ח.א. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערערת להכרה בנכות אורתופדית וקבע כי לא קיימת נכות בגב תחתון וברך שמאל הקשורה בתאונת דרכים בה היא נפגעה.

רקע עובדתי

1.המערערת, ילידת 1989, בוגרת הפנימייה הצבאית, התגייסה לשירות סדיר ביום 2.12.2007 עם פרופיל רפואי 97. היא סיימה כמופת קורס קצינים, ובתום שירות סדיר המשיכה בשירות קבע. בחודש ינואר 2012 השתתפה המערערת, בתפקידה כקצינת מבצעים בגדוד תותחנים, בתרגיל ברמת הגולן שנמשך ארבעה ימים. ביום שלאחר סיום התרגיל, 12.1.2012, היא נהגה ברכב השייך להוריה בדרכה לבסיס. בסמוך לצומת אילניה איבדה המערערת את השליטה על הרכב, וכתוצאה מכך הוא סטה מהכביש ופגע במעקה בטיחות. היא נפגעה ברגליה, בגבה ובראשה ופונתה באמבולנס לבית החולים "פוריה". לאחר ששוחררה מחדר המיון היא עברה טיפולים רפואיים שונים, לרבות בדיקות דימות וטיפולי פיזיותרפיה ממושכים, הפרופיל הרפואי שלה הורד ל-45 אך היא המשיכה בשירות קבע, אם כי בתפקידי מטה, ולא במסלול שדה בו שירתה עובר לתאונה.

2.ביום 4.2.2013 הגישה המערערת למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). המשיב הפנה את המערערת לד"ר אורי בלנקשטיין, מומחה לכירורגיה אורתפדית, אשר בחוות דעתו מיום 26.3.2013 (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 1) קבע כי אין קשר סיבתי בין כאבי גב וברך שמאלית של המערערת לבין תאונת הדרכים. על בסיס חוות דעת זו החליט המשיב ביום 19.2.2014 לדחות את בקשתה, וקבע כי לא קיימת נכות בגב תחתון ובברך שמאל הקשורה בתאונת הדרכים. על החלטה זו הוגש ביום 13.3.2014 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

3.בכתב הערעור המתוקן טענה המערערת כי עובר לתאונת הדרכים היא לא סבלה מכאבים או מהגבלות בגב ובברך שמאל, וכי כיום, בעקבות התאונה, היא סובלת מבלטים בעמוד שדרה תחתון, מקרע במיניסקוס המדיאלי בברך שמאל, מצליעה ומהגבלות בתנועה. נטען כי בהגיעה לבית החולים "פוריה", לאחר התרחשות התאונה, הייתה המערערת בהלם ובמצב נפשי מעורער, כי בשלבים מאוחרים לא היה באפשרותה להתלונן על פגיעותיה עקב מגבלות ניידות וסירוב לבקשתה לקבל סיוע בניידות, וכי היא התלוננה על הפגיעה בברך שמאל זמן קצר לאחר התרחשות התאונה. לכתב הערעור צורפו תצהיריהם של המערערת ואביה וכן חוות דעת מיום 17.4.2014 של ד"ר דוד קרת, מומחה לאורתופדיה (להלן: חוות דעת קרת), אשר קבע כי קיים קשר סיבתי בין הכאבים בגב תחתון והגבלת התנועה בברך שמאל לבין תאונת הדרכים מיום 14.1.2012.

4.המשיב הגיש כתב תשובה, ובו הכחיש את נסיבות תאונת הדרכים ואת תוצאותיה. כמו-כן כפר המשיב בקיום פגימות בעמוד שדרה תחתון ובברך שמאל של המערערת הנובעות מהתאונה. נטען כי בתיעוד האותנטי שלאחר התאונה אין אינדיקציה לפגיעה בברך, וכי התלונות לגביה הופיעו במועד מאוחר ואינן מתיישבות עם ממצאי ההדמיה והממצאים הקליניים, וכי בבדיקות השונות טווחי התנועות בברך ובגב נמצאו תקינים, ולפיכך לא קיימת נכות. לכתב התשובה צירף המשיב חוות דעת משלימה מיום 26.8.2014 של ד"ר בלנקשטיין (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 2), בה צוין כי בכל הקשור לברך שמאל מתקבל רושם של מהלך מגמתי, שאין לו ביסוס בבדיקות ההדמיה ובארתרוסקופיה.

