אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.ב. נ' מכבי עירוני טירת הכרמל ואח'

א.ב. נ' מכבי עירוני טירת הכרמל ואח'

תאריך פרסום : 14/10/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
1835-05-16
13/09/2018
בפני סגן הנשיא:
יצחק כהן

- נגד -
התובע:
א.ב.
עו"ד תומר איסק
הנתבעים:
1. מכבי עירוני טירת הכרמל
2. עיריית טירת הכרמל
3. ההסתדרות החדשה
4. איילון חברה לביטוח בע"מ

עו"ד יוסף אברג'יל [בשם נתבע 1]
עו"ד גיל עטר [בשם נתבע 3]
עו"ד סיון סודאי וג'ני זעירא [בשם נתבעת 4]

פסק דין

 

א. ההליך

 

  1. התובע, יליד X.X.1981, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעות תחויבנה לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו, בתאונה שאירעה בתאריך 23.9.2014, במהלך משחק כדורגל.

 

ב. נסיבות התאונה ומהות הפגיעה

 

  1. לטענת התובע, בזמן הרלבנטי לתאונה, התובע היה שחקן של קבוצת הכדורגל "הפועל טירת הכרמל". בתאריך התאונה, קיימה קבוצתו משחק ידידות עם קבוצת הכדורגל "מכבי עירוני טירת הכרמל", היא הנתבעת מס' 1. במהלך המשחק ניתר התובע לגובה, כדי להגיע ל"כדור גובה", ובעת שנחת נקלעה רגלו לתוך בור במגרש, שהיה סמוי מן העין, וברך רגלו השמאלית הסתובבה.

 

  1. מיד לאחר התאונה התובע פונה לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי רמב"ם. במהלך הטיפול הרפואי שקיבל התובע, נמצא כי נגרם לו קרע שלם של הרצועה הצולבת הקדמית בברך רגל שמאל, וסימני חבלה במניסקוסים. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר בני ברנפלד, ולפיה נכותו המשוקלת של התובע מגיעה כדי 35.20% לצמיתות, לפי הפירוט הבא:

 

          (א) הגבלה ביישור הברך                                          20%.

          (ב) נזק בצורה קלה למניסקוס החיצוני                     10%.

          (ג)  נזק בצורה קלה למניסקוס הפנימי                       10%.

 

          כמו כן הוגשה, מטעם התובע, חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר צבי קירש, ולפיה נגרמה לתובע נכות נפשית זמנית בשיעור 20% למשך 3 שנים מיום התאונה.

 

ג. מצבו הכללי של המגרש ושאלת קיומו של "הבור"

 

  1. מגרש הכדורגל בו התקיים המשחק מצוי בבעלות עיריית טירת הכרמל. המגרש הוחכר על ידי העיריה להסתדרות החדשה, וזו השכירה את המגרש לנתבעת מס' 1. על פי העדויות שנשמעו לפני, המגרש הוחזק על ידי הנתבעת מס' 1 במשך כ- 20 שנים עובר לתאונה שאירעה לתובע.

 

          נראה הדבר, שבתקופה הרלבנטית מצבו הפיזי של המגרש לא היה תקין. הונחו לפני דוחות ביקורת של מבקר מטעם ההתאחדות לכדורגל, מר דורי אלון (שתצהירו סומן כמוצג נ/15), שערך שתי ביקורות במגרש, האחת בתאריך 18.8.2014 (כחודש לפני התאונה) והשניה בתאריך 11.11.2014. בביקורת הראשונה הצביע מר אלון על ליקויים שונים, וכך הצהיר מר אלון בסעיף 5 לתצהירו:

 

"בבדיקה מיום 18.8.2014, בהתאם לדוח הבדיקה שמולא על ידי, נמצאו ליקויים כגון גובה שערים לא תקין, משטח דשא לא תקין וכן נדרשו תיקונים כגון החלפת כסא אסלה בשירותים, סידור תקרה, החלפת רשתות בשערי שמיניות, הוספת כסא בספסל, שיפוץ חדר הלבשה ותיקון רטיבות, בעיה בארון חשמל, הוספת שילוט."

 

          בהתייחסו לבדיקה שנעשתה במגרש בתאריך 11.11.2014, הצהיר מר אלון בסעיף 9  לתצהירו:

 

"ביום 11.11.2014 ביצעתי בדיקה נוספת במגרש. לפי דו"ח בדיקה שמולא על ידי תוקנו הליקויים אשר התגלו בבדיקה קודמת והמגרש אושר לשימוש על ידי ההתאחדות".

 

  1. כיוון שבאי כוח הנתבעים ייחסו משקל רב לדו"ח הביקורת שקבע שהמגרש אינו תקין, מבקש אני להבהיר, כבר בשלב זה, כי דו"ח הביקורת שנעשה על ידי הבודק מטעם ההתאחדות לכדורגל, נועד לבדוק את תקינות המגרש לצורך שימוש בו במשחקי הכדורגל המאורגנים על ידי ההתאחדות לכדורגל. אין לדעתי מקום לקבוע, כי לאור דו"ח הביקורת, המגרש היה פסול לכל שימוש או שאסור היה לשחק עליו כלל.

 

 

  1. כאמור, התובע טען, כי בעת נחיתתו, לאחר שקפץ לכדור גובה, רגלו נקלעה לבור סמוי במגרש וגרמה לסיבוב ברך רגלו השמאלית. ואולם, לעומת טענת התובע, טענו הנתבעות כי אין לקבל את גרסת התובע בדבר המצאות בור במגרש.

 

          על האירוע שהתובע תאר העידו מספר עדים, והם דוד בן ארוש, רוני לנדאו ואוראל פרידהבר. אוראל פרידהבר שיחק בקבוצת מכבי, וקפץ ביחד עם התובע לכדור הגובה, וכך העיד (בעמ' 50 לפרוטוקול, בשורה 6):

 

"הוא לא נחת עלי. המגרש זה לא מגרש לכדורגל. היה שם בור והרגל נכנסה לבור וזה מה שקרה. אני ראיתי את זה בזמן אמת. אני הייתי שם."

 

          הנני סבור, שמר פרידהבר תאר את הדברים כפי שאירעו, והנני מקבל את עדותו. עדות זאת מצטרפת לעדויות יתר העדים ולעדות התובע עצמו. לפיכך, הנני קובע, כי התובע נפגע במהלך המשחק כתוצאה מכך שלאחר קפיצה לגובה, רגלו נקלעה לתוך בור במגרש, דבר שגרם לסיבוב הברך.

 

ד. אחריות

 

  1. כמובן שאף צד אינו מוכן לקבל על עצמו את האחריות לנזק שנגרם לתובע, וכל אחד משליך את האחריות אל האחרים.

 

 

  1. מבין הנתבעים שלפני, הנתבעת מס' 1 היא הגורם האחראי לנזק שנגרם לתובע. במשך תקופה ארוכה הנתבעת מס' 1 החזיקה במגרש, ואף התנגדה לכך שגורמים אחרים יקבלו את ההחזקה בו מעירית טירת הכרמל. חובתה של הנתבעת מס' 1 הייתה לתחזק את המגרש כך שהאנשים המשחקים בו לא יחשפו לסיכונים כלשהם. בין היתר היה על הנתבעת מס' 1 לוודא שאין בורות במגרש. בורות במגרש כדורגל יכולים להיווצר מעת לעת, וחובה על מי שמחזיק במגרש לדאוג לכסותם כדי למנוע תאונות כמו זו שאירעה לתובע. הביקורת שיש לבצע חייבת להיות ביקורת שגרתית, שמטרתה להבטיח סילוק כל מפגע קודם ששחקנים עולים לשחק במגרש. העובדה שהנתבעת מס' 1 החזיקה במגרש לאורך תקופה ארוכה, מטילה עליה חובת זהירות מושגית. לצד החובה המושגית, היה על הנתבעת מס' 1 לצפות את האפשרות, שבורות במגרש עלולים לגרום לפגיעות בשחקנים שישחקו עליו, והיה עליה לבדוק את תקינות המגרש לפני שאפשרה את קיום משחק הידידות בין קבוצתה לקבוצתו של התובע. העובדה שהתובע נפגע מבור במגרש במהלך המשחק, מלמדת, שהנתבעת מס' 1 הפרה הן את חובת הזהירות המושגית החלה עליה והן את חובת הזהירות הקונקרטית. על כן, הנני קובע, כי הנתבעת מס' 1 נושאת באחריות לנזק שנגרם לתובע.

 

 

  1. התובע טען, כי לצד אחריותה של הנתבעת מס' 1, יש להטיל אחריות גם על הנתבעות 2 ו- 3. לגבי הנתבעת מס' 2 נטען, כי היא בעלת המגרש, ועל כן גם היא הייתה חייבת לדאוג לתחזוקתו התקינה, ולגבי הנתבעת מס' 3 נטען, כי היא שכרה את המגרש מאת הנתבעת מס' 2, ועל כן גם היא הייתה חייבת לדאוג לתחזוקתו התקינה. אף הנתבעת מס' 1 ניסתה להתחמק מאחריותה בטענה, שאת האחריות לתקינות המגרש יש להטיל על עיריית טירת הכרמל וההסתדרות החדשה. אין אני מקבל טענות אלה.

 

          אמנם, הוכח, שעירית טירת הכרמל דאגה לכסח את הדשא במגרש מעת לעת ואף "לשזרע" את הדשא. ואולם, אינני סבור שניתן לזקוף לחובת הנתבעות 2 ו- 3 את קיומו של הבור במגרש, שגרם לפגיעתו של התובע. הבור שגרם לפגיעתו של התובע הוא פגם מאוד מסויים במגרש, ותיקונו היה מוטל על כתפי הנתבעת מס' 1 שהחזיקה במגרש, ועליה בלבד. אוסיף לעניין זה, כי מדובר בבור שניתן היה לכסותו בכמות קטנה של אדמה או חול, ועל כן, הנתבעת מס' 1 היא בבחינת מונע הנזק הזול.

 

 

  1. הנתבעת מס' 4 היא חברת ביטוח שהפיקה פוליסת ביטוח המכסה (בין היתר) את אחריות הנתבעת מס' 1 לנזקים שנגרמו לצד שלישי. פוליסה זו צורפה לתצהירו של מר גיורא פלונסקר (שצהיר עדותו הראשית סומן נ/13).

 

          ואולם, הנתבעת מס' 4 סבורה, כי אין לחייבה לפצות את התובע, וזאת לאור דו"ח הבודק מטעם ההתאחדות לכדורגל, שקבע שהמגרש אינו תקין. בעניין זה טענה באת כוח הנתבעת מס' 4, כי בהסתמך על עדותו של מר פלונסקר, אילו הנתבעת מס' 4 הייתה יודעת את מצבו האמתי של המגרש, היא לא הייתה  מוכנה לבטח את פעילותה של הנתבעת מס' 1 במגרש. הנתבעת מס' 4 הוסיפה, כי הנתבעת מס' 1 פעלה בכוונת מרמה, והסתירה מעיני הנתבעת מס' 4 את מצבו האמתי של המגרש, מקום בו היה עליה לגלות, אף מיוזמתה שלה, את מצבו האמיתי. לחילופין טענה באת כוח הנתבעת מס' 4, כי בכך שהנתבעת מס' 1 לא גילתה לנתבעת מס' 4, כי המגרש נפסל לשימוש על ידי ההתאחדות לכדורגל, גרמה הנתבעת מס' 1 להחמרה בסיכון המבוטח ולא נקטה באמצעים להקלת הסיכון המבוטח, ועל כן מופטרת הנתבעת מס' 4 מחובתה לפי פוליסת הביטוח.

