20 שנות אשפוז במוסד לחולי נפש לנאשם בניסיון לרצח אביו

השופט עמי קובו

רקע

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, מספר חודשים עובר ליום 5.8.19, חזר הנאשם להתגורר בבית הוריו, יחד עם בני משפחתו. במהלך התקופה הרלוונטית התעורר כעס בקרבו של הנאשם כלפי אביו, על רקע דרישות האב מהנאשם לשתף פעולה עם הוריו ולשנות את התנהלותו בבית. בשבוע שקדם ליום 5.8.19 גמר הנאשם אומר לפגוע באביו באמצעות סכין מטבח. הנאשם ניגש למטבח הדירה, פתח את מגירת הסכינים ונטל ממנה סכין מטבח. האב הבחין בנאשם אוחז בסכין, ושאל אם בכוונת הנאשם לפגוע בו (באב). בתגובה השיב הנאשם בשלילה והחזיר את הסכין למגירה.

   ביום 5.8.19 סמוך לשעה 13:30 דרש האב מהנאשם לנהוג על פי כללי הבית ולהתקלח, אחרת יאלץ לעזוב את הדירה. הנאשם סירב להתקלח, ואז ארז האב את חפצי הנאשם במזוודה. הנאשם ניגש למקלחת, ובסמוך לכך גמלה בליבו החלטה להמית את אביו. בהמשך, סמוך לשעה 14:00 הלך האב לישון בחדרו.

   סמוך לשעה 14:40 ניגש הנאשם למטבח הדירה ונטל מהמגירה סכין מטבח ארוכה בעלת להב באורך כ-13 ס"מ. הנאשם נכנס לחדרו של האב והבחין באביו ישן. אז התקרב הנאשם לאביו בכוונה לדקור אותו בצווארו ולגרום למותו. הנאשם הניף את הסכין בתנועת דקירה לעבר צוואר האב, תוך שהוא צועק "אני אגמור אותך". האב התעורר משנתו, והחל נאבק בנאשם עד שגבר עליו, הפילו ארצה ולקח ממנו את הסכין, והנאשם נמלט מהדירה.

   כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לאב מהסכין חתך חודר בצוואר השמאלי ו"פצע הגנה" – חתך בכף היד, הוא פונה לבית החולים ונזקק לאשפוז במהלכו נתפרה החבלה בצוואר.

3. בעניינו של הנאשם התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אשר מצאה כי הנאשם לוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה, ושרוי במצב פסיכוטי פעיל. בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום פעל הנאשם בהשפעת מחשבות שווא, ואינו אחראי למעשים המיוחסים לו. במצבו הנוכחי, לאור הפגיעה הקשה בבוחן המציאות, אינו כשיר לעמוד לדין. הנאשם זקוק להמשך אשפוז וטיפול פסיכיאטרי.

   ב"כ הצדדים הסכימו למסקנות חוות הדעת, ומכאן שאין מחלוקת כי בעת ביצוע המעשים היה הנאשם במצב פסיכוטי, וכי אינו כשיר לעמוד לדין. עוד הסכימו ב"כ הצדדים שיש להורות על הפסקת ההליכים בעניינו של הנאשם, וכי הנאשם זקוק לאשפוז פסיכיאטרי.

   המחלוקת היחידה שנתגלעה בין הצדדים נוגעת לסעיף העבירה אשר לגביו קיימות ראיות לכאורה להוכחת מעשה העבירה. לטענת המאשימה קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של ניסיון לרצח, ואילו לטענת ב"כ הנאשם הראיות לכאורה אינן מצביעות על עבירה של ניסיון לרצח, אלא על ניסיון לבצע עבירת אלימות קלה יותר. לפיכך יש להכריע במחלוקת האמורה.

   טיעוני הצדדים

4. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד עינת לב ארי, קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של ניסיון לרצח. זאת גם מבלי להסתמך על הודעות הנאשם עצמו, אשר ניתנו בהיותו במצב פסיכוטי. חומר החקירה כולל שלוש הודעות שנגבו מהמתלונן, אביו של הנאשם. בהודעתו הראשונה מיום 5.8.19 הוא מתאר את דינמיקת היחסים עם הנאשם, את מצבו הנפשי הרעוע של הנאשם, את חילוקי הדעות ביניהם במשך תקופה, ואת המחלוקת שהובילה לאירוע שבכתב האישום. הייתה בין האב לנאשם מחלוקת בנוגע לכך שהנאשם צריך להתקלח, האב התחיל לארוז לנאשם את הבגדים במזוודה, ואמר לו שאינו רצוי בבית אם אינו מכבד כללי היגיינה בסיסיים, והלך לישון. האב נרדם, והתעורר בבהלה למצב שבו הוא שומע צעקה "אני אגמור אותך", והבחין בנאשם אוחז בסכין, מזנק מעליו ודוקר אותו בצווארו. האב מתאר את ההתכתשות עם הנאשם, את ההדיפה שלו, ואת הבהלה של אשתו ובתו שנכנסו לחדר לאחר ששמעו את הדברים. בהודעתו השנייה, מיום 7.8.19, האב מרחיב לגבי שני אירועים קודמים שבהם הייתה התרחשות בין הנאשם לבין האב בנוגע לסכין. אירוע ראשון, כחודשיים קודם לכן, האב הבחין בנאשם בחצר הבית עושה תנועות משונות עם סכין שטמן באדמה. האב לקח מהנאשם את הסכין, והנאשם ברח. אירוע נוסף, שבוע וחצי קודם לאירוע שבכתב האישום – האב מספר שהבחין בנאשם במטבח "מתעסק" עם מגירת הסכינים, ומחזיק בסכין מטבח בידו. האב אמר לנאשם "מה אתה רוצה להרוג אותי?". האב מתאר שמאז בני הבית ישנים בדלתות סגורות. בחומר החקירה קיימות תמונות התומכות בהודעת האב, וכן קיימות הודעות בנות המשפחה שנכחו בבית בשעת המעשה. על פי הפסיקה המאשימה אינה נדרשת להוכיח כוונה ודי בהוכחת היסוד העובדתי של העבירה.

5. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של ניסיון לרצח, אלא לעבירה לפי סעיף 335(א)(1) בחוק העונשין בלבד, ואף לא לעבירה לפי סעיף 329 בחוק העונשין. בוודאי שאם קיים ספק, הוא צריך לפעול לטובת הנאשם. שכן המדובר בדקירה אחת בלבד, שגרמה אך לחתך שטחי של 2 ס"מ בצדו השמאלי של צוואר האב, ללא נפיחות אודם או רגישות וללא איבוד הכרה. האב נזקק למספר תפרים, ולא מעבר לכך, והלך לדרכו, בלא שאושפז בבית החולים. גם באסמכתא לכליאה של הנאשם, נרשם שהעבירה שיוחסה לנאשם היא לפי סעיף 335 בחוק העונשין. לדברי האב הבן "זרק" לו מילים בסגנון של "אני אגמור אותך", וברי כי אם הנאשם היה רוצה להמית את האב, היה דוקר אותו מבלי לומר דבר. מובן שהיסוד הנפשי של כוונה אינו רלוונטי בשל העובדה שהנאשם חולה נפש. מבחינת הפן העובדתי, מדובר בדקירה שטחית אחת, שלא הצריכה אשפוז או ניתוח, וללא איבוד הכרה.