ע.י. קרוננברג בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית רמת גן 

בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית רמת גן, מיום 6.2.18, בערר 119/09, במסגרתו נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לדחות טענתה לפיה היא זכאית לפטור מארנונה בשנים 2008 - 2009 לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") בגין נכס המוחזק על ידה.

1.המערערת הינה הבעלים של מבנה ברח' אבא הילל 13 ברמת גן (להלן: "הנכס"), אותו רכשה מעיריית רמת גן בשנת 1999. ביום 24.12.00 פנתה המערערת לעירייה בבקשה לקבל פטור מארנונה בנימוק שהנכס אינו ראוי לשימוש (נספח ג' לתצהיר המערערת בפני ועדת הערר - התצהיר ונספחיו צורפו כמוצג 4 לתיק מוצגי המערערת).

ביום 14.3.02 הודיעה העירייה, כי בקשת המערערת התקבלה, וכי על פי החלטת הנהלת העיר היא קיבלה פטור מארנונה עבור הנכס החל מספטמבר 2000 ועד להעברת הבעלות בנכס על שמה (נספח ד' לתצהיר המערערת בפני ועדת הערר - התצהיר ונספחיו צורפו כמוצג 4 לתיק מוצגי המערערת).

2.בראשית שנת 2009, וכפי שעשתה בעבר, פנתה המערערת למנהלת מחלקת השומה כדי לקבל אישור הפטור וזיכוי החיוב לשנים 2009- 2008 ואולם, בקשתה נדחתה מן הטעם כי הבעלות בנכס עברה על שם המערערת, בשנת 2007.

המערערת ביקשה פטור מארנונה בטענה, כי בדומה לעבר הנכס עדין במצב אשר אינו ראוי לשימוש. או אז, נדרשה המערערת להמציא חוו"ד הנדסית על כך שהנכס אינו ראוי לשימוש.

ואכן, במסגרת השגה על החלטת המשיב שלא ליתן הפטור לשנים -2008 - 2009, הגישה המערערת חוו"ד הנדסית מיום 3.9.09 בתמיכה לטענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש ועומד בתנאי סעיף 330 לפקודה (נספח ה' לתצהיר המערערת בפני ועדת הערר - התצהיר ונספחיו צורפו כמוצג 4 לתיק מוצגי המערערת).

3.ביום 21.10.09 נדחתה השגת המערערת, בנימוק כי לא הוכח שהנכס אינו ראוי לשימוש בשל אי עמידתו במבחן הכלכלי (נספח א' לתצהיר המערערת בפני ועדת הערר - התצהיר ונספחיו צורפו כמוצג 4 לתיק מוצגי המערערת). וכך נקבע בחלטה בהשגה:

"20. חוות הדעת ההנדסית אינה מספיקה בנסיבות העניין. כל שכן חוות הדעת אינה מפורטת כלל וכלל ואין בה פירוט מה נדרש לעשות בנכס על מנת לשקמו ומה העלויות של כל העבודות הנדרשות אלא אך בקביעה של עלות השיקום הכוללת.

21. בנסיבות העניין, נדרשת חוות דעת של שמאי לצורך הערכת שווי הנכס לעומת עלות השמשתו, שוויו של הנכס לפני ואחרי השיפוץ, התשואה אותה עשוי להניב הנכס לאחר השיפוץ וכיוצ"ב.

22. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את ההשגה".

על החלטה זו הוגש הערר לוועדת הערר, שהחלטתה היא מושא הערעור שלפני.

4.במסגרת הערר, שבה המערערת על טענותיה, לפיהן היא זכאית לפטור מאחר ומדובר בנכס בלתי ראוי לשימוש, וכי המשיב מנוע מלשנות עמדתו בדבר מצב הנכס, כאשר בשנים 2000 - 2007 הוכר הנכס כבלתי ראוי לשימוש, כפי שגם עולה מחוות דעת הנדסית שהגישה ומאחר ולא חל כל שינוי במצב הנכס, ולא התגלה כל מידע חדש שעשוי לבסס החלטה של ביטול הפטור. לטענת המערערת, מצב הנכס היה ידוע כל העת למשיב, וכחיזוק לכך הצביעה על מסמכי המשיב (ראה דף חשבונות של המשיב – אשר צורף לתיק מוצגי המערערת) המתעדים את חשבון הארנונה של המערערת, שם נרשם כי הפטור ניתן בשל נכס שאינו ראוי לשימוש, ואף הוכח כי הוגשה בשנת 2009 בקשה להריסת הנכס.