השופט ארז שני: לבן 16 אין זכות ״להתגרש״ מאמו

אמו של הילד עתרה בבקשה לנקיטת צעדים לחידוש הקשר עם בנה וטענה שהאב מנכר אותו כלפיה. טענת הניכור נדחתה אך השופט הורה על חידוש הקשר בתדירות שתהיה ״נסבלת״ עבור הילד.

בהחלטה שפרסם לאחרונה השופט ארז שני הוא דחה טענה לניכור הורי שהעלתה אם כלפי בעלה לשעבר. האם טענה שהאב שתק בזמן מריבותיה עם בנם המתבגר, מה שהוביל לנתק. השופט פסק שאין בסיס לטענת הניכור אך יש לחדש את הקשר בין האם לבנה בהקדם.

האם סיפרה שבשנה וחצי האחרונות בנה בן ה-16 מסרב לפגוש אותה. לטענתה, הנתק נגרם כתוצאה מכך שהאב שתק ולא התערב בזמן מריבותיה עם הקטין וניסיונות מצידה להציב לו גבולות. האם הודתה שבמהלך התקופה הקשה של מריבותיה עם בנה היא קיללה ואמרה מילים קשות אך טענה שעשתה זאת כלפי האב ולא כלפי הבן. היא הוסיפה שהנתק משפיע גם על בתה בת ה-14 וחצי וגם הקשרים עמה הולכים ומתנתקים.

השופט ארז שני כתב שכפי שכבר הבהיר בעבר, מגיל מסוים קשה לבית המשפט לסייע בחידוש קשר. זאת במיוחד עם הקטין חצה את גיל 17 שכן בזמן שנותר עד שיהיה בגיר בדרך כלל לא ניתן לעשות ״מעשה של ממש״.

השופט המליץ כי הורה שרואה שקשריו עם ילדו מתרופפים יפעל כבר בגיל 15 ויזכור כי מתבגרים לעתים קרובות משנים את דעתם וכשם שהנתק ״התלקח״ כך הוא כבה.

הוא הבהיר שלקטין אין זכות ״להתגרש״ מאחד מהוריו ללא הצדקה וכתב שלאחר שהקשיב לאם ולהסברי האב התרשם שלא מדובר במקרה זה בניכור הורי.

לדבריו, ניכור הורי אינו יכול להתבסס על שתיקה: ״יכול הורה להיות בעל מבנה אישיותי הגורם לו לבחור לשתוק, במיוחד כשהתרשמתי מהאם כאדם דעתני האומר ועומד על שלו בקולי קולות ובנסיבות אלה השתיקה אינה ניכור הורי״, כתב.

הוא ציין כי גם עיון במסרונים שהציגה האם אינו מתפרש כנגד האב. להפך, הוא נראה בהם כמי שמנסה להרגיע את בנו ולמתן את התבטאויותיו שהן לעתים ״גסות ורעות״. עוד כתב השופט כי הבטחת האב לבנו שיעשה כדי יגור עמו אינה בבחינת ניכור הורי. זאת, מאחר שהמסרונים אינם מעלים דרישה לניתוק קשר עם האם.

לדברי השופט, גם אם הבן לא ״שבע״ מנחת זרועה, נוצרה אווירה של אם הנוזפת ומגדפת ואפשר שהבן הסיק מסקנות משלו. הוא הוסיף כי למען טובת הילדים האם צריכה ללמוד למתן את תגובותיה וגם האב צריך ללמוד מידה של אסרטיביות וללמוד לתמוך באם, גם אם אין הוא משלים עם ההיסטוריה של יחסיהם המשותפים.

לא כל יכול

השופט ציין כי בשנה האחרונה ״הבית העיקרי״ של הבן הוא אצל האב ולכן מוטלת עליו אחריות מיוחדת להביא את הבן לכל מקום שייקבע בפסק הדין בשעות שייקבעו. הוא צרף מסר לקטין שלפיו ״בחיים אינך יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שרגשותיך מכתיבים״.

השופט סיכם כי ״בשלב זה יראה הקטין את אמו מדי פעם ולא יחשוב שהוא כל-יכול ורשאי הוא בליבו פנימה לחרף אותי על שאני מאלץ אותי לעשות זאת – כטוב בעיניו ואת הביקורים יקיים״. 

בנוסף השופט מינה מומחית שתיפגש עם הילדים ותיתן המלצותיה בעניין שימור הקשר בין הקטינה לבין שני הוריה וכן בנושא ״התנעת״ הקשר בין האם לקטין ״בתדירות שהיא נסבלת ומובנת עבור שניהם״.

• ב״כ התובעת: עו"ד לב-קליין
• ב״כ הנתבע: אבי גפן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין