

          29.לענין זה מצאתי להפנות לדברי כב' השופט גייפמן בתמ"ש (ת"א) 43470/97 פלוני נ' פלונית:

           

          "הכוונה הסובייקטיבית של ההורה הנחטף תקבע בהתחשב בכלל הנסיבות. נטל ההוכחה הוא על ההורה החוטף. ההכרעה תקבע לא על סמך משאלות ההורה החוטף או הדרך בה רצה לפרש את התנהגותה הורה הנחטף."

           

          30.עוד מובהר כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב כי בשל היות הביקור ארוך טווח הוא מביא באופן אוטומטי לשינוי מקום מגורים רגיל. מעבר להלכה הפסוקה בענין זה, הרי שלא בלתי סביר להניח כי צדדים שלא ראו את משפחתם המורחבת במשך שנים והמשפחה המורחבת לא זכתה לפגוש בנכד שנולד, תבחר באפשרות של ביקור ארוך טווח על מנת לאפשר ביקור משמעותי מבלי שזה ישתכלל למעבר מגורים. במיוחד אמורים הדברים כאשר הביקור בוצע על רקע משבר זוגי ביחסים חודשים רבים קודם לביקור ואף אחד מהצדדים לא טען כי התגבר על המשבר הזוגי טרם המעבר. יוזכר כי בעת הגעתם לארץ בחודש מאי ועל רקע המשבר הזוגי התגוררה המבקשת במשך חודשים בבית אימו של המשיב והוא בדירה אחרת נפרדת ממנה ששכר למגוריו.

           

          31.עוד יוזכר כי השאלה שבית המשפט צריך להכריע בה במסגרת התביעה שבכותרת, היא מה היה מרכז החיים הרגיל של הקטין ולא היכן ראוי שיחיה הקטין.

           

          יכול בהחלט להיות כי הערכאה המשפטית הרלוונטית במקום מגוריו של הקטין, תתיר למי מההורים להגר עם הקטין למדינה אחרת, לישראל או לכל מקום אחר, אך אין באמור כדי להכשיר את האפשרות שבמסגרת ביקור, גם אם ארוך, בישראל, יהפוך מקום הביקור למקום המגורים הרגיל.

           

          32.המשיב טוען כי עצם העובדה שהצדדים שכרו דירה ורכשו רכב, יש בה כדי להפוך את ישראל למקום מגורים רגיל, אך בכל הכבוד לרכישת פרטי מיטלטלין ביהמ"ש עוסק בשאלת ההתייחסות לקטין ובענין זה למשל לא הונח כל הסבר ביחס לסוגיית אי שילובו של הקטין במסגרת חינוכית כאן בארץ מאז הגיעו ועד היום בכלל ועד תחילת ההליכים המשפטיים בפרט.

          אם הצדדים, כטענת המשיב, תכננו כבר מיום הגעתם לישראל להשתקע כאן הרי שלא סופק כל הסבר מדוע למרות זאת הקטין שהה כאן כתייר, המבקר בבית סבתו ונהנה מזמן ביקור אצל המשפחה המורחבת תוך שלא שולב במסגרת חינוכית ממועד הגעתם של הצדדים ארצה ארצה ועד עצם היום הזה.

           

          לא יכולה להיות מחלוקת כי לפחות מחודש מאי 2022 ועד חודש אוגוסט 2022, לא היו הליכים משפטיים בין הצדדים, ובכל זאת במועדים אלו בהם אכן המבקשת למדה באולפן והמשיב שכר דירה למגוריו והיא עצמה התארחה בבית אמו, הקטין נותר בהשגחה יומיומית של אמו תוך שנהנה ממפגשים יומיומיים עם משפחתו המורחבת מצד אביו, וכל זאת במסגרת ביקור ארוך משפחתי מבלי שהוא משולב במסגרת חינוך כלשהי, אפילו לא בצורה חלקית.

           

          בנקודה זו מצאתי אף להתייחס לטענת המשיב בתגובתו, שם טען כי הקטין היה במסגרת חינוכית בפלורידה שבוע אחד בלבד והכחיש כי הוא מכיר את המסגרת, אלא שבחקירתו שינה גרסה, והודה כי הקטין היה לפחות חודש במסגרת זו, כאשר אישר כי ההתייחסות שלו היא לחלק שלו בתשלום למסגרת החינוכית בפלורידה, שכן הוא שילם על שבוע אחד בלבד (ראה עמ' 122-123 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2023.)

           

          33.לסיכום יובהר כי מצאתי כי בהתנהלותם של הצדדים, דווקא בחודשים הראשונים בהגעתם לישראל, ניכר כי גרסתה של האישה היא שאפיינה את מערכת היחסים. היה מדובר בביקור משפחתי ארוך טווח, באווירה טובה, תוך שבני המשפחה מרעיפים אהבה ופינוק על המבקשת ובנה הפעוט, ששהו בביקור בדירת הסבתא.

          34.בני משפחת המשיב הרעיפו יחס טוב כלפי המבקשת ובנה, לא בלתי סביר כי אף זאת מתוך רצון להשפיע על ניסיונות השכנוע כלפיה להישאר בישראל ואולם מרגע שהביעה את רצונה לסיים את המערכת הזוגית ולחזור לארה"ב או אז, השתנה היחס של בני משפחתו של המשיב כלפי המבקשת. הוא עצמו נקט כנגד המבקשת בהליך משפטי, ביקש לעכב את יציאת הקטין מן הארץ, ביטל את כרטיס האשראי שהיה בידי המבקשת ולאט לאט החל המשיב להפעיל לחץ מסוג אחר על המבקשת.

           

          35.יוער כי העיסוק של באי כח המשיב בשאלה של בחירת המיטה הזוגית בה עושה המבקשת שימוש, הוא עיסוק לא משמעותי, שכן ברור שמרגע שהמשיב בחר לשכור דירה ולרהט אותה האישה תרכוש מיטה זוגית ולא מיטת יחיד.

           

          36.עוד יש להוסיף כי סבורני שהמבקשת באמת ובתמים נתנה הזדמנות למשיב להראות לה האם אכן החיים בישראל אפשריים עבורה, והוא מצדו הבטיח לה כי אם בסופו של דבר היא לא תשתכנע בכך היא תוכל לשוב לישראל. לענין זה ראו בין היתר את האמור בשיחה בין הצדדים מיד לאחר סיום הפגישה שהתקיימה ביחידת הסיוע במסגרת הליכי יישוב הסכסוך הנ"ל. בכל הכבוד לטענת ב"כ המשיב כי השיחה היתה "מהונדסת" מצאתי לדחות טענה זו. הצדדים יצאו מפגישה ביחידת הסיוע, בהליך משפטי שהמשיב נקט בו במדינת הולדתו, לא מצאתי לקבל את הטענה כי במצב דברים זה היתה זו המבקשת אשר "הינדסה" את השיחה שנוצרה עקב פעולותיו של המשיב עצמו.

           

          37.המשיב מטעמים מובנים וברורים מתקשה לקבל את תשובתה הסופית של המבקשת, אך אין בכך כדי לשנות את מציאות חייו של בנו הקטין, שמקום מגוריו הרגיל היה בארה"ב ולא השתנה בעקבות הגעת הוריו לישראל לביקור משפחתי ארוך, גם אם במסגרת הביקור, המשיב חפץ לנסות להשפיע או לשכנע את המבקשת להישאר בישראל.

           

          שעה שניסיונות השכנוע כשלו והמבקשת בשום שלב לא הביעה יחד עם המשיב כוונה משותפת לעקירה מארה"ב לישראל, לא ניתן לומר כי הגעת הצדדים לישראל השתכללה לכדי שינוי מקום מגוריהם הרגיל.

           

          שהות הצדדים בישראל

           

          38.המשיב טוען מצדו כי המגורים בפלורידה, של המבקשת והקטין, היו זמניים, אך הוא עצמו מאשר כי רכשו בית שנרשם בבעלות המבקשת, בו התגוררו המבקשת והקטין במשך מספר חודשים, עד להגעתם לישראל.

           

          39.עוד לא מצאתי לקבל את טענתו של המשיב כי עצם העובדה ששכר דירה בישראל לתקופה של שנה, בה הוא התגורר לבדו עד פרוץ הסכסוך, ולאחר הדרדרות מערכת היחסים בין אמו למבקשת, עברה להתגורר שם המבקשת, היא משמעותית יותר מהעובדה שהצדדים רכשו בית בפלורידה, שנרשם בבעלות המבקשת, נרכש ריהוט ונרכש רכב והסביבה הפיזית הזו היא שהיתה מקום מגוריו של הקטין טרם הגעתו לישראל.

           

          40.לא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב חפץ לעבור לישראל, הוא מצהיר זאת בצורה ברורה. בוודאי הדברים אמורים נוכח המשבר הזוגי. אך הצדדים הם זוג, שהתגורר כל חייו המשותפים בארה"ב והאפשרות לקבוע כי מקום המגורים הרגיל שלהם ושל בנם יליד ואזרח ארה"ב תשתנה דורשת החלטה משותפת של שניהם ואין די בהחלטה חד צדדית של המשיב בענין זה.

           

          41.לא ניתן להתעלם מהעובדה שכבר בחודש אוגוסט 2022, שלושה חודשים לאחר שהצדדים הגיעו לישראל, נקט המשיב בהליך יישוב סכסוך, במסגרתו הגיש בקשה במעמד צד אחד, לעיכוב יציאתו של בנו מן הארץ, ולמעשה מתוך 10 חודשים בהם הצדדים והקטין נמצאים בארץ, 7 חודשים הם מכח צו עיכוב יציאה מן הארץ וההליכים המשפטיים כאשר במהלך כל תקופה זו, המבקשת עושה מאמצים כבירים לצאת מן הארץ והמשיב מצדו עושה מאמצים כבירים להשאיר את בנו כאן.

           

          42.המשיב למעשה כבל, פשוטו כמשמעו, את המבקשת לישראל כאשר נקט הליכים משפטיים וכפה עליה באמצעות נוכחות בנה הפעוט בישראל, המשך שהות בישראל, זאת כאשר ביתה ומרכז חייה מאז ומעולם היה ביבשת אמריקה, בין בפרו, בין בארה"ב.

           

          מדובר באישה נעדרת כל זיקה ממשית למדינת ישראל, היא לא נולדה כאן היא לא חיה כאן, ולמעשה פרק הזמן הארוך ביותר שהיא נמצאת בישראל הוא בעת הנוכחית עקב עיכובו של בנה היחיד בישראל.

           

          43.ביחס לטענת המשיב (סע' 74 לסיכומיו) כי כבר בחודש ינואר 2021 הצדדים דיברו בינהם על מעבר מגורים בישראל, יוזכר כי שנה לאחר מכן בחודש ינואר 2022 הצדדים נפרדו בארה"ב, המבקשת עברה לגור בפלורידה ועברו הרבה מים בנהר מאז הוחלפו ביניהם תכתובות אלו בינואר 2021. יתר על כן המבקשת הציגה הודעות מאוחרות להודעה הנזכרת בסע' 74 לסיכומי המשיב מהן עולה מצב הפוך לגמרי וכך למשל הודעת המבקשת לאחיו של המשיב שנה לאחר מכן ב 9.1.2022 שהעתקה נזכר בסע' 86 לסיכומי המבקשת.

           

           

           

          יחסי הצדדים

           

          44.המשיב מתנהל בצורה מניפולטיבית בכל הנוגע להצגת הזוגיות שלו עם המבקשת, מצד אחד מתאר את המבקשת בצורה שלילית, טוען כי היא לא יציבה, סובלת מהתקפי זעם ומטיל דופי באישיות ובהורות שלה ומצד שני, כדי לשכנע בדבר הנחיצות שבהישארות הצדדים בישראל טוען כי הוא מקבל אותה כמו שהיא וכך התנהלה הזוגיות ביניהם.