 

 

  1. הנני דוחה מכל וכל את טענותיה המקוממות של הנתבעת מס' 4. כאמור לעיל, המגרש נפסל למשך פרק זמן מסויים על ידי ההתאחדות לכדורגל מלשמש כמגרש לצורך קיום משחקים שההתאחדות ארגנה. גם אם מצבו הכללי של המגרש לא התאים לסטנדרטים שההתאחדות לכדורגל מכתיבה לצורך קיום המשחקים המאורגנים על ידה, לא פסל הדבר את השימוש במגרש מכל וכל.

 

          לא היה כל בסיס לטענות המרמה שהנתבעת מס' 4 מטיחה בנתבעת מס' 1, ואף הטענות בדבר ההחמרה בסיכון ואי נקיטת אמצעים להקלה בסיכון אינם קשורים למקרה שלפני. האירוע שאירע לתובע היה אירוע תאונתי, והוא בדיוק האירוע שפוליסת הביטוח התכוונה לבטח.

 

          בהקשר זה אוסיף, כי את עדותו של מר פלונסקר יש לדחות בשתי ידיים. מר פלונסקר הפנה בתצהירו לכך, שדו"ח הבודק מטעם ההתאחדות לכדורגל פסל את המגרש, אך בחקירתו הנגדית אישר, כי את תצהירו ערך עוד לפני שראה את דו"ח הבודק, וזאת על סמך מידע שנמסר לו, שקיים דו"ח שפסל את המגרש לשימוש. על עדותו של מר פלונסקר אינני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם, שכן עדותו מלמדת על כך, שמר פלונסקר ירה קודם כל את החץ, ורק לאחר מכן סימן את המטרה סביבו.

 

 

  1. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 5.11.2017, נרשמו מפי באי כוח הצדדים, ההצהרות הבאות:

 

"עו"ד עטר:

  אבקש שיוצהר לפרוטוקול, שפוליסה מס' 242022310/14 היא פוליסה לביטוח חבות כלפי צד ג', שהוצאה על ידי איילון לטובת הנתבעת מס' 1, נכון למועד התאונה נשוא התביעה.

 

עו"ד גב' סודאי:

  אני מצהירה כמבוקש."

 

          על יסוד הצהרת באת כוח הנתבעת מס' 4, הנני קובע, כי פוליסת הביטוח הנזכרת (שהעתק מרשימת הביטוח צורף לתצהירו של מר פלונסקר) חלה על התאונה שאירעה לתובע, והיא מכסה את אחריותה של הנתבעת מס' 1 כלפי התובע. יתרה מזאת, על פי הראיות שהונחו לפני, הנתבעת מס' 1 חסרת יכולת פירעון. לא נתברר האם כלפי הנתבעת מס' 1 ננקטו הליכי פירוק באופן המטיל חבות ישירה כלפי התובע לפי סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, אך נוכח תביעתו הישירה של התובע כלפי הנתבעת מס' 4, חבה הנתבעת מס' 4 בפיצוי התובע מכוחו של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח.

 

 

  1. על כן, הנני קובע, כי לצד אחריותה של הנתבעת מס' 1 לפצות את התובע, אף הנתבעת מס' 4 חייבת לפצות את התובע, וזאת לאור פוליסת הביטוח שהפיקה.

 

 

ה. נכותו הרפואי של התובע

 

  1. מטעם התובע הונחו לפני שתי חוות דעת רפואיות, ואלה הן:

 

(א)     חוות דעתו של ד"ר בני ברנפלד (מוצג ת/27), מומחה בכירורגיה אורתופדית, שקבע כי  לתובע נגרמה נכות משוקלת בתחום האורתופדיה בשיעור של 35% לצמיתות, לפי הפירוט הבא:

 

(1)      בשל הגבלה ביישור                                                    20%.

(2)      נזק למיניסקוס החיצוני בצורה קלה                            10%.

(3)      נזק למיניסקוס הפנימי בצורה קלה                             10%.

