א. בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובקשה למתן החלטה בעניינו של המבקש, אשר ביום 2.6.14 הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקוה, בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], כנוסחה ביום ביצוע העבירה (ת"ד 3824-12-12; השופטת מ' כהן). על המבקש נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל; עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים; פסילת רשיון נהיגה ל-12 שנים מיום שחרורו ממאסר; פסילת רשיון נהיגה על תנאי ל-4 חודשים; וקנס בגובה 10,000 ש"ח. המבקש מרצה את עונשו מיום 31.3.16.
רקע והליכים קודמים
ב. כאמור, המבקש הורשע, לאחר ניהול הליכי הוכחות, בעבירת הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 29.12.10, עובר לשעה 8:52 ובסמוך לה, נהג המבקש ברכב מסוג מיצובישי בכביש מספר 444, מכיוון דרום לכיוון צפון, בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים. באותה עת עמד נדאל גורעאני (להלן הנפגע) על אי-התנועה, בסמוך לכניסה הצפונית לעיר טייבה, והתכוון לחצות את הכביש משמאל לימין – כיוון נסיעת הרכב. ואולם, כאשר הוריד הנפגע את רגלו על הכביש, פגע בו רכבו של המבקש עם חזיתו וכתוצאה מכך הושלך לאויר, נפל ואיבד את הכרתו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגע שבר ביד, וכן חבלות בראש וברגל ימין, והוא פונה לבית החולים. מיד לאחר התאונה איבד המבקש שליטה על הרכב, סטה ברכבו שמאלה, עלה על אי-התנועה, חזר לכביש והוסיף לנסוע במהירות צפונה מבלי שעצר לעמוד על תוצאות התאונה. המבקש הודה בשימוש ברכב לרבות בזמן התאונה, אך כפר בהימצאותו במקום התאונה בזמן קרותה.
ג. בתום הליכי ההוכחות, שכללו מספר ניכר של עדים, פסק בית המשפט לתעבורה ביום 2.6.14, כי המבקש עשה את המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט סמך את הכרעתו על עדותו המהימנה של עד ראיה, אשר בנסעו זיהה במראה של מכוניתו את רכבו של המבקש כרכב הפוגע, ועל כן נצמד לרכב הפוגע, שניסה לברוח, ורשם את מספר לוחית הזיהוי אותו מסר למשטרה בטלפון. את הרכב תיאר כטנדר בצבע כסף כהה עם מתקן של פירמידה משולשת המשמשת בעלי מלאכה. בית המשפט קבע כי עדות עד הראיה היתה עקבית ואמינה וכי התרשם שמדובר בעד ניטרלי; וכי אף איכון הטלפון הנייד של המבקש הצביע על כך שהיה במקום התאונה ובעת הימלטותו בנתיב הבריחה המשוער, וכן העובדה שהמבקש אישר כי הוא שהחזיק ברכב ובטלפון בהם מדובר. בית המשפט דחה את טענות האליבי שטען המבקש, וקבע כי המבקש לא אמר אמת בחקירתו במשטרה ובבית המשפט כשסיפר שכלל לא יצא מהעיר טירה במועד האירוע. בנוסף, נקבע כי הפגיעה ברכבו של המבקש מעידה על התאמה לפגיעה שנגרמה עקב התאונה, וכי על כך מעידה גם חוות דעתו של בוחן התנועה, שלפיה תואמים סימני הבלימה בכביש את הפגיעה ברכב. לכך הצטרפו אמירות עדים בנוגע למטרת נסיעתו של המבקש, שסתרו את עדותו. בית המשפט קבע עוד כי סרט ממצלמת האבטחה של מסעדה הנמצאת במרחק שני צמתים ממקום התאונה, בו תועד רכב מסוג טנדר בשעה 8:55, אינו מהוה ראיה מרכזית בתיק; זאת, שכן קיימת אפשרות שהרכב שהיה מעורב בתאונה לא היה זה שתועד במצלמת האבטחה. בית המשפט התייחס בהכרעת דינו גם לסרט שחזור מטעם המבקש, השוהו ללוחות זמנים ריאליים וכן לסרט אבטחה של חנות מכולת בה שהה המבקש; סבר כי סרט השחזור נערך בנסיעה איטית כדי להתאים לצרכי המבקש, ודחה טענות אליבי בהתבסס על אלה.
ד. בגזר הדין נדרש בית המשפט לתעבורה לחומרתה החברתית והמוסרית של עבירת ההפקרה, גם אם אין המפקיד אחראי לתאונה עצמה. כן נדרש בית המשפט לגילוי הצעיר של המבקש ולנסיבותיו האישיות. סוף דבר, שנגזרו על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל; עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים; פסילת רשיון נהיגה ל-12 שנים מיום שחרורו ממאסר; פסילת רשיון נהיגה על תנאי ל-4 חודשים; וקנס בגובה 10,000 ש"ח או 80 ימי מאסר תמורתו. במסגרת גזר הדין קבע בית המשפט לתעבורה, כי אין לזקוף לזכות המבקש את חלוף הזמן ממועד האירוע נושא כתב האישום ועד לניהול ההליך, שכן הוא שביקש מספר פעמים לדחות את הדיון ואף ניהל הוכחות.
