עפ"י חומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש, ניתן לקבוע שהדירה הינה בבעלות יורשי המנוח קצור ז"ל . הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :
ראשית, תימוכין לכך שנערכו שתי עסקאות בעניין הדירה - ב-1953 מכר הקבלן סבירסקי את הזכויות בדירה למנוח חורי, וב-1958 מכר המנוח חורי את הזכויות בדירה למנוח קצור - מצינו בעדות יצחק חורי, היורש של המנוח חורי, ועדותו מהימנה על ביהמ"ש.
יצחק חורי העיד בעדותו : " ש. יליד איזה שנה אתה ? ת. 46' ... " [ עמ' 49 שורות 12-13]; " ש. האם נכון שעליתם לארץ מעירק ... אוק' 51'? ת. שנת 51' ... הביאו אותנו למעברה באור יהודה... עברנו מאור יהודה במעברה לגבעתיים לכצנלסון [ הדירה נשוא הדיון – י.ג.] ... הייתי בן 7 . בגיל 12 מכרנו את הבית למשפחת קצור. ש. כמה שנים גרתם שם [ בדירה נשוא הדיון – י.ג.]? ת. 5 שנים. מ-53' ועד 58'. ב-58' עברנו לדירה גדולה [ברח' ז'בוטינסקי 95' רמת גן – י.ג.] " [עמ' 58 שורה 25 עד עמ' 59 שורה 13]; " אנחנו באנו מהמעברה לגבעתיים . גבעתיים רשמו אותי לבית ספר בורוכוב. קנינו את הבית מסבירסקי ב-53' ...ש. נכנסת ב-53' לכיתה א'? ת. נכון " [עמ' 61 שורות 11-28]; " אני יודע שעברנו לשם [ לדירה נשוא הדיון – י.ג.] בשנת 53' . שקנינו את הבית עברנו ... והבית אפילו לא היה כל כך גמור . היה גמור אבל לא לגמרי. בחוץ היו עוד עושים עבודות... נכנסנו לגור בדירה [קודם סיום עבודות הגמר של הבניין – י.ג.], שלא רצינו לגור יותר במעברה" [עמ' 62 שורות 16-18]; " אבא ואמא כל הזמן אמרו אנחנו עוד מעט עוברים [מהמעברה לדירה נשוא הדיון – י.ג.], קנינו בית... אז אני לא יכול לשכוח את זה ... שקנו בית, ועברנו לגבעתיים ... היה לי טוב, והכניסו אותי לבית ספר" [עמ' 63 שורות 5-9]; " אבא ואמא סיפרו לי קנינו דירה, וחיכינו לזה .קנינו דירה בגבעתיים ... אמא ואבא לקחו אותי פעם אחת לראות איפה קנינו, ואחרי זה עברנו דירה " [ עמ' 65 שורות 29-32]; " ש. האם ראית באיזה שלב בחייך את חוזה הרכישה בין הקבלן לבין אבא? ת. כן . זה עורך דין בר עוז . הוא עשה ... את החוזה .ש. באיזה שנה ראית את החוזה? ת. ... אחרי שהם עברו"[עמ' 66 שורות 21-32]; "ת. נתן לו את הכסף [ אבא לקבלן – י.ג.] ש. מאיפה אתה יודע את זה? ת. אבא סיפר לי " [ עמ' 68 שורות 21-24]; " ת. אני יודע שבשנת 58' מכרנו" [ עמ' 70 שורה 11 ]; " ש. ראית בעיניים שלך את ההסכם בין ההורים שלך לבין סבירסקי [ הקבלן סבירסקי – י.ג.] ? ת. כן. ברור... זה היה לפני שנים" [עמ' 76 שורות 27-31]; " ב-58' הם [משפחת קצור – י.ג.] באו, קנו את הבית, והם גרו איתנו, נתנו להם מרפסת וחדר קטן לגור. היה להם ילד קטן, צביקה [הלך לבית עולמו – י.ג.] שאהבתי אותו מאד" [עמ' 49 שורות 20-22]; "ש. כמה זמן גרתם יחד שתי המשפחות? ת. בסביבות חודשיים .ש. ואחרי זה עזבתם את הדירה? ת. עזבנו. עברנו... לגור בז'בוטינסקי [ברמת גן – י.ג.] ... גרנו ביחד. הם היו זוג עם ילד. ש. זה היה באיזה שנה ? ת. 58' " [ עמ' 50 שורה 31 עד עמ' 51 שורה 11 ]; " גרנו ביחד [משפ' קצור ומשפ' חורי גרו יחד בדירה נשוא הדיון במשך חודשיים– י.ג.]... אבא אמר אני צריך את הכסף [כדי לקנות את הדירה ברמת גן, ולכן הרשה למשפ' קצור להיכנס לגור בדירה קודם הפינוי – י.ג.] " [עמ' 50 שורה 30].
