א.ק. נ' מ.ע.ק.

האפוטרופא לדין לקטינים – עורכת דין סיגל יוריסטה-עצמון

ביום 05.03.2020 הניחה לפניי אם תובענה למשמורת ולקביעת זמני שהות בילדיהם של הצדדים: האחד כבן 14 שנה; האחרת, כבר מלאו לה 8 שנים.

כתב התביעה הינו קצר ומסתיים בסעיף 16, בבקשתה של האם כי בית המשפט יקבע לא רק את המשמורת בידה, אלא אף כי לא ניתן יהא לכפות על הילדים להיפגש עם אביהם בניגוד לרצונם, במידה ואינם מעוניינים.

אמירה כגון דא כמו "מדליקה נורת אזהרה גדולה ובוהקת".

צריך להבין כי אחד התירוצים הנפוצים בפי הורה מנכר, היא האמירה בה מפטיר עצמו ההורה המנכר מאחריות ואומר: "זה לא אני. ילד בן 8 או בן 14 רשאי לומר כי אינו רוצה ואילו אני, ההורה האחראי והעיקרי, "אתחבא" לי מאחורי גבו הקטן של הקטין", כך שבית המשפט ימצא עצמו בעימות מול קטין ולא אל מול האחראי האמיתי, במקרה זה האם.

אין מחלוקת כי לעת הזו ביתם העיקרי של הקטינים הינו אצל האם וכי תנאי מגוריו הנוכחיים של האב אינם יכולים אפילו להוות תחרות או אפשרות ראויה לעניין המשמורת.

ביום 24.05.2020 באו הצדדים לפניי לראשונה, דנו באשר דנו וכבר אז לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי אין מדובר בשני הורים אלא בשני "מחנות": ב"מחנה" אחד נמצא האב ובמחנה האחר, בבחינת "כלים שלובים" ו"ברית" נמצאות האם ואמו של האב.

אם אומר כי שתי האחרונות אינן אוהבות את האב במיוחד, הרי אני משתמש בלשון המעטה.

כך או אחרת, כאן אולי הזמן לומר כי מצדה של הבת עלו טענות כנגד מי מחבריו של האב וטענות אלה בבדיקה. האב הסכים וכך הוריתי, כי הקטינים לא ייפגשו עם אותו חבר – הוראה זו תעמוד בתוקפה, למען הסר כל ספק, גם מעתה ולהבא.