הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בו יוחסה לו עבירה של חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 27.6.10, בסמוך לשעה 04:00, בהיותו בגילופין, נסע הנאשם במוניתו של מר תומר תמיר (להלן- המתלונן) ממועדון ה"וויב" באשדוד לרחוב נאות ספיר, וכשהגיעו ליעד טען הנאשם שאין ברשותו כסף לשלם עבור הנסיעה. בהמשך, ביקש הנאשם מהמתלונן להסיע אותו למקום נוסף על מנת לגייס כסף עבור הנסיעה, וסירב לרדת מן המונית לבקשת המתלונן.
לאחר מכן, כאשר המתלונן אמר לנאשם כי בכוונתו להזעיק את המשטרה, חבל בו הנאשם חבלה חמורה, בכך שהיכה במכות אגרוף בפניו, בעוד המתלונן חגור בכסאו, ושבר על ראשו כוס זכוכית.
המתלונן נמלט מהרכב והזעיק את המשטרה, כשהנאשם רודף אחריו.
כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן שבר בעצמות האף, שפשופים בעפעפיים ובמצח, וחתך בעפעף שמאל, וכן דם ניגר מאפו.
יצויין, כי הנאשם הודה כחלק מהסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם נשלח לשירות המבחן, אך התביעה הודיעה כבר במעמד זה, כי תטען למאסר בפועל ועונשים נלווים, והסנגור עתר לבחינת אפשרות לשילוב הנאשם בהליך גמילה מאלכוהול.
הנאשם, יליד 1980, רווק ואב לפעוט, ולחובתו נרשמו שתי הרשעות קודמות, שתיהן משנת 2004, האחת בגין עבירות של העלבת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי, והשניה בגין עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בגינה נדון ל-9 חודשי מאסר, ובית המשפט העליון הקל בעונשו ל- 6 חודשי עבודות שירות.
בתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 22.12.10, פירט שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר בגיל צעיר חווה אובדן עקב מות אחותו הבכורה ופרידת הוריו, וגדל במשפחה שהתקשתה להציב לו גבולות, דבר שהביא לכך שלאורך חייו התקשה להסתגל למסגרות שונות.
שירות המבחן התרשם מאדם בעל דימוי והערכה עצמית נמוכים, הנוטה להגיב באימפולסיביות במצבי תסכול, וציין כי במסגרת הרשעתו האחרונה התקשה לשתף פעולה עם שירות המבחן ועם הממונה על עבודות השירות, ובסופו של דבר ריצה את יתרת העבודות במאסר.
הנאשם הודה בעבירה בפני קצין המבחן, וטען כי אינו זוכר את פרטיה, שכן היה שיכור עקב דיכאון אליו נקלע עקב בגידתה של ארוסתו.
הנאשם שלל בעיה של שימוש לרעה באלכוהול, שלל צורך טיפולי בנושא האלימות, וטען כי אינו זקוק לטיפול גמילה, וכי ביקש זאת עקב לחץ של הסנגור ושל בית המשפט. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.
בדיון מיום 27.12.10, הוחלף ייצוגו של הנאשם, ולאחר כניסתו של עו"ד מורגנשטרן לייצוג הנאשם, עתר לקבלת תסקיר משלים, ועתר לשילובו של הנאשם בהליך גמילה במסגרת פתוחה.
מבלי להביע עמדה בנוגע לבקשת הסנגור, הוריתי על קבלת תסקיר משלים.
בתסקיר המשלים מיום 8.2.11, ציין שירות המבחן כי הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירה, הביע צער וחרטה ומעוניין לפצות את המתלונן.
הנאשם חזר בו מדבריו במסגרת הכנת התסקיר הקודם, הודה בקיומה של בעיית אלימות, וצריכת אלכוהול, ציין כי בשנים האחרונות השתמש באלכוהול בצורה מופרזת והגיע למצבי שכרות רבים, ומסר כי הוא מעוניין לעבור טיפול ארוך טווח לגמילה מאלכוהול, אף במסגרת סגורה.
לפיכך, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון לצורך בדיקת אפשרות קליטתו של הנאשם בקהילה הטיפולית "רטורנו".
בדיון שהתקיים ביום 28.2.11, ולמרות האמור בתסקיר, הודיע הסנגור כי לאור התמשכות מעצרו של הנאשם, ישנה בעייתיות מצד הנאשם להכנס לגמילה בקהילה סגורה, וכי הוא ציפה לבדיקת אופציה לגמילה במרכז יום. לפיכך, ביקש הסנגור, כמו גם התביעה שהתנגדה להליך הגמילה, לטעון לעונש, על אף האמור בתסקיר.
במסגרת הטיעונים לעונש, הגישה ב"כ המאשימה תמונות ותעודות רפואיות המעידים על החבלות שנגרמו למתלונן ע"י הנאשם. ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה שהתקיפה בוצעה ללא התגרות, ועתרה כי בית המשפט יבטא בגזר הדין את הסלידה החברתית ממעשי אלימות חמורים הפוגעים באזרח, ובענייננו באדם שביצע את עבודתו.
לפיכך, עתרה המאשימה למאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, קנס והתחייבות.