הסדר דיוני

5.בישיבה מקדמית ביום 4.2.2016 הודיעה באת-כוח המשיב כי אין מחלוקת על עצם התרחשות תאונת הדרכים, אך עמדה על חקירת המערערת ואביה על תצהיריהם. לאחר שתצהירו של רס"ן ר', שהיה מפקדה של המערערת בתקופות הרלבנטיות, הוגש כתצהיר נוסף מטעמה, הודיעו באי-כוח הצדדים כי הם מוותרים על חקירות המומחים הרפואיים, וכעבור זמן הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מוותר על חקירות עדי המערערת. הורינו על הגשת סיכומים בכתב, ולאחר שאלו הוגשו - הגיעה העת להכרעתנו.

דרך הילוכנו

6.על מנת שהמערערת תוכר על-ידי המשיב כנכה, לצורך חוק הנכים, עליה להוכיח כי נכותה - קרי, איבוד כושרה או פחיתתו, באו כתוצאה מתאונת הדרכים שאירעה בעת שירותה הצבאי, ונגרמה עקב שירותה. בית המשפט העליון קבע כי הנטייה היא לפרש את חוק הנכים, ובכלל זה את התנאי של "עקב השירות", ברוחב לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ולא להקפיד עמו, מאחר וייעוד חוק הנכים הינו להיטיב ולגמול טוב למי ששירת את המדינה ונפגע בעת שירותו ובקשר עם שירותו. (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2002); עע"ם 7335/10 קצין התגמולים - משרד הביטחון נ' לופו, פסקה יב (פורסם בנבו, 29.12.2013)).

7.כידוע, שני שלבים להוכחת קשר סיבתי בין הפגימה לבין השירות: קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. שאלת הקשר הסיבתי-עובדתי בענייננו הינה - האם תאונת הדרכים מיום 14.1.2012 הייתה גורם או אחד הגורמים לתוצאה של הפגימות הקיימות כיום בגב תחתון ובברך שמאל של המערערת, בבחינת causa sine qua non. בשל המימד המקצועי של שאלה זו, היא תיבחן על סמך חוות דעתם של רופאים מומחים ולאור התיעוד הרפואי שהוצג. אנו נעזרים בחוות דעת של מומחים רפואיים, כדי לקבוע ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" את הקשר הסיבתי-העובדתי, אולם לא תמיד עלינו להכריע איזו מבין חוות הדעת היא עדיפה. בע"ו (מחוזי ת"א) 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 10.10.2013) הדגיש בית המשפט כי "ההליך המשפטי אינו תחרות אשר בסופה יש להכריז על הזוכה מבין היריבים המתמודדים, והוא אף לא נועד להכריע מי מחוות הדעת הינה מוצלחת יותר", אלא הוא אמור להגיע לחקר האמת באופן הנכון והצודק. הובהר שם כי משהוגשו חוות הדעת של המומחים, הן מאבדות את צביונן "מטעם", והופכות להיות חלק מכלל הראיות שנפרסו לעיני בית המשפט, ועל-פיהן הוא אמור להגיע להכרעה נכונה.

8.הדרך לקביעת הקשר הסיבתי-עובדתי בין הפגימות כיום לבין תאונת הדרכים עוברת בארבעה תחנות: (1) הוכחת התרחשות התאונה; (2) הוכחת חבלה בגב תחתון ובברך שמאל בעת התרחשות תאונת הדרכים; (3) הוכחת קיומן כיום (או בסמוך למועד הערעור) של פגימות בעמוד השדרה המותני ובברך שמאל; (4) הוכחת הקשר בין הפגימות כיום לבין התאונה.

לאור הודעת באת-כוח המשיב בישיבה המקדמית כי עצם התרחשות התאונה אינה במחלוקת, יש לקבוע כי המערערת הוכיחה את התרחשות התאונה כמתואר בתצהירה. נפנה, איפוא, לדון בשלוש הסוגיות (התחנות) הנוספות שתיארנו.

האם המערערת נפגעה בגב תחתון ובברך שמאל במהלך תאונת הדרכים ?

9.מזירת התאונה פונתה המערערת לבית החולים "פוריה", ואושפזה עד ליום 14.2.2012 במחלקה הכירורגית. בתעודת סיכום אשפוז נכתב כי היא הגיעה לחדר המיון "בהכרה, לא משתפת פעולה, לא מדברת", "פורצת בבכי, לא מדברת, לא עונה לשאלות". צילום עמוד השדרה נמצא תקין והגפיים נמצאו "ללא הגבלה". הפסיכיאטר שבדק את המערערת התרשם מ-Acute Stress Reaction והמליץ על מתן וליום. האורתופד המליץ על פיזיותרפיה ומשככי כאבים.

10.המערערת החלה בטיפולי פיזיותרפיה, ועשרים יום לאחר התאונה, ביום 31.1.2012, היא נבדקה על-ידי רופא במרפאה צבאית. בעקבות תלונות המערערת על כאבים בכיפוף ברכיה וחולשה ברגל שמאל, נרשמו ב"סיכום מפגש רופא" ממצאי בדיקתה: "בדיקת ברך שמאל: ללא נפיחות או סימני CRPS (Complex regional pain syndrome - א"ג). ללא תפליט, ללא דפורמציות. תנועות מלאות ... ללא סימני פגיעה במניסקוסים. חולשת שרירים כוללת ברגל שמאל. בדיקת גב תחתון: תנועות מלאות בגב תחתון ללא דפורמציות".

11.ביום 5.2.2012 שיגר מכון הפיזיותרפיה חמי טבריה פנייה בכתב לרופא המטפל, ובו בקשה להוסיף למערערת, אשר מתניידת בעזרת הליכון עם קושי בדריכה על רגל שמאל וכאבים סביב הברך, טיפול הידרותרפי בנוסף לטיפולי הפיזיותרפיה הניתנים לה. בסיכום מפגש עם ד"ר דיין, רופא אורתופד במרפאה צבאית, ביום 6.2.2012 נרשם כי "אין צורך בהידרותרפיה, מספיק פיזיותרפיה רגילה". נקבע כי המערערת בלתי כשירה לכל תפקיד והומלץ על מספר ימי מנוחה בבית.

ביום 19.2.2012 שיגר מכון הפיזיותרפיה פנייה נוספת לאורתופד המטפל, בה צוין כי המערערת סובלת מחולשה בולטת של גפה שמאלית תחתונה ומתניידת עם קביים ללא יישור מלא של הברך בהליכה, ולפיכך מומלץ טיפול הידרותפי בנוסף להמשך טיפולי פיזיותרפיה. ביום 20.2.2012 המליץ ד"ר דיין על הידרותרפיה.

12.בסיכום מפגש עם רופא, ד"ר שבתאי, במרפאה צבאית ביום 12.3.2012, נרשם:

"בוצע EMG ברגליים - חשד על תמונה של פולינארופטיה מוטורית דמיאלינטיבית ברגליים, הולכות תחושתיות תקינות. ... לציין שהחיילת שוללת כל תלונה על כאבים או הפרעה תחושתית ברגליים לפני האירוע. ממצאים: ... בגפיים תחתונות כוח תקין פרוקסימאלי אך יש לציין מרכיב של LET GO דיסטאלי ברגליים ... יש לציין שאין עדות על קשר בין הממצאים בבדיקות הולכות והאירוע של הטראומה".

