תיק הוצל"פ
בית המשפט העליון
|
17-04540-06-1
30/11/2014
|
בפני הרשמת:
דיאנה פסו-ואגו
|
| - נגד - |
המבקש:
כונס הנכסים מרדכי ווהב
|
חייב :
מרדכי שגיב
|
| החלטה |
לפניי תגובת כונס הנכסים בהתאם להחלטתי מיום 4.9.14 באשר לשאלה האם לצד ג', עיריית חולון, קדימות כלפי ייתרת המכר בהתייחס לנושים אחרים של החייב, עת החובות שנוצרו כלפיה עניינם חיובי ארנונה, מים, ביוב ואגרת שמירה.
כונס הנכבים אינו מתנגד, כי חובו של החייב החל מיום 15.3.00 ישולם לצד ג' מקופת הכינוס, שכן באשר לחובות הארנונה, מדובר לדידו במעמד של שעבוד ראשון על המקרקעין, מכוח האכרזה של שר האוצר הוחלו הוראות ס'11א(1) לפקודת המסים (גבייה) (להלן: "הפקודה") בהיותן "מס המוטל על מקרקעי הסרבן" והמשמעות הינה שעבוד סטטוטורי שאין צורך לרושמו, ההופך את הרשות לנושה מובטחת לגבי הנכס, והוא גובר על כל שעבוד אחר.
באשר לחובות המים והביוב- הכונס נסמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 39686-11-10) (להלן:" פס"ד המחוזי") לפיו חובות נוספים שאינם ארנונה כמו מים וביוב, הינן כדין ארנונה.
צד ג', נדרש להתייחס באשר למועדי החבויות הרלוונטיים של חובות החייב לצד ג', אולם בתגובתו של צד ג' המפרט את החובות המובטחים לפי סעיף 11א(1) לפקודה החל מיום האכרזה לפי סוגיהן, לא חולקו החובות על פי המועדים שנקבעו בבג"ץ 7009/04 עיריית הרצלייה נגד היועמ"ש (להלן: "בג"ץ עיריית הרצליה") שקבע סדרי נשייה על פי מועדי חוב, כך למשל סווגו חובות מתאריך 15.3.2000 עד לתאריך 31.12.13, ולא עד ליום 31.3.2001 כפי שנקבע בבג"ץ עיריית הרצליה.
מכל מקום, צד ג' טען בתגובתו כי עיקר פס"ד של בג"ץ עיריית הרצליה הינו בקביעה שהחובות עליהם חלה פקודת המסים (גבייה) מובטחים בשעבוד ראשון על הנכס ממנו צמח החוב ללא צורך רישום שעבוד.
יחד עם זאת, לטענת צד ג' אין זה נכון כי פקודת המסים (גבייה) חלה אך ורק על ארנונה , שכן הפקודה הוחלה גם על אגרת מים, ואגרת ביוב והיטלים שונים (למעט היטל השבחה) , כך נפסק בפס"ד המחוזי.
דיון
באשר למעמדו של חוב ארנונה -
נקבע בבג"ץ כי ארנונה היא "מס" במשמעות פקודת המסים באופן המחיל לגבי חובות ארנונה את סעיף 11 א (1) "מס המגיע על מקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין", ולא סעיף 11 א(2) לפקודה " כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא בעל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין אם נרשמה בפנקס המקרקעין הערה על כך על פי הודעת גובה המס". ונקבע, כי סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים הוא המקור החוקי לגביית ארנונה בידי הרשויות המקומיות, אשר קובע כי "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בניין, הארנונה תשולם לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשלום בידי המחזיק בנכס".
ובהתאם נלמד כי ארנונה הינה מס המגיע על מקרקעי הסרבן. ולכן מעמד הבטוחה שהוקנתה לרשות המקומית מכוח פקודת המסים בשל חוב ארנונה- הינה שעבוד, ללא צורך ברישומה, כפי שנקבע בסעיף 11א(1) לפקודת המיסים גביה.