המגרש מיועד להקמת שטח מסחרי ליד תחנת דלק שנמצאת בתחומי המושב. לפני 30 שנה רמ"י הציעה את השטח למושב בפטור ממכרז אך מאז לא הוסדר השימוש המיועד וההסכם ביניהם בוטל. בעקבות עתירה המגרש יצא למכירה לציבור הרחב
השופט צבי דותן קיבל לאחרונה עתירה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל ומושב שילת. במוקד העתירה עמד מגרש בגודל של 2,500 מ"ר שמיועד להקמת שטח מסחרי בסמוך לתחנת דלק קיימת. אף שהמגרש אינו חלק מהמושב רמ"י נמנעת מלשווק אותו לציבור הרחב מתוך כוונה לשקול את בקשת המושב לקבל את השטח בפטור ממכרז. השופט קבע שאין בסיס לפטור ממכרז במקרה זה והורה לרמ"י להוציא את המגרש למכירה.
תכנית מפורטת משנת 1986 חלה על שטח של 4,000 מ"ר במושב שילת ומטרתה לייעד את המגרש להקמת תחנת דלק.
המגרש חולק למגרש א', בגודל של 1,500 מ"ר, שלגביו חתם המושב בשנת 1991 חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל למטרת תחנת דלק; ומגרש ב', בגודל של 2,500 מ"ר, שלגביו חתם המושב בשנת 1994 חוזה פיתוח עם רמ"י, למטרת שטח מסחרי לתחנת דלק.
תקופת הפיתוח הסתיימה, לפי חוזה הפיתוח, ב-1995 מבלי שבוצעו העבודות ובאותה שנה ביטלה רמ"י את העסקה מול המושב. בשנים שלאחר מכן פנתה רמ"י למושב על מנת שיפנה מבנים שהוקמו בשטח ללא היתר.
העותרים הם בעלי זכויות בחלקה שנמצאת בסמוך לתחנת הדלק. בעתירה שהגישו באמצעות עו"ד עמיר דרורי הם טענו כי בחלוף 30 שנה מאז הוצע מגרש ב' למושב בפטור ממכרז, חייבת רמ"י מכח האינטרס הציבורי להסדיר את השימוש במגרש למטרת שטח מסחרי לתחנת דלק.
לטענתם, חלה על רמ"י החובה לשווק את המגרש לאלתר בדרך של מכרז, הואיל וזהו נכס של הציבור, ורמ"י חייבת לממש את הזכויות הממוניות, שניתן להפיק ממנו, לטובת כל הציבור.
רמ"י, שיוצגה על ידי עו"ד שרון לייב פלג, טענה בין היתר כי לא ניתן לשווק את המגרש במכרז במצבו הנוכחי. כמו כן לטענתה, לא נפל פגם בשיקול דעתה שלא לפרסם מכרז בשלב זה, והיא רשאית לשקול האם ניתן להיעתר לבקשת המושב להקצות לו את המגרש בפטור ממכרז. לדבריה, הפטור ממכרז נובע מקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל.
המושב, שיוצג על ידי עו"ד שי רוה, טען כי המגרש כבר הוקצה לו בעבר ולכל אורך הדרך נשמרה זכותו של המושב לשוב ולהתקשר בחוזה לרכישת המגרש בפטור ממכרז.
לא חלק מהמשבצת
השופט צבי דותן מבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד הבהיר כי החזקה המשפטית היא שחלה על רמ"י חובת מכרז, והנטל להצדיק התקשרות ללא מכרז מוטל על רמ"י.
ואולם, אין בכתב ההגנה של רמ"י כל אמירה או פירוט מדוע ומכח איזו תקנה מתקנות הפטור, קיים, לשיטתה, פטור ממכרז, במקרה זה. גם בדיון היא לא ידעה לומר מכח מה היא טוענת לפטור.
השופט הוסיף כי התקנה היחידה שעשויה להיות רלוונטית, המעניקה פטור ממכרז במקרה של התקשרות בעסקה עם מי שהוא בעל זכויות באותם מקרקעין, אינה חלה במקרה זה.
הוא ציין שהמגרש איינו חלק מ"המשבצת" של המושב וגם לא חלה על המושב החלופה שנוגעת ל"מי שהיה צד לחוזה פיתוח" שכן זה בוטל לפני עשרות שנים.
עוד הדגיש השופט כי הדין הקובע את חובת המכרז, והפטורים ממכרז, הוא חוק חובת המכרזים ותקנות חובת המכרזים, ולא החלטות מועצת מקרקעי ישראל.
בסיכומו של דבר התקבלה העתירה ונקבע כי על רמ"י לפרסם מכרז למכירת הזכויות במגרש.
רמ"י והמושב חויבו כל אחד בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד עמיר דרורי
- ב"כ רמ"י: עו"ד שרון לייב פלג
- ב"כ המושב: עו"ד שי רוה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין