26 חודשי מאסר בגין הצתה של דירת בן זוג בה התגורר עם הוריו

נתוני רקע

1. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירת הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
2. מעשה שהיה כך היה: הנאשמת והמתלונן ניהלו ביניהם קשר זוגי עובר לאירוע שיפורט להלן. בין השניים נתגלע ויכוח אשר בעקבותיו הנאשמת כעסה מאוד על המתלונן. כך, בתאריך 5.11.13 נסעה הנאשמת בטרמפים אל ביתו של המתלונן באשדוד כדי להיפגש עמו. בסמוך לשעה 01:00 הגיעה הנאשמת למרכז חנויות באשדוד, שם פגשה באחד בשם יגאל וביקשה ממנו שיסיע אותה ברכבו תוך שהיא בוכה ומספרת לו, כי היא דואגת למצבו של אחיה. משהסכים, כיוונה אותו הנאשמת תוך כדי נסיעה אל ביתו של המתלונן, שם ביקשה ממנו את הטלפון הנייד שלו כדי להתקשר. הנאשמת התקשרה למתלונן וביקשה ממנו להיפגש עמה.
3. מיד לאחר מכן, ניגשה לחלקו האחורי של בית המתלונן, נכנסה אל תוך הגינה, טיפסה על משטח עץ שהיה במקום, ניגשה לחלון חדר השירות הצמוד לחדר השינה של הורי המתלונן שהיה פתוח, הציתה באמצעות מצת חפץ העשוי מבד, השליכה אותו פנימה דרך חלון חדר השירות ונמלטה מהמקום.
4. כתוצאה ממעשי הנאשמת התלקחה אש בתוך חדר השירות, אשר תכולתו נשרפה כמעט כליל והבית החל להתמלא עשן. באותה העת שהתה בסלון אמו של המתלונן אשר הוזהרה טלפונית על ידי המתלונן, ולאחר שסרקה את הבית, הבחינה בשריפה והזעיקה את המשטרה.
5. תחילה ניתנה הכרעת דין על בסיס הודאת הנאשמת בכתב האישום המתוקן,זאת לאחר שהוסכם בין הצדדים כי הכרעת הדין לא תכלול התייחסות לשאלת היות המתלוננת בגילופין בעת ביצוע העבירה. אולם, בהמשך אותו דיון סוכם, כי הנאשמת תיבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי לצורך קביעת כשירותה לעמוד לדין ואחריותה למעשים המיוחסים לה בכתב האישום המתוקן, ומשכך הוחלט על ידי בית המשפט לבטל את הכרעת הדין.
6. חוות הדעת הפסיכיאטרית הוגשה בעניינה של המתלוננת ומטבע הדברים יובאו רק עיקריה. עולה כי הנאשמת, אשר מוכרת לשירות הפסיכיאטרי הינה בעלת הפרעת אישיות גבולית, אינה מקפידה על נטילת הטיפול באופן סדיר ומשתמשת לרעה בסמים ובאלכוהול. כן נקבע לגביה, כי הינה כשירה לעמוד לדין וכי אין עדות לכך שבזמן המעשה הייתה שרויה במצב פסיכוטי או לקתה במחלת נפש, למעט היותה בעלת הפרעת אישיות.עוד נקבע בחוות הדעת כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה בעת שהייתה שרויה בגילופין, למרות העובדה שהייתה מודעת להשפעת האלכוהול על התנהגותה עוד בטרם צריכתו.
7. בעקבות ההסכמות המאוחרות בין הצדדים שבאו בעקבות חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר הסירה את הספק ביחס לקיומה של אחריות פלילית מצד הנאשמת ולאחר שבית המשפט וידא שוב שההודיה במקומה עומדת, הנאשמת הורשעה מחדש בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן. עם זאת, לעניין נסיבות ביצוע העבירה, הצדדים הסכימו לראות במצב הנפשי של הנאשמת כגורם המשפיע על מתחם הענישה, אם כי לדעת המאשימה, הדבר בא לידי ביטוי באופן מוגבל. כן סוכם בין הצדדים כי בעת ביצוע העבירה הנאשמת הייתה תחת השפעת אלכוהול. המדובר בשכרות מדעת ולא כזו הנכללת בגדר ההגנה. באשר לנסיבות אלה, הקשורות בביצוע העבירה לעניין המצב הנפשי ולעניין שאלת השכרות כמפורט לעיל, נקבע כי הללו מהוות חלק בלתי נפרד מהכרעת הדין.