13.במכתב שחרור מטיפול במכון פיזיותרפיה מיום 1.4.2012 נרשם שיפור הדרגתי בתנועה בהליכה, אך "חוסר יישור של ברך שמאל הגורמת לצליעה".

בבדיקת המערערת במרפאה אורתופדית צבאית ביום 17.4.2012 נרשמו תלונות על כאבי גב תחתון בישיבה ממושכת, ובבדיקה נוספת ביום 2.5.2012 רשם האורתופד ד"ר פריהולד (ההדגשות הוספו - א"ג):

"ממצאים: צליעה קשה על רגל שמאל עם ברך מכופפת, הולכת על קצות האצבעות משמאל. ירידה בתחושה באזור פנימי של ירך שמאל, שוק שמאל, חלק חיצוני של עקב שמאל, ללא חולשה מוטורית, SLR חיובי מימין בכ-45 מעלות, שמאל כ-40 מעלות, קונטרקטורה עם חוסר ליישור ברך שמאל, קיצור ההמסטרינגס באופן משמעותי, רגישות באזור עמוד שדרה מותני משמאל עם ספזם שרירי מוגבר.

דיון ותכנית: לקצינה סימנים קליניים ברורים לפגיעה שורשית משמאל, לכן תופנה במיידי ל-CT עמוד שדרה מותני. בינתיים עקב צליעה על הרגל לאורך זמן התפתחות קונטרקטורה של ברך שמאל עם קיצור של ההמסטרינגס באופן משמעותי".

14.בבדיקת CT של עמוד שדרה מותני מיום 6.5.2012 נמצאו בגובה L4-L5 בלט דיסקלי המשיק לשק התקאלי ובגובה L5-S1 בלט דיסקלי פרה-מדיאני לוחץ על שורש S1 משמאל ועל קדמת השק התקאלי.

15.בסיכום ביקור ביום 13.5.2012 במרפאה צבאית רשם ד"ר רז, מומחה לכירורגיה אורטופדית ומומחה לניתוחי עמוד שדרה:

"... מתהלכת בצליעה אנטלגית על רגל שמאל. גב - מבנה תקין. רגישות מעל SIJ שמאלי ובאזור מעבר TL. תנועות תקינות .. גפיים - ברך שמאל בכיפוף של 40 מעלות אינה מאפשרת יישור על רקע כאב (+ קונטרקטורה?) .... תמונה מעט לא ברורה. התסמינים ברגל שמאל אינם בפיזור מוגדר בהתאם לממצא ב-CT. ... הממצאים בבדיקת הברך גם כן אינם ברורים ודורשים הערכה מעמיקה יותר ע"י מומחה ברך כולל אפשרות לצורך MRI. בשלב זה יש להמשיך PT תוך ניסיון לשפר טווחי תנועה בברך שמאל. במקביל יש לתאם תור בדחיפות למרפאת ברך. לגבי הגב - יש להפנותה למרפאת כאב להזרקה אפידורלית ולזמנה למעקב במרפאת עמ"ש כ-4 שבועות לאחר ההזרקה".

