דורמטיק בע"מ נ' שיבולת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד, אשר הוגשו בקשר עם עבודות חיפוי שבוצעו על ידי התובעת כקבלן משנה של הנתבעת בפרויקט הקמת מרכז אנרגיה במפעל קמהדע.

התביעה הוגשה על סך של 261,256 ₪ והתביעה שכנגד הוגשה על סך של 539,860 ₪.

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") היא חברה העוסקת בייצור מוצרי אלומיניום והרכבתם וכן בשיווק של דלתות ושערים אוטומטיים.

הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היא חברת ביצוע לעבודות בטון, פיתוח וגמר.

הנתבעת נבחרה כקבלן ראשי בהקמת מרכז אנרגיה במפעל קמהדע בבית קמה (להלן: "הפרויקט").

התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת לביצוע עבודת חיפוי חוץ באמצעות פחים בפרויקט, וזאת על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 12.6.2013 (להלן: "ההסכם") .

טענות התובעת

ביום 23.1.2013 הזמינה הנתבעת מהתובעת עבודת חיפוי חוץ בפחים בפרויקט.

ביום 24.1.2013 העבירה הנתבעת לתובעת כתב כמויות – הזמנת עבודה, בו פורטו מהות העבודה, כמות מוערכת ותמורה.

במסגרת מו"מ ומיד לאחר קבלת כתב הכמויות, הבהירה התובעת לנתבעת במכתב מיום 31.1.2013, כי חסר פרט בהצעת המחיר של מערכת פלשונגים וקופינגים וכי מחירם יחושב בנפרד.

ביום 12.6.2013 נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו הזמינה הנתבעת מהתובעת עבודות תכנון, יצור והתקנת חיפויי פח בפרויקט.

במסגרת ביצוע העבודה, הזמינה הנתבעת עבודות נוספות כדלקמן: פירוק והרכבת פח גלי בחזית המערבית תמורת סך של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ; אספקה והתקנת חיפוי וקירוי לגגון בחזית המזרחית תמורת סך של 8,300 ₪ בתוספת מע"מ; ביצוע חיפוי שני חלונות ממ"ד ושתי דלתות בקיר אבן בחזית המזרחית תמורת סך של 3,600 ₪ בתוספת מע"מ. על כן על הנתבעת לשלם בגין עבודות נוספות אלה.

חרף התחייבויותיה של הנתבעת לאפשר עבודה רציפה של התובעת, הנתבעת הפסיקה מספר פעמים את העבודות באתר בשל אילוצים שונים שאינם באחריות התובעת. כך ביום 19.6.13 גילתה התובעת כי הפח הגלי עמו הייתה אמורה לבצע את העבודה, נחסם על ידי חבילות בידוד ומשטחי אבן שפה, דבר שמנע את ביצוע העבודות באתר.

עיכוב נוסף בעבודתה של התובעת נבע מעיכוב סיום עבודות הפיתוח סביב המבנה, דבר שהקשה על נגישות כלי העבודה לגובה ובכלל זה לקירות המבנה.

ביום 23.6.2013 הודיעה התובעת לנתבעת על העיכובים וציינה כי נגרם לה נזק כספי בשל השבתת הכלים לגובה שנשכרו על ידה. בנוסף נטען כי קבלנים מטעם הנתבעת עשו שימוש בכלים לגובה, ללא רשות והסבו להם נזק.

בשל העיכובים והנזק, המציאה התובעת לנתבעת ביום 1.7.2013 חשבון פרפורמה בסך של 15.989 ₪.

ביום 16.7.2013 הודיעה הנתבעת לתובעת לא להתייצב לעבודה באתר עד יום 22.7.2013. לכן, הודיעה התובעת במכתב מיום 17.7.2013, כי הפסקת עובדה זו, כמו גם קודמתה בחודש יוני, דוחות את לוחות הזמנים של הפרויקט.

התובעת סיימה את עבודת ההרכבה באתר, וביום 23.09.2013 שלחה לנתבעת חשבון פרופורמה סופי על סך של 327,641 ₪. החשבון כלל חיוב בגין עבודות החיפוי בהתאם לכמויות הפח הגלי בהן השתמשה התובעת בפועל, על פי מדידה בשטח במהלך העבודה כולל מדידת קסטות, קופינג ופלשונג, חיוב בגין עבודות נוספות וחיוב בגין השבתת הכלים לגובה ותיקנם.

לאחר ביצוע ההרכבה, ארעה תקלה עם הניילון שעטף את הפחים, שלא התקלף כראוי. התובעת נאלצה לשכור על חשבונה שירות קבלן חיצוני שביצע את הקילוף באמצעות מים חמים.

ביום 17.7.2014 שלחה הנתבעת לתובעת חשבון סופי מאושר לתשלום על סך של 132,561 ₪ כולל מע"מ, כאשר יחידות המדידה הנקובות בו שגויות שכן הנתבעת לא מדדה חשפי חלונות, קסטות, פלשונג וקופינג עליון. חשבון זה גם לא כלל חיוב בעד תוספת חיפוי חלונות ממ"ד ודלתות בקיר אבן מזרחי. בנוסף, הנתבעת קיזזה סך של 35,000 ₪ כ"קנס בגין איכות העבודה ובגין ריג'קטים".

הנתבעת הפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים, הקובע בסעיף 12.1 כי בתמורה לביצוע העבודות, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה אשר תקבע בהתאם למחירי היחידה, כמפורט בכתב הכמויות ועל בסיס חישובי הכמויות אשר ישמשו בפועל, וכי סך התמורה לקבלן תעשה על פי מדידה בשטח של כל החיפוי כולל חשפי חלונות וקופינג עליון וכל שאר ההשלמות הדרושות. כן נטען כי סעיף 12.6 להסכם קובע כי הכמויות הנקובות בכתב המחירים והכמויות אינן אלא אומדן בלבד ואין לראותו ככמויות סופיות שעל הקבלן לבצען בפועל לקיום התחייבויותיו לפי הסכם זה.

לאור התקלה שאירעה בקילוף הניילון מהפחים, הסכימה התובעת, לפנים משורת הדין ובתנאי שהחשבון ישולם לאלתר, להפחית מהחשבון הסופי סך של 35,000 ₪ ולבטל את החיוב בגין השבתת במות ההרמה ולכן שלחה ביום 29.7.2014 חשבון סופי על סך של 281,739 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר וגם לא שולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת, על אף פניותיה החוזרות של התובעת. בהתנהגות זו, הפרה הנתבעת את ההסכם בין הצדדים בהפרה יסודית.

התובעת ביצעה את העבודה על הצד המקצועי ביותר, תוך נטילת אחריות לכל תקלה שאירעה ועמידה בלוחות זמנים בכפוף לעיכובים שנבעו כתוצאה ממחדליה של הנתבעת.

לפי סעיף 12.4 להסכם, הנתבעת חבה בריבית פיגורים מצטברת הנהוגה בחשבון חח"ד בבנק הפועלים.

על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 261,256 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

לעניין התביעה שכנגד, התובעת טוענת כי העיכוב היחיד שבאחריותה ובגינו נטלה אחריות מלאה, נבע מתקלת קילוף הניילון מהפחים שיובאו על ידה מחו"ל.

לטענתה, הקושי בקילוף הניילון נבע מכך שהנתבעת לא הסכימה לקלף את הניילון עם הרכבת הפחים או בסמוך לכך ועמדה על כך שקילוף הניילון יעשה רק בגמר ביצוע העבודה וסיום עבודות הפיתוח, כך שקילוף הניילון נדחה בארבעה חודשים, מה שגרם לקושי רב בעבודות הקילוף.

עבודת הקילוף בוצעה על ידי יבואן הפחים, סקופ מתכות, שנטל אחריות על שאירע ומימן עלויות קבלן ניקוי שעמל כחודש ימים על ביצוע עבודות הקילוף.

לפיכך, הסכימה התובעת לקזז מהתמורה המגיעה לה עבור עבודתה סך של 35,000 ₪ וכן לבטל חיוב בסך של 13,000 ₪ בגין השבתת במות ההרמה.

בעניין העיכובים האחרים הנטענים על ידי הנתבעת, טענה התובעת כי הנתבעת היא שגרמה להשהיית ביצוע העבודות. כן נטען כי התובעת לא ידעה על הטלת קנסות על ידי קמהדע ואין אסמכתא כי נוכה קנס על ידי קמהדע. עוד נטען כי ההסכם בין הנתבעת לבין קמהדע לא הוצג בפני התובעת והיא לא הייתה מודעת ללוח הזמנים אליו התחייבה הנתבעת. בהסכם בין התובעת לבין הנתבעת לא נקבע לוח זמנים, וזה נקבע ותואם בין הצדדים במהלך ביצוע הפרויקט.