העד יצחק חורי העיד, שעבר עם משפחתו ב-53' מהמעברה באור יהודה לדירה נשוא הדיון בגבעתיים, לאחר שאביו רכש את הדירה מהקבלן, והתגורר עם משפחתו בדירה כ-5 שנים. עוד העיד שב-58' נמכרה הדירה למנוח קצור, וכחודשיים התגוררו שתי המשפחות יחדיו בדירה נשוא הדיון, עד שהוריו עברו עמו לדירה שרכשו ברמת גן. העד אף זכר שלבני הזוג קצור היה ילד בשם צביקה, במועד בו התגוררו שתי המשפחות בדירה נשוא הדיון. עדותו של יצחק חורי מהימנה על ביהמ"ש.
תימוכין לעדות זו מצינו גם בהצהרות שהוגשו למס שבח ב-76', כ-42 שנים קודם מתן העדות של יצחק חורי, ובהן הוצהר על 2 העסקאות : העסקה מ-53' בה רכש המנוח עזרא חורי את הדירה מהקבלן, והעסקה מ-58' בה מכר המנוח עזרא חורי את הדירה למנוח גצל קצור.
ניסיון או גיבוש הסדר בין התובעים לבין הנתבע 9 לאחר הגשת התביעה בעניין יתרת החוב הנטענת בעסקה מ-58' – אינה פוגמת במהימנות העדות של יצחק חורי שנשמעה בפני ביהמ"ש, אשר תואמת את ההצהרות למס שבח מ-76'.
הנתבעים 1-8 מפנים בסעיף 185 לסיכומים לעדות יפה סבג, שהעידה בעמ' 38 שורות 3-4, שאין לה מושג אם משפחתה התגוררה עם משפחת חורי באותה דירה בתקופה הרלוונטית. מרים סבג נולדה עפ"י עדותה ב-59' [ עמ' 38 שורה 6], ואילו הדירה נמכרה ע"י חורי לקצור ב-58', ושתי המשפחות גרו יחדיו בדירה כחודשיים בלבד. לפיכך עדותה של מרים סבג אינה סותרת את עדותו של יצחק חורי.
הנתבעים 1-8 טענו בסעיף 188 לסיכומים, שאין זהות בין המנוח עזרא חורי שצוין במש"ח לבין עזרא חורי, אביו של יצחק חורי. טענה זו נשללה. הכתובת של עזרא חורי במש"ח, ושל עזרא חורי, אביו של יצחק חורי, עפ"י רישומי משרד הפנים הינה רח' ז'בוטינסקי 95 רמת גן. כמו כן אין לייחס משקל לטעות הקולמוס: עפ"י המש"ח מס' ת"ז של עזרא חורי 157191, ועפ"י מרשם האוכלוסין מס' ת"ז 187191 - טעות קולמוס בספרה השניה : במקום "8" נרשם במש"ח "5". הזיהוי והזיקה לדירה הוכחו גם עפ"י עדותו של הבן יצחק חורי.