           

          45.המשיב עצמו עדיין מנהל את כל עסקיו בארה"ב, מאשר כי גם השכר שלו מופקד לחשבונו בארה"ב, מאשר שאין למבקשת גישה ישירה לחשבון המשותפים שכן לטענתו היא "בזבזנית" והוא דואג שהיא תהיה מלכה ושיהיה לה רכב, אך למעשה הכל בשליטתו. גם בטיעוניו במהלך הדיונים, עמדתו היתה כי בכל צורך בסיסי על המבקשת לפנות אליו. המשיב הוא שניהל את חייהם הכלכליים של הצדדים, וכל עוד רצה להישאר בארה"ב כך היה וכנראה סבור כי כאשר הוא שינה את עמדתו ומעונין לעבור לישראל, על המבקשת לנהוג כפי דרישתו ולא כפי רצונה.

           

          46.לא השתכנעתי כי המבקשת מסרה הסכמתה באיזשהו שלב לבקשתו של המשיב לעבור לישראל והוא עצמו מאשר שיתכן שאמר לה שאם לא יהיה לה טוב, יחזרו לארה"ב.

          יתר על כן לא הוכח בשום דרך כי המבקשת מסרה הסכמה להשאר בישראל במקרה בו היא והמשיב כלל לא יהיו בני זוג.

           

          47.בכל הנוגע למילוי טפסי קליטה לתושבות, ביטוח רפואי וחברות בקופ"ח, הובהר כי המשיב בחקירתו אישר כי למעשה מדובר בטפסים שהוא עצמו מילא והמבקשת חתמה לבקשתו. לא בלתי סביר שעה שהמשיב היה מי שניהל את העניינים הכספיים של הצדדים וכן וודאי שניסה לקבע את השתקעות הצדדים בישראל, ביצע פעולות שונות שמטרתן להסדיר שהות הצדדים בארץ, תוך חסכון בעלויות וניסיון לקבל תקציבים שונים, אך המשיב לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי שיתוף הפעולה מצדה של ה מבקשת היה מלא ומתוך כוונה מלאה וברורה להגיע לארץ כמקום מגורים חדש. לענין זה, יש לזכור כי באותה מידה שבעת הגעתם של הצדדים לישראל חתמה על מסמכים שונים שלטענת המשיב נועדו להסדיר השתקעות בארץ, היא גם במהלך חודש יוני, חודש לאחר הגעתם ארצה, סירבה לבקשתו של המשיב להשכיר את דירתה בפלורידה, ודירה זו עדיין ממתינה לאכלוסה מחדש ע"י המבקשת.

          פעולות אלו שבוצעו כל הזמן במקביל ע"י המבקשת, משקפות את הלך הרוחות שלה שנע בין הרצון שלה לנסות ולשקם את המערכת הזוגית, תוך ניסיון לרצות את המשיב בן זוגה, ומאידך את חוסר הרצון שלה לעבור בצורה קבועה לישראל.

           

          48.יוזכר ויודגש כי בעת הגעת הצדדים ארצה, וטרם החרפת הסכסוך הזוגי, המבקשת לא שכרה דירה בישראל, אלא התגוררה כאורחת יחד עם הקטין בבית אמו של המשיב, ורק לאחר המפץ הגדול בין הצדדים והגשת התובענות לביהמ"ש ע"י המשיב, ביקשה לעבור מחוץ לביתה של אמו של המשיב, והדברים מובנים וברורים עליהם. ברור היה משלב זה כי המבקשת איננה אורחת רצויה, פרץ סכסוך לא רק בינה ובין בעלה אלא גם בינה ובין משפחתו המורחבת. אין לה בני משפחה משלה כאן בישראל להימלט אל בתיהם, והאפשרות היחידה שעמדה לפניה היתה לעבור לדירה השכורה שאותה שכר המשיב למגוריו באותה עת, בנפרד ממנה.

           

          הפורום הנאות

           

          49.שעה שנקבע שמקום מגוריו הרגיל של הקטין בארה"ב, סבורני כי יש הכרח לקבוע כי הפורום הנאות לדון במחלוקות שבין הוריו בשאלת המשמורת הינו ערכאה מתאימה בארה"ב. ערה אני למחלוקת בדבר השאלה האם מקום מגוריהם הרגיל של בני הזוג היה בפלורידה או באורגון, אך בין כך ובין כך לא ניתן לקבוע כי מדינה מחוץ לארה"ב תהיה בעלת מעמד גובר על אחת ממדינות ארה"ב בהם התגוררו הצדדים מכח רצונם החופשי והמשותף במהלך חיי הנישואין.

          לענין זה ואף נוכח האמור בחווה"ד שהוגשה ע"י מומחה מטעם המשיב, סבורני כי אין זה רלוונטי לאיזו ממדינות ארה"ב יש הסמכות לדון בענייני המשמורת של הקטין, האם לפלורידה או האם לאורגון. לא יכולה להיות מחלוקת כי בימ"ש זה אינו מוסמך ובעיקר אינו נדרש להכריע לאיזו ממדינות ארה"ב יש את הסמכות, די לי באמור בחוו"ד בדבר כך שהסמכות היא לאורגון בכדי שהדבר יתמוך במסקנת ביהמ"ש כי לצדדים היו חיים משותפים ארוכי טווח בארה"ב ולאחת ממדינות מגוריהם בארה"ב יש הסמכות לדון בענייני בנם הקטין ולא למדינה זרה אליה הגיעו לביקור ארוך טווח.

           

          50.אמנם שני ההורים והקטין הם אזרחי ישראל (המבקשת אזרחית ישראל מכח נישואיה למשיב), אך טרם הגעתם לביקור הנוכחי בישראל אין מחלוקת כי התגוררו יחד ולחוד בארה"ב, כאשר הקטין נולד בארה"ב וזהו ביקורו הראשון בישראל. ביקור זה אמנם התארך בעיקר נוכח עיכוב יציאתו של הקטין מהארץ במסגרת ההליכים המתנהלים אך אין בכך כדי להפוך את הקטין לבעל זיקה אמיצה לישראל. לצדדים שני בתים בארה"ב הן באורגון והן בפלורידה, שם מנהל המשיב את עסקיו גם כיום. לקטין אין שורשים בישראל וזהו למעשה ביקורו הראשון כאן.

           

          51.לענייננו סבורני כי מכלול השיקולים הנלמדים מהפסיקה מחייבים מסקנה אחת ויחידה: יש למחוק תביעת ה"משמורת" שהוגשה בישראל ולכוון הצדדים לנקוט בהליכים בפני הפורום הנכון במקום מגוריו הרגיל של הקטין.

           

          לענין זה אביא מדברי כב' השופטת פרוק'צה בבע"מ 9769/09 פלונית נ' פלוני :

           

          "עקרון זה של בירור סוגיית המשמורת במדינת המושב הרגיל של הילד שריר וקיים עוד ביתר שאת כאשר הליך משמורת נפתח במדינה שאינה מדינת המושב של הקטין, ושבה הוא מוחזק על פי החלטה חד צדדית של אחד ההורים, תוך הפרת זכויות ההורה המשמורן האחר, ואפשר אף למרות רצונו של הקטין. מצב זה עשוי לענות להגדרת "חטיפה" – בין אם מדובר במצב של הוצאת הילד באופן חד צדדי מארץ מושבו הרגיל, ובין אם מדובר באי החזרתו לביתו הקבוע, תוך נסיון לפתוח בהליכי משמורת במדינה האחרת. מעשה בעל מאפיינים של "חטיפת" ילד מהווה שיקול רלבנטי וכבד משקל שלא לקיים הליך משמורת ב"מדינת המקלט", אלא לכוונו למדינת המושב של הקטין. מעורבים בכך אינטרסים של טובת הילד הטמונים בצורך להחזירו לסביבת חייו הקבועה, בד בבד עם שיקולים כלליים של טובת הציבור שעניינם הרתעה מעשיית דין עצמית של הורה אחד כלפי ההורה האחר, ועמידה על חובת כיבוד החוק וזכויות אדם הקיימות מכוחו."

