פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובע מתאונת דרכים טרגית שבה קיפחה ארוסתו דאז את חייה. התובע נהג, הבלמים לא הגיבו והרכב התנגש במחסום. התובע עצמו ספג פגיעות קלות שלא הותירו בו נכות פיזית. ארוסתו נפגעה קשה וכעבור שעות נפטרה. הנזק שנותר בתובע הוא נזק נפשי בדרגה קלה. פסק הדין נסב על השאלה אם יש לראות בתובע ניזוק ישיר או משני לפי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)); וככל שייקבע שהוא ניזוק ישיר – מה הפיצוי שיש לפסוק לו.

חוות הדעת בתחום הנפש

1.ביום 20.7.2012 נהג התובע, יליד 1989, במכונית. ארוסתו דאז נסעה ברכב יחד עמו. אופן קרות התאונה פורט בפתיח ואינו שנוי במחלוקת. בית המשפט מינה את פרופ' משה קוטלר כמומחה מטעמו בתחום הנפש. הלה בדק את התובע ביום 8.6.2017 ונתן את חוות הדעת ביום 14.9.2017. הוא סקר את עברו של התובע, את אירוע התאונה, את ההשלכות הגופניות והנפשיות שלה, את ממצאי הבדיקה הקלינית, וסיכם (הקביעות נכונות למועד חוות הדעת):

א.התובע בן 28, רווק, מתגורר ביישוב בשומרון עם שני חברים. מזה כחצי שנה הוא עבד כאיש תחזוקה בבית ספר במרכז הארץ, פעמיים-שלוש בשבוע. הוא נולד בארצות הברית וגדל במרכז הארץ. השלישי מבין שישה ילדים. אמו היא ד"ר לכימיה. אביו, ד"ר לביוכימיה, נפטר לפני שלוש שנים ממחלת הסרטן. סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. לאחר סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כלוחם. בכתה ה' הוא אובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז. הוא טופל תרופתית עד כתה ז'. שלל בעיות גופניות, תורשה פסיכיאטרית במשפחה, שימוש בסמים ובאלכוהול. לא קיבל טיפול נפשי לפני התאונה. יחסיו עם המשפחה הגרעינית טובים.

ב.ביום 20.7.2012, במהלך טרמפ יחד עם ארוסתו, נהג הרכב ביקש מהתובע שיחליפו בנהיגה. לאחר כרבע שעה שבה נהג, ניסה לבלום מול מחסום אך הבלמים לא הגיבו. הרכב נכנס חזיתית במחסום. התובע פונה לבית החולים. ארוסתו נפטרה כארבע שעות לאחר מכן מפגיעה בבטן. התובע סבל מחתך בראש, שבר ביד וחבלות נוספות בברך. הוא אושפז להשגחה ושוחרר.

ג.לאחר התאונה התפתחו בתובע תסמינים נפשיים ביניהם הפרעה בתר חבלתית (עוררות יתר, דריכות, מחשבות חודרניות, הפרעות בשינה, הימנעות ומאזכרים לאירוע, קהות רגשית), וכן תסמיני אבל על ארוסתו שנפטרה מלווים בתסמיני דיכאון מז'ורי (מצב רוח ירוד, חוסר סבלנות, מחשבות ייאוש ומוות, חוסר יכולת ליצור קשרים זוגיים, אנהדוניה וצמצום חברתי).

ד.בשל מצבו הנפשי פנה התובע לטיפול פסיכולוגי אך סירב להצעות לטיפול פסיכיאטרי ולהיעזר בטיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה.

ה.במהלך השנים תסמיניו הצטמצמו קלות אך מרביתם התקבעו. התפקוד שמור חלקית, והוא עובד כמה ימים בשבוע. מטופל לדבריו בפסיכודרמה (שיטת עבודה בפסיכותרפיה שמבוססת על הפעולה הדרמטית ועל משחק תפקידים).

ו.מהבדיקה והעיון בתיעוד הרפואי עלתה תמונה קלינית של הפרעה בתר חבלתית חלקית המלווה בתסמינים דיכאוניים. התובע אינו מטופל מבחינה פסיכיאטרית ומסרב לטיפול שכזה.

ז.המומחה העריך את דרגת הנכות של התובע בדרגה של 20% לפי פרט 34(ב)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 באופן זמני לשנתיים הראשונות שלאחר האירוע, ולאחר מכן נכות קבועה בדרגה של 10% לפי פרט 34(ב)(2) לתוספת לתקנות.