מדינת ישראל נ' פלוני

בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיע בפתח החלטתי, כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו.

רקע

כנגד הנאשם שבפני הוגש כתב אישום בגין עבירות של אי ציות לתמרור 301 בצומת, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א –1961, (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה; התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; וגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

בהתאם לעובדות כתב האישום, נהג הנאשם ברכב מסוג סקודה בדרך שירות המובילה לרחוב מוזס בתל אביב, לא הבחין מבעוד מועד בתמרור 301 שהוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת תוך פניה ימינה ואי מתן זכות קדימה למר חמיד גלאב (להלן: " המעורב") אשר רכב על אופנוע ברחוב מוזס. הנאשם חסם את דרכו של הנהג המעורב, גרם לו לאבד שליטה על רכבו ולהחליק על הכביש. כתוצאה מכך, נגרמה לנהג המעורב חבלה של ממש בדמות שבר בידו ונגרם נזק לאופנוע.

האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 26.11.20, סמוך לשעה 20.10.

במסגרת פרשת התביעה העידו בוחן התנועה שבדק את נסיבות האירוע (להלן: ע"ת 1) והמעורב. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב והתיק נדחה לישיבת מתן הכרעת דין להיום.

חקירות העדים

במסגרת חקירתו הראשית של ע"ת 1, הוגשו באמצעותו חוו"ד מומחה שערך, דו"ח ביקור במקום התאונה, תרשים ממקום התאונה, מזכר שערך ע"ת ביום 16.2.20, מזכר שערך ביום 20.12.22 ותמונות צבעוניות שצילם1 ממקום האירוע. המסמכים האמורים התקבלו וסומנו ת/1 עד ת/6 בהתאמה.

במסגרת חקירתו הראשית, תיאר ע"ת 1 את ממצאיו בהתאם לחומר הראיות וקבע כי בכיוון נסיעות רכבו של הנאשם ניתן לראות בבירור את תמרור 301 המוצב בצד הדרך וקיים שדה ראיה ברור שמאלה למרחק של 80 מטר לפחות. הנאשם הציג לבית המשפט את ת/6 וציין שצילם את התצלומים בשעות החשכה בכדי לתאר מצב נאמן לזה בו התרחשה התאונה.

במסגרת חקירתו הנגדית, אישר ע"ת 1 כי ערך את בדיקתו ביום 12.12.20 והתאונה התרחשה ביום 26.11.20. לשאלת ב"כ הנאשם בנוגע להימצאות מצלמות בזירת האירוע, ענה ע"ת 1 כי לו היו מצלמות במקום, היה עושה בהן שימוש. לשאלת ב"כ הנאשם, ציין ע"ת 1 כי לא בדק את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב וכי לו היו הנאשם ו/או הנהג המעורב מציינים ליקוי ברכביהם, היה בודק זאת. לשאלה האם בחן את טענת הנאשם ולפיה לא ראה את הנהג המעורב בעת פנייתו ימינה, הפנה ע"ת 1 לטענת הנהג המעורב לפיה הוא נסע במהירות של 30-40 קמ"ש עם אור דולק ולנאשם היה שדה ראיה של 80 מטר לכל הפחות. בתשובה לשאלה בדבר קיומו של תע"צ תקינות תמרור 301 במקום, השיב ע"ת 1 כי בהתאם לת/6 ניתן להבחין שהתמרור ברור ונראה לעין. ביחס לאי ציון טענתו של הנהג המעורב, לפיה היה חצץ על הכביש במסגרת חוות דעת דעתו, ענה ע"ת 1 כי אופנועים נוסעים על חצץ והתאונה נבעה מכך שהנאשם לא הבחין בנהג המעורב וגרם לו לבלום.