התובעת טוענת כי התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב, שכן ביום 17.7.2014 הציעה הנתבעת לתובעת תשלום בסך של 132,561 ₪ עבור עבודתה ובמסגרתו קנס בסך של 35,000 ₪ עבור איכות העבודה וריג'קטים וזאת בכפוף לחתימתה של התובעת על מסמך העדר תביעות. ואילו כעת, בתגובה לתביעה הכספית שהוגשה על ידי התובעת, מגישה הנתבעת תביעה שכנגד על נזקים לכאורה שהיו ידועים לה במועד החשבון הסופי.

התובעת טוענת כי ביקור באתר קמהדע , נכון להיום, מגלה עבודת חיפוי בניין איכותית ומקצועית, אשר לא תוקנה ולא הוחלפה מיום מסירת הפרויקט.

לעניין הפגיעה במוניטין, טוענת התובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי איבדה את קמהדע כלקוח ו/או כל לקוח פוטנציאלי, וגם אם הייתה מוכיחה, עליה לבסס את הקשר הסיבתי כי איבוד קמהדע ו/או כל לקוח פוטנציאלי אחר קשורים בעבודתה של התובעת.

מטעם התובעת העידו מר גדעון פז – בעלי ומנכ"ל התובעת ומר שמואל סטופינצקי – מנהל עבודה בתובעת. כמו כן הוגשה חוות דעתו של מר אבי שטרן, יועץ הנדסי, שבחן את רמת הגימור והביצוע של העבודות שביצעה התובעת.

טענות הנתבעת

הנתבעת חולקת על טענות התובעת בדבר הסכומים המגיעים לה וכן הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בסך של 286,724 ₪ ובגין פגיעה במוניטין שהוערכה בסך של 250,000 ₪.

הנתבעת הזמינה עבודה מהתובעת על סמך מצגי התובעת כאילו יש ביכולתה לבצע את העבודה, מה שהתברר בדיעבד כלא נכון.

קודם להצעת המחיר, נשלח לתובעת כל החומר הרלבנטי, והמחיר של כל יחידה סוכם על דעת שני הצדדים על פי תכניות, מפרטים וכתב הכמויות שנמסרו לתובעת.

לאחר סיום המו"מ וההסכמה על תנאי ההתקשרות, התובעת העבירה לפתע בחוסר תום לב, מכתב בו דרישה המנוגדת להסכמת הצדדים, לתוספת תשלום עבור פלשונג (כיסוי פח לסגירת חשפי חלונות, פתחים וסיומת לחיפוי פח) וקופינג (פלשונג עילי). המכתב לא הוסכם על ידי הנתבעת ולא צורף כנספח להסכם.

על פי כתב הכמויות, מחיר היחידה שהוסכם כולל את הפלשונגים.

העבודה הנוספת היחידה שהוזמנה מהתובעת קשורה לגגון, והעבודות האחרות הן חלק מהעבודות להן התחייבה התובעת בהסכם.

החשבון שהוגש על ידי התובעת לא תואם את כתב הכמויות והפירוט במפרט ואופני המדידה, ולכן הנתבעת העבירה לתובעת חשבון על פי הכמויות שאושרו על ידי קמהדע.

פלשונג וקופינג כלולים במחיר היחידה שהוסכם בין הצדדים, כפי שעולה מכתב כמויות – הזמנת עבודה. העבודה הנוספת היחידה שהוזמנה מהתובעת היא זו הקשורה לגגון, וכל יתר העבודות הן חלק מהעבודות להן התחייבה התובעת ושהוסכמו מראש.

התובעת גרמה לעיכובים בביצוע העבודות בשל אי הצבת כוח אדם מתאים או מספיק ואי התייצבות כנדרש לביצוע העבודות.

התובעת ביצעה את העבודה בצורה רשלנית ולא מקצועית וגרמה לעיכוב של 6 חודשים בלוח הזמנים של הפרויקט (11/2013 – 4/2014).

לפי לוח זמנים שהוסכם בין הצדדים, התובעת התחייבה לסיים את העבודות עד סוף חודש 8/2013 אך בפועל, גם בחודש 5/2014 לא סיימה את התיקונים לעבודות אותן ביצעה ברשלנות.

הנתבעת סיימה את עבודותיה האחרונות בפרויקט עד סוף חודש 10/2013, המועד לו התחייבה כלפי קמהדע, והתובעת גרמה לעיכוב של 6 חודשים נוספים ממועד זה. בשל כך,

המזמין הטיל קנסות בסך של 35,000 ₪ והנתבעת נאלצה לשאת בעלויות מנהל עבודה, מהנדס ומנהל פרויקט ובעלויות נוספות בסך של 286,724 ₪, שכן לא יכלה לצאת פורמלית מהאתר בשל אי סיום העבודות שבוצעו על ידי התובעת.

בגין פגיעה במוניטין, העמידה הנתבעת את תביעתה על סך של 250,000 ₪, בשל אובדן לקוח יקר כקמהדע ובשל כך שכל לקוח פוטנציאלי שיבוא בדברים עם קמהדע או ייחשף לעבודתה הרשלנית של התובעת, ימנע מלהתקשר עם הנתבעת.

לגבי חיוב בריבית נטען כי התובעת לא הגישה חשבונית מס ולכן לא קמה חובת התשלום.

מטעם הנתבעת העידו מר אלי מרגי - מנהל ובעלים בנתבעת, מר זאהר אבו סמרה - מהנדס ראשי ומר ערן קורץ - מנהל שרשרת אספקה בקמדע.

כמו כן הוגשה חוות דעתה של המהנדסת אתי ליפשיץ אשר נתנה חוות דעת בעניין חישוב הכמויות.

חוות דעת מומחה בית המשפט

לאור המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים באשר לאופן ביצוע המדידה, ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית ביום 31.12.2018 כי ימונה מומחה עם הכשרה ככמאי (חשב כמויות), מונה המהנדס דניאל פומרנץ כמומחה מטעם בית המשפט.

יוער כי בקשת הנתבעת למינוי מומחה לבדיקת טיב העבודה והליקויים בעבודת התובעת, נדחתה בהחלטה מיום 1.8.2018, מאחר שלא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת המתייחסת לעניין זה.

המומחה הגיש ביום 20.6.2019 את חוות דעתו וביום 2.7.2019 הגיש חוות דעת מתוקנת בשל טעות שנפלה בסכומים שצוינו על ידו בחוות דעתו.

בחוות דעתו דן המומחה בשלוש סוגיות שבמחלוקת והן: אופני המדידה, חישובי הכמויות וחיוב בגין עבודות נוספות.

אופני המדידה –

התובעת טוענת כי מגיע לה תשלום נוסף על פי מדידה, בגין פלשונגים וקופינגים.

הנתבעת טוענת כי מדובר בפרטים הכלולים בתמורה המוסכמת.

המומחה מטעם בית המשפט בחן את הסכם העבודה, המפרט הטכני וכתב הכמויות וקבע כי התמורה המוסכמת כוללת בתוכה את כל העלויות, הישירות והלא ישירות, הנדרשות לביצוע המלא של עבודות החיפוי, וכי אין מקום לדרישת התובעת לתמורה כספית עבור ביצוע של השלמות החיפוי כגון "קופינג" ו'או "פלשונג" כתוספת לחישוב הכמויות של שטח החזיתות המחופה (סעיף 24 לחוות הדעת).

חישובי הכמויות –

לאור המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים בנוגע לחישוב הכמויות, המומחה מטעם בית המשפט ביקר במקום העבודה, ערך חישוב כמויות עצמאי, וקבע כדלקמן:

שטח חיפוי לוח גלי SP42 533.73 מ"ר בסך של 275 ₪ למ"ר, ובסה"כ 146,775.75 ₪.

שטח חיפוי מגשים MS25\250 987.65 מ"ר בסך של 335 ₪ למ"ר ובסה"כ 330,862.75 ₪.

עבודות נוספות –

התובעת טוענת כי ביצעה עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם העבודה בסך כולל של 13,100 ₪, כדלקמן: (1) פירוק והרכבת פח גלי בחזית המערבית – 1,200 ₪; (2) אספקה והתקנת חיפוי וקירוי לגגון בחזית המזרחית - 8,300 ₪; (3) ביצוע חיפוי שני חלונות ממ"ד ושתי דלתות בקיר אבן בחזית המזרחית – 3,600 ₪.