 

(ב)      חוות דעתו של ד"ר צבי קירש, בתחום הפסיכיאטריה, ולפיה נגרמה לתובע נכות זמנית, למשך 3 שנים (כלומר עד ליום 23.9.2017), בשיעור של 20%.

 

 

  1. מטעם הנתבעים 2 ו- 3 הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק (מוצד נ/16), מומחה לכירורגיה אורתופדית, שקבע כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% לפי פריט 48(2)ו'(II) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, שעניינו "יישור הברך אפשרי עד 100 ". כמו כן הוגשה חוות דעתו של פרופ' מרק וייזר, שקבע כי לתובע נכות נפשית בשיעור 5%, אך מחצית ממנה (2.5%) יש לזקוף על חשבון מצב קודם, ואם יקבל התובע טיפול, מצבו צפוי להשתפר, והוא ישאר ללא נכות".

 

 

  1. אדון תחילה בנכותו האורתופדית של התובע.

 

          המומחה מטעם התובע נחקר על חוות דעתו, ובין היתר נחקר על האפשרות שהתובע יעבור ניתוח קל יחסית, ולא מסוכן, ומצבו ישתפר. כאשר נשאל המומחה על ידי באת כוח הנתבעות 2 ו- 3 על האפשרות לבצע ניתוח, השיב לה המומחה כי "השאלה היפותטית כי יכול להיות גם סיכון לסיבוך" (עמ' 118 לפרוטוקול, בשורה 26), ואולם, כאשר בית המשפט שאל את המומחה בעניין זה (שם), השיב המומחה:

 

"לשאלת בית המשפט, הסיכוי להצלחה הוא הרבה יותר גבוה. 96 - 97 אחוזי להצלחה. אם הניתוח יצליח, להערכתי הנכות תרד ב- 10 אחוז".

 

          עם כל הכבוד למומחה, הנני סבור כי נתונים אלה היה עליו להביא כבר בעת שערך את חוות דעתו. חוסר ההתייחסות לנתונים אלה, מעוררת תחושה מאוד  לא נוחה כלפי חוות דעתו של המומחה, ונראה שהמומחה ביקש להעצים את הנזק שנגרם לתובע. זאת ועוד, אם לא הובאו נתונים אלה כבר בחוות הדעת, היה מצופה שהמומחה ימסור אותם לבאת כוח הנתבעים בעת שחקרה אותו על כך, ולא ינסה להתחמק כפי שניסה, וימסור את הנתונים רק בהתערבות בית המשפט.

 

 

  1. כאמור, לעומת חוות דעתו של ד"ר ברנפלד, המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר גד ביאליק, קבע כי נכות התובע מגיעה כדי שיעור של 10% בלבד, וכעולה מחוות דעתו, הניתוח שאמור לשפר את מצבו של התובע הוא ניתוח המצוי בסל הבריאות "מבוצע על בסיס יומי בכל בתי החולים בארץ, ללא פתיחה של הברך (בארתרוסקופיה), בה החולה משתחרר לביתו באותו היום ומשך השיקום מספר שבועות".

 

          עוד הוסיף ד"ר ביאליק, כי בשיעורי הנכות שנקבעו על ידי ד"ר ברנפלד קיימת כפילות. לדעת ד"ר ביאליק, ניתן לקבוע נכות לפי הגבלת התנועה שנגרמה לברך או לפי הנזק המבני שנגרם לברך, אך לא לפי שני הפרמטרים גם יחד, וכך גם לגבי קביעת נכות נפרדת לכל אחד מהסהרונים.

