פלונית נ' ז' והפניקס חברה לביטוח בע"מ

האם הוכיחה התובעת את נסיבות התאונה הנטענת על ידיה?

אם הוכיחה, האם קמה אחריות לנתבעת 1 בגין התאונה?

האם יש לזקוף לחובת התובעת אשם תורם לתאונה הנטענת?

אם קמה אחריות, מהם נזקיה של התובעת?

אלה הן השאלות העיקריות ובהן יעסוק פסק הדין.

תמצית פסק הדין:

1. התובעת הוכיחה את נסיבות התאונה.

2. לנתבעת 1 קמה אחריות לאירוע התאונה.

3. לתובעת אשם תורם לאירוע התאונה בשיעור של 25%.

4. יש חפיפה בין שתי נכויותיה של התובעת ושיעור נכותה עולה כדי 18% לצמיתות.

5. נכותה התפקודית זהה לנכותה הרפואית.

6. פוטנציאל שכרה של התובעת עומד על 9,200 ₪ לחודש.

7. נזקיה של התובעת עולים כדי סך נטו של 452,066 ₪.

    

    

    

    

    

   רקע כללי- התאונה:

8. בכתב התביעה המקורי שהוגש על ידי התובעת באמצעות ב"כ הקודם, נטען כי התובעת, ילידת 1984, נתבקשה לעבוד אצל הנתבעת 1 כשמרטפית ביום 23.8.2012. "במהלך עבודתה ירדה התובעת במדרגות הבית (בית פרטי) כשלפתע החליקה התובעת על שקית שהייתה זרוקה על המדרגות, שהיוותה מפגע של ממש למשתמשים במדרך המדרגות ולתובעת בפרט ונפלה מלוא קומתה אפיים ארצה, תוך שהיא נחבלת בכל חלקי גופה ובעיקר בברך ימין ובקרסול שמאל (להלן: 'התאונה')."

9. הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את האירוע.

10. בקד"מ הסבירה התובעת את שאירע ביום התאונה:

    "באותו היום עשיתי בייבי סיטר אצל הנתבעת, ירדתי במדרגות מכיוון קומת הכניסה לסלון, בתוך הבית, הייתה שקית ניילון בסלון במדרגות בדרך לסלון, החלקתי על השקית עפתי נפלתי והסתובבה לי הברך במהלך הנפילה ונפלתי על צד שמאל וברך ימין הסתובבה לי.

    הייתי בבית עד המקרה באזור שעה וחצי, קילחתי את הילדה.

    ובדרך למעלה זה לא אותו גרם מדרגות. מדובר בשני גרמי מדרגות.

    שירדתי עברתי דרך גרם המדרגות שלא עליתי דרכו קודם. אז ירדתי לפינת הסלון ושם נפלתי.

    אחרי התאונה דיברתי עם מ. ז. שהיא חזרה הביתה, כחצי שעה 20 ד' לאחר האירוע.

    היא הייתה באסיפת הורים ואמרתי לה שזה מה שקרה. הלכתי הביתה לישון ויום למחרת הכאבים התגברו ואז ניגשתי למוקד חבשו אותי והייתי 10 ימים בבית חבושה.

    לשאלת בית המשפט שביום 24/8 יום לאחר התאונה, דיווחת על חבלה סיבובית לפני מספר ימים, אני משיבה שהייתה לי חבלה סיבובית לפני זה. הייתי בחו"ל ונפלתי על הקרסול.

    לשאלת בית המשפט שסיפרת לגב' ז. על התאונה אני משיבה שאני לא יודעת מה היא אמרה."

11. בחקירתה הראשית בבית המשפט השלימה התובעת את נסיבות יום התאונה כדלקמן:

    • התאונה אירעה בשעות הערב של יום ה' בשבוע, בין השעות 19:00 עד 22:00 בקרוב.

    • בבית בו קרתה התאונה שלושה מפלסים.

    • כאשר הגיעה לבית המדובר, עלתה לטפל בתינוק במפלס העליון, ולאחר שהשכיבה אותו לישון ירדה לקומת הסלון, אשר בה לא ביקרה קודם לכן. ברדתה, "שתיים שלוש מדרגות ואז הייתה שקית, החלקתי עפתי באוויר ונחתתי למטה".

    • המדובר היה בשקית סנדוויץ. כך ראתה לאחר שנפלה.

    • לא שמה לב לשקית כאשר ירדה במדרגות.

    • לאחר התאונה התיישבה על הספה ולאחר זמן מה חזרה הנתבעת 1 כשהיא משוחחת עם בתה שעלתה לכיתה א'. "שתיהן היו נסערות בשיחת טלפון...".

    • "אמרתי לה שנפלתי, ראיתי שהשיחה ממשיכה והלכתי הביתה פשוט".

    • לשאלת באת כוחה בכל הנוגע להתנהלות הבית, השיבה התובעת "זאת התנהלות של בית תמיד היה דברים בצדי המדרגות, יכול להיות גרביים, יכול להיות בגדים כאילו תמיד יש משהו זה לא היה משהו חריג באותו יום. זה לא משהו חריג זה משהו שהייתי רגילה אליו שהייתי שם".

    • כעבור כמה ימים הודיעה למעבידה שלה, גיסתה של הנתבעת 1, שהיא בחופשת מחלה וצריכה לנוח. סיפרה שהייתה אצל הנתבעת 1 ו"מעדתי על שקית ניילון החלקתי והסתובבה לי הברך ונחתתי על הקרסול".

    • במוקד סיפרה שהחליקה על שקית ניילון במדרגות ומעדה.

    • כחודש קודם התאונה הייתה בחו"ל ובדרכה מהבריכה "מעדתי קצת על רגל ימין, על רגל שמאל סליחה על הקרסול כאב לי...".

       

      בחקירתה שתי וערב על ידי ב"כ הנתבעות שלא הותיר אבן שלא נהפכה השיבה התובעת:

    • קודם התאונה הייתה פעמים רבות בביתה של הנתבעת 1 "זה לא היה פעם לא פעמיים ולא 10 פעמים זה היה יותר".

    • הכירה את ביתה של הנתבעת 1 היטב, לרבות את גרם המדרגות בו החליקה.

    • הייתה אחראית על הילדים, לא על תפקוד הבית.

    • המשיכה לעבוד בבית הנדון גם אחרי המקרה.

    • ראתה שמשארים על הרצפה שקיות וכל מיני דברים.

    • בדרך כלל לא מסתכלת על הרצפה כשהיא יורדת במדרגות.

    • רגלה הימנית דרכה על השקית ואז עפה קדימה, הגנה על פניה עם ידיה. "באוויר הרגשתי שהיא פשוט מסתובבת לי הברך (ימין- הערה שלי- ש.מ.מ.) הרגשתי שמשהו זז שם".

    • אם אמרה לחוקר מטעם הנתבעות שלא סיפרה לנתבעת 1 כאשר חזרה הביתה על התאונה, אזי סיפרה "אני לא דיברתי איתה על זה, אני כן אמרתי לה בהרף עין לא ניהלנו על זה שיחה".

    • לרופא בקופ"ח אמרה יום למחרת המקרה שהחליקה על שקית. אם נכתב אחרת על ידי הרופא אזי "אני לא אחראית על מה שהוא כותב...אמרתי לו את הכל כדי שהוא יטפל בי". סיפרה גם על החבלה בחו"ל.

    • גם לרופא נוסף סיפרה על אירוע התאונה מושא כתב התביעה בהמשך. אם לא רשם אזי התרשל בתפקידו.

    • בתביעה לביטוח לאומי צינה את גיסתה של הנתבעת 1 כמעבידתה ולא את הנתבעת 1, "כי היא הייתה המעבידה העיקרית". ככה הנחה אותה עוה"ד. לא ציינה שהתאונה קרתה בבית של גיסתה של הנתבעת 1. ציינה בטופס התביעה שמסרה הודעה לנ., גיסתה של הנתבעת 1, "בגלל שנועה המעסיקה שלי". חשבה שהטופס מדבר על המעביד הרגיל. עוה"ד עזר למלא אתת הטופס. הוא מולא בכתב ידה. לא צוין בטופס שם עוה"ד.

12. התובעת זימנה את הגברת נ. ז., מעבידתה לעת התאונה וגיסתה של הנתבעת 1. מחקירתה הראשית והנגדית עלו הקביעות הבאות:

    • מכירה את התובעת 12 שנה, עת התחילה לעבוד אצלה כשמרטפית.

    • שעות עבדותה התרכזו אחר הצהריים.

    • התובעת לא הגיעה יום אחד לעבודה וסיפרה לעדה שנפלה "היא ירדה במדרגות אצל גיסתי בבית, החליקה על שקית וקיבלה מכה בברך".

13. הנתבעת 1 העידה גם היא בכל הנוגע לתאונה. מעדותה עלו הטענות הבאות:

    • כשחזרה ביום האירוע "לא נאמר לי שום דבר וחצי דבר על שום אירוע שקרה".

    • כמה ימים לאחר מכן צלצלה התובעת לנתבעת 1 ושיתפה אותה בנסיבות האירוע "היא החליקה במדרגות על שקית...אמרה לי שהכל בסדר גמור".

    • לא זוכרת אם באותו יום חזרה מאסיפת הורים והייתה נסערת.

    • נוהגים להניח דברים על גרם המדרגות העולה מקומת המגורים לקומות העליונות (מדרגה ראשונה או שנייה) על מנת לחסוך עליה וירידה במדרגות, אולם "אין דברים שמסתובבים בבית...ולא שהולכים וצריכים ללכת דרוכים". מכל מקום לא מניחים דברים על גרם המדרגות שבו נפגעה התובעת.

    • שנתיים לאחר האירוע כאשר התברר שהתובעת עומדת לעבור ניתוח ויש קשר לנפילה בבית, מסרה הנתבעת 1 לתובעת שיש לה ביטוח לבית "בואי תתבעי את הביטוח של הבית שלי, יש לי ביטוח צד ג'...".

    • התובעת הכירה את הבית היטב.

    • התובעת שיתפה את הנתבעת 1 בהליך של תביעת רשלנות רפואית כנגד רופא.

    • חוקר של הנתבעת 2 הגיע לתשאל בקשר לתאונה מושא כתב התביעה "ובאותו הרגע הייתה באמת שקית באותו מקום שאני מתארת במעלה המדרגות למעלה...".

    • לא מסתובבות שקיות סנדוויץ' במדרגות אלא שקיות יותר עבות שנוטלים מחנויות, הן צבעוניות ומאד חזקות.

    • האמינה לתובעת בכל הנוגע לסיפור התאונה.

14. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, מחלקת נפגעי תאנ"ע והמל"ל החליט לחקור התאונה. מחקירתה של הנתבעת 1 בשנת 2014 עלו העובדות הבאות:

    • ביום האירוע יצאה לאסיפת הורים וחזרה בסביבות השעה 21:30. הייתה נסערת ואף סיפרה לתובעת על כך.

    • יום למחרת דיברה התובעת עם הנתבעת 1 וסיפרה לה על אירוע הנפילה "קצת לפני שהגעתי ולא חשבה שזה חשוב באותו רגע...אני חושבת שהיא החליקה במדרגות נדמה לי שמניילון , לא יודעת".

15. מחקירתה של גיסת הנתבעת 1 במל"ל עלה כי למיטב זיכרונה סיפרה לה התובעת על אירוע הנפילה ביום המחרת "אני חושבת שהיא דרכה על שקית והחליקה".

16. מחקירת התובעת במל"ל עלתה גרסתה כי ביום האירוע ירדה מהקומה הראשונה לחדר המשפחה, מדובר בגרם של 6 מדרגות "הייתה שקית ניילון על המדרגות עפתי באוויר הרגשתי שמשהו קורה בברך ואז נחתתי על קרסול שמאל...בעלת הבית הגיעה היא הגיעה בוכה מאסיפת ההורים אז לא אמרתי לה כלום, אז יום למחרת סיפרתי לבוסית שלי נ. על המקרה...לא רציתי להטריד אותה"(את הנתבעת 1- הערה שלי- ש.מ.מ.).

17. בתביעה שהגישה התובעת למל"ל ביום 5.8.2014 רשמה כי "ביום חמישי בתאריך 23.8.12 ירדתי במדרגות הבית והחלקתי על שקית שהייתה מונחת במדרגות". התובעת ציינה כי התאונה קרתה "במפעל/בעסק" בשעה 22:00 וכי מעבידתה הינה נ. ז. נ. ואייל. עוד נרשם כי הודעה על התאונה נמסרה לנ. ז. ביום 24.8.2012.

18. מן החומר הרפואי שצורף לתובענה עולה כי ביום 24.8.2012 פנתה התובעת לטראומטולוג בקופ"ח ודיווחה ש"לפני כמספר ימים חבלה סיבובית". ביום 2.9.2012 נרשם "23-8-12 חבלה בעבודה...בקרסול היתה פגיעה קודמת כחודש קודם לכן". ביום 26.11.2012 נרשם כי "לפני 3 חודשים מעדה במדרגות סובבה את קרסול שמאל וכן את ברך ימין".

     

    עיקרי סיכומי התובעת לעניין התאונה:

19. לא ברור מדוע במסמכי קופ"ח נרשם כי הפגיעה שחוותה התובעת יום קודם לכן, אירעה "לפני מספר ימים".

20. מכל המסמכים הרפואיים עולה תמיכה בטענתה של התובעת כי התאונה אירעה ביום ובדרך כפי שנטען.

21. קווי ההגנה של הנתבעות קרסו בזה אחר זה ובתום שמיעת הראיות נמצא כי אין כל בסיס לאף אחד מהם: התאונה אכן אירעה כנטען, הנתבעת אישרה כי ידוע לה על התאונה והציעה אף לתבוע את חברת הביטוח, בדוח החקירה אין כל ממצא מזים. הלכה למעשה הציגו הנתבעות מצג שווא בחוסר תום לב מקום בו טענו כי מדוח החקירה עולה הזמה של התאונה.

22. יש להטיל על הנתבעת אחריות מלאה לתאונה מקום בו אישרה כי נהגה להניח שקיות על מדרגות ביתה.

23. אין לזקוף לחובת התובעת אשם תורם.

     

    עיקרי סיכומי הנתבעות לעניין התאונה:

24. חקירת התובעת ומומחה בית המשפט שמטו הקרקע מתחת לתביעתה של התובעת.

25. לא ניתן לקבל קביעה משפטית בדבר סטריליות של בית מגורים ובו גם ילדים.

26. יש להטיל אחריות מלאה על התובעת כמי שהייתה אחראית על הבית בעת התאונה.

27. עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין במשפט ולא נמצאו לה כל תימוכין.

28. המסמכים הסמוכים לתאונה הנטענת מצביעים על כי גרסתה של התובעת משוללת יסוד.

29. גם אם אירעה התאונה כנטען, דין התביעה להידחות- התובעת הייתה מודעת ל"סכנות" בביתה של התובעת.

30. יש להטיל אשם תורם בשיעור מלא על התובעת.

     

    דיון והכרעה: אירוע התאונה:

31. לאחר שבחנתי בכובד ראש את שלל העדויות והראיות שעמדו לפניי, הגעתי כדי מסקנה כי התאונה אירעה כנטען על ידי התובעת.

32. אכן, ישנן סתירות בעדותה של התובעת, אלא שאלה נובעות ממרחק הזמן בין התאונה לבין חקירתה של התובעת בבית המשפט, כשבע שנים ומחצה. עצם העובדה כי התובעת זכרה שסיפרה לנתבעת 1 על אירוע התאונה עם שובה מאסיפת ההורים מקום בו מסרה לחוקר ביטוח לאומי ולחוקר הנתבעת 2 כי לא סיפרה לנתבעת 1 על התאונה ביום האירוע אלא למחרת היום סיפרה למעבידתה, היא גיסתה של הנתבעת 1, אין כדי לאיין את קרות המקרה. התובעת סיפרה לנתבעת 1 על המקרה מספר ימים לאחר שקרה, ודי בכך כדי לתמוך בגרסתה. עולה כי התובעת נעדרה מעבודתה משך כעשרה ימים לאחר המקרה, ובכך יש כדי להוסיף משקל לגרסתה של התובעת, אשר באופן כללי הותירה עלי רושם אמין. אכן, במסמך הרפואי הראשון מיום 24.3 נרשם כי נגרמה לתובעת חבלה סיבובית "לפני מספר ימים" אלא שכל הראיות מכוונות לעובדה כי הרופא אשר רשם את האנמנזה טעה וכי התאונה אירעה ביום 23.8. וגם זאת נכון: במסמך האמור לא נרשם כי החבלה אירעה תוך כדי ירידה במדרגות והדבר אכן מתמיה אולם גם זאת יש לזכור: מעדותה של התובעת עולה כי ברכה הימנית לא נחבלה בשל המעידה על המדרגה, אלא כי הרגישה כאב חד בברך תוך ש"עפה באוויר".

