ליכטנשטיין ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

תכנית מפורטת גז/171 משנת 1986 חלה על שטח של 4,000 מ"ר במושב שילת, בגוש 5633, חלק מחלקה 4 (להלן –"המגרש"), ומטרתה לייעד את המגרש להקמת תחנת דלק.

המגרש חולק למגרש א', בגודל של 1,500 מ"ר, שלגביו נחתם בשנת 1991 חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן – "רמ"י") למטרת תחנת דלק; ומגרש ב', בגודל של 2,500 מ"ר, שלגביו נחתם בשנת 1994 חוזה פיתוח עם רמ"י, למטרת שטח מסחרי לתחנת דלק.

תקופת הפיתוח הסתיימה, לפי חוזה הפיתוח, ביום 1/2/95. מושב שילת פנה אל רמ"י מספר פעמים בבקשות להארכת תוקפו של חוזה הפיתוח. ביום 14/8/95 הודיעה רמ"י כי "בהמשך להחלטת ועדת חריגים מחוזית מיום 2/8/95 הוחלט לבטל העיסקה ולשקול חידושה בערכים עדכניים".

ביום 23/6/96 הודיעה רמ"י למושב שילת:

כי חוזה הפיתוח נסתיים ולא חודש;

כי המושב הקים בשטח (של מגרש ב'), וגם מחוץ לתחומו, מבנים שונים, ללא רשות רמ"י וללא ידיעתה;

כי יש להרוס את המבנים שהוקמו מחוץ לשטח;

ולהסדיר את חוזה הפיתוח (שכאמור, נסתיים ולא חודש);

שאם לא כן, תנקוט רמ"י הליכים משפטיים, לרבות הריסה ופינוי.

ביום 2/7/97 הודיעה רמ"י למושב על ביטול חוזה הפיתוח, מחמת הפרתו ע"י המושב, והמושב נדרש לפנות את הנכס (מגרש ב') ולהחזירו לרמ"י בתוך 30 יום.

ביום 9/11/97 פנתה רמ"י שוב אל המושב בעניין עבודות בניה שבוצעו במקום ללא היתר וללא אישור רמ"י, והודיעה כי "כל רשות שהיתה לכם בשטח ב', אם היתה כזאת, דבר המוכחש ע"י המינהל, מבוטלת בזה"; וכן דרשה רמ"י להפסיק כל בניה, הן במגרש א', הן במגרש ב', וכל כניסה ושימוש במגרש ב', ללא אישור מפורש ובכתב מאת רמ"י.