16.בפסקאות 15-9 לעיל סקרנו את עיקרי התיעוד הרפואי במשך ארבעה חודשים לאחר תאונת הדרכים, ומצאנו כי בתקופה זו אובחנו אצל המערערת כאבים, רגישות וממצאים דיסקליים בגב תחתון והגבלה בכיפוף וקונטרקטורה בברך שמאל. האם פגימות אלו נגרמו בתאונת הדרכים שהתרחשה ביום 12.1.2012 ? לדעת ד"ר קרת, המומחה מטעם המערערת, התשובה הינה חיובית. בחוות דעת קרת הוא ציין כי אמנם בסיכום האשפוז לא הוזכרה הברך השמאלית, אך זמן קצר לאחר מכן החלה המערערת לסבול מכאבים בברך זו. לדעתו, אין בפער הזמן הקצר כדי לשלול שהיא נפגעה בברכה השמאלית, מה עוד שאין כל רקע קודם או פגיעה בברך שמאל עובר לתאונת הדרכים. כך אף כאבי הגב - אלו לא היו קיימים לפני התאונה. לעומתו, בחוות דעת בלנקשטיין 1 גרס מומחה המשיב כי בתאונה נפגעה המערערת בחבלה קלה ובלתי ישירה בגב התחתון, אולם בסיכום האשפוז לא נזכרה הברך השמאלית. בחוות דעת בלנקשטיין 2 טען המומחה כי "רופאים צה"ליים ואורתופדים נוספים לא התרשמו מבעיה תוך ברכית". בא-כוח המשיב לא התייחס בסיכומיו באופן מפורש לשאלה אם במועד התאונה המערערת נפגעה בברכה השמאלית, ואף לא לממצאים בחודשים שבסמוך לאחר התאונה, לגבי קונטרקטורה בברך והגבלה בכיפופה. הוא ציין כי "בתיעוד האותנטי שלאחר התאונה אין כל אינדיקציה לפגיעה בברך", אך התעלם מתלונות המערערת על כאבים בכיפוף הברך, אותן השמיעה כשלושה שבועות לאחר התאונה, ומשאר התיעוד הרפואי בחודשים שלאחר התאונה.

אין לנו יסוד להניח שהמערערת השמיעה תלונת שווא על כאבים בברך, או שמדובר בפגימה שלא נבעה מהתאונה, רק מחמת שאין לכך ביטוי בתעודת סיכום האשפוז בבית חולים "פוריה". מהתיעוד עולה כי עם הגיעה של המערערת לחדר המיון היא הייתה שרויה במצב של Acute Stress Reaction, שמנע ממנה למסור דיווח מפורט ומדויק על מצבה. חיזוק לכך מצוי בתצהירו של אביה של המערערת ("כשהגעתי לבי"ח פוריה ראיתי את ח' בחדר מיון מטושטשת, לא זיהתה אותנו, לא דיברה בכלל במשך 3 ימים ...") ובתצהירו של מפקדה, רס"ן ר' ("אני ביקרתי את ח' במהלך האשפוז. במהלך האשפוז ח' לא הצליחה לדבר ולתקשר"). לאור התיעוד ובהינתן שלמערערת היה פרופיל רפואי 97 ולא הובאו ראיות לפגימות בברך ובגב עובר למועד התאונה, המסקנה הסבירה והמתקבלת יותר על הדעת הינה שכתוצאה מתאונת הדרכים נפגעה המערערת ביום 12.2.2012 בגב תחתון ובברך שמאל.

האם המערערת סובלת כיום מפגימות בגב תחתון ובברך שמאל ?

17.בפסקה הקודמת הגענו למסקנה כי בתאונת הדרכים נפגעה המערערת בגב תחתון ובברך שמאל. רק אם יוכח כי גם כיום (או במועד הגשת הערעור) סובלת המערערת מפגימות אלו, יהא צורך להמשיך ולבדוק אם מתקיים קשר סיבתי בין הפגימות כיום לבין התאונה אז. שני המומחים הרפואיים הסכימו כי כיום סובלת המערערת מכאבים בגב תחתון. ד"ר בלנקשטיין, מומחה המשיב, לא ציין בחוות דעתו מיום 26.8.2013 באיזה תאריך הוא בדק את המערערת, אולם כתב כי בבדיקתו היא התלוננה בפניו על כאבי גב, אך הוא מצא שבעמוד שדרה מותני אין עקמת וטווח התנועות מלא. ד"ר קרת, מומחה המערערת, בדק אותה פעמיים חודשים אחדים מאוחר יותר - ביום 12.12.2012 וביום 28.3.2014 - ומצא כאבים כרוניים בגב תחתון שאינם מלווים בהגבלה בתנועות. המחלוקת ביניהם הינה בסוגית הפגימה בברך. בעוד שד"ר בלנקשטיין ציין כי המערערת התלוננה על כאב בברך שמאל, אך הדגיש כי מצא רגישות קלה וטווח תנועות תקין (יישור מלא), ציין ד"ר קרת כי הכאבים בברך שמאל מלווים בהגבלה ביישור הברך.

