איי.בי.בי.ג'י בע"מ נ' אריאל ואח'

תביעה להצהיר: שהנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה הידועה כגוש 6870 חלקה 73/32 ברחוב הדס 4 חולון (להלן: הדירה); שהנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) מחזיקה בזכויות הרשומות בדירה בעבור הנתבע; שהעברת הזכויות בדירה מהנתבע לנתבעת היא העברה מלאכותית; שדין המשכנתא שנרשמה לזכות הנתבעים 4-3 (להלן ביחד: ההורים) על הזכויות בדירה להימחק, ולקבוע שרישומה מלאכותי ובחוסר תום לב ובטלה כלפי התובעת; שהנתבעת חייבת ביחד ולחוד עם הנתבע בחובותיו כלפי התובעת.

רקע והליכים

1. התובעת היא חברה רשומה בישראל ויבואנית של מותגים בינלאומיים לעגלות ואביזרים לתינוקות. הנתבע עסק במכירה קמעונאית של מוצרי תינוקות ברשת חנויות תחת המותג "בייבי לאב". הנתבעת היא רעיית הנתבע. ההורים הם הוריו של הנתבע.

2. התובעת מחזיקה בפסק דין מבית משפט שלום בתל אביב-יפו (ת"א 55146-10-19) לפיו הנתבע חב לה 67,500 ₪ (להלן: התביעה בשלום; פסק הדין). פסק הדין ניתן בתביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה בחודש אוקטובר 2019 ובגדרה הגיש הנתבע תצהיר בקשת רשות להתגונן חתום ביום 27.11.2019. פסק הדין ניתן בהסכמה ביום 12.1.2020.

3. הנתבע והנתבעת (להלן ביחד: הנתבעים) נישאו ביום 20.9.2011 ולהם שלושה ילדים, האחרון נולד בפברואר 2021.

4. סמוך לאחר נישואיהם, בחודש אפריל 2012 רכשו הנתבעים את הדירה בסכום של 2,130,000 ₪ מקבלן בשם "דוד צוקר ובניו חברה לבניין והשקעות בע"מ". למימון רכישת הדירה הנתבעים נטלו הלוואה מגובה במשכנתא מבנק איגוד ועל זכויותיהם בדירה נרשמה משכנתא לטובת בנק איגוד בלבד (להלן: המשכנתא).

5. תשלומי החזר המשכנתא שולמו מחשבון משותף של הנתבע עם הנתבע 3 (להלן: האב). בחודש אפריל 2017 סולקה המשכנתא וביום 30.7.2017 בוטל רישום המשכנתא.

6. ביום 14.7.2019 חתמו הנתבע והנתבעת על תצהירי מתנה של העברת מחצית הדירה הרשומה על שם הנתבע לידי הנתבעת וכן על הסכם ממון. עוד באותו יום חתמו הנתבעים וההורים על הסכם שכונה "מסמך הבטחת החזר הלוואה לרכישת דירה". ביום 22.8.2019 רשמו ההורים משכנתא על הדירה (להלן: המשכנתא של ההורים) וביום 5.9.2019 העביר הנתבע ללא תמורה את חלקו בדירה על שם הנתבעת.

7. הנתבע מצוי בהליכי חדלות פירעון ממרץ 2020 (תיק חדל"פ 11085-03-20).

   הליך זה

8. התובעת טענה בכתב התביעה כי העברת חלקו של הנתבע על שם הנתבעת היא העברת מרמה פיקטיבית וכך גם רישום המשכנתא על שם ההורים ומטרתה להבריח את הדירה מידי נושי הנתבע.

9. הנתבעים הכחישו את הטענה מכל וכל וטענו כי ההורים שלמו את התשלומים למשכנתא כהלוואה שניתנה על ידם לנתבע עוד בעת רכישת הדירה ללא שגיבו את ההלוואה במסמך בכתב. לטענתם, בתחילת 2019 היחסים בין הנתבעים עלו על שרטון, הנתבע עזב את הדירה וההורים החלו לדרוש להעלות את ההלוואה על הכתב. ביום 14.7.2019 הנתבעים חתמו הסכם ממון והעבירו את מחצית הדירה של הנתבע על שם הנתבעת וכן חתמו על הסכם הלוואה עם ההורים אשר אפשר להורים לרשום את המשכנתא שלהם על הדירה. לטענתם, הנתבעת התחייבה לשלם להורים את ההלוואה לבד ומשלמת להם סך של 3,500 ₪ לחודש.

10. לאחר שהוגשו תצהיר מר גילי רווח, מנהל מכירות בתובעת (להלן: העד מטעם התובעת), תצהיר הנתבעת ותצהיר האב וכולם נחקרו, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

    דיון והכרעה

11. מהתצהירים, המסמכים והחקירות שנשמעו בדיוני ההוכחות עולה, שהתובעת סיפקה לנתבע סחורה לעסקו. הנתבע היה ערב לתשלום בגין הסחורה. לאחר אספקת הסחורה, התובעת החזיקה בשלושה שיקים לפירעון עתידי, שזמן פירעונם 30.9.2019: האחד על סך 14,380 ₪ משוך על ידי הנתבע באופן אישי; השני על סך 21,062 ₪ משוך על ידי חברה שלה היה ערב הנתבע ; והשלישי על סך 31,752 ₪ משוך על ידי חברה אחרת, שגם לה ערב הנתבע. שלושת השיקים חזרו ולא כובדו מחמת נ.ה.ב ("נתקבלה הוראת ביטול"). ניסיונות התובעת לגבות את השיקים לא צלחו.

    מנסח טאבו היסטורי של הדירה עולה, שביום 5.9.2019 נרשמה העברה במתנה של חלק הנתבע בדירה לנתבעת. כמו כן ביום 22.8.2019 נרשמה משכנתא על הדירה לטובת ההורים.

    בחודש אוקטובר 2019, כחודש לאחר רישום העברת הדירה במתנה, הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע בגין חובו לתובעת בשל השיקים שבוטלו (ת"א 55146-10-19). הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. ביום 12.1.2020 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה הנתבע ישלם את הסך של 67,500 ₪, שהוא סכום השיקים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כאשר הליכי גבייה יעוכבו למשך 30 יום במהלכם ייבחן אם יש סחורה שהנתבע יכול להחזיר לתובעת ולהפחית את סכום החוב הנ"ל.

    התובעת ניסתה לבחון את נושא החזרת הסחורה, על מנת להקטין את החוב, אך הנתבע לא שיתף עמה פעולה. טענת ההגנה, שהתובעת סירבה לקחת את הסחורה לא הוכחה, כאשר הנתבע לא טרח להעיד (ועל כך גם בהמשך) ואילו העד מטעם התובעת העיד ונחקר ומצאתי את עדותו אמינה, ולעניין זה הוא אף נסמך על חילופי וואטסאפים שצורפו נספח "ד" לתצהירו.

    בתום 30 היום שנקבעו בפסק הדין לא שולם החוב. בינואר 2020, לאחר שהתברר לתובעת שהנתבע מחד גיסא אינו משלם ומאידך גיסא העביר בחודש ספטמבר 2019 את מחצית דירתו לנתבעת ובאוגוסט 2019 נרשמה המשכנתא של ההורים, הגישה התובעת תביעה זו, שעיקרה ביטול ההעברה ורישום המשכנתא.

12. בחודש מרץ 2020 בנק מזרחי פתח בהליך חדלות פירעון כנגד הנתבע בשל חוב לבנק בסך של כ- 1,695,000 ₪ במסגרתו טען אף הבנק שהעברת מחצית הדירה לשם הנתבעת ורישום המשכנתא של ההורים הם "פעולה פיקטיבית" של הברחת נכס מנושים. כתוצאה מהליך זה ניתן צו עיכוב הליכים להמשך התביעה כנגד הנתבע והתביעה נמשכה כנגד הנתבעת וההורים בלבד.

