בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט שמואל בר יוסף, בתמ"ש 15435-05-20), מיום 25.7.20 (במסגרתה נתן ביהמ"ש קמא תוקף של החלטה למתווה מפגשים שהומלץ ע"י האפוטרופסית לדין) ומיום 6.8.20 (במסגרתה נדחו השגות המבקש כלפי אימוץ המתווה).
העובדות הצריכות לעניין
המבקש נישא לבתם של המשיבים בשנת 2018. בשנת 2019 נולד בנם והוא בן שנה וחצי כיום (להלן: "הקטין"). המשיבים הינם הסבים של הקטין.
באפריל השנה עזבה אם הקטין את דירת הצדדים ועברה עם הקטין לבית הוריה (המשיבים). ביום 23.4.20 ביקשה צו הגנה מפני המבקש. ביום 25.4.20 נטלה אם הקטין את חייה בידיה וקפצה מדירת המשיבים אל מותה.
על רקע טרגדיה משפחתית זו וסירוב המבקש כי המשיבים יהיו בקשר עם הקטין, ביום 7.5.20 פנו המשיבים לבית המשפט קמא בתביעה לקביעת זמני שהות עם נכדם הקטין בהתאם להוראת סעיף 28א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (תמ"ש 15435-05-20). בנוסף עתרו בבקשה מתאימה לקביעת זמני שהות זמניים.
ביום 7.5.20 הורה ביהמ"ש קמא ללשכה לסיוע משפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין.
ביום 14.6.20 התקיים דיון בבית המשפט קמא במסגרתו גובשה הסכמה לפיה הצדדים יופנו לטיפול (כשביהמ"ש קמא ממינה את עו"ס רבקה ניצן למטפלת) וכי מפגשים של המשיבים עם הקטין יתקיימו אחת לשבוע, כשעל הביקורים מלווה ומפקח עו"ס ( ביהמ"ש קמא מינה את עו"ס אברי סוטון לצורך עניין זה).
ביום 21.7.20 לאחר שהתקיימו מספר מפגשים הודיעה האפוטרופסית לדין לביהמ"ש קמא כי היא ממליצה על קיום מפגש אחת לשבוע שמשכו בין שעה לשעתיים לפי מתווה שפירטה (שמתייחס למיקום, שעה, ונוכחים). ההמלצה שניתנה ע"י האפוט' לדין נסמכה על עדכון מאת העו"ס שליווה את המפגשים שהתקיימו.
ביום 25.7.20 החליט ביהמ"ש קמא לאמץ את מתווה המפגשים שהומלץ וזאת "בשים לב למשקלה המיוחד של המלצת האפוט' לדין ובפרט כשהיא נסמכת על דיווח העו"ס". ביהמ"ש קמא הורה בהחלטתו כי ככל שלמי מהצדדים השגות הוא רשאי להגישן.
השגה מטעם המבקש הוגשה לביהמ"ש קמא ביום 3.8.20. המבקש הודיע כי הוא חוזר בו מהסכמתו לקיום מפגשי הקטין עם המשיבים, כי הוא אינו מאשר את המתווה המוצע ע"י האפוטרופוס לדין, כי זו האחרונה חוטאת לתפקידה ומעבירה דיווחים חלקיים בלבד ועמדתה מוטה לטובת המשיבים ולא לטובת הקטין וכי יש להורות על הפניית המשיבים לטיפול שתכליתו טיפול ב"הסתה וניכור" ולהקפיא את המפגשים בשלב זה ועד שיתקבל דיווח בנוגע לטיפול.
ביום 6.8.20 דחה ביהמ"ש קמא השגת המבקש וקבע כי אינו מוצא מקום לשינוי ההחלטה מיום 25.7.20.
ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שחזרת המבקש מהסכמתו, לאחר החלפת ייצוגו, אינה יכולה להתקבל כפשוטה וכי משמעות ביטול המתווה המוסכם עלולה להיות נתק מחודש בין הקטין לבין המשיבים. ביהמ"ש קמא הפנה להתרשמותו החיובית של העו"ס שליווה את המפגשים , כפי שבאה לידי ביטוי בתגובת האפוט' לדין, ממנה נלמד כי הקטין שמח מאוד להיפגש עם המשיבים , כי הוא נהנה מאוד בחברתם. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי המתווה המוסכם היה על דעתם של שני גורמים אובייקטיבים – העו"ס והאפוט' לדין, ולא נמצא בתגובת המבקש עיגון של ממש לטענות בדבר הסתה של הקטין או התנהלות לא ראויה אחרת המצדיקה את הפסקת המפגשים.