לטענת הנתבעת, העבודה הנוספת היחידה שהוזמנה מהתובעת היא בנוגע לגגון.

המומחה מטעם בית המשפט אישר בחוות דעתו את כל העבודות הנוספות והסכומים שתבעה התובעת בגינן.

על פי החשבון הסופי שערך המומחה, מגיעים לתובעת הסכומים כדלקמן:

אספקה והרכבת לוח גלי - 146,775.75 ₪.

אספקת והרכבת מגשים - 330,862.75 ₪.

עבודות נוספות –

פירוק והרכבת פח גלי בחזית המערבית – 1,200 ₪

חיפוי שני חלונות ממ"ד ושתי דלתות בקיר אבן בחזית מזרחית – 3,600 ₪.

גגון לפי הזמנה - 8,300 ₪

סה"כ: 490,738.50 ₪

הסכום ששולם בחשבון קודם: 316,896 ₪

יתרה לתשלום 173,842.50 ₪

מע"מ 17%: 29,553.23 ₪

סה"כ לתשלום: 203,395.73 ₪.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעמם ועל חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

דיון והכרעה

התביעה

עיקר המחלוקת בין הצדדים בתביעה נגעה לאופן חישוב היקף העבודות והתמורה המגיעה לתובעת בגינן וכן בגין עבודות נוספות להן טענה התובעת.

כאמור, מומחה בית המשפט קבע כי לתובעת לא מגיעים סכומים נוספים בגין השלמות חיפוי כגון "קופינג" ו"פלשונג" כתוספת לחישוב הכמויות, ולמעשה אימץ את עמדת הנתבעת בעניין זה.

בעניין העבודות הנוספות אימץ המומחה מטעם בית המשפט את עמדת התובעת ואישר את הסכומים שדרשה בגין עבודות נוספות.

בפסיקה נקבע כי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט ואולם, נקודת המוצא היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט.

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור, לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מ. רבין).

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא חוות דעת מקצועית וממצה. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ומשכך היא לא נסתרה.

למעלה מכך, הצדדים למעשה מאמצים את קביעות המומחה.

כך, התובעת בסיכומיה אינה חולקת על קביעות המומחה, ומבקשת כי הנתבעת תחויב בסכום שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (סעיף 35 לסיכומים).

הנתבעת מצידה אינה חולקת על חוות דעת המומחה בעניין המדידות.

בעניין העבודות הנוספות, מנהל הנתבעת, מר אלי מרגי, מסכים בעדותו לקביעת המומחה בנושא העבודות הנוספות, כדלקמן:

"ש.עוד קבע המומחה שעל שיבולת לשלם תמורה בעד שלוש עבודות נוספות שהוזמנו מדורמטיק אתה מסכים לכך?

ת.אני מסכים למה שקבע המומחה בהקשר הזה" (עמ' 28 ש' 25 – 27 לפרוטוקול).

לאור האמור, אני מאמצת את קביעות המומחה מטעם בית המשפט וקובעת כי לתובעת מגיע בגין העבודה שביצעה סך של 203,395.73 ₪ כולל מע"מ, מעבר לסכום ששולם לה.

עם זאת, מסכום זה יש להפחית את הקנס בו חויבה הנתבעת על ידי קמהדע, כפי שיפורט להלן.

הנתבעת טוענת כי נקנסה על ידי קמהדע בסך של 35,000 ₪ עקב מחדליה של התובעת. טענה זו נתמכת בעדותו של מר ערן קורץ (עמ' 25 ש' 13 – 22 לפרוטוקול).

מעדותו של מר קורץ עולה כי הקנס ניתן בשל איכות העבודה ובשל אי עמידה בלוחות הזמנים, כדלקמן:

"ש.למה בדיוק אתה מייחס את הקנס שקיזזה קמדע לשיבולת לעיכוב בלוחות הזמנים?

ת.מוצר שלא עמד בסטנדרט שקיבלנו, וזה סכום זעום לעומת מה שהיינו צריכים לקזז. אחר כך זה על אי עמידה בלוחות הזמנים" (עמ' 25 ש' 23 – 27 לפרוטוקול).

התובעת אינה מתכחשת לצורך בהפחתת סכום זה, כפי שנלמד מכתבי טענותיה.

כך, בסעיף 21 לכתב התביעה צוין כי התובעת הסכימה לקיזוז הסך של 35,000 ₪, כאשר סכום החוב כפי שנטען בסעיף 23 לכתב התביעה, הוא לאחר קיזוז הסכום האמור.

די באמור כדי לקבוע כי יש להפחית את הסך של 35,000 ₪ מהסכום המגיע לתובעת.

מאחר שהמומחה מטעם בית המשפט לא נדרש לכך בחוות דעתו, הרי שמהסכומים שקבע המומחה מטעם בית משפט, יש להפחית את הסכום האמור.

על כן, הסכום המגיע לתובעת על פי חוות דעת המומחה בקיזוז סכום הקנס, עומד על סך של 162,446 ₪ (כולל מע"מ).

לטענת התובעת, הנתבעת לא העבירה לה את התשלום במועד הקבוע בהסכם ולכן עליה לשאת בתשלום ריבית פיגורים בתאם לסעיף 12.4 בהסכם, הקובע ריבית פיגורים מצטברת הנהוגה בחשבון חח"ד בבנק הפועלים.

הנתבעת טוענת מנגד כי העבירה לתובעת חשבון מעודכן (נספח י"ג לכתב התביעה) המשקף את הכמויות שאושרו על ידי קמהדע כולל הקנסות שהוטלו על הנתבעת בגין עבודתה הרשלנית של התובעת, וכי הייתה מוכנה להעביר את התשלום בקיזוז הקנסות שהוטלו עליה על ידי קמהדע בכפוף לחתימה על אישור העדר תביעות וחשבונית מס כנדרש, והתובעת סירבה. כן נטען כי התובעת לא הוציאה חשבונית מס כנדרש לפי סעיף 12.4 להסכם.

יצוין כי חשבונית מס אכן לא הוצגה על ידי התובעת ולא צורפה לתיק.

מר גדעון פז מטעם התובעת העיד בעניין זה כדלקמן:

ש.תאשר לי שהתובעת לא הוציאה חשבונית מס על חשבון סופי?

ת.אני לא יודע להגיד לך. צריך לבדוק את זה. "(עמ' 19 ש' 17 – 18 לפרוטוקול).

עמידתה של התובעת על טענתה בדבר אופן חישוב המדידה היא זו שהביאה למחלוקת בין הצדדים. המומחה מטעם בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת בדבר אופן המדידה והתובעת אינה חולקת עוד על קביעתו, כאמור.

למעשה, אלמלא טענת התובעת בדבר אופן המדידה, ולאור הסכמתה לקיזוז הסך של 35,000 ₪, לא קיים פער משמעותי בין הסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו לבין הסכום שהציעה הנתבעת לשלם.

מאחר שהעיכוב נגרם בשל עמידתה של התובעת על טענה שלא התקבלה על ידי מומחה בית המשפט, וכאשר התובעת לא הוציאה חשבונית מס כנדרש, כמפורט לעיל, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים.

התביעה שכנגד

כאמור, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך של 539,860 ₪ בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לה על ידי התובעת לרבות פגיעה במוניטין.

טענותיה של הנתבעת מתמקדות בעיכובים בביצוע העבודה על ידי התובעת, והליקויים שנמצאו בעבודתה.

לטענת הנתבעת, בשל עיכובים בביצוע העבודה נאלצה לשאת בהוצאות נוספות בסך של 286,724 ₪ כאמור בטבלה אשר צורפה כנספח 12 לכתב התביעה שכנגד ונספח 6 לתצהירו של מר אלי מרגי. מהטבלה האמורה עולה כי מדובר בשכר מנהל העבודה מר רובין רחמים בסך של 21,125 ₪ בגין שהותו באתר בחודש נובמבר 2013; שכר מהנדס הביצוע מר רם טרשתי שחושב בשיעור של 70%, בסך של 60,245 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014; הוצאות רכב של מהנדס הביצוע (בשיעור של 70%) בסך של 14,129 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014; שכר מנהל הפרויקט זאהר אבו סמרה שחושב בשיעור של 30% בסך של 33,494 ₪; הוצאות רכב של מנהל הפרויקט (בשיעור של 30%) בסך של 5,211 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014; משרדים ושטח התארגנות בגין חודשים 11/2013 - 4/2014 בסך של 75,875 ₪; הארכת ערבות בנקאית בעלות של 4,971 ₪; ריבית בגין חשבונות סופיים שהתעכב שחרורם בסך של 11,847 ₪; עבודות נוספות שבוצעו על ידי הנתבעת בסך של 19,827 ₪; ותקורה בסך של 40,000 ₪.

