שדה נ' ארז

בשנת 2017, הכירו התובע והנתבעת בקאנטרי ביבנה. התובע עבד כמאמן בקאנטרי בשנים 2017-2018 וסיים את עבודתו שם בינואר 2019. מאחר שהנתבעת החזיקה במניות בקאנטרי ביבנה וחפצה כי התובע יאמן אותה, חתמו הצדדים על הצהרה כוזבת בדבר היותם "ידועים בציבור".

התובע מאשר כי תוך כדי האימונים הוא והנתבעת הפכו לידידים טובים ואף נפגשו מעת לעת בבתי קפה. התובע שולל מכל וכל כי הוא והנתבעת היו בני זוג.

התובע טוען כי הלווה לנתבעת סכום של 40,000 ₪. לטענתו, הבהיר לנתבעת כי עליה לפרוע את חוב ההלוואה לא יאוחר מחצי שנה מיום מתן ההלוואה. התובע דוחה את טענתה של הנתבעת כי סוכם ביניהם שהחוב יפרע רק לאחר שהיא תסדיר את מצבה הכלכלי.

ביום 22.3.20 ביקש התובע מהנתבעת את החזר ההלוואה, אך ללא הועיל. או-אז, הודיע התובע לנתבעת, ביום 26.3.20, כי אם לא תפרע את חוב ההלוואה כלפיו, ייאלץ לפדות את השיק ביום 29.3.20. בתגובה להודעת התובע, ביטלה הנתבעת את השיק ביום 30.3.20.

בלית ברירה, בחודש מאי 2020, פתח התובע תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעת, לשם גביית השיק.

עיקר טענות הנתבעת 

הנתבעת טוענת, כי התובע הציע לה את שירותיו כמאמן כושר ומאז נרקמו ביניהם יחסי חברות קרובים, שכללו גם יחסי אישות. הנתבעת מבהירה, כי היה מדובר במערכת יחסים חד צדדית, קרי, כזו שהנתבעת הייתה היחידה ששילמה מכיסה על הבילויים המשותפים של השניים ועל רכישת מתנות שיועדו עבור התובע וילדיו.

כחלק מיחסים אלה, בשל מצבה הכלכלי, לוותה הנתבעת מן התובע סכומים שונים של כסף. במאי 2019 הפקידה הנתבעת בידי התובע שיק על סך 40,000 ₪ אשר לטענתה שימש כפיקדון להלוואות שלוותה ממנו. הנתבעת מדגישה, כי לא סוכם בינה לבין התובע על תאריך ספציפי בו היה עליה להחזיר לתובע את ההלוואה. לטענת הנתבעת, הוסכם בין הצדדים כי התובע יוכל להפקיד את השיק רק כאשר מצבה הכלכלי ישתפר, מה שלא קרה עד עצם היום הזה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי נוכח מערכת היחסים הזוגית שהייתה בינה לבין התובע, בה העניקה לתובע מתנות, סייעה לו בכל אשר חפץ ושילמה על פעילויותיהם המשותפות, האמינה לתומה, כי אין מדובר בהלוואה.

לעניין הסכום מושא התביעה טוענת הנתבעת, כי במסגרת היחסים הקרובים בינה לבין התובע, היא הוציאה מכיסה סכומים לא מבוטלים, אותם יש לקזז מסכום התביעה.

דיון והכרעה 

לאחר לימוד כלל מסמכי התובענה, וקריאת סיכומי טענות הצדדים בכתב, מצאתי לקבל את התביעה במלואה. אנמק בקצרה.

אין חולק בענייננו, כי התובע אוחז כדין בשיק. עסקינן בשיק עליו מוטבע הכיתוב "למוטב בלבד", ללא המילה "לביטחון", אשר נראה על פניו, כשלם ותקין. עוד אין מחלוקת, כי השיק ניתן לתובע כשיק בטחון, להבטחת פירעון ההלוואה שהעניק התובע לנתבעת. השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים, הינה מהו התנאי עליו הסכימו הצדדים כי בהתקיימו יהפוך השיק משיק על תנאי לשיק לכל דבר, והאם תנאי זה התקיים, אם לאו. בפסיקה נקבע, כי הנטל להוכיח את מהות התנאי עליו הסכימו הצדדים, אשר בהתקיימו יהפוך השיק משיק על תנאי לשיק לכל דבר, וכן את עובדת אי התקיימות התנאי בנסיבות העניין, רובץ על מושך השיק, ובענייננו על הנתבעת.