33. לא התעלמתי מהגשת התביעה לביטוח לאומי אשר ממנה לכאורה עולה כוונה לשבש את הדיווח על התאונה ולשייכו לעבודתה של התובעת אצל גיסתה של הנתבעת 1. שוכנעתי כי התובעת עשתה זאת בעצה של פרקליט ולא הייתה כל כוונה להונות או לגרום לקבלת דבר שלא דין.

34. אשר על כן אני קובע כי התאונה אירעה עת התובעת ירדה במדרגות ביתה של הנתבעת 1 והחליקה על שקית שהייתה מצויה על גרם המדרגות.

     

    האחריות:

35. טוענות הנתבעות כי הטלת אחריות על הנתבעת 1 בגין אירוע התאונה תהווה חציית קו והטלת אחריות מוחלטת בגין תביעות בגין נזקי גוף. דעתי שונה.

36. הנתבעת 1 הזמינה את התובעת לביתה לביצוע עבודה. הלכה למעשה מדובר ביחסי עובד- מעביד. מעצם טיבן וטבען יחסים אלה מקימים אחריות מושגית בין השניים לקיומו של מקום עבודה בטוח שאינו טומן בחובו סכנות בלתי סבירות לעבודה.

37. גם בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון סבורני כי קמה אחריות מצדה של הנתבעת 1 לתאונה. היה עלי לצפות ויכולה הייתה היא לצפות כי הותרת שקית בצדי המדרגות עלולה להביא לתאונת החלקה מצדה של השמרטפית. אדרבה אם לא בדקה את גרם המדרגות קודם עזיבתה את הבית. גם אם נכונה הטענה כי הותרת שקיות לצדי המדרגות הינה נוהג מקובל בבתי מגורים, אין הדבר הופך את ה"מקובל" לסביר ונכון. גם אם הדבר מקובל כאשר בני הבית מסתובבים בבית (וגם על כך יהיו שיחלקו), אין הדבר מקובל כאשר מכניסים לתחומיו צד שלישי, ויהיה הצד השלישי המוזמן מוכר ומכיר את המקום ככל שיהיה. קודם עזיבתה את הבית, היה על הנתבעת 1 לוודא כי אין מכשול מכל סוג ומין שהוא במדרגות היכול להוביל לפגיעה במי שעושה בהן שימוש. אשר על כן יש אחריות על הנתבעת 1.

     

    אשם תורם:

38. בהקשר זה אזכיר את ההלכה לפיה בתי המשפט מבחינים בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי בעת עבודתו, ואותו סיכון הוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט המעביד באמצעי זהירות, ונגרם לעובד נזק. במקרים הראשונים - הערכאות נוטות לשקול להטיל על העובד אשם תורם בשיעור זה או אחר, אך במקרים האחרונים - האשם כולו מיוחס למעביד, המזיק, לרבות בשל הפער בין העובד לבין מעבידו ויכולתו הרבה יותר של המעביד למנוע את הנזק (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' יאסין, [פורסם במאגרים] פסקה 25 (31.8.2011)). כנגזר מכך, בבחינת שאלת האשם התורם, נבחנים בדרך כלל מידת ניסיונו של העובד, היכרותו את מקום העבודה ותהליכי העבודה, מידת העדרם של אמצעי הזהירות לשם מניעת התאונה, זמינותם של אמצעי זהירות, קיומן של הדרכות וכו' (ראו למשל ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל, [פורסם במאגרים] פסקה 14 (10.5.2016)).

    בדומה, נפנה לע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז [פורסם במאגרים] (27.12.2010), לאמור:

    "כידוע, לא בנקל יטיל בית המשפט אשם תורם על עובד, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה הינו בולט וברור, וכך נאמר לעניין זה: "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 603-604 (1982). ראו גם: ע"א 663/80 שריזאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993); ... ע"א 5435/07 אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ, [פורסם בנבו] פס' י' לפסק הדין (10.3.2009))".

39. מן העדויות עולה כי התובעת הכירה את ביתה של הנתבעת 1 היטב, על מעלותיו ומגרעותיו. התובעת ידעה כי מניחים על גרמי המדרגות שקיות וחפצים שונים ואף ראתה אותם לא פעם. ביום האירוע לא שמה ליבה למדרגות וירדה כשפניה מופנים קדימה.

40. בשקלול כל הנתונים שעמדו לפניי מצאתי להטיל על התובעת אשם תורם לתאונה בשיעור של 25%, המגלם לדעתי את האיזון בין תפקידה כעובדת ותיקה במקום לבין חובתה של הנתבעת 1 כמעבידתה לדאוג למקום עבודה בטוח.

