- ביום 5.14 בתום הליך גישור שהתנהל בפני כב' סגן הנשיאה כתוארו דאז, כבוד השופט שגיא, הודיעו ב"כ המאשימה וב"כ דאז של הנאשם עו"ד רונאל פישר ועו"ד רות דוד, אשר יצגה את הנאשם בדיון הנ"ל בנוסף לעו"ד פישר:
"גובשה הבנה שעיקריה כדלקמן:
א. יוגש כתב אישום מתוקן. הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום המתוקן. התיקון מתבטא במחיקת האישום הרביעי ובתיקון העובדות והוראות החיקוק באישום השני.
ב. אין הסכמה עונשית ביחס לאישומים 1 ו-3 וביחס לשאלת הקנס הקשורה לכלל האישומים. מטעמים הקשורים להליך הגישור ונוכח נתונים שונים שעלו במסגרתו המשליכים על תיק זה בלבד, עתירת התביעה לעונש מאסר בפועל תהיה ביחס לאישומים 1 ו-3 בלבד.
ג. הנאשם יופנה לשירות המבחן, טרם טיעון לעונש.
ד. כיוון שלטענת הנאשם, ולאחר המועדים המפורטים בכתב האישום השיב הנאשם כספים לחברה, בשלב העונש יוכלו הצדדים להציג ראיות לעניין זה באופן שישליכו על היקף הנזק הכספי ולא על עצם העבירות...". (ראה עמוד 1630 לפרוטוקול מיום 29.5.14).
- לאחר הודעת ב"כ הצדדים ודברי הנאשם כי הוא מבין את הסדר הטיעון והודית הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם ע"י כבוד השופט שגיא ביום 29.5.14 בביצוע עבירות של גניבה בידי מנהל, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, אי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות בעלי שליטה ובעבירות של דיווח מטעה, עבירות לפי סעיפים 415,392 סייפא,425,423 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968. (להלן: "חוק ניירות ערך") בנוסף, הורה כב' השופט שגיא על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם ועל החזרת התיק אלי לשמיעת טיעונים לעונש ולמתן גזר דין, תוך שקבע, בהתאם למתווה שגובש במסגרת הליך הגישור, שני דיונים בפני, האחד ליום 28.12.14 אשר יוקדש לשמיעת טעונים הקשורים להיקף הנזק והשני ליום 19.3.15 ואשר יוקדש לטיעונים לעונש.
- בשל החקירה שהתנהלה בעניינו של רונאל פישר ומצבו הבריאותי, שוחרר ביום 28.12.14 רונאל פישר לבקשתו ובהסכמת הנאשם מייצוג הנאשם, והדיונים לשמיעת טיעונים הקשורים להיקף הנזק והטיעונים לעונש נדחו על מנת לאפשר לנאשם למנות סניגור חדש ולאפשר לסניגור החדש להיערך לטיעונים לעונש, בהתאם למתווה שהוסכם במסגרת הליך הגישור.
- תמצית כתב האישום המתוקן:
מהחלק הכללי לכתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, עולה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן (להלן: "התקופה הרלוונטית"), חברת נגה אלקטרוכניקה בע"מ (להלן: "נגה") הייתה חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה נסחרו בבורסה לניירות ערך בע"מ (להלן: "הבורסה") ואשר עסקה בשלושה תחומי פעילות עיקריים: קבלנות בנין, ייזום נדל"ן והשקעה בחברות טכנולוגיה, הנמצאות בשלבי ביניים של פיתוח מוצריהם. הנאשם החזיק במשותף עם הנאשמת, אשתו בתקופה הרלבנטית, (להלן: "הנאשמת"), ב- 37.4% מהונה המנופק של נגה ונאשם 2, (להלן: "האחר") ואשתו בתקופה הרלבנטית החזיקו במשותף ב- 37.4% מהונה המונפק של נגה, כשהנאשם והאחר שלטו בנגה מכוח הסכם הצבעה שנערך בניהם. בתקופה הרלבנטית, הנאשם היה המנהל הכללי של נגה ודירקטור בה והאחר היה יו"ר הדירקטוריון של נגה. הנאשמת, כיהנה כדירקטורית וכמנכ"ל אדמיניסטרציה בנגה ונאשם 4, כיהן כמנהל כספים בנגה עד ליום 15.6.01 וממועד זה ועד לפברואר 2002, שימש בפועל בתפקיד מנהל כספים בנגה.
עוד עולה מהחלק הכללי לכתב האישום המתוקן, כי לנגה היו מספר חברות בנות, בשיעורי החזקה שונים, כשנגה וחברות הבת יכונו להלן: "קבוצת נגה". חברת נגה השקעות בטכנולוגיות בע"מ (להלן: "נגה טכנולוגיות") אשר הייתה בתקופה הרלוונטית חברה ציבורית, אשר ניירות הערך שלה נסחרו בבורסה החל מיולי 2000 ואשר הוחזקה ע"י נגה בשיעור 65%. בנוסף הנאשם והאחר החזיקו 4.3% ממניותיה ושלטו בה, כשהנאשם היה יו"ר הדירקטוריון של נגה טכנולוגיות, האחר החזיק במניותיה ושימש כמנהל כללי ודירקטור בה והנאשמת כיהנה בה כדירקטורית. נגה טכנולוגיות השקיעה במספר חברות המתמחות בתחום היי-טק וטכנולוגיות חדשות ובין היתר, השקיעה סך של כ-30 מיליון ש"ח בחברת Magna-Lab,Inc (להלן: "מגנה") שהיא חברה אמריקאית הנסחרת בOTCׂ בארצות הברית. ביום 1.10.02 הפסיקה הבורסה את המסחר במניות נגה טכנולוגיות עקב אי פרסום הדוחות הכספיים. חברת נגה תעשיות אלקטרו–מכניות (1986) בע"מ (להלן: "נגה תעשיות") נסחרה בתקופה הרלוונטית בנאסד"ק בארצות הברית והוחזקה ע"י נגה בשיעור של 77.3% ותחום פעילותה העיקרי בתקופה הרלבנטית, היה בביצוע עבודות חשמל. חברת גרופר קורן בע"מ (להלן: "גרופר קורן") הייתה בתקופה הרלוונטית חברה פרטית שעסקה בתחום עבודות הבניה והוחזקה ע"י נגה בשיעור של 51%. חברת נגה אלקטרו-טכניקה נדל"ן (1994) בע"מ, לשעבר נגה אחזקות בע"מ (להלן: "נגה נדל"ן") הייתה בתקופה הרלוונטית חברה פרטית, אשר הוחזקה ע"י נגה בשיעור החזקה אפקטיבי של 70.9% ועסקה בייזום נדל"ן. לצורך מימון פעולותיהן, הפעילו חברות קבוצת נגה מערכת סליקה פנימית ביניהן, תוך שהן לוות זו מזו כספים, מנצלות מסגרות אשראי שלא מומשו אצל חברה זו או אחרת ומתחשבנות ביניהם. בתקופה הרלוונטית, קבוצת נגה הייתה בקשיים מימוניים וחבה חובות כבדים לבנקים. ברבעון השלישי של שנת 2002 קבוצת נגה קרסה, וביום 17.9.02 ניתן צו הקפאת הליכים למרבית החברות בקבוצת נגה ומונו להן מנהלים מיוחדים.