 

 

  1. לאחר ששקלתי את חוות הדעת של המומחים ואת חקירותיהם על חוות הדעת, הנני מעדיף את קביעותיו של ד"ר ביאליק על פני קביעותיו של ד"ר ברנפלד. כאמור, עדותו של ד"ר ברנפלד הותירה רושם לא נוח, שנעשה ניסיון להעצים את נזקיו של התובע, רושם שהתחזק לאור חוות דעתו של ד"ר ביאליק, בדבר הכפילויות שנפלו בקביעת הנכות על ידי ד"ר ברנפלד. לעומת עדותו של ד"ר ברנפלד, התרשמתי, שחוות דעתו של ד"ר ביאליק משקפת באופן נאמן את שיעור הנכות שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

 

          זאת ועוד: כאמור, ד"ר ברנפלד קבע, כי לתובע נגרמה נכות בשל הגבלה ביישור הברך לפי פריט 48(2)ו'(III), שעניינו "יישור הברך אפשרי עד 150". ואולם, אם יש צורך בראיה אובייקטיבית לצורך בחינת חוות דעת המומחים, הרי ראיה זו סופקה על ידי התובע בעצמו בתמונה שצולמה בחוף הים ואשר הוגשה כמוצג נ/14. באותה תמונה נראה התובע בחברת אשתו וילדיו בחוף הים, ולא נראית מגבלה ביישור הרגל. תמונה זו הוצגה לד"ר ברנפלד במהלך חקירתו הנגדית, והוא נשאל האם הוא רואה שיישור הברך הוא ישור מלא, ועל כך השיב ד"ר ברנפלד: "קרוב לוודאי שכן".

 

 

  1. על כן, לאחר ששקלתי את חוות דעת המומחים ואת חקירותיהם הנגדיות, הנני מעדיף לסמוך על חוות דעתו של ד"ר ביאליק, ועל יסוד חוות דעתו של ד"ר ביאליק, וחקירתו הנגדית, הנני קובע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי, בשיעור של 10%.

 

 

  1. המומחים בתחום הפסיכיאטרי לא הוזמנו להעיד מטעם הצדדים, ואין לפני אלא חוות הדעת שערכו המומחים. על פי חוות דעת המומחה מטעם התובע, לתובע לא נגרמה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי, אלא נכות זמנית בלבד, למשך 3 שנים, ושיעור 20%. לעומת זאת, המומחה מטעם הנתבעים קבע, כי נכותו הנפשית של התובע בעקבות התאונה מגיעה כדי 2.5%.

 

          להתרשמותי, טענת התובע, כי נגרמה לו נכות נפשית, היא טענה נוספת שבאה על רקע רצונו להעצים באופן מלאכותי את הפגיעה שנגרמה לו, ולעניין זה אשוב להידרש בעת שאבוא לדון בנכותו התפקודית של התובע. מכל מקום, לא שוכנעתי שיש מקום לקבל קביעתו של המומחה מטעם התובע, בדבר נכות זמנית בשיעור 20% לצמיתות במשך שלוש שנים, ולפיכך הנני מחליט לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, ולפיה לתובע נגרמה נכות נפשית צמיתה בשיעור 2.5% בעקבות התאונה.

 

 

ו. נכותו התפקודית של התובע

 

  1. ערב התאונה התובע עבד כעתק ברכבת ישראל, אך מאז התאונה לא שב לעבודתו. לטענתו, הפגיעה בברך רגלו השמאלית גרמה לו לכאבים שלא אפשרו לו לחזור לעבודתו, ואף לא אפשרו לו לקבל עבודה תחליפית שהוצעה לו על ידי רכבת ישראל. אציין, כי בתאריך 15.4.2018 התובע פוטר מעבודתו ברכבת ישראל, וזאת לאחר מספר דיונים שהתקיימו בעניינו, בהם, בין היתר, הוצע לו תפקיד אחר, שהתובע סרב לקבל, בטענה שהתפקיד שהוצע לו דורש הליכה ממושכת.

 

 

  1. על פי הראיות שהונחו לפני, במהלך התקופה שמאז הפגיעה ועד היום, עבד התובע במסגרת עסקו של קרוב משפחתו (דוד עטר) בתיווך מקרקעין. עבודה בתיווך מקרקעין מחייבת הליכה על הרגל, ולהתרשמותי, הן מעדותו של התובע והן מהראיות שהונחו לפני, התובע נטה להציג את מגבלות התנועה שנגרמו לו בעקבות התאונה באופן חמור יותר מהפגיעה שבאמת נגרמה לו. להתרשמותי הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע הייתה קשה בחודשים הראשונים לאחר התאונה, אך בהמשך הזמן, השפעתה של הפגיעה על תפקודו של התובע הלכה וכהתה.

