שנים אחרי שאביהם נפטר גילו הילדים שהדירה בה בילדותם עדיין רשומה על שם קבלן הבניין. תביעה שהגישו נגד יורשי הקבלן ובעל הדירה הקודם – שהלכו לעולמם לפני שנים – התקבלה בזכות ראיות ועדויות מוצקות.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה להצהיר על ילדיו ונכדיו של גבר מנוח כבעלי דירה בגבעתיים, שלטענתם רכש ב-1958, אף שהזכויות בה נותרו על שם קבלן הבניין שהלך לעולמו ב-2001. ילדיו של המנוח העידו כי מדובר בדירה שבה חיה המשפחה במשך יותר מ-50 שנים, והציגו מסמכים מארכיב רשויות המס המעידים על כך שרכש את הדירה כדין. השופט יהושע גייפמן שוכנע משורת הראיות והעדויות שהילדים צודקים.
הדירה נמצאת בבניין שנבנה בשנות ה-50 ברחוב כצנלסון. מאז 1958 התגוררה בה משפחה בת 9 נפשות – הורים ושבעה ילדים. לאחר שההורים נפטרו הדירה עברה לכאורה לילדים בירושה. אחד מהאחים עבר אליה עם משפחתו וכיום מתגוררים בה אלמנתו ובנו.
לפני מספר שנים התגלה ליורשים כי הדירה לא נרשמה מעולם על שם אביהם בטאבו. הם החלו להתחקות אחר מסמכים שמעידים על הרכישה והצליחו לאתר מסמכים שהוכיחו לשיטתם כי הדירה, שנותרה רשומה על שם הקבלן שעזב את הארץ בשנות ה-70 ולא חזר אליה עד מותו ב-2001, נמכרה ב-1953 לרוכש שהחזיקה בה 5 שנים ולאחר מכן נמכרה לאביהם – שתי העסקאות לא הסתיימו ברישום הזכויות במרשם המקרקעין.
ב-2014 הם הגישו תביעה להצהיר עליהם כבעלי הדירה כנגד נגד יורשיו של הקבלן ובנו של הרוכש הראשון – שאף הוא נפטר לפני שנים ארוכות.
יורשו של הבעלים הראשון הסכים להעביר את הדירה על שם התובעים ואף העיד כי הוא זוכר שאביו רכש אותה ומשפחתו עברה לשם עם מעברה ואף זוכר את המכירה לאביהם של התובעים. יתר על כן, בעדותו הוא ציין כי שתי המשפחות גרו בדירה חודשיים עד שהדירה החדשה של משפחתו הייתה מוכנה.
לעומת זאת, יורשיו של הקבלן כלל לא היו מודעים לכך שאביהם היה בעל הזכויות בדירה אך התנגדו לתביעה וטענו כי אין הוכחות לכך שהדירה שייכת לתובעים.
מנהג בעלים
אלא שהשופט יהושע גייפמן סבר כי התובעים הוכיחו את זכויותיהם בדירה בשורת ראיות ועדויות שאישרו את שתי עסקאות המכר.
הראיות העיקריות שעמדו בפני השופט הן העדות המהימנה מצד בנו של הרוכש הראשון, עדויות התובעים – ילדיו של המנוח – שחיו בדירה משחר ילדותם, והצהרות מס שבח משנות ה-70 שאותרו בארכיב וכללו ייפוי כוח עליו חתום הקבלן ובמסגרתו הסמיך עורך דין לחתום בשמו על העסקה מול הרוכש הראשון. בנוסף, עדות נציג מס שבח שכנעה את השופט כי שתי העסקאות היו כשרות וקיבלו אישור לטאבו.
ראיה מכרעת נוספת הייתה העובדה שבמשך 56 שנים נהגו אבי התובעים והתובעים עצמם מנהג בעלים בדירה. השופט גייפמן ציין כי העובדה שבמשך שנות דור משפחת התובעים החזיקה בדירה ללא מחאה מצד מי מהנתבעים, שחלקם כאמור כלל לא ידע על הדירה, מוכיחה, לצד יתר הראיות, על בעלות המנוח. לעומת זאת, הנתבעים לא הציגו כל ראיה השוללת את קיומן של העסקאות.
לפיכך השופט נעתר לתביעה והצהיר כי הבעלות בדירה שייכת ליורשי המנוח-התובעים, וניתן לרשום אותה על שמם בטאבו. יורשי הקבלן חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ירון אופק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מקרקעין עמית לייבוביץ (בשם יורשי הקבלן), עו"ד רפאל יצחק (בשם בנו של הרוכש הראשון)
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין