1.לפני בקשת המנהל המיוחד לזימון אח החייב ורעייתו לחקירה פומבית בביה"מ.
לטענת המנהל המיוחד בגרסת החייב ביחס לצוואת אביו משנת 1999 נמצאו סתירות בין הגרסאות שמסר בהליך זה ובהליך פש"ר קודם. לטענת המנהל המיוחד בהליך הקודם החייב טען כי אביו לא הותיר צוואה ומאידך טען כי אביו ציוה את כל רכושו לבנו הקטין של החייב על רקע חובותיו של החייב. המנהל המיוחד הפנה לכך שבזמן ההליך הקודם החייב לא היה מצוי בחובות. מאידך במסגרת ההליך דנן, טען החייב כי אינו יודע מדוע אביו הותיר את הצוואה לבנו ואולי היה זה "בשל הבעיות" בהן היה מצוי. המנהל המיוחד הפנה לכך שבנו של החייב היה בן 7 בלבד בעת פטירת האב וכי קיים שיהוי ניכר בין מועד פטירת האב ב2001 למועד הגשת הבקשה לצו קיום צוואה ב2016.
המנהל המיוחד הפנה לכך שבדיון מיום 5.7.20 נקבע כי מאחר שניתן צו קיום צוואה מבית הדין הכנייסתי ומדובר בצוואה תקיפה הרי ככל שבעלי התפקיד עומדים על הטענה, יש להם שהות של 30 יום לפתוח בהליך הראוי אחרת יהיה בכך חזרה מהטענה. המנהל המיוחד ציין כי העדים לצוואה היו אח החייב ורעייתו וכי הם זומנו לחקירה במשרדו,אך לא התייצבו. רעיית האח הודיעה כי בעלה עבר אירוע מוחי וכי אינם מתכוונים להתייצב בהעדר מקור חוקי לזימונם. המנהל המיוחד הפנה לכך שנקיטה בהליכים בבית משפט לענייני משפחה הינו הליך יקר ולא ניתן לפתוח בו שעה שאין לפניו לפחות את גרסאות העדים לצוואה ולכן לצורך השלמת החקירה בעניין החייב טען כי יש לזמנם לחקירה פומבית בביה"מ.
2.בתגובה לבקשה הוגשה תגובה מטעם רעיית האח, עליה חתומים האח והרעייה, על פיה בעת שהצוואה נחתמה היה האב בריא ובדעה צלולה חתם בפניהם כעדים על הצוואה. נטען כי האח והרעייה לא היו זכאים לחלק בצוואה ולכן נחתמה בפניהם כאמור כעדים וכי הצואה הוגשה לבית הדין הכנסייתי ללא כל התנגדות מטעם המשפחה והיורשים וקיבלה תוקף. נטען כי האב הזמין אליו את עו"ד טוקאן אמר לו מה הוא מבקש לצוות בצוואה וכי לאחר שעו"ד טוקאן ערך את הצוואה היא הוקראה לאב בשפה הערבית ורק אחרי שהבין את תוכנה חתם עליה בפניהם כעדים. הרעייה הפנתה למצבו הרפואי הקשה של בעלה אשר עבר אירוע מוחי, מרותק למיטה וסובל מקשיי דיבור ושיכחה וצירפה חומר רפואי בעניין.
דיון
3.בהתאם לסעיף 18ג' לפקודה:
(א) הכונס הרשמי יקיים, לשם הגשת חוות דעתו לבית המשפט, חקירה מקיפה בעניניו של חייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, והכל בין אם היו אלה נכסיו של החייב לבדו ובין בשיתוף עם אחרים.
(ב) לשם קיום החקירה יהא מוסמך הכונס הרשמי, בנוסף לשאר סמכויותיו לפי פקודה זו ובכפוף לכל דין, לבצע פעולות אלה –
(1) לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו;
...
(ד) ...
(2) מי שנתבקש למסור מידע או מסמכים כאמור בסעיף קטן זה, חייב, על אף האמור בכל דין, למסרם לידי הכונס הרשמי.
ובסעיף 59 נקבע:
(א)משניתן צו כינוס, רשאי בית המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, ליתן צו –
(1) המורה לחייב אשר לא הופיע לחקירה בפני הכונס הרשמי, לאחר שנדרשלעשות כן לפי סעיף 18ג – להתייצב בפני הכונס הרשמי;
(2) המחייב את החייב, או כל אדם שיש יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לעניניו של החייב כמשמעותם בסעיף 18ג, ואשר נדרש למסרם לפי סעיף 18ג(ב)(1) ולא מסר אותם – למסרם לכונס הרשמי או לבית המשפט, או להתייצב בפני הכונס הרשמי או בפני בית המשפט.
כנוהג הוא שסמכות החקירה המוקנית לכנ"ר, מועברת לבעל התפקיד, בהיותו זרועו הארוכה של בית-המשפט וחליפו של הכנ"ר לעניין זה. בהתאם להלכה, יש לפרש סמכות חקירה זו בהרחבה וזאת לאור פערי המידע בין הצדדים והמטרה של השאת פירעון החוב לנושים ולפיכך נקבע כי היא משתרעת על מגוון רחב של נחקרים פוטנציאלים ( רע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' טרבלסי (3.6.2016), פסקה 18)). וראה גם בש"א (ת"א) 7287/07 עו"ד יורם חג'בי נ' אגודת ש"י מידידי ויז'ניץ מחו"ל [פורסם בנבו] (2009) שם נפסק בקשר לסמכותו של בעל התפקיד לדרוש מסירת מידע:"...שעסקינן בסמכות רחבה מאד, עד כדי כך שהיא יכולה לגבור אף על הזכות לאי-הפללה, ומקור הסמכות הינה ברצון לאפשר לבעל התפקיד בהליכי חדלות פרעון למצות את זכותו לנסות ולמקסם את מסת נכסי הגוף חדל הפרעון, תוך שמוקנה לו כלי רב-עוצמה שנועד לגבור על נחיתותו האינהרנטית במידע, יחסית לחייב או למנהלי החברה חדלת הפרעון, למקורביהם ולצדדי ג' לגביהם עולה חשד כי נטלו מנכסיהם שלא כדין טרם הקריסה. זאת, במיוחד כאשר החייב או מנהלי החברה שקרסה אינם ששים לשתף פעולה, ועושים בפועל יד אחת – בין אם במוצהר או במשתמע – עם הגופים החשודים שנטלו מנכסיהם שלא כדין; מצב, אשר למרבה הצער אינו נדיר כלל ועיקר בהליכי חדלות פרעון". (ההדגשות במקור).