           

          52.בכל הכבוד להוכחת רכישת מיטלטלין מסוגים שונים בישראל, כמו גם השתתפות המבקשת בקורס עברית באולפן, או הסדרת כרטיס קופ"ח (צעד שמאפשר חסכון כלכלי משמעותי בעת ביקור ארוך טווח בישראל) הרי שמירב הזיקות של הקטין והוריו הן למקום המגורים הרגיל שלהם בארה"ב.

           

          הדיון בשאלת "משמורת" הקטין

           

          53.בהליך עפ"י חוק האמנה בית המשפט אינו דן בשאלת המשמורת הקבועה של הקטינים (ראה הוראות סעיף 19 לחוק האמנה). השיקולים מי מההורים מתאים להיות משמורן אינם נבחנים בהליך זה. עקרון טובתה ילד יכול לבוא לידי ביטוי רק במסגרת ההגנות הקבועות בחוק האמנה". ראה: י. גייפמן, דיני המשפחה בעידן בית המשפט למשפחה (דיונון, אוניברסיטת ת"א). 308-340 וכן פסה"ד של כב' השופט גייפמן בתמ"ש 5062/97 פלוני נ' אלמונית.

           

          הטענה בענין נתק אפשרי בין האב לקטין

           

          54.המשיב אינו יכול להשתמש בסירובו לחזור עם הילד למדינה המהווה מקום מגוריו הרגיל של הילד, כטענה, שהפירוד יחשוף את הילד לנתק מאביו.

           

          יתכבד המשיב וישוב יחד עם אשתו ובנו לארה"ב וינהל שם הליך במסגרתו יוכל לשכנע את הערכאה הרלוונטית בידי מי צריכה להיות מופקדת משימת הטיפול בקטין וכיצד יחלוק את זמנו בין בתי הוריו.

           

          55.הנזק לקטין, אם יגרם, כתוצאה מנתק חלילה מאביו, הוא תוצאה של סירוב המשיב לשוב לארה"ב ולא ייגרם לקטין כל נזק ולא נטען כי ייגרם לו כל נזק כתוצאה מהחזרה לארה"ב והמשך הסדרת פרידת הוריו וענייני המשמורת שם במקום מגוריו הרגיל .

           

          סיכום

          56.א.הוראות האמנה נועדו להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים למקום מגוריהם

          הרגיל, אם הורחקו הם ממנה שלא כדין ובכפוף לתנאים הקבועים באמנה .

          לאחר שבחנתי כלל הנתונים וכאמור לעיל נחה דעתי כי ארה"ב היא מקום מגוריו הרגיל של הקטין והותרתו בישראל בלא הסכמת אימו, המבקשת, נעשתה שלא כדין – ואני מורה כי יש להחזיר הקטין לארה"ב באופן מיידי.

           

          ב.לצורך כך יבוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו ביום 24.8.2023.

           

          ג.דרכון הקטין יוחזר לידי אימו, היא המבקשת כאן .

           

          ד.המשיב רשאי להתלוות לנסיעת הקטין בחזרה לארה"ב והמבקשת תעדכן אותו בדבר המועד המתוכנן לחזרתה יחד עם הקטין לארה"ב.

           

          57.המשיב ישלם למבקשת הוצאות ניהול ההליך בסך 50,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

           

          58.זכות ערעור כחוק.

          נוכח נושא התובענה מצאתי ליתן צו עיכוב ביצוע למשך 14 ימים. הצדדים רשאים לסכם ביניהם, בכתב, על קיצור תקופת עיכוב ההליכים ככל שיסכימו להסדיר חזרת הקטין גם קודם לכן יחד עם אימו, לארה"ב.

           

          59.המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

           

          ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ג, 16 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

           

          תמונה 3

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