ראיות וטיעונים לעונש

8. העידה לעונש את אמה של הנאשמת, אשר סיפרה על תקופת הילדות הקשה שעברה הנאשמת, לרבות חוויות של אלימות כלפיה. היא הסכימה כי הנאשמת אינה פועלת באופן נורמטיבי, אך ייחסה את התנהגותה למצבה הנפשי. היא הדגישה כי לנאשמת בן בגיל 10, אותו היא (העדה) מגדלת בכוחות עצמה. היא שבה וסיפרה על הבעיות הבריאותיות שלה ועל המצוקה שחווה בנה של הנאשמת כתוצאה מהמעצר, בשל העובדה שלא ראה את אמו במשך כחמישה חודשים.
9. במכתבו לבית המשפט (נע/5) הביע המתלונן אמפתיה לנאשמת וציין כי ביצעה את המעשה על רקע מצב נפשי קשה כתוצאה מאהבה נכזבת. המתלונן ציין כי מחל לנאשמת על מעשיה, כי אינו חושש מפניה ואף ביקש עבורה את רחמי בית המשפט.
10. התובעת עמדה על חומרת נסיבות האירוע, הכוללות הצתה של בניין מגורים (בשונה מהצתה של משרדים נטושים) בשעת לילה מאוחרת בה בדרך כלל ישהו דיירים בביתם. כן הדגישה התובעת את התכנון שקדם לאירוע, שבא לידי ביטוי בנסיעה בטרמפים לביתו של המתלונן, לרבות גיוסו של יגאל לטובת העניין, תוך שהיא משקרת לו ובוכה רק כדי להשיג את מטרתה. התובעת הדגישה גם את התוצאות הקשות שהיו עלולות להיגרם כתוצאה מההצתה, שאך בדרך נס הסתיימה בנזק לרכוש בלבד.
11. לשיטת התובעת, מתחם הענישה צריך לנוע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל בנסיבות הרגילות, ואולם בשל ההפרעה הנפשית ממנה סובלת הנאשמת, עתרה לטווח ענישה שנע בין 2.5 לבין 5 שנות מאסר בפועל. לפיכך, ביקשה התובעת לגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל המצוי בגדרי המתחם ומאסר מותנה מרתיע, אך ללא השתת פיצוי נוכח מצבה של הנאשמת.
12. הסנגור סבור, כי מדובר במקרה חריג בנסיבותיו, המלמד על החלטה ספונטאנית מצד המתלוננת על רקע ויכוח עם בן זוגה, ולא בתכנון ממשי בביצוע העבירה. הסנגור לא התעלם מפוטנציאל הנזק שבמעשי הנאשמת אך שב והדגיש כי הנאשמת לא הצטיידה מראש בחומרי בערה והנזק שנגרם בסופו של דבר אינו חמור. הוא ציין גם את המניע של הנאשמת לביצוע העבירה, שעניינו אהבה נכזבת והדגיש, כי לא מדובר במניע עברייני או כלכלי.
13. מצבה הנפשי של הנאשמת הודגש בטיעוני הסנגור. הוא ניסה לפשט את המונח הרפואי " אישיות גבולית" ממנה סובלת הנאשמת, אשר בא לידי ביטוי, לדבריו, בשינויים במצב הרוח ובחרדת נטישה. הסנגור הזכיר כי לנאשמת רקע נפשי מוכר, אשר במרכזו ניצבת הפרעת האישיות שהשפיעה באופן ניכר על ביצוע המעשה. הוא הדגיש גם את סוגיית השכרות, אשר, לגישתו, מלמדת על העדר תכנון בביצוע העבירה ודווקא על החלטה אימפולסיבית של הנאשמת.
14. הסנגור הפנה לפסיקה במקרים שונים וביקש ללמוד ממנה כי מתחם הענישה יכול לנוע בין מספר חודשי מאסר בפועל ברף התחתון לבין 18 חודשי מאסר בפועל ברף העליון. באשר לנסיבות שאינן תלויות בביצוע העבירה הדגיש את ההודאה בהזדמנות הראשונה, את נטילת האחריות ואת הנסיבות המשפחתיות הקשות, לרבות אלה הנוגעות לבנה של הנאשמת, אשר לא נפגש עם אמו מספר חודשים. כן הדגיש כי למרות עברה הפלילי של הנאשמת, שהינו ישן באופן יחסי, זהו לה מעצר ראשון. בשל כל אלה, עתר להשית על הנאשמת עונש המצוי בחלקו התחתון של מתחם הענישה.
15. הנאשמת סיפרה כי החלה להשתלב בקבוצות טיפול בין כותלי הכלא וכי היא מנסה לערוך שינוי בחייה.

מתחם הענישה

16. כאמור, בכתב האישום המתוקן מיוחס לנאשמת אירוע הצתה, שאין להקל ראש בחומרתו. באשר לעבירה זו, הרי שלא אחת נכתב, כי מעשה ההצתה הינו תופעה חמורה ומסוכנת,  העלול להוביל להשלכות קשות, כפי שצוין "יודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים ... עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות ..." (בש"פ 6526/02 אלענמי נגד מדינת ישראל, מיום  30.7.02). מטעם זה, ובשל סיכון מיוחד זה, העונש ההולם את מי שמצית אש בכוונה תחילה צריך להיות עונש חמור המשקף את מידת הסיכון בה העמיד את זולתו.