     

    הנזק: חוות הדעת:

41. לכתב התביעה צירפה התובעת תעודת רופא, ד"ר גוייצקי מיכאל, אשר קבע כי בגין התאונה מושא כתב התביעה נותרו בתובעת 27% נכות (ברך, קרסול, צלקת).

42. הנתבעות הדפו את חוות הדעת הנ"ל בחוות דעתו של ד"ר מתתיהו נוף, אשר קבע כי לתובעת 10% נכות בלבד בברכה הימנית.

43. בית המשפט מינה מטעמו את ד"ר מריו אייכנבלט, אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.12.2015 כי נכותה הצמיתה של התובעת בגין התאונה מושא התביעה מוערכת על ידו ב-10% בגין הממצאים באזור ברך ימין. עוד קבע כי אין לצפות לשיפור או החמרה במצבה של התובעת וכי לא תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד מלבד נטילת משככי כאבים מדי פעם. המומחה קבע כי תיתכן רגישות בברך ימין וכי לדעתו התובעת יכולה להמשיך ולעסוק בטיפול בילדים.

44. התובעת עתרה להגשת חוות דעת רפואית מעודכנת מטעמה ולאחר קבלת אישורו של בית המשפט צורפה חוות דעתו של פרופ' דוד מנדס, אשר קבע כי בגין התאונה הנ"ל פיתחה התובעת תסמונת CRPS שהוערכה על ידו ב-50% נכות ועליה עוד 14.5% נכות בגין הפגיעה בברך והצלקת הניתוחית שנותרה בה.

45. ד"ר ממתיהו נוף אשר בדק את התובעת בשנית קבע כי יש להעלות את נכותה של התובעת כדי 14.5% נכות אולם דחה בתוקף את הקביעה כי התובעת סובלת מ CRPS.

46. בבדיקתו החוזרת את התובעת ביום 4.6.2017 מצא ד"ר אייכנבלט, כי מצבה של התובעת הוחמר כדי 23.5% נכות (15% נכות בגין הפגיעה בעצב והפרעת תחושה ברגל ימין, 10% צלקת).

47. הנתבעות עמדו על חקירתו של ד"ר אייכנבלט אשר נחקר ארוכות על ידי בא כוחן. מחקירתו עלו הקביעות הבאות:

    • בעת בדיקתה של התובעת לא נכנס לדקויות של מנגנון הפגיעה/התאונה.

    • עם זאת, למשמע מנגנון התאונה, הדברים מתיישבים עם הפגיעה בברכה של התובעת (כמו שחקן כדורסל שקופץ לאוויר ואז נחבל).

    • במהלך הארטרוסקופיה שעברה התובעת היה כנראה אירוע של פגיעה בעצב.

    • לפני הניתוח השני התלוננה על כאבים בברך ימין וקושי בעלית מדרגות, כריעה והליכה, הפרעות תחושה בברך.

    • הניתוח השני לא עזר לתובעת ותלונותיה אף גברו.

    • הוסיף לתובעת 15% נכות בחוות דעתו השנייה נוכח תוספת תלונות של תרדמה בצד החיצוני של השוק וכאבים לאורכה (הפנה לחוות הדעת) לרבות צלקת ניתוחית.

    • אובייקטיבית ההבדל בין שתי חוות הדעת היא תוספת צלקת.

    • במחשבה נוספת, ונוכח העובדה שעצב הצלקת הראשונה נכרת, יש "חפיפה מסוימת" בין הנכות כפי שנקבעה בחוות הדעת הראשונה לזו שנקבעה בחוות הדעת השנייה.

    • השתמש בסעיף 35 סעיף הסל לתוספת נכותה בחוות הדעת השנייה.

    • לא נכון לקבוע כי לתובעת מגבלה בינונית ומכל מקום הלך לקראתה.

    • ככל שתלונותיה של התובעת לא נכונות, היה מותיר את חוות הדעת הראשונה על מכונה.

    • חבלה סיבובית יכולה לקרות כתוצאה משלל אירועים בהם גם ירידה במדרגות, ואין צורך דווקא ב"משהו קיצוני" שיגרום לחבלה כאמור.

    • בארטרוסקופיה הראשונה שעברה התובעת כשנתיים לאחר התאונה, לא מצאו נזק למיניסקוס ורק הפליקה המדיאלית טופלה באותה הזדמנות שכן נראתה מודלקת מעט.

    • גם אלמלא הניתוח לתיקון ה"פליקה" הנזק היה נגרם בכל מקרה. לא הניתוח גרם לנזק.

    • סיבוב ברך/טראומה לברך יכולה לגרום להתלקחות או דלקת ב"פליקה" ועם זאת ההתלקחות יכולה לנבוע גם באופן טבעי ללא קשר לטראומה, כמו למשל משינויים דגנרטיביים.

    • דלקת ב"פליקה" עלולה לגרום לכאבים ועם זאת אפשר לתפקד אף מבלי להרגיש את ההדלקה.

    • צריכה להיות סמיכות זמנים בין הפגיעה לבין הופעת תלונות בגין הפליקה הנ"ל "התלונות צריכות להיות קרובות מאד לחבלה".

    • יתכן שהפליקה גרמה לכאבים גם קודם הניתוח הראשון.

    • את ה-10% נכות העניק לתובעת בחוות הדעת הראשונה על הצלקת המכאיבה.

