לפניי בקשה של אם, לגרום לכך שקשר אשר נותק בינה לבין בנה לפני כשנה ולמעשה יש לספור תחילתו של הנתק לפני כשנה וחצי, עת מספרת האם שהצדדים עוד חיו יחד ונתגלעו חיכוכים קשים בינה לבין הבן, כמי שחי בעצם מאותו מועד.
אמרתי בעבר כי מגיל מסוים קשה לבית המשפט ליתן סעד לעניין ניתוקו של קשר בין הורה לבין קטין ובלתי מתקבל על הדעת אמרתי, בדחותי בקשה לעניין קטין לפני למעלה מ- 17 שנה, לסבור הסובר כי בזמן שנותר לבגירתו של הקטין ניתן יהא לעשות מעשה של ממש.
הורה הרואה שקשריו עם קטין מתרופפים כבר בגיל 15 לערך והוא פועל בשורת מישורים לנסות ולחדש את הקשר, עושה בתבונה רבה שכן מתבגרים לעתים משנים דעתם וכשם ש"התלקח" הנתק, כך הוא כבה.
אלא שכאשר הנתק אינו מוטב בגילאים האלה, הבה נאמר תוך שישה חודשים, מצופה מן ההורה לפעול ולא להמשיך במנגנונים שאינם כוללים יצירה של מרחב לחידוש הקשר בין אם יסכים הקטין בין אם לאו, אזי אותו הורה מסתכן בכך שיכול ותקצר ידינו מלהושיע.
קטין בן 16 וחצי הוא אניגמה בבחינת כל אדם לעצמו, מי מבני אותו גיל הם ילדותיים להפליא ומי מביניהם בוגרים לחלוטין כדי גיבוש דעה עצמאית – כל ילד וסיפור חיו.
כתבתי בעבר בנתחי את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ואגב הוראות דיני החוזים ודיני החוזים הכלליים גם דיני המתנה, כי קטין הוא דמות משפטית מוגבלת בזכויותיה ומוגברת בזכויותיה.
קטין זכאי להגנה, לפרנסה, לאהבה, לחיבה, לשמירת שלומו הפיזי והגופני באופן מוגבר בהרבה מבגיר, שהרי נחשב הוא לחסר ישע אף יותר מאחד שמונה לו אפוטרופוס.
אלא שלקטין גם יש מגבלה בזכויותיו. כשם שקטין אינו קונה מכוניות או דירות, פעילותו הבנקאית מוגבלת או צריכה לרשות כך גם לא נמנית בין זכויות הקטין הזכות "להתגרש" ממי מהוריו בבחינת בחירה עצמית וזאת באין צידוק.
אמרתי בעבר שהמונח "ניכור הורי" יכול להיות "מותנע" על-ידי קטין בעצמו, אך בדרך כלל הוא מתייחס לפעולה של הורה אחד "על גבו" של הקטין וכנגד ההורה האחר וראה פסק דינו של כבוד השופט שוחט בעניין זה, אליו הפניתי כבר בעבר.
הקשבתי לאם בתשומת לב ולטעמי האב אינו הורה מנכר.
..........................................................................
מאליו ברור שצריך לדעת שהורה מנכר אינו מונח סופי כמו הורה משמורן. הורה יכול להיות מנכר או שלא מנכר בנקודת זמן מסוים ואין מדובר בעניין של סטאטוס, אלא בסימנים הניכרים על פני השטח ואם חפצה עורכת הדין לב בהפסת דעתה, אומר את הברור מכל – שכך לפחות נראים הדברים, לעת הזו.
האזנתי בתשומת לב לאם וזו הטיחה באב שהוא שתק ולא התערב בזמן מריבותיה עם הקטין. אלא שניכור הורי אינו יכול להיעשות או להתקנות על דרך השתיקה, כאשר האם רבה עם הקטין.
יכול הורה להיות בעל מבנה אישיותי הגורם לו לבחור לשתוק, במיוחד כשהתרשמתי מהאם כאדם דעתני האומר ועומד על שלו בקולי קולות ובנסיבות אלה השתיקה אינה ניכור הורי.
מפנה באת כוחה של האם אותי למסרונים אשר צורפו לכתב התביעה.
אלא שגם עיון באותם מסרונים אינו מתפרש כנגד האב, להפך. האב נראה כמי שמנסה להרגיע את בנו, למתן את התבטאויותיו שהן לעתים גסות ורעות והעובדה שהוא כתב לבן "היה רגוע לעת עתה למען אולי אוכל ליתן לך מקלט בביתי" אין פירושה ניכור הורי והסתה כנגד האם.
הורה יכול להציע לקטין להירגע, גם להבטיח לו כי הוא יעשה ככל יכולתו שמרכז חייו יהא אצל אותו הורה. המסרונים אינם מעלים דרישה לניתוק קשר עם האם והאם עצמה אומרת כי ניתוק הקשר נגרם על רקע שתיקתו של האב ועמידתה בשעה קשה על הצבת גבולות לבן, כך נוצר הנתק.