ה. המבקש עירער הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עפ"ת 24396-02-15), והמשיבה עירערה מצדה על קולת העונש (עפ"ג 26273-03-15). בערעורו, שב המבקש וכפר בהימצאותו במקום התאונה בזמן קרותה, וחזר על שתי טענות האליבי שהעלה בבית המשפט לתעבורה, בהתבסס על סרטי האבטחה מן המסעדה ומחנות המכולת, וכן על שחזור מסלול נסיעתו ועל בדיקת הזמנים הרלבנטיים; במסגרת ערעור המשיבה נטען, כי יש לקבוע שהמבקש עבר עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, אשר עניינה הפקרה מודעת, להבדיל מהפקרה ברשלנות, וכי יש לגזור את דינו של המבקש בהתאם. ביום 23.2.16 דחה בית המשפט המחוזי (הנשיא א' טל, השופטים ז' בוסתן וש' בורנשטיין) את שני הערעורים בפסק-דין מפורט. נקבע, כי הכרעת הדין מבוססת היטב על הראיות שהובאו לפני בית המשפט לתעבורה, וכי אין מקום להתערב במסקנתו, שלפיה עלה בידי המשיבה להוכיח את המיוחס למבקש בכתב האישום. אשר לסרט האבטחה מן המסעדה ולתמונה שצולמה מתוך הסרט, נקבע כי לא ניתן לזהות בהם באיזה רכב מדובר. לכן נפסק, כי לא זו בלבד שאין הסרט מהוה ראיה מרכזית בתיק, אלא שאין מדובר בראיה רלבנטית כל עיקר וכי לא ניתן לבסס ממצא עליה; זאת במיוחד, משאישר בעל הרכב, מר חמדאן פדילה בחקירתו הנגדית כי זיהה את הרכב כשלו רק כדי שיקבל את רכבו בהקדם; הרכב שבתמונה אינו רכבו ואין בו סולמות. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש בנוגע לסרט האבטחה מחנות המכולת, ואת הטענות שהעלה בנוגע למסלול נסיעתו ולפרקי הזמנים הרלבנטיים, ואישר את קביעות בית המשפט לתעבורה. נקבע, כי בצדק פסק בית המשפט לתעבורה שהשחזור אותו ביצע המבקש נערך באופן מכוון באיטיות ולכן לא ניתן לבסס עליו ממצא. הוזכר, כי בית המשפט לתעבורה לא נתן אמון בעדותו של עובד בחנות חלקי החילוף בנוגע למשך הזמן בו שהה המבקש בחנות, שאליה הגיע לאחר שעזב את חנות המכולת. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה, וכמוהו גם ערעור המשיבה בנוגע לקולת העונש. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי המשיבה לא הוכיחה שהמבקש היה מודע לפגיעה, ומשכך ההרשעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, העוסק במי שהיה עליו "לדעת כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם" בדין יסודה.
ו. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 16.3.16 דחה בית המשפט את הבקשה (רע"פ 1892/16, השופט ס' ג'ובראן). בהחלטתו, לא קיבל בית המשפט את טענות המבקש שנגעו לחלוף הזמן בין האירוע נושא כתב האישום לבין פתיחת ההליכים בעניינו, כך שכנטען, מאבדת הענישה את יעילותה, וכן את טענותיו בנוגע לחומרת העונש בהתחשב בכך שהאירוע התרחש בטרם תיקון פקודת התעבורה, שהחמיר בעבירת ההפקרה; בית המשפט ציין, כי הודגשו בפסיקה חומרת העבירה עוד בפסקי דין שקדמו לתיקון.
ז. כשבוע לאחר דחייתה של בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש ביום 24.3.16, בקשה למשפט חוזר ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר. לאחר קבלת התייחסות המשיבה לנושא הרפואי שעלה בבקשה לעיכוב ביצוע, לא נעתרתי (ביום 29.3.16) לבקשה, וקבעתי כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 31.3.16. במסגרת ההחלטה נאמר:
"מבלי לטעת מסמרות, בפני המבקש משוכה גבוהה לקבלת הבקשה למשפט חוזר לגופה. טענות המבקש נדונו בפני שתי ערכאות ונדחו, וכך גם בקשתו לרשות ערעור בפני בית משפט זה. המבקש אינו טוען לראיות חדשות שלא עמדו בפני הערכאות השיפוטיות קודם לכן, או לנסיבות חריגות המצדיקות חריגה נדירה מן המקובל על ידי צעד של עיכוב ביצוע בנסיבות".
טענות המבקש