    • לתובעת צלקת נוספת בגין הניתוח השני שאמנם תקינה אולם אליה נלווים כאבים מוקרנים לאורך השוק. התפקודיות אינה נפגעת במקביל "לא מוטורית לאורך השוק". מדובר במשהו שמציק אך לא תפקודי "זה תפקודי במובן הזה שזה מציק...יכול להיות שגם כואב לה במנוחה בלי שיגעו בזה אבל אם נוגעים אז כמובן הכאב מתגבר והזרמים והכאבים מתגברים".

    • אין דרך לבדוק אם תלונותיה של התובעת על כאב נכונות אולם ניסיון החיים הרפואי מעלה כי היו מקרים דומים בעבר.

    • מפרק הברך אצל התובעת מתפקד כיום כראוי.

    • הבעיה ממנה סובלת התובעת היום קשורה לטיפול ב"פליקה המדיאלית" שטופלה בעקבות תלונותיה של התובעת על כאבים.

    • בהנחה ונגרמה לתובעת חבלה סיבובית, כל המהלך הרפואי של אותה "פליקה" יכול להתיישב עם הפגיעה.

    • בעת כתיבת חוות הדעת הראשונה ידע על הנזק העצבי שנגרם לתובעת אם כי לא ידע את רמת חומרתו.

    • תלונותיה של התובעת מתיישבות עם ממצאי הרופאים שניתחוה.

    • לא הוצג תיעוד על חבלה לברך קודם התאונה מושא כתב התביעה או בין התאונה לבין הניתוח השני.

    • ד"ר אגר מומחה לברכיים אשר טיפל בתובעת חשד לקרע במיניסקוס כפי שעלה מבדיקה MRI שביצעה התובעת.

    • קונטוזיה לשדית עלולה להיגרם מחבלה ישירה לברך או חבלה סיבובית. המדובר בדימום בתוך העצם.

       

       

      סיכומי התובעת לעניין נכותה:

48. יש לקבוע את נכותה של התובעת כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט ולהעמידה על שיעור כולל של 23.5%.

     

    סיכומי הנתבעות לעניין הנכות:

49. לתובעת נכות המסתכמת לכל היותר ב-15% בגין הפגיעה בעצב ואילו בגין הצלקת לא נותרה כל נכות הבאה לידי ביטוי ברגישות הנטענת.

50. הלכה למעשה ישנה חפיפה בין הנכות בגין הרגישות בצלקת לבין הנכות הנוספת שנקבעה על ידי מומחה בימ"ש.

51. נכותה של התובעת אינה תוצאת הניתוח השני שעברה ועולה ספק של ממש בקשר הסיבתי שבין אותו ניתוח לבין התאונה.

52. המומחה אישר כי נכותה של התובעת נקבעה אך על סמך תלונותיה וללא ממצא אובייקטיבי.

     

    דיון והכרעה- הנכות:

53. ראשית אקבע עובדתית כי במהלך התאונה ספגה התובעת חבלה סיבובית לברך ימין. גרסתה למקרה אשר התקבלה על ידי מהבחינה העובדתית, מקובלת עלי גם בפן מנגנון החבלה. למנגנון זה תמיכה העולה מחקירתו הנגדית של המומחה אשר אישר כי חבלה סיבובית יכולה להיגרם גם באוויר וללא כל גורם טראומתי. אכן, כאשר החליקה התובעת על השקית עם רגלה השמאלית, נגרמה חבלה סיבובית לברכה הימנית.

54. לא מצאתי לתת כל משקל לחבלה שספגה התובעת באי כריתים כחודש קודם התאונה מושא כתב התביעה. שם היא עיקמה את קרסול רגל שמאל ואילו בתאונה הנדונה ספגה חבלה סיבובית לברך ימין. כך עולה מהתיעוד הרפואי ולא מצאתי כי התובעת הסתירה דבר לעניין זה.

55. בחוות דעתו הראשונה העניק ד"ר אייכנבלט לתובעת 10% נכות בגין רגישות מקומית באזור המדיאלי של ברך ימין ללא הגבלה בתנועות או כל ממצא פתולוגי אובייקטיבי. את הנכות פסק המומחה לפי סעיף 75(1)ב לתקנות הנכות של המל"ל המדברת על צלקות גוף מכאיבות או מכערות. בחוות דעתו השנייה ונוכח התרשמותו מפגיעה עצבית תחושתית עם כאבים והפרעת תחושה ברגל ימין הוסיף לתובעת נכות בשיעור 15% לפי סעיף 35(1) בין ב' ל-ג' המדברת על השפעה בין קלה לבינונית על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

56. מבחינת החפיפה בין הנכויות ובהמשך לעמדתו של המומחה הסבור שיש "חפיפה מסוימת" בין הנכויות, סבור גם אני כי אין מדובר בשתי נכויות נפרדות ועצמאיות. דומה כי קשה לאמוד את אותה חפיפה הנובעת מכריתת העצב הפגוע כתוצאה מהניתוח הראשון, בעיקר נוכח התמשכות כאביה של התובעת עד היום. ועם זאת, ברי כי לא ניתן להעניק נכות בגין אותה פגימה פעמיים. אשר על כן אני מעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על שיעור של 18% מתוך הנחה כי מצבה של התובע עובר לניתוח ואחריו אינו זהה ועם זאת ניכרת חפיפה, גם אם לא מלאה, בין הנכויות.