כמו כן, לטענת הנתבעת, הליקויים בעבודה כמו גם העיכובים בביצוע העבודה גרמו לפגיעה במוניטין של הנתבעת, כאשר הנתבעת העמידה פגיעה זו על סך של 250,000 ₪.

איכות העבודה

הנתבעת טוענת כי נמצאו בעבודת התובעת ליקויים רבים.

הנתבעת מסתמכת בטענותיה, מלבד עדויות העדים מטעמה, על מסמך "סיום מסירה קמהדע 13/1/2014" ובו הערותיה כאמור במייל מיום 22.4.2014 (נספח 4 לתצהירו של זאהר אבו סמרה), ועל הודעת דוא"ל מיום 5.1.2014 מאת גב' דניאלה ברקוביץ' מקמהדע לאלי מרגי, בו נאמר כי:

"יש אזורים בהם הפחים נפגעו כתוצאה מתהליך הקילוף.

בנוסף, ישנה חזית אחת בה נדרשת החלפה של הפחים – ידוע לזאהר ורם.

באופן כללי רמת החומר וכן רמת הגימור של כל המעטפת ירודה מאוד וזה ניכר בשטח" (נספח 13 לתצהירו של זאהר אבו סמרה).

כן מסתמכת הנתבעת על דוא"ל מקמדע מיום 13.5.2014 (נספח 15 לתצהירו של זאהר אבו סמרה).

מר קורץ העיד בעניין זה כדלקמן:

"...בסופו של דבר שילמנו על מוצר שלא היה טוב מבחינתנו והיה גרוע. השיטה הישראלית ממנה כל הזמן נמנענו, שיטת החפיף שיהיה בסדר, נעשה קומבינה, וכשאני משקיע מליוני שקלים בבנין אני לא צריך להתעסק עם קבלן שאומר לי על מוצר שהוא יודע שהוא לא טוב, שהוא טוב. רלף הבעלים של טבע ארגנטינה כשראה את התובעת עושה את הקיטור הוא אמר שזו הסיבה בשלה לא רכש מפעל בישראל". (ע"מ 23 ש' 17- 22 לפרוטוקול).

אין חולק כי אירעה תקלה בעניין קילוף הניילון שעטף את הפחים. בגין תקלה זו הסכימה התובעת לקזז את הסכום שהוטל על הנתבעת כקנס – סך של 35,000 ₪ כמפורט לעיל.

באשר לליקויים האחרים, טענה התובעת כי כל הליקויים תוקנו.

מר גדעון פז העיד בעניין זה כדלקמן:

" ש.האם קיבלת מהנתבעת דוח תיקון ליקויים בפרויקט?

ת.קיבלתי.

ש.האם סיימתם לתקן את כל הליקויים שרשומים בדוח הליקויים?

ת.סיימנו לתקן את כל הליקויים שרשומים" (ע"מ 12 ש' 24- 27 לפרוטוקול).

העובדה כי הליקויים תוקנו נלמדת גם מכך שלאחר מכן לא בוצעו תיקונים נוספים.

כך, מעיד מר אייל קורץ בעניין זה כדלקמן:

" ש.אתה מזמין אותי להגיע לבניינים היום לראות, זאת אומרת שהחיפוי שביצעה התובעת לא תוקן ולא הוחלף?

ת.זה כן תוקן, על ידי התובעת ולאחר שעזבה אני מאשר שזה לא תוקן וזה לא הוחלף. " (ר' עמ' 24 ש' 23- 25 לפרוטוקול).

אין די במסמכים שהגישה הנתבעת כדי ללמד על הליקויים אשר נותרו לטענתה לאחר סיום עבודת התובעת. כך, רשימת הליקויים היא בעקבות סיור מחודש ינואר שלאחריו המשיכה התובעת לעבוד בפרויקט. גם יתר המסמכים אינם מעידים על היקף הליקויים לאחר סיום עבודת התובעת בפרויקט.

על מנת להוכיח קיומם של ליקויים היה על הנתבעת להגיש חוות דעת מומחה בעניין הליקויים לאחר סיום עבודת התובעת בפרויקט, אולם היא לא עשתה כן. חוות הדעת שהוגשה מטעמה נוגעת לחישוב הכמויות בלבד.

כאשר נשאל על כך מנהל הנתבעת מר אלי מרגי הוא העיד כי המחלוקת העיקרית הייתה נושא חישוב הכמויות ולכן לא הוגשה חוות דעת בעניין הליקויים (עמ' 29 ש' 10 – 15 לפרוטוקול).

על כן, בהעדר חוות דעת המוכיחה קיומם של ליקויים לא ניתן לקבוע מה הליקויים שנותרו.

ויודגש, הנתבעת לא תבעה את עלות תיקון הליקויים, מה גם שככל שנותרו ליקויים אלה כלל לא תוקנו על ידי הנתבעת ולא נגרם לה נזק ישיר כתוצאה מכך.

למעשה, הנתבעת כלל לא תבעה פיצוי בגין קיום הליקויים למעט בגין פגיעה במוניטין, עניין אשר ידון להלן.

עיכובים בביצוע העבודה

לטענת הנתבעת, היה על התובעת לסיים את ביצוע העבודות בחודש יולי 2013, ולאחר הארכה שניתנה לה, עד חודש אוגוסט 2013. למרות זאת התובעת סיימה את ביצוע העבודות רק בחודש מאי 2014

מאחר שהנתבעת סיימה את יתר עבודות הפרויקט בסוף חודש אוקטובר 2013, הרי שמחודש נובמבר 2013 ואילך, נותרה באתר רק התובעת שטרם השלימה את ביצוע העבודות. לכן טוענת הנתבעת כי תקופה זו, החל מחודש נובמבר ועד חודש אפריל (ועד בכלל), תקופה של 6 חודשים, היא תקופת העיכוב שגרמה לה לנזקים ולפגיעה במוניטין.

הנתבעת טוענת כי העיכוב בעבודות התובעת נגרם כתוצאה מכך שהתובעת לא הציבה כוח אדם מתאים ו/או מספיק כך שבחרה לבצע את העבודות עם שני פועלים, סיימה עבודה בשעה מוקדמת ולא התייצבה כנדרש לביצוע העבודות.

התובעת טוענת מנגד, כי לא נקבע לוח זמנים לסיום העבודות ועל כן לא ניתן לטעון כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים.

כן טוענת התובעת, כי הנתבעת היא שגרמה לעיכוב בביצוע העבודות בכך שמנעה עבודה רציפה.

אין מחלוקת כי לא נמצא לוח זמנים כתוב או כל התייחסות למועד סיום העבודות בהסכם בין הצדדים.

הנתבעת מציינת כי היה לוח זמנים בהסכם שלה עם קמהדע, אולם ההסכם בין הנתבעת לקמדע לא צורף, כמו גם לוח הזמנים שנקבע בו. כמו כן לא הוכח כי ההסכם הוצג לתובעת או כי היא ידעה על לוח הזמנים הנובע ממנו.

מנהל התובעת מר גדעון פז, העיד בעניין לוח הזמנים כדלקמן:

"ש.האם הייתה מניעה שתצרף את לוח הזמנים המפורט שהכנת כנספח לתצהיר שלך?

ת.יש מניעה כי לא היה לוח זמנים מפורט.

ש.אני מפנה אותך לנספח יא לתצהירך הראשון, מכתב מיום 17.7, אני מצטט... אני טוען שנערך לוח זמנים ומועד המסירה של העבודות נקבע ל-17.7.2013 שהוא חמישה שבועות לפני ה-20.8.2013 ושבגלל העיכובים לכאורה ביקשתם לעכב את תאריך המסירה המוסכם בחמישה שבועות עד ה-20.8.3013 ?

ת.מה שכתוב שם זה נכון. מה שקרה בפועל זה שאנחנו תוך כדי תנועה, הם הציבו תאריך תוך כדי עבודה חד צדדי לא בתיאום איתנו פה אנחנו קבענו תאריך שרירותי עקב העבודות ועצם הבעיות שנוצרו שם לא יכולנו להתקדם אז נתנו תאריכים משוערים. זה לא מדע מדויק.

ש.אבל מי שקבע את ה-20.8 זה אתם נכון?