שנית, במרץ 75' הלך המנוח קצור לבית עולמו, יורשיו הגישו ב-76' דיווח לשלטונות מס שבח על שתי העסקאות. הדיווח למס שבח מ-76' [מוצג ת/7] אותר ע"י שלטונות מס שבח בארכיב. יוגב שרון, מרכז חוליה מרכזית במס שבח, העיד בעמ' 38 שורות 4-6: " ש. איפה מצאתם אותם [את הדיווח מ-76' – י.ג.]? ת. במשרדנו, ובחברת גניזה פרטית ".
הדיווח למס שבח ב-76' - על שתי העסקאות מ-53' ומ-58', הוגש עפ"י הוראת סעיף 3 לחוק מס שבח מקרקעין [תיקון מס' 5] תשל"ה – 1974, שחוקק ב-18.10.75 . בסעיף 3 לחוק מס שבח מקרקעין [ תיקון מס' 5] נקבע: " מי שלפני תחילתו של החוק העיקרי [חוק מס שבח מקרקעין מ-63' – י.ג.] קנה זכות במקרקעין, וזכותו טרם נרשמה בפנקסי המקרקעין, יהיה חייב בתוספת מס... לצורך זה רשאי הוא למסור בכל עת הצהרה, וחייב הוא לעשות כן לפני רישומה של הזכות בפנקסי המקרקעין " .
בהצהרה שהוגשה ב-76' על שתי העסקאות [מוצג ת/7] הוצהר: " הקונה הראשון עזרא שאול חורי, שקנה מהקבלן ב-1953 בסך כ-2,500 לירות [החוזה לא בנמצא]; ב-13.11.58 חורי מכר הדירה למנוח גצל קצור ב-3,800 לירות [תצלום מכתב וקבלה בנדון מצ"ב]. לפי צו ירושה מ-15.10.75... מועברת הדירה ... ישירות ע"ש היורשים ".
בהצהרת המוכר, המיוחסת לקבלן סבירסקי, נאמר שהזכות נמכרה ב-53' בסך כ-2,500 לירות לעזרא שאול חורי. על ההצהרה שנחתמה ב-30.5.76 מופיעה חתימת המוכר, ורשום : " בשם צבי סבירסקי לפי ייפוי כוח כללי".
חשיבות הדיווח למס שבח ב-76' היא בכך, שמצוין במש"ח שההצהרה נחתמה בשם הקבלן צבי סבירסקי במאי 76' מכוח ייפוי כוח כללי, ושהגרסה על שתי העסקאות שנערכו הובאה בפני שלטונות המס עוד בשנת 76', כ-38 שנים לפני הגשת התביעה.
ייפוי הכוח הכללי, מכוחו חתמו על המש"ח ב-76' בשם הקבלן סבירסקי, אמנם לא אותר, אולם יוגב שרון, מרכז חוליה מרכזית במס שבח, העיד בעדותו: " ש. העסקה הזו מתי דווחה? ת. ב-76' " [ עמ' 38 שורות 25-26]; " ש. אתם מאשרים לתת אישור לטאבו ? אתה בודק עסקה, ואתה אומר אם אפשר לתת אישור לטאבו? ת. כן" [עמ' 39 שורות 16-18]; " ש. בטופס מ-76' כתוב, שהוא נחתם בשם צבי סבירסקי עפ"י ייפוי כוח כללי .ת. כן. ש. לפי הנוהלים שאתה מכיר יכול להיות שהיה יוצא אישור [אישור מס שבח לרשם המקרקעין - י.ג.] מכוח מסמך כזה בלי שצורף ייפוי כוח ? ת. לא ... לא יישדרו את התיק [ יזינו את מתן האישור לרשם המקרקעין במחשב מס שבח – י.ג.] ולא יאשרו אותו אם לא היה ייפוי כוח מצורף בשעתו "[עמ' 40 שורות 12-29]; "...ת. אין סיכוי, התיק לא היה מאושר ולא משודר. ש. ... כשאתם למעשה אישרתם, הוצאת ... אישור, סימן שהיה בפניכם ת. המסמכים היו קיימים.ש. יפויי כוח כללי מצבי סבירסקי ...?ת. כן .ש. מי עורך הדין שטיפל בדיווח של העסקה ...ת. אריאל היילפרין [כתובת עוה"ד עפ"י הרישומים במש"ח היתה ביאליק 7 רמת גן, והכתובת האחרונה של הקבלן סבירסקי לפני עזיבתו את הארץ היתה ביאליק 19 רמת גן – עפ"י בדיקת יוגב שרון ממס שבח מקרקעין, ראו עמ' 47 מ-27.11.18 שורות 30-31 – י.ג.] " [עמ' 41 שורות 3-11].