13. התובעת טוענת כי העברת הדירה לנתבעת ורישום המשכנתא של ההורים הם חוזים פיקטיביים. חוזה פיקטיבי הוא חוזה למראית עין. "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה" (סעיף 13 לחוק החוזים (חלקי כללי), תשל"ג-1973).

    כפי נפסק "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמתית שונה" [ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, לג(2) 576 (1979) בעמ' 581 וע"א 1780/93 בנק המזרחי נ' אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41 (1996)].

    הטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם.

14. במקרה זה, אומר מיד שעדות הנתבעת, שהייתה למעשה העדה העיקרית של ההגנה (בהתחשב בכך שהאב סבל ממצב בריאותי שהקשה על חקירתו הנגדית, ראו עמודים 55-54 לפרוטוקול מיום 10.6.2021) לא הייתה כזו שבית המשפט יכול לסמוך את ידיו עליה. כל זאת, כאשר הנתבע, שהוא בעל הדין העיקרי, לא טרח להגיש תצהיר ולעמוד לחקירה, למרות שהיה נוכח בדיונים באולם בית המשפט, דבר המחליש את גרסת ההגנה ומחזק את גרסת התביעה. בעניין זה עומדת החזקה, שאי-הבאת עדות שנחזית להיות לטובת צד במשפט פועלת לרעת אותו צד ומחזקת את ראיות הצד שכנגד.

    הנתבעת לא הצליחה ליישב בין הכתוב בתצהיר המתנה שעליו חתמה לצורך הגשה דיווח לרשויות המס ביום 14.7.2019 על העברת מחצית הדירה לידיה ובו הצהירה שהיא "מתגוררת בדירה זאת ביחד עם בעלי (הנתבע – ע' ר')." (סעיף 3 לתצהיר, נספח "ב" לכתב ההגנה) לבין טענתה בתצהיר בתיק זה, שהנתבע עזב את הדירה בתחילת שנת 2019, משום שההצהרה לרשויות המס, שהנתבע מתגורר עמה בדירה ביולי 2019, אינה מתיישבת עם ההצהרה, שהנתבע עזב את הבית כבר בתחילת 2019. ודוק, אין עסקינן בסתירה בנושא קל ערך, משום שהבסיס לגרסת ההגנה המסבירה את העברת מחצית הדירה לנתבעת וחתימת הסכם ההלוואה ומשכנתא לטובת ההורים ביולי 2019, היא הטענה שהיחסים בין הנתבע לבין הנתבעת "עלו על שרטון" בתחילת שנת 2019 והנתבע עזב את הדירה, דבר שגרם לחשש אצל ההורים לגורל הלוואתם (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת). לפיכך העובדה שהנתבע התגורר עמה במועד שבו נעשו מסמכי ההעברה והמשכנתא, סותרת את כל הגרסה שניתנה להצדקת גרסת ההגנה.

    בנוסף, בחקירתה הנגדית הנתבעת מתחמקת מן השאלה מתי עזב הנתבע את הבית, וטוענת שהשנה הייתה "מורכבת" והיא אינה יכולה לציין בעצם מתי עזב הנתבע את הבית (עמוד 61 שורות 31-19), וזאת בניגוד לכך שבתצהירה (סעיף 13) במסגרת הרצון לקשור בין העברת הדירה על שמה ורישום המשכנתא להורים לבין עזיבת הנתבע את הבית הודגש, שקודם לחתימת ההסכמים ("בתחילת שנת 2019") כבר עזב הנתבע את הבית, מה שהדליק, לגרסתה, "נורה אדומה" אצל ההורים וחשש לאיבוד מחצית ההלוואה שנתנו.