ת.אנחנו כתבנו שאנו מעמידים את לוח הזמנים לסיום, בתקווה שהכל יהיה בסדר".

(עמ' 14 ש' 19 -29 לפרוטוקול).

גם מנהל הנתבעת, מר אלי מרגי, אישר כי לא היה לוח זמנים, אולם כן נקבעה מסגרת של לוח זמנים בהסכמה, כדלקמן:

"ש.בהסכם עצמו אין התחייבות ללוח זמנים כלשהו בין שיבולת לדורמטיק?

ת.אין לוח זמנים שקובע תאריכים. סוכם שבמהלך הביצוע יקבע לוח זמנים על מנת לא להכניס את שני הצדדים לסד של תאריכים שלא יהיה טוב לאף אחד מהצדדים. יחד עם זאת, בתחילת העבודות במועד שהיה נוח לשני הצדדים נקבעה מסגרת של לוח זמנים בהסכמה.

ש.והיא?

ת.למיטב זכרוני לוח הזמנים דיבר על 14.7.2013 סיום עבודות. הייתה בקשה לארכה באוגוסט 2013 של חמישה שבועות שגם אותה היינו מוכנים לקבל אבל מעבר לזה לא התאים לנו למשוך את הפרויקט מעבר לזה" (עמ' 30 ש' 19- 27 לפרוטוקול).

יצוין כי הצדדים לא הגישו יומני עבודה, מהם ניתן היה ללמוד על לוחות הזמנים והעיכובים שנגרמו בביצוע העבודות.

מר זהאר אבו סמרה, המהנדס הראשי בנתבעת, נשאל על כך והעיד כדלקמן:

"ש.מי היה מנהל העבודה באתר מטעם שיבולת?

ת.רובין.

ש.מה היתה תדירות הגעתו לאתר?

ת.החוק מחייב שמנהל עבודה יהיה באופן יומי באתר.

ש.תסכים איתי שהוא יודע להעיד בצורה יום יומית על מה שקרה באתר, השבתת העבודה באתר, קצב העבודות באתר יותר ממך?

ת.מי שניהל את כל הנושאים ההנדסיים וניהול מול קבלני משנה ובחירת קבלני משנה זה מהנדס חברה שזה אני. מנהל עבודה נמצא באתר הוא אחראי על בטיחות וקיום הנהלים על ידי קבלני המשנה.

ש.הוא ניהל יומני עבודה?

ת.יומני עבודה נוהלו באתר.

ש.למה הם לא צורפו לאור המחלוקת כמה חודשי עיכוב גרמה דורמטיק, מתי דורמטיק יצאה מהאתר, מתי היא סיימה את העבודות. למה יומני עבודה לא צורפו ולמה מנהל העבודה לא הוזמן לעדות?

ת.צורפו לתצהיר שלי התכתבויות בתדירות של כמעט יום יום שמסבירות את המצב מהם ניתן להבין מתי היה צריך להסתיים הפרויקט, מה התנהל בפרויקט, מה הטענות שלנו וזה מסביר את ההתנהלות" (עמ' 37 ש' 20- 36 לפרוטוקול).

בנוסף לאי צירוף יומני עבודה, הנתבעת לא הביאה לעדות את רובין רחמים, מנהל העבודה בפרויקט מטעמה, להעיד על כך.

כך,

"ש. למה רובין לא חתם על תצהיר?

ת. לא חשבנו שיש מקום לזמן אותו" (עמ' 33 ש' 9 – 10 לפרוטוקול).

גם התובעת לא צרפה את יומני העבודה שלה.

מר שמואל סטופניצקי, מנהל עבודה בתובעת, העיד בעניין זה כדלקמן:

"ש.אז מה היה ביומני עבודה?

ת.נרשמו פרטים כמו שינויים. צוות העבודה היה צוות קבוע שמתייצב יום, יום באתר. החומרים היו באתר, לא היה צורך לרשום מדי יום מה נעשה באותו יום.

ש.האם הייתה מניעה שתצרף את יומני העבודה לתצהיר שלך?

ת.לא הייתה מניעה.

ש.האם זה נכון שאם היית מצרף את יומני העבודה לתצהיר שלך היינו יכולים לדעת בדיוק את התאריך שבו התחלתם את הפרויקט ואת התאריך שבו סיימתם את הפרויקט?

ת.לא בדיוק אבל פחות או יותר" (עמ' 11 ש' 2 -9 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"ש.אני מפנה אותך לסעיף 14 לתצהירך, מקריא.. האם הייתה מניעה שתפרט את התאריכים המדויקים שבהם בוצעה הפסקת העבודה?

ת.תאריכים יש בתיק הפרויקט.

ש.אני מניח שהם רשומים ביומני העבודה?

ת.התאריכים רשומים ביומני העבודה וגם סיבת הפסקת העבודה. כשקיבלנו אישור לחזור לעבודה ממנהל העבודה חזרנו לעבודה" (עמ' 11 ש' 35-30 לפרוטוקול).

מהאמור עולה כי לא נקבע בין הצדדים לוח זמנים ולכן לא ניתן לקבוע כי התובעת פעלה בניגוד ללוח זמנים שנקבע מראש.

יחד עם זאת, ניתן לקבוע כי היה על התובעת לסיים את העבודות תוך זמן סביר, גם אם לא נקבע לוח זמנים במסגרת ההסכם.

סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשמ"ג – 1973 קובע כי: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".

על מועד סיום העבודות ניתן ללמוד מהתחייבות התובעת עצמה, בדוא"ל מיום 17.7.2013 (נספח יא לתצהיר גדעון פז) ובו התובעת מעמידה את לוח הזמנים לסיום העבודה על תאריך 20.8.2013.

למרות התחייבות זו, התובעת לא סיימה את העבודות.

ניתן ללמוד על כך ממכתבים (דוא"ל) שנשלחו ממר זאהר אבו סמרה למר גדעון פז.

כך, בדוא"ל מיום 20.8.2013 (נספח 7 לתצהירו), נאמר: "... הבטחתם סיום העבודות ב- 20.8.13 הגמר רחוק מתאריך זה, צוות העבודה זה זוג פועלים שקצב העבודה שלו איטי. טרם סיימתם חיפוי הפח, טרם התחלתם בקופינגים ופלאשונגים..."

בדוא"ל מיום 9.9.2013 (חלק מנספח 8 לתצהירו), נאמר: "... הצוות טרם תוגבר, העבודה מתקדמת בקצב איטי. העבודה בפיגור גדול. חיפוי הקירות טרם נגמר. טרם התחלתם בפלאשונגים וקופינגים..."

בדוא"ל נוסף מיום 30.9.2013 (חלק מנספח 8 לתצהירו), נאמר: "בהמשך לביקור שלי היום בשטח ובהמשך לשיחתי עם שמוליק, העבודות טרם נגמרו עוד חודש נגמר ועדיין לא סיימנו את העבודות...".

גם במכתבי דוא"ל מחודשים אוקטובר ונובמבר 2013 (נספחים 9 ו- 10 לתצהיר זאהר אבו סמרה), ניכר כי העבודות טרם הסתיימו.

במיילים האמורים יש טרוניה על גודל הצוות של התובעת וכן על ליקויים בעבודות.

טוענת התובעת כי היו עיכובים שנגרמו בעטיה של הנתבעת. לעניין זה נטען כי ביום 19.6.13 עת שהגיעו עובדי התובעת לאתר העבודה, מצאו כי הפח הגלי, עמו הם אמורים לעבוד, נחסם על ידי חבילות בידוד ומשטחי אבן שפה, דבר שמנע את עבודתם באתר.

עיכוב נוסף לו טוענת התובעת נבע מעיכוב סיום עבודות הפיתוח סביב המבנה, עובדה שהקשתה על נגישות כלי העבודה לגובה ובכלל זה לקירות המבנה, כך שהכלים נותרו מושבתים באתר העבודה בעלות של 4,000 ₪ לשבוע לשני הכלים.

כמן כן, ביום 16.7.13 הודיע נציג הנתבעת לתובעת שלא להתייצב לעבודה באתר עד ליום 22.7.13. עקב כך, הודע לנתבעת מכתב התובעת מיום 17.7.13, כי הפסקת עבודה זו וכן הפסקת העבודה הקודמת מחודש יוני שארכה כחמישה שבועות, דוחות את לוח הזמנים של התובעת לביצוע הפרויקט.