לאחר ניתוח חומר הראיות, אני סבורה, כי הנתבעת לא הוכיחה, כי התנאי המוסכם להפקדת השיק, הוא רק לאחר שמצבה הכלכלי ישתפר.

לעניין מהות התנאי, אני רואה לקבל את גרסת התובע כנכונה ולהעניק לה עדיפות ראייתית.

בהתאם לעדות התובע, אותה מצאתי כמהימנה, הצדדים לא קבעו תאריך קונקרטי להחזר ההלוואה. יחד עם זאת, הצדדים הסכימו על תקופת זמן קצובה לפירעון ההלוואה, שלא תעלה על מחצית השנה, וזאת בשל צרכיו האישיים של התובע. ואכן, בחלוף מחצית השנה ממועד מתן ההלוואה, ומשהתערערו היחסים בין הצדדים, דרש התובע מהנתבעת, מספר רב של פעמים, להחזיר לו את כספי ההלוואה, אך הנתבעת לא עשתה כן. או-אז, השתכלל התנאי, המאפשר לתובע להפקיד את השיק ולהיפרע ממנו, שכן השיק ניתן להבטחת פירעון חוב ההלוואה והנתבעת לא עמדה בהתחייבותה החוזית להחזיר לתובע את ההלוואה.

הנה כי כן, אני קובעת כממצא של עובדה, כי עת הלווה התובע לנתבעת את הסך של 40,000 ₪, הוא לא עשה כן עד שזו האחרונה תתאושש כלכלית. התובע עמד על כך שכספי ההלוואה יוחזרו לו תוך פרק זמן קצוב, אשר לא יעלה על מחצית השנה. לאור האמור, אני קובעת כי הפקדת השיק על ידי התובע, נעשתה כדין, שכן התנאי למסירת השיק היה כבטוחה לפירעון ההלוואה. כעת נשאלת שאלה נוספת והיא, האם רשאית הנתבעת לקזז מן החיוב השיטרי סכומי כסף שהוציאה על פי הנטען עבור התובע, למשל, סך של 14,625 ₪, אותו שילמה לעורכת דין ששכרה, על מנת שתטפל עבור התובע בהכנסתו לקאנטרי ביבנה.

בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ''ד נג(2) 274, 280 (1999) דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שיטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השיטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השיטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. לעומת זאת, אם החיוב השיטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת", הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב.

בנסיבות שלפני, הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת לה זכות קיזוז. התובע מכחיש מכל וכל את דבר החוב הכספי הנטען והמיוחס לו ועמדתו מקובלת עלי. הכספים שהוציאה הנתבעת, לטענתה, היו במסגרת יחסים חבריים קרובים שלה עם התובע. ההתחשבנות הכספית הנטענת כעת הינה בדיעבד ואינה משקפת נכונה את מהות הקשר בין השניים בזמן אמת, שהתאפיין, אף לדברי הנתבעת עצמה, בנתינה חד צדדית מצדה. לא ניתן כעת להמיר את מה נתנה הנתבעת לתובע כמתנה, בזמן שקשרי החברות הקרובים בינו לבינה היו תקינים, לחוב כספי אותו ניתן לקזז. אינני מקבלת את טענות הנתבעת כי התובע ניצל אותה כספית ומינית. התרשמתי, כי הנתבעת רצתה להיות בקשר קרוב עם התובע וכי מתכונת הקשר כפי שהוכתבה על ידי התובע היה נוחה לה.

בסיכום הדברים, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 40,000 ₪, בערכי יום פסק הדין, וזאת עד ליום 30.6.22. ייעשה כן, יפעל התובע לאלתר לסגירת תיק ההוצל"פ כנגד הנתבעת. לא יבוצע האמור, יהא רשאי התובע לחדש את הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד הנתבעת במסגרת תיק הוצל"פ 519179-05-20 החל מיום 3.7.22 ואילך.

ככל שהנתבעת תבחר להפקיד את הסך של 40,000 ₪ בתיק בית המשפט, היא תהא רשאית לעשות כן, ומזכירות בית המשפט תדאג להעביר סכום זה לתובע.

נוכח התנהלות הצדדים בדיונים שנערכו לפני, לא מצאתי לעשות צו בדבר הוצאות.

המזכירות תדוור לצדדים כמקובל.

ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"ב, 27 מאי 2022, בהעדר הצדדים.