בנוסף, עולה מהחלק הכללי לכתב האישום, כי הנאשם והאחר היו בתקופה הרלוונטית בעלי השליטה, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, בכל חברות קבוצת נגה, מכוח אחזקותיהם ובהיותם בעלי יכולת לכוון את פעילות התאגידים בקבוצת נגה ולמנות את הדירקטורים והמנהלים הכלליים של תאגידי הקבוצה. הנאשם כיהן כמנהלה הכללי של נגה ודירקטור בה, יו"ר הדירקטוריון של נגה טכנולוגיות, מנהלה הכללי של נגה נדל"ן ומנכ"ל משותף ויו"ר דירקטוריון בנגה תעשיות. האחר כיהן כיו"ר הדירקטוריון בנגה, מנהלה הכללי של נגה טכנולוגיות ודירקטור בה, ומנכ"ל משותף בנגה תעשיות כשמתוקף שליטתו ותפקידיו בקבוצת נגה, ניהל האחר את פעילותם העסקית והפיננסית של תאגידי הקבוצה והיה בעל זכויות החתימה בהם. מתוקף שליטתם ותפקידיהם בקבוצת נגה, ניהלו הנאשם והאחר את פעילותם העסקית והפיננסית של תאגידי קבוצת נגה והיו בעל זכויות החתימה בהם. הנאשם, הנאשמת אשר כיהנה כסמנכ"ל אדמיניסטרציה ודירקטורית בנגה, סמנכ"ל ודירקטורית בנגה תעשיות ודירקטורית בנגה טכנולוגיות והאחר, חבו באופן פרטי חובות כבדים לבנקים ובמועדים בלתי ידועים למאשימה, החליטו הנאשם והאחר לעשות שימוש בכספי קבוצת נגה, לשימושם הפרטי, בין לבד ובין במשותף ולעתים ביחד עם הנאשמת כשבתקופה הרלבנטית, גנבו הנאשם והאחר כ -14,000,000 ₪ וכשבסך הכל משכו הנאשם, הנאשמת והאחר מכספי קבוצת נגה כ - 19,000,000 ₪.
מעובדות האישום הראשון לכתב האישום המתוקן, עולה כי ביום 15.5.02 נחתמו שני הסכמים בין שלמה חבר (להלן: "חבר") בעל חברת J.E.L. Limited(להלן: ""J.E.L) חברה זרה הרשומה באיי הבתולה לבין חב' נוגה נדל"ן (להלן: "הסכמי דימונה"). על פי ההסכם הראשון, עליו חתמו הנאשם והאחר, חבר ישקיע בין 2,000,000 $ ל- 2,500,000 $ בפרויקט של בניית קניון דימונה, קניון שהיה אמור להיבנות ע"י חב' נגה נדל"ן, וזאת תמורת 10% מהרווחים, לפני מס. בנוסף, על פי ההסכם השני עליו חתם הנאשם ואשר נערך ע"י האחר, יהיה חבר זכאי לתשלום עמלה חודשית של 1% מהסכום שהשקיע בנגה נדל"ן, עד להשבת מלוא הסכום וכן יינתנו לו בטחונות הכוללים ערבויות בנקאיות, שיעבוד של מניות נגה בע"מ וערבויות אישיות של הנאשם והאחר. הנאשם והאחר הורו לגב' שכטר, אשר הייתה הממונה על הוצאת ערבויות בקבוצת נגה, להוציא לטובת חבר ערבויות בנקאיות וזאת ללא שהציגו