 

 

  1. על כן, אין לדעתי מקום לקבוע, כי נכותו התפקודית הצמיתה של התובע גבוהה מנכותו הרפואית הצמיתה. כמו כן, אין מקום לקבוע, שהנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. באשר לנכות הנפשית שהתובע טען לה, הנני סבור, כי לנכות זו (בשיעור 2.5%) לא הייתה כל השפעה תפקודית על התובע. לפיכך, ולצורך חישובי הפסדי ההשתכרות שנגרמו לתובע, אניח את ההנחות הבאות:

 

(א)     בששת החודשים הראשונים לאחר התאונה (מיום 23.9.2014 ועד 31.3.2015) התובע היה בלתי כשיר לעבודה לחלוטין.

 

(ב)      בששת החודשים הבאים (מיום 1.4.2015 ועד 30.9.2015) נכותו התפקודית של התובע תעמוד על שיעור של 50%.

 

(ג)      מיום 1.10.2015 ואילך, נכותו התפקודית של התובע תעמוד על שיעור של 10%.

 

 

ז. השתכרות התובע

 

  1. על פי הראיות שהוגשו, השתכרותו של התובע בשנים 2013 ו- 2014 הייתה כדלקמן:

 

חודש

שכר

חודש

שכר

ינואר 2013

20,102

ינואר 2014

14,222

פברואר 2013

8,501

פברואר 2014

16,215

מרץ 2013

14,025

מרץ 2014

15,023

אפריל 2013

9,281

אפריל 2014

9,598

מאי 2013

9,545

מאי 2014

9,442

יוני 2013

7,478

יוני 2014

10,566

יולי 2013

8,632

יולי 2014

10,568

אוגוסט 2013

7,877

אוגוסט 2014

22,308

ספטמבר 2013

13,459

ספטמבר 2014

16,404

אוקטובר 2013

8,934

אוקטובר 2014

8,489

נובמבר 2013

9,917

 

 

דצמבר 2013

11,318

 

 

ממוצע 2013

10,752.42

ממוצע 2014

ינואר - ספטמבר

13,816.22

         

          על יסוד נתונים אלה, הנני קובע, כי שכרו של התובע לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות יעמוד על סך 14,000 ₪ ברוטו לחודש.

 

 

ח. חישוב הנזק

 

  1. הפסדי השתכרות בעבר:

 

          הפיצויים בגין הפסדי ההשתכרות לעבר יחולקו ל- 3 קבוצות, לפי החלוקה שבסעיף 21 שלעיל. על פי חישוב שערכתי, באמצעות תוכנת "המשערכת", ואשר תויק על ידי בתיק המוצגים כ"חישוב מס' 1, הפיצוי לתובע מגיע כדי סכום של 199,955 ₪, ובמעוגל -  200,000 ₪.

 

 

  1. הפסדי השתכרות בעתיד:

 

          שכרו של התובע ערב התאונה עמד על 14,000 ₪, ושיעור נכותו 10%. לא מצאתי בסיס לקבוע, כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות בעתיד עד הגיע התובע לגיל 70 שנים, ולפיכך, חישוב הפסדי ההשתכרות לעתיד יעשה עד להגיע התובע לגיל 67 שנים.

 

          על פי חישוב שערכתי באמצעות תוכנת "המשערכת", ואשר תויק בתיק המוצגים כ"חישוב מס' 2", הפיצוי לתובע בראש נזק זה מגיע כדי הסך 326,885 ש"ח, ובמעוגל 326,900 ₪.

 

  1. הפסד זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד:

 

          הפסד הזכויות הסוציאליות שנגרם לתובע הוא בשיעור 12% מהפסדי ההשתכרות שנגרמו לו, ולפיכך התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 63,190 ₪.