מספרת לי האם בכנותה והגינותה כי אגב אותה תקופה קשה היא אכן קיללה ואמרה מילים קשות, היא אומרת שעשתה זאת כלפי האב ולא חלילה כלפי הבן. אלא שגם אם כך היה והבן לא "שבע" מנחת זרועה של אמו – נוצרה אווירה של זו נוזפת ומגדפת כדבריה, זה שותק ויכול והבן "עשה את שלו" לעניין זה והסיק מסקנות משלו, אולי היו הן נוחות לו אך מבין אני שהבן עושה חיל בלימודיו ולמעט הבעיה הקשה של חוסר קשר עם האם הדברים מאוזנים, פחות או יותר.
כפי שאומרת באת כוח האם ובצדק, לכולם ברור שהנתק בקשר משפיע אף על הבת, בת ה- 14 וחצי לערך. האם מספרת כי הקשרים עמה גם הולכים ומתנתקים, המתחים גדלים כדי כך שבאת כוח האם אומרת שהבת אמרה שאין היא רוצה לגור אצל אף אחד מן ההורים ואכן, כפי שאומרת באת כוח האם, נתגלעה בעיה מערכתית כוללת ביחסי ההורים הנוגעת אף בבת.
האפיון הוא, אפוא, עוד לפני שנוסיף את המסרונים המגלים מתח בין הבן לבין הבת, של נתק בקשר עם הבן, סכנה לטיב הקשר בין ההורים לבין הבת וההורים והילדים צריכים, אפוא, טיפול כולם ובכלל זאת הדרכה הורית.
במובנים של טובת הילד יכול גם יכול והאם צריכה ללמוד למתן תגובותיה ויכול גם יכול והאב צריך ללמוד מידה של אסרטיביות, לבל יינזקו הילדים וצריך הוא אולי גם ללמוד לתמוך באם, גם אם אין הוא משלים עם ההיסטוריה של יחסיהם המשותפים.
מספרת לי באת כוח האם כי בשעתו "נולד" רעיון המשמורת המשותפת על-מנת למנוע חשש להסתת הילדים.
השימוש ברעיון של משמורת משותפת למניעת ניכור הוא כלי נדיר במיוחד, אשר נעשה בו שימוש דרך כלל כשיש אפיון של ניכור הורי, אך מגרעתו של השימו בכלי היא שאת חיי השגרה של הקטינים צריכים לנהל שניים אשר ביניהם אין תקשורת.
והנה, עת משבר הגענו ורעיון המשמורת המשותפת בין שני ההורים שלפניי אינו מצליח לגרום לקשר מיטבי בין הבן לבין האם ומי יודע היכן פנינו מועדות מכאן.
נדמה לי שבשנה האחרונה אין עורר שמה שאנו קוראים "הבית העיקרי" של הבן הוא אצל האב. התוצאה היא שמוטלת אחריות קפידה על האב, להביא את הבן לכל מקום אותו אקבע ובכל שעה אותה אקבע, שאם לא כן עשוי האב לשאת בסנקציות על אי הגעתו של הבן וצריך האב להבין שאני מבקש אותו לשתף את הבן באמירתי זו, כשם שאני מבקשו לשתף את הבן באמירה שאין לו זכות להתגרש מאמו.
איש אינו מבקש מן הבן בשלב זה לראות את אמו פעמיים בשבוע או ללון בביתה. תדירות הביקורים, "אתחול" הקשר מחדש וכו' צריכים להיקבע על-ידי גורם מקצועי.
אלא שאיש לא יתיר אף לקטין בן 16 שיאמר שאין הוא מסכים לפגוש את אמו פעם בשבוע או בחודש ולו לשעה קצרה, ולו כדי להבין שבחיים אינך יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שרגשותיך מכתיבים.
בשלב זה יראה הקטין את אמו מדי פעם ולא יחשוב שהוא כל-יכול ורשאי הוא בליבו פנימה לחרף אותי על שאני מאלץ אותי לעשות זאת – כטוב בעיניו ואת הביקורים יקיים.
הואיל וכך, בשלב זה אני ממנה את הגברת אורית פרידמן כמומחית מטעם בית המשפט ומורה לה לפגוש בצדדים, גם בילדים, לבצע את המפגש הראשוני תוך 7 ימים מהיום, ליתן המלצות בשני מסלולים: האחד, שימור הקשר בין הקטינה לבין שני הוריה; האחר, ביצוע "התנעת" הקשר בין האם לבין הקטין ובתדירות שהיא נסבלת ומובנת עבור שניהם.
נתונה למומחית מראש הסכמה לעבור כל הליך וטיפול ולשתף פעולה עם הטיפול.
מבקש אני מן האב להפנות תשומת ליבו של הקטין לכך, שאם יכניס אותי הקטין ל"פינה" של סרבנות, לא טוב יהא הדבר לי, לא לאב ולא לקטין ומוטב לכולנו שלא נמצא עצמנו באותה נקודה.
כפי שהסברתי בעבר, סרבנות קשר היא אירוע בלתי חוקי.
הקשר צריך להיות במינונים כפי הבעיה, אין הוא חייב להיות, בוודאי לא בשלב הראשון קשה לספיגה כאילו לא קרה כלום אתמול, אך קשר כלשהו חייב להשתמר.
מבקש אני דיווח תוך 60 ימים מהיום ומבקש אני מן המזכירות לקבוע מועד נוסף בעוד כ- 70 ימים.
<#3#>
ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשע"ט, 10/04/2019 במעמד הנוכחים.