עיקר טענות המבקש כלפי החלטת ביהמ"ש קמא מיום 6.8.20 פורטו במסגרת סעיפים 56-61 לבר"ע:
בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש קמא ולהקפאת המפגשים בין הקטין למשיבים נדחתה על-ידי בית משפט זה (כב' השופטת חדוה וולצקי שנדרשה לה כשופטת תורנית), בהחלטה מיום 2.9.20, לאחר קבלת תגובת המשיבים ותגובת האפוט' לדין.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש לה תשובה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
כידוע, אמת המידה לקבלתה של בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטת ביניים שעניינה סעד זמני היא מחמירה מהרגיל: ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים (ראו: 5072/00 יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2001); בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (19.7.2012); רע"א 3825/13 המוסד לביטוח לאומי נ' מחיסאן, פסקה 10 (9.6.2013).
לא מצאתי כי הבקשה מעלה טעמים טובים מספיק שיש בהם כדי לקבוע כי החלטת ביהמ"ש קמא נושא הבר"ע היא החלטה חריגה באופן המצדיק מתן רשות ערעור.
בהתאם לסעיף 28א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 רשאי היה ביהמ"ש קמא לקבוע מפגשים בין המשיבים (הסבים) לבין הקטין, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. סמכות זו של בית המשפט קמא, מבססת זכות של הקטין והסבים כאחד, לקשר ביניהם, ככל שהוא עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. הממצאים שהיו לפני ביהמ"ש קמא, ביניהם עמדת האפוטרופוס לדין ועמדת העו"ס שמונה לפקח על המפגשים, הראו, לכאורה, כי הקטין נתרם מהמפגשים. בשלב זה אלו לא נסתרו וגם טרם הוכחה טענת המבקש לפיה האפוט' לדין והעו"ס אינם אובייקטיביים. בנסיבות הטרגדיה שפקדה את המשפחה אך לאחרונה, כאשר המבקש איבד את אשתו והמשיבים איבדו את בתם, לא מפתיעה העובדה כי אהבה גדולה אינה שוררת בין הצדדים. עם זאת, במרכז הדיון קטין שהתייתם מאמו, כאשר אין חולק ששני הצדדים – הן המבקש והן המשיבים – רוצים ומבקשים את טובתו. בשלב זה לא הוצגה ולו ראייה ממנה ניתן ללמוד בדבר פגיעה כלשהיא בקטין בעטיים של המפגשים עם המשיבים. זאת ועוד, בעדכון אחרון מטעם המטפלת שמונתה ע"י ביהמ"ש קמא (העו"ס רבקה אביטל ניתן) מיום 19.8.20 (העדכון נערך לאחר הגשת הבר"ע והוגש במסגרת תגובת האפוט' לדין לבקשה לעיכוב ביצוע) מציינת המטפלת כי היא התרשמה שקיימת חשיבות לנוכחות משפחתה של האם בחיי הקטין משמדובר ב"דמויות שהיו משמעותיות בחייו טרם מותה של האם" וכי אינה רואה מניעה להמשיך את המפגשים בהתאם למתווה שהציגה האפוט' לדין. חשש המבקש כי המשיבים ינצלו את המפגשים המשותפים עם הקטין שהוא בן שנה וחצי בלבד (מפגשים שמתקיימים בהיקף מצומצם של בסה"כ כשעה-שעתיים כל שבוע ) על מנת "לטפטף לו את שנאתם העמוקה והמפעפעת כלפי אביו" (ס' 31.13 לבר"ע) אינו נראה מבוסס דיו לצורך התערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא, על דרך של הקפאתה עד "שלא יעברו המשיבים טיפול ממוקד ומקיף, אשר תכליתו "טיפול בהסתה וניכור" ועד אשר לא תתקבל חוות דעת מקצועית אשר קובעת מעל כל צד של ספק כי הקטינו אינו מצוי בסביבה "מנכרת" אשר יש בה כדי לפגוע בקשר של המבקש עם בנו" (ס' 2 לבר"ע). החשש כעת, לפחות לפי עמדת האפוטרופוס לדין, הוא כי ללא עמידה קפדנית של זמני השהות המינימליים שנקבעו יתקשה המבקש לשמר את זכות הקטין לקשרים עם משפחת אמו, וזכותו להכיר את האם דרך משפחתה (ר' ס' 10 לעמדת האפוט' לדין בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע) ולא כי בעקבות המפגש השבועי המצומצם של הקטין עם סביו המשיבים הוא יהפוך להיות קטין מנוכר כלפי הורהו היחיד, אביו המבקש.
סוף דבר
לאור על האמור לעיל, הבקשה נדחית.
לא התבקשה תשובת המשיבים לבר"ע אך התבקשה והוגשה תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע ובהחלטת כב' השופטת וולצקי שדחתה אותה נאמר כי שאלת הוצאותיה ילקחו בחשבון בסופו של הליך זה. לפנים משורת הדין אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות במטרה שלא להעכיר את מערכת יחסי הצדדים המורכבת ממילא ומתוך תקווה שבימים אלו של חשבון נפש ישכילו הצדדים להניח לטרגדיה שפקדה אותם בשנה זו המסתיימת השבוע ולהתמקד בעתיד ובטובת הקטין.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות בא כוחו.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.