בעלת נכס שאינו ראוי לשימוש זכתה לפטור מארנונה במשך 7 שנים. לפתע, בשנים 2008-2009 ביטל מנהל הארנונה את הפטור אבל ב-2010 החזיר אותו. בבית המשפט נקבע כי התנהלותו לא מתקבלת על הדעת.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור על החלטת ועדת הערר של עיריית רמת גן לענייני ארנונה, וביטל חיוב לשנים 2008-2009. השופטת רחל ברקאי קבעה כי לנוכח העובדה שבעלת הנכס נהנתה מפטור על נכס לא ראוי לשימוש במשך 7 שנים, היאחזות העירייה באיחור בהגשת הבקשה כעילה לביטולו אינה מתקבלת על הדעת בהתחשב בכך שהנכס עדיין לא ראוי לשימוש והפטור הוחזר ב-2010.
חברת "ע.י. קרוננברג" רכשה מהעירייה מבנה נטוש ברחוב אבא הילל וב-2002 זכתה לפטור מארנונה משום שנכס אינו ראוי לשימוש. מנהל הארנונה קבע בזמנו כי הפטור יחול משנת 2000 וימשיך אוטומטית עד שהזכויות בנכס יעברו בטאבו על שם החברה.
מאז, ובמשך 5 שנים נהגה העירייה לשלוח לחברה דרישת תשלום שנתית וזו הייתה פונה לקבלת זיכוי בשנת המס העוקבת. אלא שבסוף 2009 העירייה דחתה על הסף את בקשת החברה לזיכוי לשנים 2008-2009.
טענת מנהל הארנונה הייתה כי מרגע שהתברר כי הנכס נרשם על שם החברה הפטור בוטל, והיה עליה להגיש בקשה חדשה כבר בתחילת 2008. משאיחרה את המועד בקשתה נדחתה כדין. ערר שהגישה החברה על קביעה זו נדחה על ידי וועדת הערר וכך הגיע המקרה לבית המשפט.
בערעור שהגישה קרוננברג נטען כי בין היתר שעמדת הוועדה חסרת היגיון שהרי הוענק לה פטור חדש ב-2010 מתוך הכרה בכך שהנכס לא ראוי לשימוש. כלומר, לאורך כל השנים הנכס לא היה ראוי לשימוש וכך גם בשנים 2008-2009.
לגבי טענת האיחור הסבירה החברה כי לא חשבה שעליה להגיש בקשה חדשה להכרזה על נכס כלא ראוי לשימוש כשהעירייה יודעת בדיוק מה מצבו.
מחייב התערבות
ואכן, השופטת ברקאי קבעה כי ועדת הערר הגיעה "למסקנה הנגועה בחוסר סבירות קיצונית ושגויה המחייבת התערבות...".
השופטת קבעה בראש ובראשונה כי אין ספק שהפטור ניתן לחברה משום שהנכס שרכשה הוא מבנה נטוש שאי אפשר לעשות איתו כלום.
אז נכון שעקרונית, מאחר שהפטור ניתן לנכס עד להעברת הזכויות ואלה הועברו על שם המערערת ב-2007, היה עליה להגיש בקשה לחידושו בתחילת 2008. ואולם, אין לשכוח שהמערערת פעלה מתוך הסתמכות על נוהג שהתגבש בינה לבין העירייה במשך מספר שנים, במסגרתו קיבלה את הפטור רטרואקטיבית.
בנסיבות חריגות אלה ולנוכח העובדה שאין ספק כי מדובר במבנה לא ראוי לשימוש, נקבע כי מנהל הארנונה היה צריך לבדוק את בקשת המערערת לגופה ולא לדחות אותה על הסף בגלל איחור.
"... במהות אין חולק כי הנכס היה ועדיין בלתי ראוי לשימוש וכי רצף השנים כולל גם את שנות המס 2008-2009. הותרת קביעת הוועדה בעינה יוצרת אנומליה בלתי סבירה שאין הדעת סובלת, שכן מכירה היא בעובדה כי מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש משנת 2002 ולפחות עד שנת 2010 כולל ואולם גורעת מתקופה זו שנתיים בהן הנכס חב בארנונה על אף שברור לכל, כי אינו ראוי לשימוש ורק בשל השגגה הפרוצדורלית שנפלה בחלקה של המערערת", כתבה השופטת לבסוף.
לפיכך הערעור התקבל והמערערת זכתה בפטור גם לשנים 2008-2009. מנהל הארנונה חויב בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יעל דיין, עו"ד אורי שמש
- ב"כ המשיב: עורך דין אסף שמילה, עו"ד אפרת דבוש-ינקלביץ
עו"ד לילה מסרי
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין