יתח ואח' נ' נמדר ואח'

המחלוקת

1. בפני תביעה להורות על אכיפת חוזה ועל תיקון צו בית משותף בהתאם לחוזה, שעניינו הסכם בין דיירי בית משותף להחלפת מקומות חניה.

            עיקרי העובדות הן כדלקמן:

            תובעים 1 ו-2 (להלן: יתח) היו בעלים של דירת מגורים ברח' ברכה צפירה 11 בירושלים (להלן: הדירה), ומכרו את הזכויות בדירתם לנתבעים (להלן גם: נמדר). תובעים 3 ו-4 (להלן: אליצור) אף הם דיירים בדירה אחרת בבניין. לדירות בבניין, ביניהן הדירה נשוא תיק זה, הוצמדו חניות.

2. ביום 15.7.15 נחתם בין יתח לאליצור הסכם (להלן: הסכם החניות), שכותרתו "הסכם מכר" ועיקר תכנו הסכמה על החלפת חניה אחת שהוצמדה לדירת יתח בחניה אחת שהוצמדה לדירת אליצור, מאחר שהגב' אליצור התקשתה בחניית רכבה והיתה גורמת לחסימה לאחת החניות של יתח. עוד הוסכם בהסכם החניות כי אליצור ישלמו ליתח פיצוי חד פעמי בסכום של 5,000 ₪ עם חתימת ההסכם, ואף נכתב בו כי "מאחר והבניין טרם נרשם בטאבו, הוסכם כי מיד עם ביצוע הרישום יוחלפו החניות בהתאם להסכם זה".
3. ביום 27.7.16 נחתם חוזה מכירת הזכויות בדירה בין יתח לבין נמדר (להלן: חוזה הדירה). אין מחלוקת על כך שסוגיית החלפת מקומות החניה אינה נזכרת בחוזה זה, ואף לא בהערה, נספח או מסמך אחר הנלווה לחוזה. העניין אף לא הובא לידיעת עורכי הדין שייצגו את שני הצדדים במכירת הדירה.

            לטענת התובעים, על אף שהעניין לא הוסדר בחוזה הדירה, נמדר היו מודעים להסכם החניות ואף הסכימו לו והביעו נכונות לחתום על הסכם פורמלי, אולם בדיעבד התכחשו לחובה זו והם מתנערים מההסכם. נמדר טענו כי לא היו צד להסכם החניות והוא אינו מחייב אותם, וכי לא הסכימו מעולם להסכם זה. לטענתם הם נענו לבקשת אליצור לחנות בחניה השייכת להם למשך תקופה מסויימת, לצורך שכנות טובה, אך בהמשך הודיעו כי הם מתנגדים לכך.

הראיות

4. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של יעקב יתח ודוד אליצור, וכן של עו"ד טלי כהן אומן והמתווך משה אהרוני. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של דורון נמדר ואסתר בנצקי נמדר וכן של עו"ד סימה מירסקי.
5. יעקב יתח הצהיר כי הוא ואשתו חתמו על הסכם החניות ולאחר כשנה מכרו את דירתם לנתבעים. לטענתו הנתבעים עודכנו בדבר החלפת החניות בטרם חתימת חוזה הדירה והיו מודעים לכך שמכירת הדירה היא בכפוף להסכם החניות. הוא הוסיף כי במועד חתימת חוזה הדירה ביקש מהנתבעים להוסיף סעיף הנוגע להחלפת החניות, אך הנתבעים אמרו שאין צורך בכך ו"הכל בסדר". לטענתו במעמד חתימת החוזה הנתבעים נתנו הסכמתם לחתום בבוא העת על כל המסמכים הנדרשים לצורך תיקון הצו והצמדת החניות בהתאם להסכם החניות. עוד הצהיר כי התובעים חתמו על כל המסמכים לתיקון צו הבית המשותף בהתאם להסכם החניות, אולם לאחר שנכשלו הנסיונות לתיאום פגישה עם עו"ד טלי כהן אומן הבינו שהנתבעים מתחמקים מחתימה ואין מדובר בקשיים טכניים בלבד, וזאת לאור התנגדות אליצור לבקשתם להיתר לבניית מרפסת. בסופו של דבר הסכימו הנתבעים לחתום על המסמכים בתמורה להסרת התנגדות אליצור, אך שינו את דעתם פעם נוספת.

            לתצהיר צורפו התכתבויות בין דוד אליצור לבין נתבע 1 בנוגע לחתימת המסמכים, וכן התכתבויות נוספות בין הצדדים. יתח הדגיש כי התנגדותם של אליצור להסכם החניות עלתה רק לאחר שבמשך כתשעה חודשים פעלו בהתאם לסיכום, ולאחר שאליצור הגישו התנגדות לבקשתם להיתר בניה.

