פלוני נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח'

השאלה המונחת בפני היא האם נפילה בעת ירידה ממשאית לצורך סגירת רמפה בתום מלאכת פריקה לקראת נסיעה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע יליד 5.9.1963, בזמן אירוע התאונה עבד אצל הנתבעת 1 – חברת דואר ישראל בע"מ (להלן – "דואר ישראל").

ביום 21.6.2017 נהג התובע ברכב משא סגור עם דופן הידראולית לצורך פריקת דברי דואר והעמסת דברי דואר במודיעין. נטען כי בתום פעולת הפריקה וההעמסה, שבוצעה על ידי עובדים אחרים, תוך כדי ירידת התובע מהמשאית הוא איבד שיווי משקל, מעד במדרגות ונפל לכביש וכתוצאה מכך נחבל בראשו ובעמוד השדרה (להלן - "התאונה").

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות הבאות: האם התאונה התרחשה במהלך פעולת "כניסה לרכב או ירידה ממנו", והאם פעולה זו בגדר פעולת ירידה מהמשאית או חלק אינטגרלי מהחריג של "טעינה ופריקה".

הרקע ותמצית טענות הצדדים

התובע טוען כי מהאמור והמפורט בכתב התביעה, בתצהיר התובע, מטופס התביעה לדמי פגיעה במל"ל, שפרטיו אושרו על ידי הנתבעת 1 (ת/9), מדוח בירור תאונת העבודה (ת/11), ומחקירתו של התובע בדיון ההוכחות ביום 18.5.21 עלתה גרסה מהימנה ועקבית לתאונה, כי התובע לא ניסה להתאים את עצמו למצב משפטי, ענה על כל השאלות ללא כל התחמקות וכי לא נמצאו סתירות בין מה שאמר לבין ההודעות אותן מסר לביטוח הלאומי ולמעביד, באשר לנסיבות קרות התאונה לפיהן התובע ישב במשאית הדואר והמתין עד שהפורקים יסיימו את פריקת דברי הדואר, ולאחר שהפורקים אישרו לו שהפריקה הסתיימה, פתח את דלת המשאית כדי לרדת, לסגור את הרמפה ההידראולית כדי להמשיך בנסיעה, ותוך כדי ירידתו חש בכאב עז בגבו, איבד את שיווי משקלו, נפל מהמשאית לרצפה ונחבל בראשו ובגבו.

בעניין זה הדגיש התובע כי במסגרת שהיית התובע בתחנת הדואר במודיעין התובע כלל לא עסק בפריקה ובטעינה של דברי הדואר, אלא המתין לסיומן על ידי עובדי סניף הדואר, ורק לאחר שהם סימנו לו שסיימו את פעולת הפריקה, הוא ניסה לרדת מהמשאית על מנת להמשיך בנסיעתו. נטען כי התובע נפל ממדרגות המשאית תוך כדי ירידה ממנה כאשר הדלת נפתחה, כי נזקו של התובע נגרם עקב נפילתו מהמשאית במהלך ירידה ממנה, כי לולא ירד מהמשאית, הוא בוודאי לא היה נופל ונפגע, וכי מטרת הירידה היתה לצורך המשך נסיעה והיא נעשתה למטרות תחבורה בהתאם ל"הלכת אסם" (רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004)).

ב"כ הנתבעת 2 טענה בסיכומיה, כי נסיבות אירוע התאונה תוארו במספר הזדמנויות, כשהגרסאות נבדלות זו מזו בשינויים קלים. כמו כן נתגלעו סתירות באשר לשאלה האם בעת המקרה החל התובע בירידה מהמשאית. לטענת הנתבעת 2 התובע טרם החל בירידה מהרכב, העובדה כי הוא התכוון לרדת אין משמעותה כי החל לרדת. בהתאם לתיעוד הרפואי ולמסמכי המל"ל התובע נפל מהקבינה של המשאית לאחר אירוע של כאב גב עצום שגרם לו למעין התעלפות רגעית, דבר שהביא אותו להתיישב בקבינה, לאחר מכן בשל העובדה שהדלת היתה פתוחה, נפל מהרכב, אך זאת לא תוך כדי ירידה ממנו. מכאן, כי יש לקבוע כי הרכב שימש אך כזירה וכי התאונה לא ארעה במהלך "כניסה וירידה" מהרכב.