חסן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.החייב, יליד 1956 נשוי ואב ל -8 ילדים מהם שניים קטינים, הגיש בקשה להכרזה כפושט רגל.

החייב הורשע ביום 31.5.11 בעבירות של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיפים 64 ו-40 ,נהיגה בקלות ראש וברשלנות, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2),(3); נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 ,עבירות לפי פקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970; עזיבת גלגל ההגה, לפי תקנה 28(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 נהיגה במצב המונע שליטה ברכב, לפי תקנה 26(4) לתקנות וסעיף 68 לפקודה; וסטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 (א) לתקנות וסעיף 68 לפקודה. כתוצאה מהתאונה נשוא אותו כתב אישום נהרג אחד הנוסעים והאחר נפצע, וניתנו פסקי דין המחייבים אותו בתשלום פיצויים לקרנית, ביחד ולחוד עם אחרים, ביניהם מעסיקו של החייב.

מאחר שהנושה היחידה של החייב הינה קרנית ,התקיים דיון בנוכחותה בבקשה למתן צו כינוס וביום 25.5.19 ניתנה החלטת ביה"מ על פיה אין לשלול מהחייב כניסה להליך וניתן צו כינוס.

2.בדו"ח המסכם שהגיש המנהל המיוחד ובדיון שהתקיים ביום 27.6.19 (דיון אליו לא התייצבה קרנית),טען המנהל המיוחד כי מאחר שיש קשר סיבתי בין ההרשעה הפלילית לחוב לקרנית ומאחר שמדובר בחובו הבודד של החייב ,אשר נוצר בחוסר תום לב כתוצאה מהתנהלות פסולה שעל החברה להוקיעה ואף לאור מחדלי החייב, אשר אינו עובד תקופה ארוכה, יש לדחות את בקשתו של החייב לפשיטת רגל.

3.החייב הפנה לכך שהתאונה התרחשה עת נהג ברכב של מעבידו, אשר אף הוא חויב בתשלום פיצויים לקרנית ולמרות זאת, בקשתו של המעביד למתן צו לפשיטת רגל לא נדחתה ,הוא הוכרז ונקבעה לו תכנית פירעון לצורך קבלת הפטר. החייב טען כי שילם את חובו לחברה ויש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולהעדיף את שיקומו. החייב הפנה לפש"ר 10397-10-15 (להלן: "פס"ד סמארה")גם שם נידונה בקשה של חייב בנסיבות דומות והיא התקבלה. לעניין אי מיצוי השתכרותו נטען כי החייב בן 63 ללא כל הכשרה מקצועית ולאור גילו והרשעתו הפלילית אינו מסוגל להשתלב בשוק העבודה. לאור כל האמור טען החייב כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול ההליך וכי יש להכריז עליו כפושט רגל ולקבוע תכנית פירעון בעניינו.

4.בתשובה לתגובה זו ,טען המנהל המיוחד כי אין להשוות את החייב למעבידו, אשר חובותיו נבעו מכישלון עסקי והחוב לקרנית היווה רק 40% מחובותיו ואילו חוב החייב נובע אך ורק מהחוב לקרנית. המנהל המיוחד הפנה לנסיבות התאונה כפי שתוארו בגזר הדין ואשר מעידות על התרשלותו של החייב בנהיגה, התרשלות שגרמה לתאונה, בעוד מעבידו כלל לא נכח בתאונה

לעניין ההשוואה לפס"ד סמארה, טען המנהל המיוחד כי באותו מקרה לא הורשע החייב בנהיגה ללא פוליסת ביטוח ,להבדיל מהמקרה דנן וכי גם שם היו לחייב חובות נוספים ולא היה מדובר בחוב יחיד לקרנית. עוד הוסיף המנהל המיוחד כי החייב לא מסר את כל ההבהרות הנדרשות לעניין פרטי עיזבון אימו והנכס שצוין וכי הדוחות החודשיים מוגשים לא באופן מסודר וללא אסמכתאות וכי כאמור, החייב אף אינו ממצה השתכרותו מזה שנים רבות.

דיון

5.השאלה העומדת לפתחו של ביה"מ הינה, האם, כטענת המנהל המיוחד, לאור העבירות בהן הורשע החייב ,אין להכריז על החייב כפושט רגל ודין ההליך להתבטל.

כבר בראשית הדברים אציין כי מחדלי החייב ביחס לאי מיצוי כושר השתכרות,אי המצאת אסמכתאות לדוחות או פרטים שנדרשו,אינה מצדיקה בשלב זה,ביטול ההליך ורק אם למרות התראה וארכה שיינתנו לחייב,לא ימציא המסמכים וההבהרות הנדרשות,ניתן יהיה לראות בכך התנהלות מזלזלת המצדיקה ביטול ההליך. גם לעניין אי מיצוי כושר ההשתכרות,הרי בכך כשלעצמו, אין כדי להצדיק ביטול ההליך והתרפה לכך הינה הגדלת צו התשלומים וקביעת תכנית פירעון ביחס לכושר ההשתכרות של החייב,אשר את היקפו, יש לבחון לאור טענותיו של החייב. ככל שביה"מ ישתכנע כי החייב יכול להשתכר ולו חלקית,מובן כי תכנית הפירעון תקבע בהתאם.