2161/16 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

           ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג) שבה התקבלו – באופן חלקי – בקשות המשיבים בבש"פ 2161/16 (להלן יחד: המשיבים) לעיין בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק); וערר המשיב 2 בבש"פ 2161/16, הוא העורר בבש"פ 2354/16 (להלן: פלוני), על אותה החלטה.

רקע והליכים קודמים

1. נגד המשיבים ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני לפי סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וסעיף 379 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(א) וסעיף 144ו לחוק זה; וכמו כן עבירה של ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני לפי סעיפים 29 ו-379 לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 382(א), 25 ו-144ו לחוק זה. לפי עובדות כתב האישום, בעקבות אירועים קודמים שבהם הותקפו רועי צאן פלסטינים בסמוך ליישוב "כוכב השחר" (להלן: מקום האירוע), ביום 16.4.2015 הצטרף בלש סמוי (להלן: הבלש), כשהוא מחופש לרועה, לרועי צאן פלסטינים (להלן: רועי הצאן) שרעו את צאנם במקום האירוע. בסמוך לשעה 11:00 הגיע פלוני למקום כשהוא רכוב על סוס וקרא לעבר רועי הצאן להמתין. במקביל יצר פלוני קשר עם המשיב 1 בבש"פ 2161/16 (להלן: אלמוני) ועם אחרים נוספים וקרא להם להגיע למקום האירוע. זמן קצר לאחר מכן הגיעו למקום אלמוני ואחרים בשני כלי רכב שבהם אלות, מקלות וחפץ חד. פלוני הצטרף לחבורה. בשלב זה החלה החבורה להתקדם לעבר רועי הצאן והבלש, כשאחדים ממנה אוחזים בכלי התקיפה. החבורה ניסתה לתקוף את הבלש ורועי הצאן ממניע גזעני באמצעות זריקת אבנים, ואחת מהן פגעה בגבו של אחד מרועי הצאן. רועי הצאן והבלש התפצלו בשלב זה, ואלמוני התקדם אל עבר רועי הצאן כשהוא אוחז בידו אלה. בשלב מסוים שניים מהאחרים – שאינם מזוהים על ידי המשטרה – תקפו שניים מרועי הצאן, ואחד האחרים שבר את שינו הקדמית של אחד מרועי הצאן באמצעות אגרוף.

2. במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם הגישו המשיבים, כל אחד בנפרד, בקשה לעיין בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק, ובהן ביקשו שיימסרו להם, בין היתר, המסמכים הבאים: (1) תכניות לפעילות המשטרתית באירוע נושא האישום (להלן: פקודת המבצע); (2) תיעוד האירוע נושא כתב האישום כפי שנערך על ידי תצפיות צבאיות או על ידי גורמים אחרים (להלן: תיעוד האירוע); (3) מידע בדבר תלונות קודמות על גניבת צאן מאזרחים ישראלים באזור האירוע (להלן: תלונות קודמות); (4) מידע שנאסף לגבי מעורבים נוספים באירוע שאינם מואשמים בכתב האישום (להלן: מעורבים נוספים); (5) רשימת חומרי חקירה. להשלמת התמונה יוער כי ביום 6.5.2015 הוציאה המדינה תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 – שהומצאה לי לבקשתי – המגדירה במדויק את המידע החסוי בתיק.

3. ביום 21.2.2016 הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג) בבקשות המשיבים. בעניין בקשת המשיבים לקבל חומרים הקשורים בתכנון הפעולה המשטרתית נקבע כי יש להעביר לרשות המשיבים את עמוד 4 לפקודת המבצע, שעניינו "מקרים ותגובות" (להלן: עמוד 4 לפקודה). הוטעם כי לעמוד זה רלוונטיות לתיק הפלילי והוא מהווה חומר חקירה. בית המשפט לא מצא כי יתר העמודים שבפקודת המבצע רלוונטיים להגנת המשיבים, ולפיכך קבע כי אין לסווגם כחומר חקירה. אשר לתיעוד האירוע נקבע כי אין בפני בית המשפט כל תשתית לקיומו של תיעוד שכזה, וגם אילו היה קיים –היה הוא "חוסה תחת תעודת החיסיון שהוציאה המדינה". אשר למידע בדבר תלונות קודמות ומידע לגבי מעורבים נוספים צוין כי לא ניתן להתייחס לבקשות [המשיבים – ע' פ'] כאשר [המדינה] טוענת, כי אינם קיימים ברשותה".

           מכאן לעררים שלפניי.

הערר בבש"פ 2161/16

4. ערר המדינה מופנה להחלטת בית משפט קמא שלפיה עליה למסור את עמוד 4 לפקודה לידי המשיבים. לטענתה, עמוד זה אינו בגדר "חומר חקירה" על פי מבחני הפסיקה שנקבעו לעניין זה, וכך גם פקודת המבצע בכללותה. לדברי המדינה, פקודת המבצע היא מסמך פנימי שתכליתו פנים-ארגונית ואין בו כדי לסייע לבירור האישום נגד המשיבים. עוד נטען כי פקודת המבצע אינה כוללת מידע בדבר ניהול וביצוע הפעילות המבצעית בפועל אלא תרחישים אפשריים ודרכי תגובה המתאימות להם, ומשכך אין בה כדי ללמד על פעולת המשטרה בזמן אמת. מסירת פקודת המבצע – או חלקים ממנה – לידי המשיבים, עלולה, כך המדינה, להוביל לפגיעה ממשית ביכולתם של כוחות הביטחון להיערך לפעילות מבצעית עתידית, שכן המידע הכלול בה יש בו כדי לחשוף שיטות פעולה ודרכי היערכות ארגונית. על כן סבורה המדינה כי נוכח זיקתה השולית של פקודת המבצע לבירור האישום נגד המשיבים, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהורות על אי מסירת הפקודה או מקצתה.

5. בדיון לפניי סמכו המשיבים ידיהם על החלטת בית משפט קמא לעניין מסירת עמוד 4 לפקודה. לשיטת אלמוני, האירוע נושא האישום הוא תולדה של הפעילות שבעניינה הופקה פקודת המבצע, ובבחינת התכנון יש כדי ללמד על ההתנהלות בפועל ועל פערים שבין התכנון לבין המעשה. כל אלה, כך נטען, נדרשים לשם ביסוס הגנת המשיבים. לעניין זה הוסיף פלוני כי פקודת המבצע נדרשת הן לביסוס טענת הגנה מן הצדק, הן לצורך חקירה נגדית של העדים המרכזיים בפרשה לרבות הבלש, שטיב פעולתו ומהימנותו מצויים בלב בירור האישום.