על טופס המש"ח שהוגש ב-76', עפ"י הוראת חוק מס שבח מקרקעין [תיקון מס' 5], יש הצהרת מוכר חתומה של הקבלן סבירסקי. הצהרת המוכר נחתמה במאי 76', מכוח ייפוי כוח כללי שחתם הקבלן סבירסקי. יוגב שרון, מרכז חוליה מרכזית במס שבח, אישר בעדותו שמס שבח מקרקעין לא היה מוציא אישור לטאבו להעברת הזכויות אם לא היה מצורף למש"ח ייפוי כוח של המוכר – הקבלן סבירסקי, שמכוחו חתמו בשם המוכר על המש"ח, וכפי שהוצהר במש"ח.
עפ"י עמ' 2 למש"ח העסקה דווחה לשלטונות מס שבח ע"י עו"ד אריאל היילפרין, שכתובתו היתה רח' ביאליק 7 רמת גן, ואילו הכתובת האחרונה של הקבלן סבירסקי טרם עזיבתו את הארץ בשנת 75' היתה ביאליק 19 רמת גן . מועד העזיבה ומועד הכתובת האחרונה של הקבלן סבירסקי אומתו ע"י מר יוגב שרון , מרכז חוליה מרכזית במס שבח מקרקעין, בעמ' 47 לפרוטוקול שורות 27-31. לא ניתן לשלול שבסמוך לעזיבת הקבלן סבירסקי את הארץ חתם הקבלן על ייפוי כוח כללי, וחזקה על מס שבח מקרקעין, שאם נתן אישור עירייה לטאבו, בדק את תוקף ייפוי הכוח הכללי מבחינת מועד מתן ייפוי הכוח [לעניין טענת הנתבעים שתוקפו של ייפוי כוח כללי הוא ל-10 שנים ממועד נתינתו].
החתימה בשם הקבלן סבירסקי מכוח ייפוי כוח כללי על הצהרת המוכר למס שבח מ-76' הינה ראיית סיוע לכך שבעניין הדירה נשוא הדיון נערכו שתי עסקאות - ב-53' וב-58'.
גם בעניין העסקה מ-58', על פיה מכר המנוח חורי את הזכויות בדירה למנוח קצור, צוין במש"ח שמצורף תצלום מכתב וקבלה בנדון, אלא שלאחר 38 שנים ממועד הדיווח הצרופות לא אותרו. בפני ביהמ"ש אין ראיות מהימנות שמאפשרות קביעה, בחלוף 56 שנים, שנותר חוב בעסקה מ-58' בסך 1,200 לירות מסכום התמורה בסך 3,800 לירות. הנתבע 9 הודיע בסעיף 9 לסיכומיו: " אין התנגדות לרישום הזכויות בדירה ... ע"ש התובעים". עוד העיד הנתבע 9 בעמ' 53 שורות 9-18: " ש. אם לא היתה מוגשת התביעה ... ת. לא הייתי מתערב .ש. היית מבקש מהם [מיורשי המנוח קצור – י.ג.] את הכסף [שנטען שלא שולם בעסקה מ-58' – י.ג.]? ת.לא .ש. לא היית מבקש מהם את הכסף? ת. לא. מה פתאום. ש. זאת אומרת ויתרת על הכסף? ת. בטח ...".
שלישית, משנת 53' ועד שנת 58' נהג המנוח חורי מנהג בעלים בדירה. משנת 58' ועד מועד הגשת התביעה ב-2014 , במשך 56 שנים, נהגו המנוחים רבקה וגצל קצור, ולאחר פטירתם בני משפחותיהם, מנהג בעלים בדירה.
במשך 56 שנים התגוררו בדירה נשוא הדיון המנוחים רבקה וגצל קצור, ולאחר פטירתם בני משפחותיהם - ללא מחאה מצד הקבלן סבירסקי או מי מיורשיו. מעולם לא נדרשו לשלם דמי שימוש או דמי שכירות בגין המגורים בדירה. בנסיבות אלה גם לא עומדת כנגדם טענת שיהוי או התיישנות כמחסום למימוש זכויותיהם הקנייניות בדירה.
החזקה בדירה במשך 56 שנים ללא מחאה, בנוסף לעדות של יצחק חורי על שתי העסקאות, והצגת החתימה בשם הקבלן סבירסקי על המש"ח מ-76' מכוח ייפוי כוח כללי - מספיקות להוכחת הבעלות בדירה. ליסוד ההחזקה הממושכת של 56' שנים הצטרפו ראיות ממשיות נוספות, המוכיחות את בעלות המנוח קצור בדירה.
יפה סבג , בתם של המנוחים קצור, העידה בחקירתה: " אני נולדתי בדירה... ש. באיזה שנה את נולדת ? ת. 59' [הדירה נרכשה ב-58' – י.ג] [ עמ' 28 שורות 1-11]; " ההורים גרו בדירה ... ש. אחרי שהאבא נפטר [בשנת 75' –י.ג.] אמא המשיכה לגור בדירה ? ת. בהחלט ... באיזשהו שלב היא יצאה לבית אבות... ש. ואחרי זה מי גר בדירה ? ת. צביקה [בנם של המנוחים קצור- י.ג.] והמשפחה שלו " [ עמ' 28 שורות 15-32]; " ש. ומי גר היום בדירה? ת. אשתו [ של הבן המנוח צביקה – י.ג.] והבן שלו "[ עמ' 29 שורות 13-14].
אירית אלמקייס, בתם של המנוחים קצור, העידה בחקירתה : " ש. ילידת איזה שנה את ? ת. 63' " [ עמ' 39 שורות 26-27]; ש. האם את נולדת בדירה? ת. כן " [עמ' 40 שורות 15-16]; " ש. היכן גרה אמך ז"ל משנת 79' ועד פטירתה? ת. היא גרה בכצנלסון 149 ... אחר כך היא עברה לבית אבות" [עמ' 42 שורות 12-14].
חנה חזן, בתם של המנוחים קצור, העידה בחקירתה: " ש. מי גר היום בדירה בכצנלסון? ת. ... גיסתי והבן שלה" [עמ' 44 שורות 26-27]; "ש. בדירה בכצנלסון את התגוררת מלידתך ? ת. כן " [ עמ' 45 שורות 10-11].
אפרת גולדנברג, העדה היחידה מטעם הנתבעים 1-8, העידה בחקירתה: " ש. את עונה לתביעה בזה שאת אומרת הדירה היא שלי, אני רוצה אותה ? ת. זה לא מה שאמרתי... מה שאני אומרת זה, שאני רוצה לבדוק מה קרה פה " [ עמ' 41 שורות 20-23]; " ת. סבא שלי [הקבלן סבירסקי – י.ג.] מעולם לא דיבר על זה [על הדירה – י.ג.] " [עמ' 42 שורה 4]; " ש. הוא [הקבלן סבירסקי – י.ג.] ציין נכסים שהוא מוריש לכם בארץ? ת. לא " [ עמ' 45 שורה 32 עד עמ' 46 שורה 1]; "ש. אני אגיד לך שנעשתה עסקה בין עזרא חורי לבין הקבלן סבירסקי. ת. אני לא יודעת על זה כלום " [ עמ' 48 שורות 10-12].
הנתבעים 1-8 לא ידעו על קיומה של הדירה עד למועד שבו צורפו כצד לתובענה. ב"כ הנתבעים 1-8 הודיע בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 26-27: " אנחנו לא ידענו שהדירה רשומה ע"ש המנוח סבירסקי צבי ז"ל עד לפתיחת ההליך נשוא הדיון".
רביעית, הדירה נרכשה ע"י המנוח קצור בשנת 58' [ראו הצהרת אשתו של המנוח קצור, רבקה קצור, במש"ח שהוגש ב-76' – מוצג ת/7] .
אי איזכור הדירה נשוא הדיון בצוואת רבקה קצור ז"ל משנת 87' , בחלוף 29 שנים ממועד העסקה– אינו מלמד שהדירה לא היתה בבעלות המנוח קצור בשנת 58'. המנוח קצור שהלך לבית עולמו ב-75' לא הותיר אחריו צוואה, ויורשיו על פי דין הם אלמנתו ו-7 ילדיו. מנוסח הצוואה של יורש אחד לא ניתן לשלול זכויות קניין של 7 יורשים נוספים.
זאת ועוד, בצוואת אשת המנוח קצור [מוצג נ/2] נאמר שהיא חלה על כל הרכוש שיישאר לאחר הפטירה, ולא רק על שני נכסי המקרקעין המאוזכרים בה במפורש.
חמישית, רכישת דירה נוספת ברח' הנרקיס 3 גבעתיים מחב' עמידר [להלן: "דירת נרקיס"] – אינה גורעת מזכויות הבעלות של המנוח קצור בדירה נשוא הדיון. חוזה הרכישה של דירת נרקיס הינו מ-1987, כ-29 שנים לאחר שהמנוח קצור רכש את הזכויות בדירה נשוא הדיון, והרוכשת של דירת נרקיס היא האלמנה קצור רבקה ז"ל ולא המנוח קצור ז"ל.
במבוא להסכם המכר של דירת נרקיס מ-25.2.87 נאמר : " הואיל... והדירה היא בחזקתו של המשתכן בתנאי שכירות החל מיוני 76' ". על פי האמור בחוזה עמידר, מיוני 76' הועמדה דירת נרקיס ע"י עמידר בשכירות סוציאלית לטובת משפחת קצור, אולם המנוח קצור הלך לבית עולמו כשנה קודם לכן, ב-30.3.75.
נציג עמידר לא הוזמן להעיד מטעם הנתבעים. לעניין המצג מול חב' עמידר, שבהסתמך עליו העמידה חב' עמידר ב-76' דירת שני חדרים ברח' הנרקיס בשכירות סוציאלית לטובת משפחת קצור, העידה בתם של המנוחים קצור, יפה סבג, שהזכות ניתנה על רקע של מצוקת דיור – משפחה בת 9 נפשות, 2 הורים ו-7 ילדים, שהתגוררו בדירת חדר - הדירה נשוא הדיון; ולא על סמך מצג שאין למשפחת קצור דירה נוספת. יפה סבג העידה בעמ' 32 שורות 6-10 : "ש. איך היא קיבלה דירה מעמידר [ דירת נרקיס- י.ג.] אם אתם טוענים שהיא היתה בעלת דירה כבר [ דירת כצנלסון – י.ג.] .ת. היינו בחדר אחד [ בדירת כצנלסון – י.ג.] ...9 נפשות [ 2 הורים ו-7 ילדים – י.ג.] ... 9 אנשים " . עוד העידה יפה סבג : " ש. ההורים גרו שם [ בדירת נרקיס- י.ג.]? ת. לא ... אף פעם לא גרו שם " [ עמ' 32 שורות 20-23]; " אנחנו גרנו שם... אני ו-2 האחיות שלי . אנחנו היינו מאד צעירות ... אני הייתי בת 16 " [ עמ' 32 שורות 18-19]. עפ"י עדות זו, בדירת נרקיס התגוררו 3 מתוך 8 בני המשפחה [לאחר פטירת האב], וזאת כדי לסייע בפתרון מצוקת הדיור של משפחת קצור [ בת 8 הנפשות ], שהתגוררה קודם לכן בדירת חדר – הדירה נשוא הדיון. בנסיבות שתוארו, לא ניתן לקבוע, שב-76' דירת נרקיס הועמדה ע"י חב' עמידר לטובת משפחת קצור בהסתמך על מצג שאין להם דירה אחרת.