    עוד עלה מחקירת הנתבעת, שלמרות שבתצהיר בתיק זה, שנחתם במרץ 2021, נכתב בפשטות שהנתבע עזב את הבית בתחילת 2019 והצדדים פרודים (סעיפים 14-13 לתצהיר), הרי מחקירתה עלה שבפועל כל שנת 2020 הנתבע היה בבית לא מעט (עמוד 61 שורות 15-11 לפרוטוקול) והצדדים אף הביאו לעולם ילד נוסף (שנולד ביום 3.2.2021), דבר שלא צוין כלל בתצהירה, שנחתם אחרי אותה תקופה. אגב, הנתבעת נדרשה על ידי התובעת להציג את תעודת הזהות שלה ובתחילה נמנעה מהצגת ספח תעודת הזהות, ורק לאחר שנדרשה לכך במפורש על ידי בית המשפט הוצג הספח בו רשומים הילדים ותאריכי לידתם.

    זאת ועוד, בתצהיר הנתבעת לרשויות המס הצהירה שקיבלה את הדירה "ללא תמורה", בעוד שבתיק זה טענה, שכן שילמה תמורה בעבור הדירה. לגרסת ההגנה, התמורה ששילמה הנתבעת בעבור מחצית הדירה היא לקיחת אחריות על החזר מלוא ההלוואה שנתנו ההורים. גם על חוסר התאמה זו בין הגרסה לקבלת הדירה ללא תמורה והגרסה לקבלתה בתמורה - אין אפשרות לגשר, והדבר מוסיף לספקות לגבי עדות הנתבעת.

15. לא זו אף זו, העברת הדירה לידי הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם גרסת ההגנה בכללותה. טענת ההגנה היא שההורים נתנו את הסכום לרכישת הדירה (2,130,000 ₪) כהלוואה לבני הזוג עוד במועד רכישת הדירה בשנת 2012, אולם רק כאשר בתחילת שנת 2019 עלו יחסי הנתבעים על שרטון והנתבע עזב את הדירה, הבינו ההורים שהם עלולים להפסיד מחצית מההלוואה שנתנו ולכן דרשו חתימה על הסכם הלוואה ורישום משכנתא על הדירה. לגרסת ההגנה באותו יום (14.7.2019) בו נחתם הסכם ההלוואה (נספח "ב" לכתב ההגה), נחתם גם הסכם הממון בין הנתבע לבין הנתבעת (נספח "ו" לתצהיר הנתבעת) בגדרו העביר הנתבע לנתבעת את מחצית הדירה "וזאת על מנת שהאשה תחזיר את מלוא המשכנתא ממשכורתה" (סעיף 4 להסכם הממון).

    גרסה זו אינה סבירה, אינה מתיישבת עם השכל הישר וניסיון החיים.

    לא ברור מדוע ההורים, שלטענתם חששו כל כך לגורל ההלוואה שנתנו, לא דרשו מבנם-הנתבע, שעמו הם ביחסים טובים, למכור את הדירה, כך שחלקו של הנתבע בדירה יעבור לידי ההורים ובכך יושב להם חלק משמעותי מההלוואה (בוודאי יותר ממחצית, משום שכידוע ערך הדירות במרכז עלה משנת 2012 עד 2019). בכך היו ההורים נותרים עם חלק קטן בהרבה מהחוב הנטען ואף בידי הנתבעת הייתה נותרת מחצית מתמורת הדירה. במקום זאת, לכאורה, הסכימו ההורים, למרות שדאגו מאוד לגורל הלוואתם, שהנתבעת, שיחסיה עם בנם כאמור אינם טובים עוד, תזכה בכל הדירה ללא כל תשלום של ממש, כפי שיתואר להלן, ומנגד הם לא קיבלו מאומה על חשבון ההלוואה.

