16 שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון בגין ניסיון לרצח במהלך פיגוע באזור התעשייה בראש העין

1. הנאשמת הורשעה לפי הודייתה בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לעניין העונש: מאסר בפועל של 16 שנים החל מיום מעצרה של הנאשמת, מאסר על תנאי, ופיצוי; כאשר לעניין שיעורו של הפיצוי לא הושגה הסכמה, והצדדים יטענו לעניין זה באופן חופשי.

2. ואלו עיקרי העובדות של כתב האישום המתוקן.

במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2015, התרחש גל של פעולות אלימות, מהומות והתפרעויות מצד ערבים ממזרח ירושלים ומיהודה ושומרון וערבים ישראלים, כלפי כוחות ביטחון ואזרחים יהודים. החל מתחילת אוקטובר 2015 חלה הסלמה, וזו התבטאה בריבוי פיגועי דקירה טרוריסטיים. המעשים שביצעה הנאשמת נעשו על רקע האמור לעיל.

הנאשמת ילידת 1993, תושבת כפר קאסם.

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבדה הנאשמת באזור התעשייה "אפק" בראש העין, הנמצא בסמוך לכפר קאסם.

במהלך שנת 2015 או בסמוך לכך, ועל רקע הפעולות האלימות המתוארות לעיל, גמלה בליבה של הנאשמת החלטה לגרום למותם של יהודים באשר הם יהודים (להלן: "התכנית"). תחילה תכננה הנאשמת להוציא את התכנית בפועל במספר דרכים, בין היתר על ידי פיגוע באמצעות מטען חבלה או פיגוע ירי, אך לבסוף הוציאה לפועל את תכניתה על ידי פיגוע דקירה.

במהלך דצמבר 2015 החליטה הנאשמת להוציא את התכנית לפועל באמצעות שימוש במטען חבלה. לשם כך היא חיפשה ברשת האינטרנט הוראות לייצור מטען חבלה, ובהתאם להוראות, אף רכשה חומרים שנועדו להרכבת המטען. הנאשמת תכננה להניח את המטען באחת משתי מסעדות הנמצאות בסמוך למקום עבודתה. ואולם, הנאשמת לא הצליחה להרכיב את המטען למרות מספר ניסיונות הרכבה.

בהמשך לכך, במהלך מרץ 2016, החליטה הנאשמת להוציא לפועל את התכנית באמצעות פיגוע ירי. לשם כך פנתה לאדם אותו הכירה בעבודתה, וביקשה ממנו לספק לה כלי נשק אוטומטי, בתואנת שווא שהיא מעוניינת בכך לשם ביצוע ירי באוויר במהלך אירוע של חברתה. הנאשמת התקשרה לאותו אדם מספר פעמים, ואולם הוא לא הצליח לספק לה את הנשק האוטומטי והציע לספק לה אקדח. הנאשמת דחתה זאת מאחר שסברה שבאמצעות נשק אוטומטי, תוכל לגרום לפציעתם ומותם של רבים יותר. מספר ימים עובר ליום 3.4.16, נסעה הנאשמת לירושלים ובחנה את האפשרות לבצע את פיגוע הירי ברחובות ירושלים, אך חששה שלא תצליח לבצע זאת בשל נוכחות כוחות הביטחון, וכן חששה שלא תשיג את מטרתה ותהרוג בשגגה ערבים ולא יהודים. ביום 3.4.16, לאחר שהאדם אליו פנתה חדל לענות לשיחותיה, הבינה הנאשמת שלא תוכל להוציא לפועל את התכנית באופן זה.

לאחר שהבינה שניסיונותיה לייצור מטען או להשיג נשק כשלו, החליטה הנאשמת להוציא לפועל את התכנית באמצעות פיגוע דקירה.

במטרה לעשות כן, הצטיידה הנאשמת ביום 3.4.16 בשני סכינים באורך להב של 18.5 ס"מ ו-19 ס"מ. היא הכניסה את הסכינים לכיס מכנסיה, מתחת לגלביה שלבשה, ויצאה מביתה שבכפר קאסם לכיוון אזור התעשייה בראש העין. בהגיעה לגדר אזור התעשייה, היא התפללה להצלחת הפיגוע, ולאחר סיום תפילתה השמידה את הטלפון הנייד שלה כדי שלא ניתן יהיה להתחקות אחריה. לאחר מכן עברה את הגדר, ותרה אחר קורבן יהודי מזדמן.

במקביל, יצאה המתלוננת, ילידת 1986, מפגישת עבודה שהתקיימה באזור התעשייה, והחלה ללכת לכיוון רכבה. הנאשמת הבחינה במתלוננת, ולאחר שהעריכה כי היא יהודייה, גמלה בליבה החלטה לגרום למותה. או אז, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, שלפה הנאשמת את אחת הסכינים, הסתערה על המתלוננת, שצעדה לבדה, ודקרה אותה בידה השמאלית. המתלוננת ההמומה החלה לזעוק לעזרה ונאבקה בנאשמת עד שנפלה ארצה. בעודה שוכבת על הארץ, המשיכה המתלוננת להיאבק בנאשמת ובעטה בה, תוך שהנאשמת ממשיכה להניף את הסכין לעבר המתלוננת ומנסה לדקור אותה שוב ושוב. במהלך המאבק הצליחה הנאשמת לדקור את המתלוננת פעם נוספת באזור החזה.

המתלוננת הבחינה באדם נוסף שהגיע, והחלה לצעוק "היא דוקרת אותי". גם הנאשמת הבחינה באותו אדם, שהחל לרוץ לעברן על מנת לסייע למתלוננת, והנאשמת הסתובבה לעברו וניסתה לדקור גם אותו. האדם, אשר ניסה להדוף את הנאשמת, זרק לעברה אבן.

בעקבות זעקותיה של המתלוננת, נאספו במקום עוברי אורח וניסו ללכוד את הנאשמת. הנאשמת החלה לרוץ תוך שהיא מנופפת בסכין ומנסה לדקור את כל מי שנקלע בדרכה. לאחר מרדף קצר, הצליחו כמה מעוברי האורח ללכוד את הנאשמת, הם ריתקו אותה לגדר, והיא נפלה ארצה עד שנעצרה על ידי שוטרים שהוזעקו למקום.

כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלוננת חבלות כדלקמן: חתך כ-5 ס"מ רוחבי באמה השמאלית, שריר חשוף עם קרע קטן, חתך מינורי בחזה בצד שמאל, ושפשוף בקדמת ברך ימין.

3. נציין, כי בראשית שמיעתו של תיק זה נשלחה הנאשמת לבדיקה אצל הפסיכיאטר המחוזי. בבדיקה זו נמצא כי הנאשמת אינה סובלת ממחלת נפש, היא כשירה לעמוד לדין ומסוגלת להבחין בין טוב לרע ובין מותר ואסור, וכך היה מצבה גם בעת ביצוע העבירה.