     

    הנכות התפקודית:

57. בבדיקותיה השונות של התובעת אצל המומחים מטעמה, מטעם הנתבעות ואף אצל מומחה בית המשפט, התלוננה התובעת בעיקר על הרגישות המלווה את אזורי הניתוח בברכה. לפניי התלוננה על כאבים בברך בעת חילופי עונות והקור בחורף, על קושי בנהיגה לזמן ממושך, עליה במדרגות, הליכה, רגישות רבה למגע עם סדינים, ביגוד. מטיפול בילדים עברה לנהל בשנתיים האחרונות קופות ב"לונה פארק", עבודה משרדית בישיבה. התובעת מתגוררת בגפה. מעדותה של התובעת עולה עוד כי לבד מתקופות אי כושר של 3-4 חודשים לאחר כל ניתוח, חזרה לעבודתה בתחום התמחותה (טיפול ושמרטפות בילדים) עד שמצאה עבודה ב"לונה פארק" מחודש 7/2018 , שם עובדת לפי תקופות העומס (פעמיים בשבוע עד שש פעמים).

58. התובעת עמדה ליד דוכן העדים כשעה ויותר. לאחר חקירתה נצפתה התובעת על ידי באולם בית המשפט כשהיא מניחה את רגלה השמאלית על ברך ימין למשך דקות ארוכות ולא הבחנתי בכל תחושת אי נוחות מצדה. כך היה גם בזמן הטיעונים בעל פה לעניין דוחות החקירה ובזמן ההפסקה בהקלטה.

59. עם זאת, המדובר בפגיעה שהיא תחושתית בעיקרה וגם במעקב אחר התובעת שבוצע על ידי חוקרי הנתבעת 2, נצפתה התובעת כשהיא לבושה במכנסי גינ'ס הקרועים באזור ברך ימין, וכהסבריה של התובעת הדבר נועד לצמצום החיכוך בברך הגורם לה לתחושת אי נוחות רבה.

60. דומה כי לא יהא חולק כי טיפול בילדים ושמרטפות דורשים עמידה לא מבוטלת על הרגליים. התובעת הוכיחה משך שש שנים לאחר התאונה שהמשיכה בעבודה בתחום בו הוכשרה חרף קובלנותיה מצד אחד וללא כל הוכחה כי התקשתה בעבודה זו נוכח תוצאות התאונה מצד שני. איש מצידה לא הגיע להעיד על קשייה בעבודה. עם זאת, נכותה של התובעת לא קלה והגם שמדובר בהפרעות תחושה, אלה יכולות להפריע בעבודה, לגרום לצמצומה ולפגוע בכושר ההכנסה בהשוואה לאדם בריא. אשר על כן מצאתי לנכון להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור נכותה הרפואית, קרי 18%.

     

     

     

     

     

     

    הנזק:

    כאב וסבל:

61. התובעת עברה ארטרוסקופיה וניתוח. נכותה עומדת על 18% ואי כושרה המלא מסתכם בכשמונה חודשים בקרוב. בין לבין גם עברה טיפולים משלימים.

62. בראי קורותיה של התובעת ונכותה המתוארת ובראי הצלקות שנותרו בגופה, מצאתי לפסוק לה בראש נזק זה סך כולל של 85,000 ₪.

     

    הפסדי הכנסה לעבר:

63. מטבלת עבודה שצירפה התובעת לתיק מוצגיה עולה כי לעת התאונה עבדה התובעת ארבעה ימים בשבוע בשרותה של הגברת נ. ז., אשר שילמה לה לפי שעות, והתובעת אך עבדה כשמרטפית. לפי אותה טבלה, לאחר התאונה צמצמה התובעת את עבודתה בשרות הגברת נ. ז. לשלושה ימים אך לא את עבודתה כשמרטפית. רק בשנת 2013 צומצמו שעות השמרטפות אולם במקביל החלה התובעת בעבודה נוספת ב"גן של מירנה גרשון" ארבע שעות ביום. לימים החלה לעבוד בעסק של נ. ז. במקביל לעבודה בביתה של האחרונה עד שהפסיקה לתקופת מה (ניתוח) ואחריה חזרה כך עד 2017. בשנת 2017 החלה התובעת לעבוד ב"בית דניאל" שש שעות ביום וקודם שעברה לעבוד כמנהלת קופות ב"לונה פארק" הספיקה לעבוד גם ב"פיל פיתוח יכולות למידה".

64. התובעת טוענת כי חלק מהכנסתה בשמרטפות לא דווח כדין, וזו נ. בין 2,000 ₪ ל-4,000 ₪ לאורך השנים. לתיק מוצגיה צירפה תלושי שכר המצביעים על רמות ההכנסה הבאות:

    • 2013: 2800 ₪ בשרות "מרינה".

    • 2016: 6,926 ₪ בשרות "צעד צעד" (העסק של מ. ז.).

    • 2017: 5,957 ₪ בשרות "צעד צעד" הנ"ל.

      6,288 ₪ בשרות "פיל".

      6,155 ₪ בשרות "בית דניאל".

    • 2018: 7,929 ₪ בשרות "פיל".

65. התובעת גם צירפה דפי חשבון לשנת 2013 ואילך והגם שלא עולה מהם בשרות מי עבדה אלא כי הפקידה שיקים מדי חודש בחודש או כי נכנסה לחשבונה משכורת, שוכנעתי כי מדובר בשיקים שניתנו בגין עבודה (סכומם זהה כמעט כל חודש והם הופקדו באותו תאריך מדי חודש בחודשו). המדובר בסכומים של 3,740- ₪3,300 בגין משכורת ועוד כ 3,000 -4,500 ₪ הפקדות.