6. דוד אליצור הצהיר כי הסכם החניות נחתם בעקבות קשיים פיזיים של אשתו לחנות בחניה הצמודה לדירתם, וכי לאחר שהנתבעים קיבלו את החזקה בדירה שרכשו הם חנו בהתאם להסכם החניות במשך כתשעה חודשים והחלו להעלות טענות בעניין זה רק לאחר שהגיש את התנגדותו לבקשה להיתר בניה שהגישו הנתבעים. גם הוא צירף לתצהירו את העתקי הודעות הטקסט וההתכתבויות בין הצדדים, וטען כי מדובר בסחטנות בעקבות ההתנגדות שהגיש, ולא בהסכמה של הנתבעים לתקופת נסיון.
7. משה אהרוני שימש כמתווך בעסקת המכר בין יתח לנמדר. הוא הצהיר כי הובהר לו ע"י יתח כי חניה יג' הצמודה לדירתם הוחלפה בחניה ב' הצמודה לדירת אחד השכנים (בדיעבד נודע לו כי מדובר באליצור). לדבריו נתבע 1 עודכן בנוגע להחלפת החניות טרם חתימת חוזה מכר הדירה, ובמהלך אחד הביקורים בנכס הוא הראה לנתבע 1 את החניות שהוחלפו והסביר לו באיזו חניה עושים התובעים שימוש. בהזדמנות נוספת של ביקור בדירה תובע 1 התלווה אליהם והציג לנתבע 1 את החניות שהוחלפו.
8. עו"ד טלי כהן אומן העובדת במשרדו של עו"ד חגי מזרחי הצהירה כי בחודש מאי 2017 קיבלה לידיה את הטיפול בתיקון צו הבית המשותף של הבניין, כשהתיקון הנדרש הוא החלפת החניות. לדבריה, לאחר שהתובעים חתמו על כל המסמכים הנדרשים, היא פנתה אל נתבע 1, שלא הופתע מהפניה. הנתבע שיתף פעולה ואף תיאם פגישות לצורך חתימה על המסמכים, וכן ביקש וקיבל תמונות של תשריט הבית, אך הוא לא הופיע לפגישות ובשלב מסויים הבינה כי הוא מתחמק מכך. עוד נכתב בתצהירה של עו"ד כהן אומן כי בשלב מסויים פנתה אליה עו"ד סימה מירסקי וטענה כי היא מייצגת את הנתבעים ואסור היה לעו"ד כהן אומן לפנות אל הנתבעים שלא באמצעותה. לדבריה עו"ד מירסקי אמרה לה מספר פעמים כי הנתבעים שינו את דעתם בנוגע לחניות וכי "לא מתחשק" להם לכבד את התחייבותם לחתום על המסמכים, לנוכח התנגדות של אליצור לבקשה שהגישו להיתר לבניית מרפסת. עוד הצהירה כי בשלב מאוחר יותר הבהירו התובעים שהגיעו להסכמה עם הנתבעים, לפיה הנתבעים יחתמו על המסמכים לתיקון הבית המשותף בתמורה להסרת התנגדותם של אליצור לבניית המרפסת, אולם הנתבעים שינו את דעתם פעם נוספת.
9. ב"כ התובעים, עו"ד חגי מזרחי, הוזמן להעיד מטעם הנתבעים, אולם הללו ויתרו על עדותו בעקבות הודעה שהגיש, לפיה סוגיית החלפת החניות אינה כלולה בהסכם מכר הדירה, הוא לא ידע על החלפת החניות לפני ובמהלך חתימת ההסכם, ולפיכך סוגיה זו לא נכללה בטיוטות ההסכם ובהסכם עצמו (ראו הודעה מיום 12.9.18).
10. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של שני הנתבעים ושל עו"ד סימה מירסקי. הצדדים ויתרו בהסכמה על תצהירה ועדותה של נתבעת 2, שלא היה בהם כדי להוסיף מהותית על תצהירו ועדותו של נתבע 1.
11. נתבע 1 הצהיר כי סמוך לאחר שעבר לגור בניין הבחין כי אליצור עושים שימוש במקום החניה הצמוד לדירתם, וכשביקש לברר את הדבר ביקשו ממנו אליצור לעשות שימוש באותו מקום חניה כנגד העמדת מקום החניה שלהם או תשלום עבור השימוש או רכישת החניה. הם הסכימו לתקופת נסיון במטרה להימנע מעימות עם השכנים. לדבריו במהלך תקופת הניסיון וללא קשר, פנו הנתבעים אל כלל דיירי הבניין לקבל את הסכמתם להרחבת המרפסת, והתברר להם כי אליצור מנצלים את עניין המרפסת כמנוף לסוגיית החלפת החניה.