לה את הסכמי דימונה החתומים. לאחר קבלת הערבויות הנ"ל, הפקיד חבר ביום 24.5.02 סך של 2,000,000 $ בחשבון המט"ח של נגה נדל"ן, כשהנאשם והאחר הסתירו מאנשי הכספים של נגה נדל"ן את הסכמי דימונה. בסמוך להפקדת הכספים ע"י חבר, בחשבונה של נגה נדל"ן, החליטו הנאשם והאחר לנצל את מעמדם כחברי דירקטוריון ומנהלי נגה נדל"ן וליטול כספיה, ללא אישור מוסדותיה, תוך שאין להם תביעת זכות בתום לב לכספים ותוך שהם מתכוונים לשלול כספים אלה מנגה נדל"ן, שלילת קבע. הנאשם והאחר טענו במרמה ובכזב, בפני סמנכ"ל הכספים של קבוצת נגה, מר ברזיק והאחר אף אישר זאת בפני חשב קבוצת נגה, מר מרחובסקי, כי הסך של 2,000,000 $ שנכנס לחשבון נגה נדל"ן הינו כסף שהנאשם והאחר לוו וקיבלו מחבר באופן אישי, וכי הנאשם והאחר מלווים את הכסף הנ"ל לנגה נדל"ן, כהלוואת בעלים. בנסיבות אלו, הורה מר ברזיק לחשבי החברה לזכות את חשבון החו"ז של הנאשם והאחר בספרי קבוצת נגה בסכום של מיליון $ (4,883,500 ₪) כל אחד, וזאת כנגד הלוואת בעלים. בתוך כשבוע, משכו הנאשם והאחר מחשבונות קבוצת נגה, את כל הכספים שהעביר חבר לנגה נדל"ן במסגרת הסכמי דימונה וזאת, כנגד הזיכוי בכרטיסי החו"ז שלהם כמפורט להלן: ביום 29.5.02 הועבר בהוראת ברזיק סך של 2,250,000 ₪ מחשבון נגה נדל"ן לחשבון הבנק הפרטי של הנאשם וזאת, על פי הנחיית הנאשם והאחר למר ברזיק. מחצית מסכום זה, נרשמה בכרטיס החו"ז של נגה לחובתו של הנאשם ומחצית לחובתו של האחר. ביום 30.5.02 הועבר בהוראת ברזיק והנאשם סך של 1,630,000 ₪ מחשבון נגה לחשבון הבנק הפרטי של הנאשם. על פי הנחייתם של הנאשם והאחר למר ברזיק נרשמה מחצית מסכום זה לחובתו של הנאשם בכרטיס החו"ז של נגה לחובתו של הנאשם ומחצית לחובתו של האחר. ביום 31.5.02 הועבר בהוראת הנאשם סך של 5,000,000 ₪ מחשבון נגה לחשבון בנק פרטי משותף של הנאשם והאחר. על פי הנחייתם של הנאשם והאחר לברזיק, נרשמה מחצית מסכום זה בכרטיס החו"ז לחובתו של הנאשם ומחצית לחובתו של האחר. ההפרש, בסך של כ-1,000,000 ₪ שנותר לזכותם של הנאשם והאחר בכרטיסי החו"ז בהנהלת החשבונות, בעקבות תשלום חבר לנגה נדל"ן, שימש לאיפוס יתרת חובה של כ-500,000 ₪ לנאשם ולאחר שהיו בכרטיסיהם. בנסיבות אלה, גנבו הנאשם והאחר במרמה ובתחכום סכום של 2,000,000 $ מנכסי קבוצת נגה, מתוכם הנאשם שלשל לכיסו סך של 1,000,000 $ .
