הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), איומים, לפי סעיף 192 לחוק, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, והדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת נשואים 25 שנה, ולהם 3 ילדים. בתאריך 18.8.12 נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת בעודה ישנה, נטל חפץ בידו, הדליק את האור, והלם בחוזקה בראשה. המתלוננת החלה לצעוק, ואז נכנס לחדר בנם הקטין, בן התשע. הנאשם הורה לו לחזור לחדרו, והקטין עשה כן. הנאשם הלם פעם נוספת בראשה של המתלוננת, באמצעות החפץ, תוך שהוא מאיים שיהרוג אותה היום, ועזב את הבית. המתלוננת נפלה על הרצפה דם זב מראשה, הזעיקה עזרה ופונתה לבית החולים. שם אובחן אצלה חתך בקרקפת, והיא אושפזה לקבלת טיפול רפואי עד למחרת היום.
עוד באותו יום עזב הנאשם את הארץ וטס למוסקבה, בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. הנאשם שהה בחו"ל עד תאריך 6.5.13, ביודעו כי הוא דרוש לחקירה בגין האירוע. במהלך שהותו בחו"ל, יצר הנאשם קשר טלפוני עם מכר משותף לו ולמתלוננת, וביקש ממנו לפנות בשמו לעורך דין המטפל בעניינו, ולבקש מהמתלוננת לבטל את התלונה נגדו.
ההסדר הדיוני לא כלל הסכמה לעניין העונש.
לנאשם שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות קשות, כולל תקיפתה של המתלוננת בשנת 2007, תקיפת שוטר ועבירות נלוות בשנת 2003, וכן סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע, תקיפה בתנאים מחמירים וכליאת שווא בשנת 1997, בגינן ריצה מאסר בן 33 חודשים.
ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף הגבוה של המתחם ועונשים נילווים. לטענתה, מתחם העונש ההולם באישום הראשון הוא בין 18 ל- 36 חודשי מאסר ובאישום השני, בין 3- 6 חודשי מאסר. הערך החברתי שנפגע באישום הראשון, הוא שלמות הגוף, וביטחונן וכבודן של נשים הניצבות חסרות ישע מול אלימות בני זוגן. באישום השני, נפגעו שלטון החוק ועשיית הצדק.
לטענתה, הנאשם פעל בקור רוח, תקף באכזריות באמצעות חפץ את המתלוננת, עת ישנה, וגם לאחר שבנם נכנס לחדר, לא חדל הנאשם, הורה לו לצאת, והמשיך להכותה עד זוב דם. תקיפת המתלוננת בעודה ישנה, מלמדת על תכנון מוקדם, קור רוח, חוסר אכפתיות וזלזול שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת ומשפחתו. ב"כ המאשימה הפנתה להרשעותיו הקודמות של הנאשם, כולן בעבירות אלימות, אחת מהן אף כלפי המתלוננת. היבט חומרה נוסף הוא התפקיד הציבורי אותו נשא הנאשם בעת האירוע, סגן ראש עיריית שדרות, והדוגמא השלילית שנתן לתושבי העיר.
במסגרת הראיות לעניין העונש העיד מטעם הנאשם, מר דוד בוסקילה, ראש עיריית שדרות. העד תיאר את תרומתו של הנאשם בהתנדבות לשיקום פני העיר, ולקליטת העלייה מקווקז. כן טען כי מכיר את הנאשם כאדם בעל אופי נוח.
ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות, ולחילופין להסתפק בתקופת המעצר שכבר ריצה. הנאשם, יליד שנת 1960, חולה במחלות כרוניות, הודה בתחילת המשפט וכתב האישום תוקן באופן מהותי, לעבירות בסמכות בית משפט השלום. הגם שאין להקל ראש במעשה התקיפה, הרי שלמזלם של כל המעורבים, תוצאות המעשה קלות. עד לאירוע שימש הנאשם תקופה ארוכה כסגן ראש העיר, וכיו"ר קהילת קווקז, תפקיד שבוצע בהתנדבות. בשל האירוע פוטר הנאשם מתפקידו ומחברותו במועצה. הנאשם עזב את הארץ לאחר האירוע, אך חזר מרצונו הטוב והחופשי, לא לפני שהתנצל בפני המתלוננת בכתב. גם המתלוננת עתרה להקל עם הנאשם ולשחררו, כדי לשקם את התא המשפחתי.
הנאשם הביע צער על שאירע, לדבריו, עבר תקופה קשה לאחר שאיבד את שני אחיו. כן עתר להקל עמו ולאפשר לו לחזור ולשקם את חייו עם אשתו וילדיו.
דיון
על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הנשקפת מהן, עמד כב' השופט ג'ובראן בע"פ 792/10 מדינת ישראל נ' פלוני (2011):
"
עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות שרוי התוקף בקונספציה שגויה, לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו היתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית".
ובע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (2007), התייחס בית המשפט העליון לצורך במדיניות ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה:
"
מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".
הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם הם שלמות הגוף,הביטחון האישי, שמירה על סדרי השלטון והמשפט, וכן אינטרס עשיית הצדק וגילוי האמת.
הפגיעה בערכים אלה היא ברף הבינוני גבוה.
בכל הנוגע לתקיפת המתלוננת, אמנם תוצאות התקיפה אינן מן החמורות כטענת הסנגור, דהיינו, לא נגרם למתלוננת נזק תמידי או פגיעה מוחית וכד'. עם זאת, יתר הנסיבות חמורות. הנאשם תקף את המתלוננת ללא כל התגרות או ויכוח, בעוד היא ישנה, ועל כן חסרת אונים לחלוטין, ולא הסתפק במהלומה אחת, אלא המשיך ותקף אותה פעם נוספת, לאחר שבנו עלה לחדר, עד שגרם לה לחתך בקרקפתה. גם עבירת השיבוש, אינה מן הקלות, באשר הנאשם שהה בחו"ל עת ארוכה, והגדיל לעשות כאשר ביקש לפנות אל המתלוננת תוך כדי השהייה בחו"ל, ולהניא אותה מתלונתה.
מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות של תקיפת בן זוג היא כדלקמן: