נסייר נ' גבעתי

לפני תביעה לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי על סך של 100,000 ₪, בגין פרסום דברי לשון הרע אודותיו.

בעלי הדין וטיעוניהם 

1. התובע, מר ענאן נסייר (להלן: "התובע"), תושב נצרת, אופטומטריסט במקצועו, וכלשונו- הינו בן מיעוטים. בזמנים הרלוונטיים לנטען בתביעה, התובע עבד בחנות השייכת לרשת אופטיקה הלפרין - בסניף הנמצא במתחם ביג בעיר יוקנעם (להלן: "חנות התובע").

    

2. הנתבע, מר שמואל גבעתי, הינו אופטיקאי במקצועו, העובד ומנהל את חנות "אופטיקה גבעתי", הנמצאת ממול לחנות שבה עבד התובע במתחם ביג בעיר יוקנעם (להלן: "חנות הנתבע").

    

   טענות התובע וראיות התביעה

3. התובע טוען כי בין העסק שבו הוא עבד, לבין העסק שבו עבד הנתבע קיימת תחרות עסקית מתמדת, וכי בתחילת שנת 2015 הוא הבחין בתופעה של מעבר לקוחות מחנות הנתבע אל החנות שבה עובד התובע.

    

4. לטענת התובע, ביום 16/4/2015 – צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה במדינת ישראל, ובאותו יום מספר פוקדי החנות והמתחם בכללותו, היה מועטים. באותו יום נכחו בחנות התובע התובע ומנהל הסניף שמעליו – גם הוא בן מיעוטים – ושמו מר סאמח חסנין (להלן: "מר חסנין" או "מנהל הסניף"). נטען, כי באותו מועד, ובעת השמעת הצפירה התובע ישב על כיסא, בסמוך לחדר הבדיקות בחלק הפנימי של חנות התובע, ואילו מר חסנין היה בתוך חדר הבדיקות, וחנות התובע היתה ריקה מלקוחות, ואף במסדרון שממול לחנות התובע לא היו אנשים. על אף העובדה שהתובע הינו אדם המתחשב ברגשות הזולת, ומאחר והוא ישב במקום שאינו נגלה לעין (מקום שרק הנתבע יכל להבחין בו לאחר מאמץ וחיפוש), התובע נשאר יושב על הכיסא ושמר על שתיקה עד לאחר השמעת הצפירה.

    

   עם סיום הצפירה, הנתבע נכנס אל חנות התובע, וללא כל התראה התחיל לתקוף את התובע ואת מר חסנין, תוך שהוא מטיח בשניים עלבונות וצועק לעברם בקול רם : "אתם לא מתביישים" , "אין לכם כבוד" , "חסרי כל בושה" , "סבתא שלי נפטרה בשואה" ועוד אמרות בסגנון דומה. בתגובה, התובע אמר לנתבע כי כל האנשים מתים בעולם- וביניהם יהודים ונוצרים, וכפי שהנתבע אינו קם לזכר הנוצרים הרי שגם התובע אינו חייב לקום בעת הצפירה. באותו מעמד התובע ביקש מהנתבע לסיים את השיחה ולאחר מכן הוא נעמד על רגליו והתחיל לצעוד לכיוון השני, הרחק מהנתבע. או אז הנתבע החל לרדוף אחרי התובע תוך שהוא מגדף ומקלל אותו בקול רם : "את כלב" , "בן זונה" , "ערבי מסריח". לא זו אף זו, אלא שהנתבע נטל מחשבון שהיה מונח על הדלפק בחנות התובע, ועשה עמו תנועה כאילו הוא עומד להכות באמצעותו את התובע בפניו. בשלב הזה התובע ביקש מהנתבע לצאת מהחנות, ואכן הנתבע יצא מחנות התובע תוך שהוא ממשיך לקלל ולגדף את התובע באותם ביטויים ( "כלב" , "בן זונה" , "ערבי מסריח"), ואף הגדיל הנתבע לעשות בעת שקרא לשכנים והתחיל לקלל את התובע ולומר : "הערבי הזה מתפרנס מאיתנו", "כלב" , "בן זונה", "ערבי מסריח" (להלן: "האירוע הראשון").

    

5. לטענת התובע, בשל מעשיו הנ"ל של הנתבע, והאיום שלו לפגוע בגופו של התובע, התובע סר לתחנת המשטרה הקרובה ושם הוא הגיש תלונה כנגד הנתבע [אישור משטרה צורף כנספח א' לכתב התביעה]. בדרכו של התובע חזרה לחנות התובע מתחנת המשטרה, הנתבע המתין יחד עם עובדת מטעמו בכניסה למתחם הקניון, ועת הבחין בתובע חולף על פניו, שוב חזר על אותן קללות שלעיל (להלן: "האירוע השני").