4.בצד האמור ,ככל שמדובר בחקירה שנועדה לסייע בניהול תביעה קיימת, או עתידית, אין לאפשר לבעל התפקיד לצבור יתרון בלתי לגיטימי על הנתבע העתידי. בעניין פקר-רע"א 10/89 פקר נ.פ.י.ט חברה פיננסית לתעשייה ומסחר בע"מ(פורסם בנבו), נקבע כי יש למנוע קיום חקירה על-ידי בעל תפקיד שעה שהוכח כי מטרת החקירה המבוקשת נועדה לסייע בניהולה של תביעה קיימת, או עתידית שכן המדובר בהקניית יתרון דיוני בלתי הוגן לבעל התפקיד.
במקרה דנן, אין חולק כי מדובר בחקירה לצורך הגשת תביעה עתידית שכן המנהל המיוחד כלל לא פנה תחילה בבקשה כי יומצאו מסמכים כלשהם והם לא הומצאו ובנוסף הרי בשלב זה גרסת החייב ואף העדים לצוואה מונחת בפניו. המנהל המיוחד הפנה מפורשות להחלטת ביה"מ כי מאחר שמדובר בצוואה שקיבלת תוקף, הרי לצורך ביטולה יש לפנות בהליך מתאים. לפיכך, מאחר שאין המדובר במסמכים או מידע ספציפי שהתבקש ולא הומצא, אלא בחקירה גרידא לצורך התביעה העתידית הרי אין לאפשר למנהל המיוחד יתרון דיוני בחקירה מקדימה של העדים לצוואה אשר לביטולה הוא מתכוון לעתור, שלא במסגרת בירור התביעה עצמה.
בעניין זה ראה גם רע"א 9370/17 לוי ואח' נ. עו"ד גיא גיסין ואח' שם חזר ביה"מ העליון וקבע כי כאשר קיימת וודאות גבוהה שבעל התפקיד בהליכי חדלות פירעון עתיד להגיש תביעה בשם החברה, אין לאשר לו לזמן לחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות את הנתבע העתידי או כל אדם אחר, ובכלל זה את מי שברמת וודאות גבוהה עתיד להעיד בתביעה מטעם הנתבע, כשתכליתה של החקירה היא השגת יתרון דיוני בתביעה הנדונה.
ביה"מ קבע כי יש להגביל חקירה מסוג זה כך שלא תוביל ליתרון דיוני בלתי הוגן בניהול התביעה וכי מבחינה אופרטיבית משמעות הוראה זו היא כי על בעל התפקיד להימנע מהצגת שאלות שכל תכליתן היא ביסוס התביעה העתידית וכי ניתן להציג שאלות שתכליתן היא השגת מידע כללי הנוגע לקריסת החברה או לבחינת גיבושן של עילות תביעה אחרות בשם החברה. במקרה דנן,לא התבקשה חקירת האח והרעייה ,אלא רק לצורך הטענה נשוא התביעה העתידית ביחס למהימנות הצוואה ולפיכך כאמור, אין להיעתר לבקשה.
5.בהערת אגב אציין כי בכל מקרה לא היה מקום להורות לאח ולרעייה להתייצב לחקירה בביה"מ בטרם נדרשו להמציא מסמכים כלשהם ולא עשו כן, שכן בהתאם להוראות הפקודה נדרש הליך מקדמי בטרם יוזמנו צדדי ג' לחקירה בעניין זה אפנה לסעיף 18ג'(ד)(2) ולסעיף 59 ,אשר צוטטו לעיל על פיהם נקבע מנגנון הדרגתי כאשר בשלב הראשון יש לפנות אל צדדי ג' בבקשה להמצאת מידע/מסמכים, ורק אם פניית בעל התפקיד לאותם צדדי ג' לא נענתה, בעל התפקיד רשאי להגיש בקשה לבית המשפט להפעלת סמכותו של בית המשפט בהתאם להוראת סעיף 59(א)(2). כאמור לעיל רק במקרה שכזה (סירוב להמציא מסמכים), רשאי בית המשפט להורות גם על זימון צדדי ג' לחקירה בפניו או בפני ביה"מ, על המידע ו/או המסמכים שנדרשו מהם על ידי בעל התפקיד.
מנגנון זה נקבע שכן יש לאפשר לצדדי ג' לפעול להשגת המידע ו/או המסמכים המבוקשים לפני מועד חקירתם.
לאור האמור הבקשה לזימון המשיבים לחקירה פומבית נדחית. ככל שהמנהל המיוחד סבור כי קיימים מסמכים כלשהם בידי צדדי ג' העשויים לשפוך אור על החשד ביחס לאותנטיות הצוואה, הוא רשאי לעתור בהתאם.
ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"א, 21 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.