16. זאת ועוד, תנאי הסכם ההלוואה בין ההורים לנתבעים, שאותו לקחה על עצמה הנתבעת תמורת העברת מחצית הדירה על שמה, מראה את הפיקטיביות שבו. הסכם ההלוואה קובע כי לסכום ההלוואה של 2,130,000 ₪ תתווסף ריבית של 2% לשנה החל מאפריל 2012. חישוב ריבית שנתית של 2% לשנה על סכום של 2,130,000 ₪ הוא 46,000 ₪. על פי הסכם ההלוואה הנתבעת משלמת סכום של 3,500 ₪ בלבד לחודש. בחישוב שנתי הנתבעת אמורה לשלם 42,000 ₪ לשנה. מכאן שהנתבעת לעולם לא תחזיר את סכום ההלוואה, אלא רק תשלם את הריבית. לשם המחשה ודוגמה יצוין כי ההלוואה לבנק איגוד שולמה בתשלומים של 40,000 ₪ לחודש עד אשר נסתיימה (סעיף 3.2 לתצהיר הנתבעת). מכאן שהסכם ההלוואה הוא פיקטיבי ובפועל קיבלה הנתבעת את מחצית הדירה במתנה. בנוסף, הנתבעת עצמה מודה שמאז שנחתם הסכם ההלוואה, ההורים לא גבו ממנה את הסכום החודשי מידי חודש, והיו חודשים שפטרו אותה מתשלום, כך שבמהלך כשנה וחצי שילמה רק כעשרה תשלומים חודשיים (עמוד 65 שורות 30-26 לפרוטוקול).

17. לכך יש להוסיף שלנתבעת לא הייתה תשובה לכך שבשנת 2018 בבקשה למתן אשראי, שהגיש הנתבע לבנק המזרחי-טפחות, הצהיר הנתבע שלא רובצים על הדירה שעבודים או חובות כלשהם (נספח "ט" לתצהיר התובעת), הצהרה שאינה עולה בקנה אחד עם החוב הנטען להורים. משהנתבע, כאמור, לא התייצב להעיד, נשאלה על כך הנתבעת וענתה כי "אינה זוכרת" אם שאלה את הנתבע מדוע הצהיר כפי שהצהיר, כי "זה היה מזמן" (עמוד 65 שורה 10 לפרוטוקול). כאשר מעמת אותה ב"כ התובעת, שמדובר במסמך שצורף לתצהיר התובעת שהוגש לפני כחודש וחצי (לא כל כך "מזמן") התברר מתשובתה שבעצם לא שאלה אותו (ראו עמוד 65 שורות 14-10).

18. לא זו אף זו, שבין המסמכים שצורפו לתיק קיים הסכם הלוואה שנטען שנעשה בשנת 2012 בין ההורים לבין הנתבע והנתבעת. בחנתי את תצהיר האב ותצהיר הנתבעת אף לא באחד מהם נכתב שבשנת 2012 נחתם בין ההורים לבין הנתבע והנתבעת הסכם בכתב. גם ההסכם שנחזה להיות משנת 2012 וצורף כנספח "ה1" אינו מצוין בשום מקום בתצהירים וצורף למעשה ללא הפנייה בתצהירים. כך שלמעשה האב והנתבעת לא הצהירו בשום מקום במפורש על עשיית ההסכם הנ"ל. בנסיבות אלה, הדבר אומר דרשני. לכך נוסיף שממילא החזר הסכום של 3,500 ₪ לחודש שנקבע בהסכם על סך של 2,130,000 ₪ בתוספת 2% ריבית אינו מהווה השבה של ההלוואה, אלא תשלום הריבית בלבד, כפי שהוסבר לעיל.