מעובדות האישום השני לכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 14.6.02 נחתם הסכם בין חברת JEL לבין נגה תעשיות לפיו תלוה חברת JEL לנגה תעשיות סך של 1,000,000 $ למשך 60 יום, כשבמהלכם תחליט חברתJEL אם להשקיע סכום זה ולהיכנס לשותפות (25%) ביחד עם נגה תעשיות, בבניית מרכז מסחרי ותחנת דלק בבאר שבע. על פי ההסכם תשלם נגה לחברת JEL ריבית על הכסף וכן ינתנו לה בטחונות הכוללות ערבויות בנקאיות וערבויות אישיות. על ההסכם חתם הנאשם בשם נגה תעשיות (להלן: "הסכם באר שבע") והאחר הורה לגב' שכטר הממונה על הוצאת ערבויות בקבוצת נגה להוציא לטובת JEL ערבויות בנקאיות וזאת ללא שהציג לה את הסכם באר שבע, לאחר קבלת ערבויות חלקיות הפקידה ביום 13.6.02חברת JEL סך של 1,000,000 $ בחשבון המט"ח של נגה נדל"ן, הכל כפי שהוסכם בהסכם באר שבע. הנאשם תיאם עם חבר, מנהל חברת JEL את העיתוי המדויק בו יופקד הכסף לחשבון המט"ח של נגה נדל"ן וביום 14.6.02, מספר שעות לאחר שהופקד הכסף, נתן הנאשם הוראה להעביר את הכסף לחשבון המט"ח הפרטי שלו ובהמשך נמשך הכסף הנ"ל מחשבונו הפרטי של הנאשם ב- 4 פעימות, לפי הוראותיו וזאת ללא ידיעת אנשי הכספים בנגה תעשיות. כניסת הכסף מחברת JEL לחשבון נגה נדל"ן ונטילת הכסף המהירה ע"י הנאשם, נעשתה ללא יידוע של אנשי הכספים בקבוצת נגה ולפיכך, הפקדת הכספים על-פי הסכם באר שבע ומשיכתם, לא באו לידי ביטוי בהנהלת החשבונות ובספרי חברות קבוצת נגה. הנאשם נמנע מנקיטת הליכי אישור ודיווח לעסקה חריגה, על מנת להסתיר מן הדירקטוריונים של חברות קבוצת נגה, מבעלי המניות של חברות קבוצת נגה ומציבור המשקיעים את משיכות הכספים ואת עניינו האישי, מכיוון שידע כי מוסדות החברה לא יאשרו את נטילת כספי החברה הציבורית לצרכיו האישים. בנסיבות אלו לא קיים הנאשם את הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות בעלי השליטה.
מעובדות האישום השלישי לכתב האישום המתוקן, עולה כי ביום 2.7.01, הורה הנאשם בהנחיית האחר למר דורון משה, חשב נגה טכנולוגיות בתקופה הרלבנטית, להעביר סך של 1,000,000 $ מחשבון נגה טכנולוגיות בבנק אגוד לחשבון בנק פרטי המשותף לו ולנאשמת בבנק UBS בשוויץ. (להלן: "חשבון שוויץ") והנאשם אישר בחתימתו את הוראת העברה. במועד סמוך להעברת 1,000,000 $ לחשבון בשוויץ החליטו הנאשם, הנאשמת והאחר לנצל את מעמדם כחברי דירקטוריון ומנהלי נגה טכנולוגיות וליטול כספיה וזאת ללא אישור מוסדותיה ותוך שהם מתכוונים לשלול כספים אלו מנגה טכנולוגיות שלילת קבע. בהמשך למתואר לעיל, מיליון $ שהועברו לחשבונם הפרטי של הנאשם והנאשמת בשוויץ, פוצלו והועברו לחשבונות הבנק הפרטיים של הנאשם, של הנאשמת ושל האחר בישראל כמפורט להלן: בתאריך 9.7.01 הועברו 500,000 $ לחשבונם הפרטי של הנאשם והנאשמת במטבע חוץ וזאת על פי הנחיית הנאשם ובהוראת הנאשמת. למחרת הורתה הנאשמת לבנק, באמצעות מיופה כוחה, להמיר את 500,000 $ לשקלים. כמו כן, הורתה להעביר סך של 1,605,000 ₪ מתוך הסכום שהומר, לחשבון של חברה פרטית בבעלותה ואת הפרש הכסף שנותר מהמרה זו בסך 510,014 ₪, להעביר לפיקדון שקלי יומי בחשבון הבנק הפרטי שלה ושל הנאשם. בתאריך 6.8.01 הועברו 500,000 $ לחשבון הפרטי של האחר ואשתו במטבע חוץ, כשכסף זה שימש את האחר להחזר הלוואה בסך 500,000 $ שלקח מנגה טכנולוגיות ביום 4.7.01. בהמשך למתואר לעיל, מר דורון משה, כאחראי על רישום העברת הכספים בספרי החברה, פנה לנאשם ולאחר לקבלת הסבר על מהות ההעברה, אולם לא קיבל הסבר ולפיכך נמנע מלרשום את הפעולה בספרים והתריע בפני נאשם 4, שהיה מנהלו ובעל התפקיד הבכיר בענייני כספים בנגה טכנולוגיות, כי מיליון $ הועברו לחשבונו הפרטי של הנאשם בשוויץ ושאינו יודע איך לרשמם בהנהלת החשבונות. לאחר עזיבתו של מר דורון משה את עבודתו כחשב בנוגה טכנולוגיות, בחודש אוגוסט 2001 ולצורך הסתרת גניבת 1,000,000 $, טענו הנאשם והאחר במרמה ובכזב בפני אנשי הכספים בחברה כי 1,000,000 $ הנ"ל, הוצאו מנגה טכנולוגיות במהלך העסקים רגיל, כתשלום דמי תיווך לצורך מכירת מניות של חברת מגנה. עקב הסברם של הנאשם והאחר לאנשי הכספים, נרשמה העברת 1,000,000 $ הנ"ל, בספרי החברה כהשקעה בחברת מגנה ולא ככספים שנטלו הנאשם ואחר מהחברה לצרכיהם הפרטיים. בהמשך למתואר לעיל, במהלך סקירת דוחות הביניים של חב' נגה טכנולוגיות ונגה לרבעון השלישי לשנת 2001, סברו רואי החשבון, לאור הרישומים הכוזבים בהנהלת החשבונות של החברה, כי 1,000,000 $ הנ"ל הועברו לנאמנות בקשר להשקעה במגנה, בעת שלמעשה הכסף הועבר לנאשם, לנאשמת ולאחר לצרכיהם הפרטיים. כאשר ביקשו רואה החשבון לקבל מסמכים שמגבים את הסברם של הנאשם והאחר בדבר הנאמנות, הבטיחו הנאשם והאחר בכזב ובמרמה מסמכים כאמור, למרות שידעו שאין מסמכים, שכן הכסף עבר לחשבונם הפרטי. כמו כן הצהירו הנאשם והאחר בפני רואי החשבון, בכזב ובמרמה, כי לא נעשו עמם עסקאות במהלך הרבעון השלישי של שנת 2001 וכי ניתן גילוי נאות ליתרות ועסקאות עם צדדים קשורים. לאור הודעותיהם השקריות של הנאשם והאחר ואי הפנית נאשם 4 את תשומת לבם למרמה, אשרו רואי החשבון לפרסם את דוחות הביניים הרבעוניים של נגה טכנולוגיות ונגה לרבעון השלישי לשנת 2001 (להלן: "דוחות הביניים"). בנסיבות אלו, דוחות הביניים שהוגשו, כללו פרטים מטעים הן לעניין הכספיים, שהוצגו בכזב ככספים בנאמנות בקשר להשקעה במגנה והן משום שלא כללו עסקאות עם בעלי עניין, שהיו חייבות באישור ודיווח כנדרש על פי חוק ניירות ערך. במהלך ביקורת רואי החשבון, לצורך הכנת הדוחות התקופתיים של נגה טכנולוגיות ונגה לשנת 2001 ולצורך הכנת הדוחות הכספיים השנתיים לאותה שנה המשיכו הנאשם והאחר לדבוק בהסברם השקרי, בדבר העברת הכספים לנאמנות תוך שהם מבטיחים להציג בפני הרואה חשבון מסמכים המאשרים את גרסתם. כמו כן הנאשם והאחר הצהירו בכזב ובמרמה כי לא נעשו עמם עסקאות במהלך שנת 