העבירות והמעשים
1. הנאשם 3 (להלן - הנאשם) הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובנשיאה והובלת נשק.
2. מדובר במעשים הללו: סמוך לחודש פברואר 2009 קשרו הנאשמים 1 ו-2 קשר להעביר חומרי חבלה שבאפשרותם לגרום למותם של אנשים, מירושלים אל מחוצה לה, למקום אחר. הנאשמים 1 ו-2 קשרו עם הנאשם כי יקבל את המטען במקום כלשהו ויסתירו במקום בטוח שממנו יוכל הנאשם 4 לאסוף אותו. עם הנאשם 4 קשרו הנאשמים 1 ו-2, כי יאסוף את המטען ויובילו אל היעד שמחוץ לירושלים.
סמוך לפני יום 27.2.09 העביר הנאשם מטען חבלה והסתירו במכונית מסוג פיאט אונו שבבעלותו, אשר חונה דרך קבע במקום עבודתו, בתחנת כיבוי האש בגבעת מרדכי. מטען החבלה כלל לבנת חבלה שמשקלה מעל חצי קילוגרם, 12 נפצי חבלה, ו-24 כוסיות ייזום למטעני חבלה. הנאשם נעל את המכונית, העביר את המפתח לנאשמים 1 ו-2, וכן גם את השלט-רחוק המשמש לפתיחת המחסום בכניסה לתחנת הכיבוי, על-מנת לאפשר את הכניסה לתחנה ואת איסוף חומרי החבלה. הנאשמים 1 ו-2 העבירו את המפתחות ואת השלט אל הנאשם 4. בבוקרו של יום 27.2.09, היו הנאשמים 1 ו-2 בקשר עם הנאשם ועם הנאשם 4 כדי 'לסגור' את פרטי העברת המטען. בצהרי אותו יום, יצא הנאשם 4 מביתו של הנאשם 1 בדרך חברון בירושלים במכונית שכורה מסוג סוזוקי סוויפט, נסע אל תחנת הכיבוי, נכנס דרך המחסום באמצעות השלט הנ"ל, החנה את מכוניתו ליד מכונית הפיאט אונו של הנאשם, והעביר את חומרי החבלה ממכונית הנאשם אל מכוניתו השכורה. כעבור כמה דקות יצא הנאשם 4 מן התחנה והחל נוסע בכביש מספר 1 לכיוון תל-אביב, כשחומרי החבלה ברשותו. סמוך למחלף שער הגיא נעצר הנאשם 4 על-ידי המשטרה כשחומרי החבלה מתחת למושב שליד הנהג.
3. לרקע הדברים הללו ראוי לציין כי הנאשם הוא כבאי מזה כעשרים שנה, ומשמש כמפקד קורס בבית הספר לכבאות בראשון לציון. בתחילת שנת 2008 נטל הנאשם מספר הלוואות בשוק האפור, וכשהתקשה לפרוע את חובו פנתה אשתו אל הנאשם 1 וביקשה ממנו לפרוע את החוב. מאוחר יותר נפגש הנאשם 1 עם הנאשם, הודיעו כי הוא מסכים לפרוע את החוב, ולאחר מכן העביר הנאשם 1 את סכום החוב לבעל החוב.
עונשי שאר הנאשמים
4. הנאשמים 1, 2 ו-4 באו לידי הסדרי-טיעון עם ב"כ המאשימה, בשלב מתקדם של שמיעת הראיות. על הנאשם 1 גזרתי עונש של 25 חודשי מאסר ומאסר-על-תנאי; על הנאשם 2 גזרתי עונש של 22 חודשי מאסר ומאסר-על-תנאי, ועל הנאשם 4 גזרתי עונש של 15 חודשי מאסר ומאסר-על-תנאי.
תמצית טיעוני ב"כ המאשימה
5. ב"כ המאשימה טען כי עונשו של הנאשם צריך להיגזר מעונשם של שאר הנאשמים.
הנאשם קשר קשר עם שניים מחבריו, אחד מהם 'עבריין בכיר', ולא 'סתם' קשר, אלא קשר למעשה דרמטי ביותר; לקבל מטען חבלה, להעבירו, להטמינו בתחנת כיבוי, על מנת שהנאשם 4 יעבירנו ליעדו.
גם במהלך החקירה התנהג הנאשם שלא כמצופה מקצין כבאות, אלא "כאחרון העבריינים", כלשונו של אחד החוקרים (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 16.9.09). במקום לדבר אמת בחקירתו, בחר הנאשם להטיל רפש בחוקרי המשטרה.
6. לנאשם אין עבר פלילי, ולכאורה אורח חייו הוא נורמטיבי. אך העבירות שנכשל בביצוען הן בלבה הקשה, העבריינית והאלימה שיש בנמצא. אדם נורמטיבי לא היה מתעסק עם חצי קילו T.N.T , נפצים וכו'. ברור לכל בר-דעת מה משמעות העברת חומרי חבלה שכאלה בשליחותו של הנאשם 1. ברור כי צפוי נזק היקפי ובלתי מבוקר, פוטנציאל ממשי לפגיעה באנשים תמימים. שמענו על ילד מבית שמש שרגלו נקטעה, ועל אישה שנהרגה בחוף הים לנגד עיני בעלה וילדיה מירי מאקדח של עבריינים. הנאשם עבר את העבירות הנדונות מבלי לתת את דעתו על הנזק הצפוי להיגרם. לפי חומרי החבלה שמדובר בהם צפוי היה נזק היקפי חמור עוד יותר מנזק של ירי מאקדח. הנאשם ביקש להביא במניין השיקולים שלקולא, את מצבו הרפואי של בנו, אך הוא-עצמו לא הקדיש מחשבה לחייהם של ילדים שצפויים היו להיפגע מחומרי החבלה. מדובר ב"טרור עברייני". אין לייחס משמעות רבה לכך שאת המטען כמות שהוא לא ניתן היה להפעיל. בנקל ניתן היה להביאו לכלל פעולה.
7. הנאשם ניצל באופן ציני את מקום עבודתו. אין ניתן לכנות כ'מעידה' מעשה של קצין כבאות אשר לוקח חומרי חבלה ומטמין ומסתיר אותם בתחנת כיבוי. בניסיון לשכנע שלא יעשה מעשה שכזה הציג הנאשם במשפט גזיר עיתון ובו דיווח על פיגוע שארע בירושלים, תוך שציין כי הוא יודע היטב מניסיונו בפיגועים שכאלה מה תוצאתם האפשרית. ואולם, סוף דבר מעיד על תחילתו. הנאשם עשה שימוש ציני במעמדו ובתפקידו.
8. בניגוד לשאר הנאשמים, אשר הודו, התחרטו ולקחו אחריות על מעשיהם, אם גם בשלב מאוחר, הרי שהנאשם עדיין לא מקבל אחריות, אין לו תובנה, ולא בכדי לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו.
ביחס לנאשמים האחרים, דומה חלקו של הנאשם לזה של הנאשם 2. הנאשם פעל באופן אקטיבי במסכת העובדתית כפי שנפרסה בבית המשפט, הוא היה במעגל הפנימי, שלא כמו הנאשם 4, שהיה פסיבי ועשה את אשר עשה כטובה לנאשמים 1 ו-2. ראיה לדבר, כעולה גם מהאזנות הסתר, כי באותו יום ששי הנדון, חיכו שלושת הנאשמים לנאשם, וכי עד לבואו חל עיכוב בהוצאת הקשר שקשרו מן הכוח אל הפועל. במה שנוגע להתחשבות עם הקשיים המשפחתיים של הנאשם, עזרה לאשתו ובנו החולה, הרי שזו צריכה להעשות באופן מינימאלי. הנאשם לא התחשב באחרים, ולא חשב די בעת ביצוע מעשיו הרעים על אשתו וילדיו, ויש אינטרס ציבורי מובהק להענישו בחומרה. בנסיבות הכוללות, מן הראוי להשית על הנאשם עונש בדומה לזה שנגזר על הנאשם 2.
תמצית טיעוני ב"כ הנאשם
9. חרף חומרתן הידועה של עבירות בחומרי חבלה, הרי שמן הראוי להתמקד בנסיבות הספציפיות של הפרשה הנדונה וב'תרומה' השולית של הנאשם ביחס לשאר הנאשמים. מדובר במעשה חד-פעמי. הנאשם אינו 'סתם' אדם נורמטיבי, אלא אדם חיובי ביותר. איש שתרם רבות לחברה, מעבר למה שנדרש ממנו מתוקף תפקידו. לא אחת נכון היה הנאשם לסכן את עצמו כדי להציל חיי אדם. הוא היה לוחם כבאות מצטיין.
10. במסגרת השיקולים לקולא יש להביא בחשבון את התלות הכלכלית שהייתה לרועץ לנאשם, והיא אשר עמדה ביסוד פניית הנאשמים 1 ו-2 אליו. לנאשם היה קשר חברי עם הנאשם 2, שלחובתו אמנם עבר פלילי, אך בשנים האחרונות הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. את הנאשם 1 הכיר הנאשם, אך לא התרועע עמו. הקשר ביניהם התמצה בבקשה להלוואה. משפחת הנאשם מתקיימת ממשכורתו-שלו בלבד, מכיוון שאשתו לא עובדת, כמתואר בתסקיר שירות המבחן. אלמלא המצוקה הכלכלית שהנאשם היה נתון בה, וחוסר יכולתו להעניק לילדיו את צרכיהם, לא היה הנאשם נקלע למעשה העברייני שאותו ביצע. אהבתו למשפחתו היא אשר גרמה לו לאבד את שיקול דעתו.
11. העברת המטען והנחתו במכוניתו של הנאשם בתחנת כיבוי האש היא מעשה חמור, הוא גם ידע כי מדובר בנשק, אך 'תרומתו' פחותה לאין ערוך מזו של הנאשם 2 שהיה מקשר בין כל הגורמים כולם, האיש שהיה המוציא ומביא בפרשה הנדונה. הנאשם 4 יוצא ובא בבתי המשפט ובבתי הסוהר מזה עשרות שנים, זהו אורח חייו, הוא מהווה סכנה מוחשית, ועשה את אשר עשה בפרשה הנדונה בזמן שהיה אסיר ברישיון. הוא זה שהוציא לפועל את התכנון שנעשה על-ידי הנאשמים 1 ו-2. אלמלא היה הנאשם מבצע את חלקו במסכת הנדונה, היה עושה זאת מישהו אחר. שלושת הנאשמים האחרים הם גורמים שבלעדיהם אין; לא כן הנאשם. ניתן היה להוציא את התכנון מן הכוח אל הפועל גם באמצעות אחר, ולא באמצעותו.