מדינת ישראל נ' פלוני

1.הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של גרם מוות ברשלנות, על פי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 40 ו-64 (גרימת מוות בנהיגה רשלנית) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

3.כעולה מכתב האישום, ביום 7.12.14, סמוך לשעה 9:30, נהג הנאשם באוטובוס "וולוו", שמספרו xxxx (להלן – האוטובוס), והתקרב לצומת הרחובות דרך הארבעה ורחוב העצמאות, בעכו, מכיוון דרום לצפון.

באותה עת חצה את הכביש, מימין לשמאל, כיוון נסיעת הנאשם, במעבר החציה, ברחוב העצמאות, מר בוריס פישמן ז"ל יליד שנת 1932 (להלן: "המנוח"). משהספיק המנוח לחלוף על פני חזית האוטובוס, במעבר החציה, פגע הנאשם במנוח עם דופן קדמית שמאלית מאחורי הגלגל הקדמי שמאלי של האוטובוס. המנוח נפל ונגרר למרחק של כ-4 מטרים (להלן – התאונה). הנאשם עצר את האוטובוס רק אחרי שעד ראיה דפק לו על החלון ואמר לו שפגע במנוח. כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח, וביום 11.12.14, מצא את מותו בבית החולים בנהריה.

4.הנאשם כפר באחריותו לגרימת התאונה, ולאחר ניהול הוכחות, הורשע באישומים המיוחסים לו בכתב האישום, תוך שקבעתי שרשלנותו היא אשר הובילה להתרחשות התאונה ותוצאתה הטראגית.

טיעוני המאשימה לעונש

5.המדינה עתרה למתחם ענישה שכולל מאסר שבין שנה לשנתיים, וביקשה למקם את הנאשם ברף הנמוך שלו, בשל העדר עבר תעבורתי ופלילי, פסילה שבין 7-15 שנים, מאסר מותנה, פסילה על תנאי, ופיצוי למשפחת המנוח.

הוטעם שמידת הפגיעה בערך המוגן של שמירה על חיי אדם מצויה ברף הגבוה ביותר, נוכח אובדן חיי אדם. אשר לרף הרשלנות נטען שזה בינוני-גבוה, בהתקיימן של חובות הזהירות השונות שהנאשם הפר באירוע, כמצוין בהכרעת הדין. צוין שאין מדובר ברף העליון מאחר שהנאשם לא פגע במנוח עם חזית האוטובוס, ובעת הפגיעה המנוח כבר הספיק לחצות חלק ממעבר החציה, ורק בעת שהנאשם פנה שמאלה, פגע במנוח עם דופן שמאל של האוטובוס.

בכל הקשור למדיניות הענישה, הפנתה המאשימה בטיעוניה לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה קיימים 3 כללים מנחים, בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, האחד, שמן הראוי להטיל עונש מאסר בפועל, בשל ערך קדושת החיים, השני, משקלן הנמוך של הנסיבות האישיות, בשונה מעבירות אחרות, והשלישי, אמת המידה שקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09)).

אשר למתחם הענישה, הפנתה המדינה לאסופת פסיקה, שלשיטתה, הנסיבות ורף הרשלנות בה דומים.

אשר לענישה בתוך המתחם הטעים ב"כ המדינה שמדובר בנאשם נורמטיבי, שעברו נקי, והתסקירים שהוגשו בעניינו, בעיקרם חיוביים, וכעולה מהם, הנאשם לוקח אחריות, אם כי לא מלאה, והערכת הסיכון שנשקפת ממנו נמוכה.

עוד ציין ב"כ המדינה שאמנם מדובר בתאונה משנת 2014, אולם תוצאתה קטלנית, והנאשם בחר לנהל את המשפט.

טיעוני ההגנה לעונש

6.הסנגור הדגיש את עברו התעבורתי הנקי של הנאשם, שנוהג זה כ-54 שנים, גמא, במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס, קילומטרים רבים, משך שנים ארוכות, ולא ביצע ולו עבירת תעבורה אחת. הוטעם שאף לאחר המקרה לא נרשמה לחובת הנאשם כל עבירת תנועה. צוין שהנאשם אדם נורמטיבי ונעדר כל עבר פלילי, לאורך השנים התנדב במשטרה וסייע לאנשים רבים, וברשותו תעודת מינוי לשוטר מיוחד ותעודת הערכה של התנדבות למשטרה, אותם הציג בפני קצינת המבחן. צוין שהנאשם מטפל מדי יום באמו, בת ה-92, וגם בכך יש להתחשב.

אשר לרף הרשלנות, התבקש בית המשפט להגדירו ברף הבינוני-נמוך. צוין שלא נלוו לתאונה עבירות נוספות, כגון, מהירות, או שימוש בטלפון נייד, ומדובר בחוסר תשומת לב רגעית.

עוד עתר הסנגור להתחשב לקולא בחלוף הזמן מהתאונה, כ-7 שנים, בציינו שהנאשם אמנם ניהל משפט הוכחות, וזכותו לעשות כן, אולם ההליך התנהל באופן ענייני.

הסנגור הטעים שהתסקירים שהוגשו הם חיוביים, ומצביעים על התפתחות חיובית שחלה אצל הנאשם בכל הקשור לחיבור לאירוע התאונה, ולמות המנוח. הנאשם, צוין, השתתף בטיפול קבוצתי, מביע צער עמוק על מות המנוח והמחשבה על כך מלווה אותו מאז התאונה.