19. לכל האמור, אין מנוס מלצרף את סך כל הנסיבות בתיק זה. הנתבע הסתבך בחובות לבנק בסכום משמעותי של כ- 1,695,000 ₪, סכום שאינו נצבר ברגע אחד ובנוסף לא שילם את סכום השיקים שהיה חייב לתובעת, ואת סכום פסק הדין שניתן בהסכמתו. באופן מעורר תהיות, בסמוך לכל אותה הסתבכות כלכלית מעביר הנתבע את מחצית דירתו על שם אשתו-הנתבעת ומסכים כי הוריו ירשמו משכנתא על דירתו בטענה להלוואה שעד אמצע שנת 2019 מעולם לא נדרשה, לא שולמה, ולא שוכנעתי כי הועלתה על הכתב קודם לשנת 2019 או כי עסקינן בהסכם אמיתי ולא פיקטיבי. זאת ועוד, המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק להבטחת ההלוואה שולמה לחלוטין עוד בשנת 2017 ומעולם לא נתבקש הזוג שחי בדירה להשיב את הסכום ששולם בגינה עד לסמוך למועד ההסתבכות הכלכלית. רק בסמוך להסתבכות כלכלית משמעותית של הנתבע נזכרים ההורים, שסכום, שכבר מזמן ניתן על ידם, הוא בעצם הלוואה שנדרש להשיבה ובעיקר היה חשוב להם לרשום משכנתא על שמם, על מנת להקשות על הנושים, שנתנו כסף או סחורה לנתבע, לממש את הדירה.

20. טענת ההגנה שרק זמן רב אחרי העברת הדירה לנתבעת ורישום המשכנתא הוגשה תביעת התובעת ותיק חדלות הפירעון, וההעברות אף נעשו לפני שהחוב "בכלל נוצר" (סעיף 20 לסיכומי הנתבעים) אינה עולה בקנה אחד עם אישורי היתרות של בנק המזרחי (מגיש הבקשה לחדלות פירעון) מהם עולה שבחודש ספטמבר 2019 היה הנתבע חב לבנק המזרחי סכום העולה על 2,000,000 ₪ (ראו סעיף 5 להודעה מטעם נושה בגדר נספח "ט" לתצהיר העד מטעם התובעת). מכאן שהנתבע היה מסובך כלכלית באופן קשה במועד העברת מחצית הדירה ורישום המשכנתא על שם הוריו, והדבר אף עולה מכך שהשיקים שנתן לתובעת בוטלו בחודש ספטמבר 2019.

21. מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה לנתבעת, והסכם ההלוואה עם ההורים ורישום המשכנתא נעשו בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של הנתבע בדירה מנושיו ולא שיקפו מציאות אמתית ומכאן כי יש לבטלם בהיותם מסמכים פיקטיביים וחוזים "למראית עין".

22. לפיכך אני קובעת כי העברת מחצית הדירה לידי הנתבעת היא הסכם פיקטיבי וכך גם הסכם ההלוואה ורישום המשכנתא על שם ההורים, ויש לבטלם.

23. לאור הכרעתי לעיל, איני נזקקת ואיני מוצאת לנכון לדון בבקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בדבר חיובה של הנתבעת ביחד ולחוד בחובות הנתבע מכוח חזקת השיתוף בחובות.

    סוף דבר

24. אני קובעת:

    1. יש לבטל את העברת זכויות הנתבע במחצית הדירה על שם הנתבעת ולפיכך למחוק את רישום מחצית הדירה על שם הנתבעת ברישומי לשכת רישום המקרקעין ולרשום את הדירה כך שמחציתה על שם הנתבע ומחציתה על שם הנתבעת.

    2. יש לבטל את רישום המשכנתא שנרשמה על זכויות הנתבעת בדירה לטובת הנתבעים 4-3 ולפיכך למחוק את רישום המשכנתא ברישומי לשכת רישום המקרקעין.

25. בהתחשב בכך שהתובעת נדרשה לבקשה לסעד זמני, לניהול בקשות רבות, וכן לשני דיוני הוכחות וסיכומים בכתב, וכאשר ניתן היה לקצר משמעותית את חקירת העד מטעם התובעת, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ וכן בשכר טרחת עורכי דינה בסך של 50,000 ₪.

     

    ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.