 

 

  1. עזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד:

 

          מקובל עלי, כי בחודשם הראשונים לאחר התאונה, נעזר התובע בקרובי משפחה בביצוע פעולות היומיום. ואולם, הנני סבור, כי בחלוף התקופה הראשונית לאחר התאונה, ולצורך העניין אניח כי מדובר בתקופה של שישה חודשים, התובע כבר לא היה זקוק לעזרת צד שלישי, ובוודאי שלא יהיה זקוק לעזרה שכזו בעתיד.

 

          לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מעריך את שווי העזרה שקיבל התובע מבני משפחתו בששת החודשים שלאחר התאונה בסכום ממוצע של 2,500 ₪ לחודש, כערכו בתאריך פסק דין זה, ובסה"כ 15,000 ₪.

 

 

  1. הוצאות רפואיות:

 

          בא כוח התובע עתר לפסיקת פיצוי בראש נזק זה בסכום של 45,000 ₪, לעבר ולעתיד. לעומת זאת, הנתבעים סבורים, כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 10,000 ₪.

 

          לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי מתון בראש נזק זה, בגין הוצאות רפואיות, ושכר טרחת המומחים מטעמו, בסכום הנטען על ידי באי כוח הנתבעים, דהיינו - 10,000 ₪.

 

 

  1. הוצאות ניידות:

 

          לטענת בא כוח התובע, התובע נפגע בניידותו, בעיקר בחודשים שלאחר התאונה, והדבר ישליך אף על ניידותו בעתיד. לטענתו יש להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 30,000 ₪.

 

          עם כל הכבוד, אין אני סבור שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. אמנם, התובע נפגע ברגלו, והיו לו קשיי ניידות בתקופה הסמוכה לתאונה, אך לא הוכח כי נגרמו לו הוצאות ניידות כלשהן.

 

  1. כאב וסבל:

 

          בהתחשב בשיעור הנכות הצמיתה שנגרמה לתובע, הנני מעריך הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪.

 

  1. ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי:

 

          על פי הראיות שלפני, לתובע שולמו תגמולים בסכום של 13,605 ₪, וסכום זה יש לנכות מהפיצויים המגיעים לו.

 

ט. סוף דבר

 

  1. על יסוד האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובע הם כמפורט להלן:

 

          (א)     הפסד השתכרות בעבר (סעיף 23 לעיל)                               200,000       ₪.

          (ב)      הפסד השתכרות בעתיד (סעיף 24 לעיל)                                       326,900       ₪.

          (ג)      הפסד זכויות סוציאליות (סעיף 25 לעיל)                             63,190         ₪.

          (ד)      עזרת צד שלישי (סעיף 26 לעיל)                                         15,000         ₪.

          (ה)     הוצאות רפואיות (סעיף 28 לעיל)                                       10,000         ₪.

          (ו)      כאב וסבל (סעיף 30 לעיל)                                                 50,000         ₪.

                                                                                                         -------------------

                                                                                                         665,090       ₪.

          (ז)      ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי                                   13,605         ₪.

                                                                                                         -------------------

                             סך הכל                                                                 651,485       ₪.

 

 

  1. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

 

(א)     הנני מחייב את הנתבעים 1 ו- 4 (מכבי עירוני טירת הכרמל ואיילון חברה לביטוח בע"מ), ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 651,485 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

(ב)      הנני מחייב את הנתבעות 1 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 120,000 ₪.

 

(ג)      הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 3 (עיריית טירת הכרמל וההסתדרות החדשה), והנני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מנתבעות אלה הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 25,000 ₪ (ובסה"כ 50,000 ₪).

 

(ד)      כפועל יוצא מדחיית התביעה נגד הנתבעות 2 ו- 3, הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי שנשלחה מטעמן לנתבעות 1 ו- 4. לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות בהודעה לצד שלישי.

 

(ה)     סכומי כסף שעל מי מהצדדים לשלם לפי פסק דין זה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

 

ניתן היום,  ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

                                   

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