גם אם נכונות טענות התובעת בנוגע לעיכובים שנגרמו בעטיה של הנתבעת, הרי שעיכובים אלה מתייחסים לחודשים 6/2013 – 7/2013. אין כל טענה של התובעת בנוגע לעיכובים לאחר תאריכים אלה.

יתרה מזו, מכתב התובעת לפיו העבודות יסתיימו ביום 20.8.2013 הוצא לאחר העיכובים הנטענים. על כן, בשים לב לאמור במכתב זה, אין עוד משמעות לעיכובים אלה ואין בהם כדי להצדיק את העיכוב הנטען בביצוע העבודות, אשר לא הסתיימו גם זמן רב לאחר מכן.

יצוין כי למרות דרישות הנתבעת לתגבור הצוותים, התובעת לא עשתה כן.

בעדותו של מר שמואל סטופניצקי וכן בעדותו של מר גדעון פז, נטען כי מדובר בקושי אובייקטיבי.

מר סטופניצקי העיד לעניין זה כדלקמן:

ש.נשאלת קודם אם נדרשתם להגביר את צוות הפועלים בעבודה והסברת שלא ניתן לתגבר את הצוות. תסביר מה הייתה דרך ביצוע החיפוי שמנע להביא צוות נוסף שיעבוד מהצד השני?

ת.העבודה נעשתה בשלבים מסוימים ובטור. אין אפשרות להתחיל ממקומות שונים במבנה לכן רק הצוותים שהיו יכולים לבצע את העבודה עבדו." (עמ' 13 ש' 22 -26 לפרוטוקול).

מר גדעון פז העיד לעניין זה כדלקמן:

"ש.האם זה נכון שאחרי ה-20.8.2013 הנתבעת דרשה מהתובעת לתגבר את הצוותים בשטח, להגדיל את היקף השעות היומי מעבר לשעה שלוש והתובעת נמנעה לעשות את זה?

ת.אני לא מבין מאיפה אתה מביא את העניין הזה שעבדנו עד שלוש ולא הבאנו אנשים? בתשובה לשאלה – נדרשנו נכון וכמו ששמוליק הסביר קודם אני מחזק את העדות הזאת, עבודה כזאת שהייתה יחסית מורכבת משני סוגי פחים, זה פחים מיוחדים שבאים אחד על השני ואפשר להתקדם רק בטור כי אם אנחנו פותחים משני כיוונים אנחנו נגיע למצב שאין סימטריה ולכן לא היה צורך לתגבר כי זה לא היה עוזר. ארבעה אנשים שעובדים עם שני כלים אני לא חושב שאפשר לעשות משהו"(עמ' 15 ש' 24 -31 לפרוטוקול)

ואולם, בהמשך עדותו, כאשר נשאל מר פז מדוע לא ניתן היה לתגבר את שעות העבודה של הצוותים, השיב:

"..לא יכולנו לתגבר. בתשובה לשאלה – כשהקבלן בא ומבקש לתגבר למה הוא רוצה שנתגבר? הוא משלם לנו אקסטרה כסף? על סמך כל העיכובים שהוא גרם לנו בפרויקט אני צריך לשאת בזה? הקבלן הראשי או היזם דורש לתגבר את העבודה הוא צריך לבוא לפצות אותנו. הוא גם מצד אחד מעכב אותנו בעבודה וגם מצד שני לא משפה אותנו. כל התקופה הזאת אנחנו לא מקבלים כסף" (עמ' 16 ש' 2 – 6 לפרוטוקול).

מכאן, שלא מדובר רק בקושי אובייקטיבי לתגבר צוותים בשל אופן ביצוע העבודה, כפי שנטען תחילה, אלא בחוסר רצון של התובעת לעשות כן.

מכל האמור עולה כי התובעת אכן התעכבה בביצוע העבודות פרק זמן שאינו סביר.

על כן תידון להלן משמעות העיכוב בנוגע לטענות הנתבעת בדבר הוצאות שנגרמו לה כתוצאה ממנו והפגיעה הנטענת במוניטין.

ההוצאות הנוספות שנגרמו בגין העיכוב בביצוע העבודות

הנתבעת טוענת כי בשל עיכובים בביצוע העבודה נאלצה לשאת בהוצאות נוספות בסך של 286,724 ₪.

יצוין כי פירוט הסכומים הנטען אינו מופיע בכתב ההגנה, בכתב התביעה שכנגד או בתצהירי העדים מטעם הנתבעת, אלא קיימת הפניה לטבלה אשר צורפה כנספח 12 לכתב התביעה שכנגד וכנספח 6 לתצהירו של מר אלי מרגי.

למעשה, מלבד הטבלה האמורה והאסמכתאות אשר צורפו לה (נספח 13 לכתב התביעה שכנגד ונספח 7 לתצהירו של מר אלי מרגי), לא הובאה כל אסמכתא להוצאות הנטענות.

כפי שיפורט להלן, אין די באמור בטבלה ובאסמכתאות שצורפו לה כדי להוכיח את ההוצאות הנטענות.

ראשית, הטבלה והאסמכתאות לא נערכו על ידי המצהיר מטעם הנתבעת מר אלי מרגי אלא על ידי יועצת המס של הנתבעת אשר כלל לא הובאה לעדות (עמ' 33 ש' 14 ועמ' 34 ש' 3 לפרוטוקול).

די בכך כדי לפגום במשקלם באופן מהותי.

גם לגופו של עניין, לא הוכחו הסכומים הנטענים.

כך, מהטבלה האמורה עולה כי מדובר, בין היתר, בתשלומי שכר כדלקמן:

שכר מנהל העבודה מר רובין רחמים בסך של 21,125 ₪ בגין שהותו באתר בחודש נובמבר 2013;

שכר מהנדס הביצוע מר רם טרשתי שחושב בשיעור של 70%, בסך של 60,245 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014;

שכר מנהל הפרויקט זאהר אבו סמרה שחושב בשיעור של 30% בסך של 33,494 ₪;

דא עקא, לא צורפה כל אסמכתא כי האנשים האמורים אכן היו באתר במועדים הנטענים ובשיעור הזמן שהוערך על ידי הנתבעת.

מנהל הנתבעת מר אלי מרגי העיד לעניין זה כי הוא לא יכול להוכיח את האחוז המדויק (עמ' 33 ש' 36 לפרוטוקול).

מר רובין ומר טרשתי כלל לא הובאו לעדות על מנת להעיד על עבודתם בתקופה האמורה בפרויקט.

חמור מכך, למרות שמר זאהר אבו סמרה, מנהל הפרויקט, נתן תצהיר בתמיכה לטענות הנתבעת בהליך זה, הוא כלל לא התייחס לכך שנאלץ להמשיך ללוות את הפרויקט בחודשים הנטענים, לשכרו או לפרק הזמן אותו הקדיש לשם כך. לא הייתה כל מניעה כי העד יצהיר בתצהירו על שכרו וכי נאלץ להקדיש 30% מזמנו לפרויקט בחודשים הנטענים והעובדה כי לא עשה כן פועלת לחובת הנתבעת.

גם בעדותו לא ידע מר זאהר אבו סמרה לומר מה הייתה תדירות ביקוריו ומה היה היקף העבודה בתקופה זו (עמ' 38 ש' 4 – 8 לפרוטוקול).

יתרה מזו, מלבד המסמך שנטען כי הופק על ידי יועצת המס נושא כותרת "דו"ח תמחיר", אין כל אסמכתא לשכרם של העובדים האמורים. כך, לא צורפו תלושי שכר או כל אסמכתא מאושרת אחרת ממנה ניתן ללמוד על שכרם, ואין די במסמך שצורף.

על כן לא הוכחה נוכחות העובדים האמורים בפרויקט בשיעור הנטען בתקופה הנטענת וכן לא הוכח השכר ששולם לעובדים האמורים.

כמו כן כוללת הטבלה האמורה הוצאות רכב של מהנדס הביצוע (בשיעור של 70%) בסך של 14,129 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014 והוצאות רכב של מנהל הפרויקט (בשיעור של 30%) בסך של 5,211 ₪ בגין חודשים 11/2013 - 4/2014.

האסמכתא שצורפה על ידי הנתבעת היא שני מסמכים נושאים כותרת "הוצאות רכבים שנת 2014" הכוללים רשימה של עשרות רכבים, ללא שיוך של רכב ספציפי למי מהעובדים האמורים.

על כן, לא די במסמכים אלה כדי להוכיח את הוצאות הרכב הנטענות.

זאת, בנוסף לאמור לעיל בדבר אי הוכחת עבודת העובדים האמורים בפרויקט בתקופה הנטענת ובשיעור הנטען.