18.אנו מעדיפים את ממצאיו של ד"ר קרת בנוגע לפגימה קיימת בברך, הן מאחר והם מאוחרים לממצאיו של ד"ר בלנקשטיין, והן מאחר עולים בקנה אחד עם תיעוד קודם ואף נתמכים בתיעוד מאוחר - בסיכום ביקור של המערערת במרפאה צבאית ביום 9.6.2015, בו נרשם על-ידי האורתופד ד"ר יהושע כי בבדיקת הברך נמצא דלדול ב-QUAD (דלדול שריר מיישר הברך- Quadriceps - א"ג) ורגישות מדיאלית קלה, והומלץ על ביצוע בדיקת MRI חוזרת לברך ושקילת ביצוע ארטרוסקופיה חוזרת.

קשר סיבתי-עובדתי בין תאונת הדרכים לבין הפגימות בברך ובגב

19.על מנת להכריע אם מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין החבלות בגב ובברך במועד התאונה לבין פגימות אלו כיום נפנה תחילה לסקירת התיעוד הרפואי העיקרי. נמשיך מהנקודה בה סיימנו בפסקה 15 לעיל (בחודש מאי 2012).

בבדיקת MRI של ברך שמאל ביום 15.6.2012 נמצא קרע לא גדול במניסקוס המדיאלי. ביום 30.12.2012 עברה המערערת מניפולציה (כיפוף הברך בהרדמה כללית) להגדלת טווחי התנועה, והברך קובעה בגבס. בבדיקה בחדר מיון בבית החולים זיו בצפת ביום 30.1.2013 נרשמה הגבלה בכיפוף ויישור הברך. בתדפיס סיכום במרפאה צבאית מיום 6.3.2013 נרשם על-ידי הפיזיותרפיסטית ד"ר סבן:

"ממצאים: מצב כיום - .. ירידה תחושתית, הליכה עצמאית איטית מאוד וקושי ניכר ביישור הברך. ... מדובר בקצינה בעלת מוטיבציה גבוהה לחזור לבריאות תקינה, חזרה לשגרה הינה תהליך מבורך .... אך מכיוון שבעברה קרבית, מכיוון שקצב הליכתה כה איטי ומכיוון שהליכתה כה מסורבלת ונוקשה אין מקום כרגע לחזור לפעילות שוטפת רגילה, אני סבורה שתתקשה לצאת להפניות להן נדרשת באופן יום יומי כולל תרגול באופן עצמאי מעבר לשעות הטיפול, ובהתאם לכך אני סבורה שמצבה עלול להתדרדר".

ביום 1.7.2013 המערערת אושפזה במחלקת שיקום במרכז הרפואי על-שם סוראסקי (איכילוב) עד ליום 12.9.2013. ביום 25.7.2013 היא עברה ארתרוסקופיה בברך, אשר נמצאה תקינה "ללא ממצא המגביל יישור מלא". במכתב השחרור מהאשפוז צוין כי המערערת סובלת מכאבי גב עליון ותחתון, מתהלכת עם קביים קנדיות וסד ברך ומוגבלת ביישור ברך שמאל וירך שמאל.