66. מדיווחה של נ. ז. על עבודתה של התובעת בשרותה, עולה כי בעבור ההשגחה על ילדיה, שילמה הגברת ז. לתובעת סך של 2,250 ₪ מדי חודש קודם ובסמוך לתאונה. מחקירתה של נ. ז. במל"ל עולה כי שילמה לה 2,600 ש"ח מדי חודש, לא כולל שעות נוספות.

67. שוכנעתי כי לבד מעבודתה של התובעת בשרותה של הגברת נ. ז., העניקה התובעת שירותי שמרטפות גם במקומות אחרים, כמו אצל הנתבעת 1, כמו אצל שרון צור (חברתה של הגברת נ. ז., ראה חקירתה במל"ל).

68. התובעת טוענת כי לעת התאונה הרוויחה סך חודשי כולל של 6,200 ₪. אני דוחה טענה זו שלא מתיישבת עם הראיות העולות מתיק ביטוח לאומי. לסך הכנסתה של התובעת בשרותה של נ. ז. (2,600 ₪) מצאתי להוסיף סכום דומה בגין שירותי שמרטפות אקראיים שהעניקה לאורך החודש, קרי סה"כ 5,200 ₪ לחודש.

69. התובעת טוענת כי נכון להיום מרוויחה 9,200 ₪ לחודש בעבודתה ב"לונה פארק". אישרתי את המצאתם של תלושי שכר, הגם שבאיחור ולאחר חקירתה של התובעת. מהתלושים עולה כי התובעת עובדת בשירות "עיר השעשועים" מאז 27.6.2018 וממוצע הכנסתה כדלקמן:

    2018: 5,000 ₪.

    2019: 6,000 ₪.

    כאן המקום לציין כי אכן בחלק מן התלושים שכרה של התובעת הגיע כדי 9,200 ₪ אולם מהתלושים עולה כי שכרה של התובעת יודע עליות ומורדות קיצוניים (בשל עונתיות).

    בינואר 2020 סיימה עבודתה.

70. אני סבור כי דרישתה של התובעת לפסיקת פיצוי על סמך פוטנציאל הכנסתה במומה, קרי 9,200 ₪ הינו סביר ועל בסיסו אפסוק פיצוייה.

71. מן החומר הרפואי עולה כי התובעת זוכתה בימי מחלה לסירוגין כל אימת שפנתה לטיפול המשך על ידי רופאיה. פעם קיבלה שבועיים, פעם שלושה שבועות חופשת מחלה ולאחר הניתוח השני שעברה זוכתה בחודש אחד מלא.

72. לאחר עיון בשלל התיעוד הרפואי ומבלי להתעלם מחוות דעתו השנייה של המומחה אשר לא פסק אי כושר מלא לאחר הניתוח השני, אני סבור שבמכלול הדברים יש להעמיד את אי כושרה בגין שני הניתוחים על 6 חודשים.

73. אשר על כן ובגין אי כושרה המלא של התובעת ועל בסיס שכר של 5,200 ש"ח אני פוסק לתובעת סך כולל לתקופה זו של 35,000 ₪ כולל הפסדי פנסיה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית: 36,755 ₪.

74. בכל הנוגע לשבע השנים בקרוב שעברו מאז התאונה בקיזוז תקופות המחלה ובראי העובדה כי רק לאחר הניתוח השני בשנת 2016 גדלה נכותה של התובעת, מצאתי לפסוק לתובע סך גלובאלי של 25,000 ₪ בגין הפסדי הכנסה כולל הפסדי פנסיה ושערוך.

     

     

    הפסדי הכנסה לעתיד:

75. על בסיס נכות תפקודית של 20% ובסיס שכר של 9,200 ₪, אני פוסק לתובעת סך של (9,200 ₪*18%*241.99)=400,000 ₪ במעוגל בתוספת הפסדי פנסיה בסך של 51,000 ₪ במעוגל.

     

    הוצאות רפואיות:

76. התובעת צירפה שלל קבלות על הוצאות רפואיות בגין טיפולי פיזיותרפיה פרטיים, אביזרים רפואיים מ"מדיקס", ייעוץ רפואי פרטי וטיפול פרטי על ידי רופאים. לא ברור מדוע התובעת לא נעזרה בביטוח הבריאות הממלכתי על מנת למצות את זכויותיה כדין או למצער לקבל החזר בעבור חלק מן ההוצאות שבגינן צירפה קבלות.

77. בראי הנ"ל מצד אחד ופגיעתה הבלתי מבוטלת מצד שני אני פוסק לה בראש נזק זה סך של 5,000 ₪.

     

    הוצאות נסיעה:

78. התובעת צירפה קבלות על מוניות וטוענת כי היא מתקשה בנהיגה נוכח הרגישות המלווה אותה בפעולה. לא התרשמתי כי התובעת זקוקה לפיצוי בגין הוצאות נסיעה בראי נכותה אשר אמנם מגעת כדי 18% אולם אינם מצריכים הסעה על ידי צד שלישי.

     

    סיכום:

     

    סה"כ נזק:602,755 ₪.

    אשם תורם:150,688 ₪ (-)

    סה"כ כללי:452,066 ₪.

    שכ"ט עו"ד:105,783 ₪.

    אגרות:750 ₪.

     

    סה"כ לתשלום:558,600 ₪ (במעוגל). 

     

    הנתבעות תעברנה את הסכום בתוספת הוצאות בגין חוות דעת מטעם התובעת וחלקה בחוות דעת מומחה בית המשפט (לפי קבלות) תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

     

     

     

    ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.