גם הוצאות נוספות שנתבעו לא הוכחו.

כך, נטען להוצאה בגין משרדים ושטח התארגנות בגין חודשים 11/2013 - 4/2014 בסך של 75,875 ₪. לתמיכה בטענה זו צורפה "הצעת מחיר – השכרה לאתרי עבודה" כאשר תאריך ההצעה הוא 4.6.2015 ותאריך האספקה הוא 1.7.2015. מועדים אלה מאוחרים למועדים הנטענים. יתרה מזו, אין כל אסמכתא כי בפועל הושכרו משרדים או גידור, כאמור בהצעה.

על כן ההוצאה הנטענת לא הוכחה ואין לקבלה.

לגבי הארכת ערבות בנקאית בעלות של 4,971 ₪, צורפה בתמיכה "בקשה להארכת תוקף ערבות בנקאית" מיום 27.8.2014. מועד זה מאוחר למועדים הנטענים. על כן לא הוכחה ההוצאה הנטענת ואין לקבלה.

הנתבעת תובעת גם ריבית בגין חשבונות סופיים שהתעכב שחרורם בסך של 11,847 ₪. מהאמור בטבלה עולה כי "בינואר 2014 שולמו 270,000 ₪ והיתרה בסך 270,892 שולמה באפריל". מלבד האמור אין כל אסמכתא למועדי התשלומים הנטענים. כמו כן אין כל אסמכתא לכך שהעיכוב בתשלום החשבונות הסופיים נובע מהעיכוב בעבודת התובעת. על כן, ההוצאה לא הוכחה ואין לקבלה.

הנתבעת תובעת תשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידה בסך של 19,827 ₪. דא עקא, מלבד טבלה נושאת כותרת "ריכוז עבודות נוספות אשר בוצעו ע"י שיבולת כתוצאה מהתארכות עבודות החיפוי", לא צורפה כל אסמכתא לביצוע או לעלות העבודות הנטענות. מדובר בטבלה שלא ברור מי ערך אותה, וכאשר העד מטעם הנתבעת, מר אלי מרגי, כלל לא ציין את המפורט בה בתצהירו. משכך, ביצוע עבודות נוספות וההוצאות בגינן לא הוכח.

נוסף לאמור, התובעת טוענת כי מגיעה לה תקורה בסך של 40,000 ₪, ללא כל פירוט או אסמכתאות ומשכך הטענה לא הוכחה ואין לקבלה.

מכל האמור עולה כי הנתבעת לא הוכיחה את ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהתארכות העבודות ועל כן לא ניתן לקבל את תביעתה בעניין זה.

על כן נותר לדון בטענת הנתבעת לפגיעה במוניטין.

הפגיעה במוניטין

הנתבעת מעמידה את הפיצוי בגין פגיעה במוניטין על סך של 250,000 ₪.

לטענתה, העבודה בפרויקט זה היא העבודה השנייה שביצעה עבור קמהדע כאשר ביצוע מוצלח של עבודה קודמת זכה להערכה רבה. לפיכך, הפגיעה במוניטין בשל התנהלות התובעת, הביאה לאובדן לקוח יקר כקמהדע ולכך שכל לקוח פוטנציאלי שיבוא בדברים עם קמהדע או ייחשף לעבודת התובעת, ימנע מלהתקשר עם הנתבעת.

התובעת טוענת כי ביקור באתר קמהדע , נכון להיום, מגלה עבודת חיפוי בניין איכותית ומקצועית, אשר לא תוקנה ולא הוחלפה מיום מסירת הפרויקט.

כן נטען כי ביום 17.7.2014 הציעה הנתבעת לתובעת תשלום בסך של 132,561 ₪ עבור עבודתה, לאחר קיזוז קנס בסך של 35,000 ₪ בגין איכות העבודה וריג'קטים, וזאת בכפוף לחתימת התובעת על מסמך העדר תביעות. על כן נטען כי רק כעת בתגובה לתביעה הכספית שהוגשה על ידי התובעת, מגישה הנתבעת תביעה שכנגד על נזקים לכאורה שהיו ידועים לה במועד החשבון הסופי.

על מנת להוכיח פגיעה במוניטין יש להוכיח מוניטין.

הנתבעת צירפה לראיותיה מכתב המלצה של קמהדע מיום 16.6.2009, בגין עבודתה בשני פרויקטים מורכבים שביצעה לשביעות רצון קמהדע (נספח 1 לתצהירו של אלי מרגי), וכן הסתמכה על עדותו של מר ערן קורץ, אשר שימש בעת הרלבנטית כמנהל שרשרת אספקה בקמדע.

יצוין כי הנתבעת לא הביאה כל ראיות מהן ניתן להסיק כי אחרים בתחום נחשפו לעבודת התובעת וכי נמנעו מלהתקשר עם הנתבעת כתוצאה מכך. כל הראיות שהביאה התובעת נוגעות רק לקמהדע, ועל כן, הפגיעה במוניטין, ככל שקיימת, מתייחסת לקמהדע בלבד.

מר ערן קורץ הצהיר בתצהירו כדלקמן:

"טרם ביצוע פרויקט זה, היה לחברת שיבולת מוניטין מעולה אצל קמהדע בין היתר, לאור עבודות קודמות שביצעה שיבולת במפעל קמהדע. כתוצאה מכך, שיבולת קיבלה זכות סירוב ראשונה למכרזים שונים בקמדע כך שבטרם פניתי לקבלנים אחרים פניתי בראש ובראשונה לחברת שיבולת" (סעיף 5 לתצהיר).

בעדותו העיד מר ערן קורץ לעניין המוניטין של הנתבעת כדלקמן:

"ש.מפנה לסעיף 5 לתצהירך אתה מעיד שלחברת שיבולת היה מוניטין מעולה אצל קמדע לאור עבודות קודמות שבוצעו, באיזה עבודות מדובר?

ת.כפי שאמרתי קודם, אלי השתתף במכרז לבניית מפעל שנקרא ארס נחשים זו תרופה להכשת נחשים ואלי ניגש למכרז וזכה.

ש.באיזו שנה זה היה?

ת.לא זוכר. קמדע לפני זה ביצעה שדרוג חדרים נקיים עם קבלנים אחרים ששיבולת לא השתתפה במכרז. אז החלטנו לקרוא לשיבולת בהמלצה של חברת דומרק שביצעה את הפרויקט והמליצה על שיבולת שזכתה במכרז. ההתנהלות של שיבולת היתה מדהימה נהננו לעבוד אתם גם בנושא של קבלת קבלני משנה, אישורים, ציוד, חומרי גלם, תקנים, הפיקוח עבד בצורה מדהימה אני זוכר זאת לטובה. גם עמדנו בלוח הזמנים. היתה ביקורת של אף די איי והתרשמנו גם הנהלת החברה וגם הבעלים, משפחת רקנטי, דוד צור, ליאון ורן שהוא אחד הבעלים מאיכות הבניה, קצב הבניה והחומרים. בחברת תרופות ההתנהלות שונה מלבנות מפעל סטנדרטי של ייצור אחר. הדרישות הן אחרות. התהליכים אחרים הרבה יותר מסובכים ויותר נוקשים. " (ר' בעמ' 22 ש' 14 – 27).

מהאמור נלמד כי לנתבעת היה מוניטין אצל קמהדע.

יצוין כי עדותו של מר קורץ היא עדות של עד אובייקטיבי שאינו קשור אל מי מהצדדים. על כן יש לתת לעדותו משקל ממשי.

אין לשעות לטענת התובעת, לפיה העד מר קורץ העיד שלא על דעת קמהדע ולא בידיעתה. מדובר בטענה שאינה רלבנטית שכן העד העיד מידיעתו האישית לגבי התקופה בה עבד בקמהדע, ואין זה משנה אם עדותו היא בידיעת ועל דעת קמהדע, אם לאו.

משהוכח קיומו של מוניטין לנתבעת בקמהדע, יש לבחון האם מוניטין זה נפגע.

בתצהירו של מר קורץ נאמר בעניין זה כי: "...נוכח עבודתה הרשלנית וחסרת המקצועיות של דורמטיק אשר שימשה כקבלן משנה של שיבולת בפרויקט, נפגע בצורה קשה מאוד המוניטין של שיבולת אצל קמהדע" (סעיף 9 לתצהיר).

בהמשך תצהירו צוין כי בשל כך הוא לא פנה לנתבעת כדי שתשתתף במכרזים והיא אבדה את זכות הסירוב הראשונה שהייתה לה (סעיפים 10 ו- 12 לתצהיר).