2001 וכי ניתן גילוי נאות בדוחות ליתרות ועסקאות עם צדדים קשורים. כך גם לגבי דוחות הביניים של נגה טכנולוגיות ונגה לרבעון הראשון של שנת 2002. לאור הודעותיהם השקריות של הנאשם והאחר ואי הפנית תשומת לב ע"י נאשם 4 ,למרמה לרואי החשבון, אישרו רואי החשבון לפרסם את הדוחות התקופתיים של נגה טכנולוגיות ונגה לשנת 2001 ואת הדוחות הכספיים לאותה שנה ואת דוחות הביניים הרבעוניים לרבעון הראשון של שנת 2002. בנסיבות אלו, כללו הדוחות התקופתיים והכספיים השנתיים שהוגשו לרשות לניירות ערך, לרשם ולבורסה לשנת 2001 ודוחות ביניים לרבעון הראשון של שנת 2002, פרטים מטעים וגרמו לפרסום דוחות ביניים כוזבים לרבעון השלישי לשנת 2001, דוחות תקופתיים ושנתיים כוזבים לשנת 2001 ודוחות ביניים כוזבים לרבעון הראשון של שנת 2002 וכל זאת בכוונה להסתיר מציבור המשקיעים, מרואה החשבון ודירקטוריון החברה את גניבת 1,000,000 $ הנ"ל.
- מתסקיר שירות המבחן מיום 16.3.15 אשר מטעמי צנעת הפרט לא אפרטו, עולה כי הנאשם גרוש, אב ל - 5 ילדים בני 17.5-38, עובד כשכיר כ-3 שנים בחברת נדל"ן אותה מנהל בנו הבכור, הנאשם נשר ממערכת החינוך בגיל 14 ומגיל צעיר סייע בפרנסת משפחתו, גייס את משאביו ועבד בעבודה אינטנסיבית. הנאשם גויס לצה"ל ושירת שירות צבאי מלא בהיותו נשוי ואב לבן. לאחר שחרורו עבד כעצמאי ועשה חייל בעסקיו השונים. בשנת 1998 פנה לראשונה בחייו למיזוג עם חברת נגה כשהשותפות בחברה הציבורית הסתיימה ביוזמת הנאשם בחודש יוני 2002. נוכח מעורבותו בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן והשלכותיהן החזיר הנאשם סכומי כסף בהיקף של מיליוני שקלים וירד מנכסיו. עוד נכתב בתסקיר שירות מבחן כי במהלך השנים האחרונות חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של הנאשם, לרבות מצוקה נפשית גבוה בין היתר בשל תחושתו כי הוא מהוה נטל על משפחתו, והחלטת הנאשמת להיפרד ממנו, לאחר 39 שנות נישואין. הנאשם מטופל תרופתית נוכח תחלואים מהם הוא סובל הן במישור הפיסי והן במישור הנפשי. הנאשם שיתף פעולה עם שירות מבחן, קיבל אחריות בפני שירות מבחן על מעשיו והביע חרטה עמוקה על התנהלותו. הנאשם הסביר לשירות מבחן כי היה חסר ניסיון והבנה בתחום כשלקח שותפות עם גוף ציבורי, לדבריו, אשר אושרו ע"י הנאשמת בשיחתה עם שירות המבחן, כל האחריות על כל האדמיניסטרציה וניהול הכספים בתקופה הרלבנטית, היו באחריות ובהבנת הנאשמת.
שירות מבחן התרשם מדברי הנאשם וממסמכים שהגיש כי, מאז ננקטו כנגד הנאשם ההליכים המשפטיים, מצוי הנאשם במשבר קשה מתמשך. שירות מבחן העריך כי לאור ההשלכות המרתיעות של הצעדים המשטרתיים והמשפטיים והמחירים הגבוהים ששילם, הסיכון להישנות התנהגות בעייתית פחת באורך משמעותי והמליץ להימנע מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ולהסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות, על מנת למנוע החמרה במצבו של הנאשם.