בחודש אוקטובר 2013 הופנתה המערערת לוועדה רפואית לקביעת פרופיל 45, ונקבע כי היא כשירה לתפקיד משרדי בלבד למשך שלושה חודשים. במזכר של מחלקת פיזיותרפיה בבית החולים זיו מיום 8.1.2014 נרשם כי המערערת עברה סדרה בת 19 טיפולים "עדיין עם צליעה, אין יישור מלא, חסר כ-15 מעלות ליישור, כאבי גב תחתון", ובמזכר מיום 6.2.2014 נרשם כי יש שיפור אך "טווח תנועה לא מתקדם". בסיכום ביקור במרפאה צבאית ביום 12.5.2014 רשם ד"ר זובקוב:

"קונטרקטורה כרונית עם חוסר יישור סופי וכיפוף סופי בברך שמאל. יש מגמת שיפור איטית. ... ייתכן המשך שיפור הדרגתי בטווחים אך זה יקח זמן ארוך (לפחות 6 חודשים עד להגעה ליישור מלא, אך גם ייתכן שלא תשיג יישור למרות טיפול מיטבי). ... בשלב זה יש להשאיר מדרג פרופיל 45".

20.המומחה הרפואי מטעם המערערת הסיק בחוות דעת קרת ממכלול התיעוד הרפואי כי קיים קשר סיבתי מובהק בין תאונת הדרכים לבין הנכויות שנותרו למערערת בגב התחתון ובברך שמאל. לעומת זאת, בחוות דעת בלנקשטיין 1 ביסס מומחה המשיב את מסקנתו להיעדרו של קשר סיבתי על כך שבבדיקות ההדמיה בגב תחתון לא נמצאו ממצאים משמעותיים ולא נמצא להם ביטוי קליני, ועל כך שבעקבות טיפול המניפולציה בברך הושג טווח תנועות מלא. הווה אומר, המסקנה להיעדרו של קשר סיבתי נשענה על הקביעה שכיום אין פגימות ועל התעלמות המומחה מתלונות המערערת על כאבים. בחוות דעת בלנקשטיין 2 נטען כי מהתיעוד הרפואי "מתקבל רושם של מהלך מגמתי, שאיננו מבוסס בבדיקות ההדמיה ובארטרוסוקפיה".

הנמקותיו של מומחה המשיב להיעדרו של קשר כזה נראות לנו בלתי מבוססות. הן אינן תואמות את מסקנותינו לגבי קיומן של הפגימות בגב ובברך כיום, הן מתעלמות מהתיעוד הרפואי החד-משמעי לגבי מגבלות התנועה וכיפוף הברך של המערערת אף לאחר הטיפולים הממושכים שעברה, הן משייכות למערערת "מהלך מגמתי" ללא כל ביסוס בחומר הראייתי, ומתעלמות ממצבה לפני תאונת הדרכים ומהורדת הפרופיל הרפואי שלה מ-97 ל-45 עקב השינוי במצבה הרפואי בעקבות התאונה. לדעתנו, התיעוד הרפואי לאורך השנים מצביע על קשר סיבתי-עובדתי (רפואי) בין החבלות שנגרמו במועד התאונה לבין הפגימות כיום.

קשר סיבתי משפטי

21.משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין החבלות בתאונת הדרכים לבין פגימות המערערת בגב תחתון ובברך שמאל, לא תם מסענו. יש לבחון האם מתקיים אף קשר סיבתי-משפטי. לקשר זה רכיב אובייקטיבי ורכיב סובייקטיבי (רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים, פ"ד נד(3) 721 (2003)). הרכיב הסובייקטיבי הינו רגישותה המיוחדת של המערערת והכרה בכך כי על הצבא לקבל אותה כמות שהיא, והרכיב האובייקטיבי הינו אירוע תאונת הדרכים וזיקתו האיכותית לשירות הצבאי. שני רכיבים אלו מתקיימים בענייננו, ומשכך מתקיים אף הקשר הסיבתי-המשפטי.

התוצאה

22.משהוכיחה המערערת את התקיימות הקשר הסיבתי בין הפגימות בגב תחתון ובברך שמאל, דין הערעור להתקבל. אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 19.2.2014, ומחייבים אותו לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום וכן החזר הוצאותיה בגין שכר טרחת המומחה הרפואי מטעמה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הוצאתם.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.