פגיעה במוניטין נלמדת מפניות קמהדע לנתבעת המעידות על איכות מוצר ירודה ואי עמידה בלוחות זמנים (נספח 2 לתצהיר אלי מרגי, נספחים 13 ו- 15 לתצהיר זאהר אבו סמרה).

די באמור כדי לקבוע כי התנהלות התובעת פגעה במוניטין של הנתבעת אצל קמהדע.

עם זאת יודגש כי לא הוכחה פגיעה נוספת במוניטין אצל גורמים אחרים שאינם קמהדע.

משכך, יש לבחון את המשמעות של הפגיעה במוניטין.

כאמור, מדובר בפגיעה במוניטין של הנתבעת במסגרת קמהדע בלבד, ולא הוכחה פגיעה נוספת במוניטין.

לאמור יש להוסיף כי טענת הנתבעת לפגיעה במוניטין נסמכת כולה על עדותו של מר ערן קורץ.

על פי עדותו, סיים מר קורץ את עבודותו בקמהדע "לפני כ-6 שנים או 5" (עמ' 21 ש' 18 לפרוטוקול). מאחר שעדותו נשמעה ביום 27.1.2021, מדובר בשנת 2015.

לא הוכח כי גם לאחר סיום עבודתו של מר קורץ בקמהדע, סירבה האחרונה להעסיק את הנתבעת בשל הפרויקט מושא התביעה. על כן, לכל היותר מדובר בפגיעה במוניטין של הנתבעת בקמהדע בתקופה שעד עזיבתו של מר קורץ בשנת 2015.

על כן, פגיעה זו מתמצית באי פנייתו לתובעת במכרזים שהזכיר מר קורץ בתצהירו (סעיף 11 לתצהיר).

אקדים ואומר כי למרות שהוכח מוניטין וכן הוכחה פגיעה במוניטין במסגרת קמהדע, כאמור, הרי ששיעור הנזק לא הוכח.

בפסיקה נקבע כי נזק מוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו.

כך,

"בית-המשפט המחוזי דחה בהיעדר הוכחה מספקת אף את טענותיה של המערערת בדבר הפסד המוניטין שנגרם לה...

השופטת עמדה על הדרכים השונות שבהן ניתן להוכיח את הפסד המוניטין... עוד קבעה, כי המערערת 'נמנעה מלערוך חישוב ראוי לעניין המוניטין פרט לטענה כללית על אובדן המוניטין', ועל-כן תביעתה בעניין זה נדחית.

אכן, נזק המוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו וכבר עמדתי על כך:

"יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה', הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות..."

על המערערת רובץ אפוא נטל ההוכחה לגבי ראש נזק זה... המערערת טוענת כי "תביעות אלו לא תרמו, בלשון המעטה, למוניטין החברה בענף הבניה בנתניה באותה תקופה"... אולם נמנעת מביצוע חישוב כלשהו על-מנת לכמת את הנזק. אף בחוות-דעת השמאי, שהוגשה מטעמה, מצאנו קביעה כללית בלבד שלפיה למערערת נגרם נזק כתוצאה מפגיעה במוניטין, זאת בלי לפרט כל מימצא שעליו הסתמך השמאי לצורך הקביעה וללא הערכה וכימות נפרד של הפסד המוניטין.

בהיעדר תשתית עובדתית מתאימה להוכחת הפסד המוניטין, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתה של השופטת של בית-משפט קמא אף לעניין ראש נזק זה..." (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה, פ"ד נג(3) 433 בעמ' 448 -449)

על כן, אין די בכך שהוכחה פגיעה במוניטין לצורך פסיקת פיצוי, ועל הנתבעת להוכיח מהו הנזק הממשי שנגרם לה. לא ניתן להסתפק בדרישה לא מפורטת ולא מבוססת של סכום כספי, תוך שצוין סכום בעלמא, ללא כל אסמכתאות וללא תשתית עובדתית מספקת, כפי שנעשה בענייננו.

כך, הנתבעת לא הוכיחה אילו פרויקטים נמנעו ממנה וכי אלמלא האמור הייתה זוכה בהם. הנתבעת גם לא הוכיחה את הסכום אותו הייתה מרוויחה ואותו הפסידה כתוצאה מכך.

היה על הנתבעת להביא ראיות שעל בסיסן ניתן יהיה לכמת את הפגיעה במוניטין, כגון באמצעות חוות דעת, אולם היא לא עשתה כן.

אמנם, מר קורץ ציין בתצהירו שני פרויקטים שהיו בקמהדע וכי הוא לא פנה לנתבעת בעניינם (סעיף 11 לתצהיר). אולם מדובר בדברים שנאמרו ללא כל פירוט (לרבות תאריכים של הפרויקטים הנזכרים) וללא אסמכתאות כלשהן, ואין די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הייתה זוכה במכרז ובוודאי שאין בכך כדי לקבוע את סכום הרווח שהפסידה כתוצאה מכך.

בפועל לא הוכח מה ההפסד הכספי שנגרם לנתבעת כתוצאה מהפגיעה במוניטין, למעט הקנס שהושת עליה על ידי קמהדע.

יתרה מזו, התנהלותה של הנתבעת ובפרט נכונותה לשלם לתובעת ביום 17.7.2014 תשלום בסך של 132,561 ₪ עבור עבודתה (לאחר קיזוז קנס בסך של 35,000 ₪) מלמדת כי בזמן אמת הנתבעת לא ביקשה פיצוי כלשהו לרבות בגין פגיעה במוניטין. זאת, למרות שככל שנגרמו לה נזקים כלשהם, הם כבר היו ידועים לה.

הדבר נלמד ממכתב הנתבעת לתובעת בעניין קמהדע – דוא"ל מיום 19.11.2013, במסגרתו כבר הלינה הנתבעת על אבדן קמהדע כלקוח (חלק מנספח 9 לתצהירו של זאהר אבו סמרה).

גם בדוא"ל מיום 3.4.2014 הלינה הנתבעת על נזקים תדמיתיים וכספיים מול הלקוח (נספח 14 לתצהירו של זאהר אבו סמרה).

כמו כן, מר קורץ העיד בעדותו, בהתייחס לקנס שהושת על הנתבעת על ידי קמהדע, כי:

"הסכום שדרשנו לקזז היה הרבה יותר גבוה, לא רק אני גם ההנהלה והפשרה הייתה שאני החלטתי בגלל שמדובר בהרבה כסף, שאלי לא יעבוד יותר בקמהדע" (עמ' 25 ש' 25 – 27 לפרוטוקול).

על כן, הנתבעת, למרות שידעה על הפגיעה במוניטין ועל כך שלא תעבוד יותר בקמהדע, הסתפקה בקיזוז הסך של 35,000 ₪, כפי שעולה מהצעת התשלום שהעבירה לתובעת בחודש יולי 2014 ומעדותו של מנהל הנתבעת מר אלי מרגי, לפיה בזמן אמת הנתבעת הסתפקה הנתבעת בקיזוז הנ"ל (עמ' 31 ש' 19 – 27 לפרוטוקול).

גם בכך יש כדי לפגום בתביעת הנתבעת לפיצוי בגין פגיעה במוניטין.

לאמור יש להוסיף כי משנת 2015, המוניטין של הנתבעת אינו כשהיה, וזאת ללא קשר לאירועים מושא התביעה. כך, מעדותו של מר אלי מרגי נלמד כי הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים ובהליכים משפטיים (עמ' 34 ש' 24 עד עמ' 35 ש' 2 לפרוטוקול).

מכל האמור, הנתבעת לא הוכיחה מה ההפסד הכספי שנגרם לה כתוצאה מהפגיעה במוניטין ודין תביעתה בעניין זה להידחות.

אשר על כן, הנתבעת לא הוכיחה את התביעה שכנגד ויש לדחותה.

סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 162,446 ₪.

הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

משהתקבלה התביעה בחלקה ונדחתה התביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

במסגרת פסיקת הוצאות המשפט, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בגין חוות דעת המומחים לרבות המומחה מטעם בית המשפט, שכן טענתה העיקרית של התובעת בעניין אופני המדידה לא התקבלה.

בקביעת שכר טרחת עו"ד התחשבתי בכך שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, תוך שטענתה העיקרית של התובעת נדחתה. בנוסף, התחשבתי בכך שלמרות דחיית התביעה שכנגד, נקבע כי המוניטין של הנתבעת בקמדע נפגע בעטיה של התובעת, גם אם שיעור הנזק לא הוכח.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.