פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' שטטר ואח'

לפנינו ערעור – לאחר מתן רשות - על החלטתו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט טל גולן; סע"ש 24067-09-16), אשר דחה את בקשת המערערת, היא המעסיקה, לקבלת דו"חות איכון לחודשים נובמבר ודצמבר 2014 למכשיר טלפון נייד שהוחזק ברשות המשיב – העובד, אשר ניתן לו לצורכי עבודתו על ידי המערערת.

רקע עובדתי

המשיב הגיש תובענה נגד המערערת שעילותיה תשלום בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות; הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, הפרשי שכר, פיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשמו הטוב ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. בכתב התביעה טען המשיב כי עבד במחלקת המכירות של המערערת באתרים שונים ברחבי הארץ ובמיוחד באזור הצפון במשך כשבע עשרה שנים. לצורכי עבודתו נדרש המשיב לעבוד שעות נוספות, ובכלל זה ישיבות צוות במרכז הארץ, עבודה משרדית מרובה אותה ביצע מביתו בשעות שלאחר סיום הנסיעות, פיזור המוצרים ומתן מענה באמצעות הדואר האלקטרוני בשעות הלילה המאוחרות. עוד טוען המשיב כי ביום 30.11.14 זומן לשימוע, שבמהלכו נאמר לו כי הוחלט לפטרו אלא אם יסכים להיבדק בפוליגרף בנוגע לטענות שלדידו אין בהן ממש. בשל כך, וללא כל הסבר מניח את הטעם לטענת המשיב, פוטר ביום 4.1.15.

המערערת טענה בכתב ההגנה כי המשיב ניצל את שעות העבודה ואת הרכב שקיבל לעבודה נוספת במהלך השעות בהן היה אמור לעבוד אצלה. בעקבות כך היקף מכירותיו בשנתיים האחרונות לא היה משביע רצון עד אשר התברר למערערת כי הסיבה לכך היא עיסוקו של המשיב בעבודה אחרת. בעקבות כך זומן המשיב ביום 27.11.14 לשימוע, כאשר במכתב הזימון צוינו העילות הבאות:

"(א) אי שביעות רצון מתפקודך המקצועי;

(ב) אי אמינות בנוגע לניצול זמן עבודתך".

במהלך השימוע שהתקיים למשיב ביום 2.12.14 הובהרה למשיב אי שביעות הרצון מעבודתו בשל כך שהוא עובד בעבודה נוספת ללא קבלת אישור, והוא הכחיש זאת. בנסיבות אלה, פיטרה המערערת את המשיב. עוד נטען על ידי המערערת כי המשיב לא עבד שעות נוספות, וכי לא היה אמור לעבוד את היקפי השעות הנטענים על ידו, ולחילופין כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, לא חל על העסקת המשיב.

המערערת הגישה בקשה למתן צו לקבלת דו"ח איכון לטלפון הנייד המוחזק בידי המשיב למשך חודשיים ולכל שעות היממה 24/7. לטענתה דו"ח האיכון יוכל לשפוך אור על מקום הימצאו האמיתי של המשיב בזמן העבודה, שכן המשיב עבד ביזמות נדל"ן במקביל לעבודתו אצלה. המשיב התנגד לבקשה וטען כי היא פוגעת בפרטיותו; הוא לא היה מודע במהלך עבודתו לאפשרות איכונו בשום שלב; הוא לא נתן מראש את הסכמתו להיות במעקב, ולו סברה המערערת כי יש בידה עילה טובה לפיטוריו הרי שהראיות היו אמורות להיות ברשותה לכל המאוחר במועד השימוע, ולא בשלב מאוחר יותר. בתשובה לתגובה זו חידדה המערערת כי הצו שהתבקש רלבנטי גם לתביעה לשעות נוספות שכן צו האיכון מתייחס לתקופה שבגינה נתבע, בין השאר, גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

החלטת בית הדין האזורי

בית הדין קמא דחה את הבקשה תוך שציין כי המידע נשוא הבקשה אכן רלוונטי לתביעה. כמו כן, מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש לבין העילה הספציפית היות שנושא ההיעדרות מהעבודה הועלה על ידי המערערת כעילה לפיטורי המשיב. עם זאת, נקבע, בהיבט הרחב, כי המדובר במידע שגילויו יפגע בפרטיות המשיב באופן שאינו מידתי ומעבר לנדרש. זאת, משהמערערת לא הוכיחה שקבעה מדיניות ברורה בעת תקופת העסקתו של המשיב אצלה, ביחס לאופן השימוש בטלפון הנייד שסופק לו ולא הוכיחה כי יידעה אותו בדבר האפשרות שמיקומו ינוטר באמצעות הטלפון. עוד קבע בית הדין כי קיים "קו ישיר ורציף נמתח בין מעקב מעסיק אחרי עובדיו באמצעות הטלפון הנייד (וגם כאשר מתבקש צו שיפוטי לאחר סיום תקופת ההעסקה), לבין רישום נוכחות של עובדים באמצעות שעון נוכחות ביומטרי. גם כאן וגם כאן, מעסיק אכן יכול לבצע שתי פעולות אלה ובהתאם לפררוגטיבה הניהולית המוקנית לו, אולם לשם כך עליו לעמוד בהנחיות" שנקבעו בע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר - הממונה על חוק עבודת נשים (8.2.11) (להלן: הלכת איסקוב) ובעס"ק (ארצי) 7541-04-14‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי - עיריית קלנסווה (15.3.17) (להלן: הלכת עיריית קלנסוואה), כי "במקרה שלפנינו – לא כך היה הדבר" וכי לא בכדי צויין בהלכת עיריית קלנסווה שהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק אכן מקנה לו זכות לדרוש הפעלת אמצעי נוכחות (ובעניינו – הפעלת אמצעי מעקב אחרי העובד), אולם זו לעולם תהא כפופה לחובת תום הלב, לסבירות ולמידתיות, ונקודת המוצא בהפעלתה היא במישור זכויות האדם.

בית הדין האזורי מצא כי אין מדובר בבקשה סבירה ומידתית. זאת, כיוון שצו האיכון מבוקש לתקופה של חודשיים, שזהו פרק זמן ארוך, שבו המשיב נדרש לחשוף את מקום הימצאותו כמעט בכל רגע נתון. בנוסף, הצו המבוקש מתייחס גם לשעות שלאחר שעות העבודה. לבסוף, בידי המערערת אמצעים חלופיים להוכחת טענת "העבודה הפרטית" ובאופן שלא יפגע בפרטיותו באופן בלתי מידתי.