ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ:
1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע עבירות מין ואלימות קשות כלפי מ.א. (היא המתלוננת, ילידת 1988).
הנאשם, יש לומר, הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת, אולם דבק כל העת, גם בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין, בגרסה, שיחסים אלה היו בהסכמה, גרסה שדחינו.
בהכרעת הדין קבענו, כי בתאריך 20/12/12, בשעות הערב, הגיעה המתלוננת לאילת יחד עם חברתה צ', על מנת לבלות את סוף השבוע שם, והתארחה בבית חברתה נ' (שהתגוררה עם בן זוגה). במהלך הלילה יצאה המתלוננת לבלות עם חבריה במועדון, ולאחר שאכלה יחד עם צ' במרכז התיירות, ובסביבות השעה 04:00 – 04:30, נפרדה מצ' והחלה לצעוד במעלה הרחוב לכיוון ביתה של נ', המרוחק דקות הליכה ספורות ממרכז התיירות. בעודה הולכת ברחוב, הנאשם, שהיה במקום, ושאותו מעולם לא ראתה קודם לכן, פנה אליה, אמר לה כי נפלה לו טבעת יקרה, וביקש ממנה להאיר את האזור באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותה, על מנת שיוכל לחפש את הטבעת. המתלוננת האירה את האזור באמצעות הטלפון הסלולרי ("מהרחמים, ריחמתי עליו...", כלשונה), והשניים החלו לחפש אחר הטבעת. בשלב מסויים, מצאה המתלוננת את הטבעת; מסרה אותה לידי הנאשם; והמשיכה ללכת לכיוון בית החברה. הנאשם צעד בסמוך למתלוננת ושאל אותה שאלות שונות. כשהגיעה בסמוך לבית החברה, אחז הנאשם במתלוננת בכוח, משך אותה בניגוד לרצונה לסימטה שהובילה לבנין סמוך, הצמיד אותה לעמוד של הבנין הסמוך, החדיר את אצבעו לפיה על מנת למנוע ממנה לצעוק, איים עליה – כי אם תצעק ירצח אותה, ודרש ממנה לעשות כל מה שיורה לה ולהתלוות אליו.
הנאשם המשיך לאחוז בכוח בידה של המתלוננת, והוליך אותה אל בית נטוש, מלוכלך ומוזנח ברחוב משעול האודם. בטרם נכנסו אל הבית הנטוש, ולאחר שהתחננה בפניו שיתן לה ללכת, שוב הכניס הנאשם אצבעו לפיה של המתלוננת, ושוב איים עליה, כי אם תצעק – ירצח אותה. בעודו אוחז בזרועה, עלו השניים במדרגות הבית הנטוש, כאשר המתלוננת ממשיכה להתחנן בפני הנאשם, שיניח לה ויתן לה ללכת לדרכה, אך הוא התעלם ממנה; משך אותה בכוח והכניס אותה לתוך הבית. שם, הוביל הנאשם את המתלוננת אל אחד החדרים; השליכה פנימה ונעל את הדלת באמצעות מנעול פנימי קבוע, שהיה מותקן על הדלת, תוך שאינה מפסיקה להתחנן בפניו שיתן לה ללכת. הנאשם סטר בחוזקה על פני המתלוננת, והיא התישבה על המיטה שהייתה בחדר והחלה לבכות. בהמשך, נכנס הנאשם אל השירותים שבסמוך לחדר, והורה למתלוננת להישאר במקומה. המתלוננת ניצלה את ההזדמנות, ניגשה אל הדלת והחלה לפתוח את המנעול, אך הנאשם, ששמע שהמתלוננת מנסה לברוח, ניגש אליה במהירות ונעל את הדלת. המתלוננת ניסתה להתנגד לנאשם, להתעמת עמו ולצאת מהחדר, ותוך כדי כך שרטה אותו בגבו ונשכה אותו בידו. אז היכה אותה הנאשם בחוזקה בפניה; הפילה על הארץ; הרימה בכוח מהארץ והשליכה על המיטה הזוגית שבחדר; וגם במצבה זה המשיך להכותה. לאחר מכן, הורה לה לפשוט את בגדיה, ובשל פחדה מהנאשם – מילאה המתלוננת אחר הוראותיו ופשטה את בגדיה. המתלוננת אמרה לנאשם, שהיא במחזור החודשי, אולם הנאשם התעלם מדבריה; פשט את בגדיו; השכיב אותה על המיטה על גבה; נשכב מעליה ובעל אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. בהמשך, סובב הנאשם את המתלוננת כך ששכבה על בטנה, והמשיך לבעול אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוקו המיני, כשהוא מתעלם מבכיה החרישי.
לאחר כל האמור, פנתה המתלוננת אל הנאשם וניסתה לדובב אותו בניסיון להרגיעו, "לרכך" אותו, כלשונה, וביקשה ממנו שיתן לה מים, אולם בבית לא היו מים זורמים והנאשם אמר לה, שכאשר אמו תגיע להעיר אותו על מנת שיצא לעבודתו, יביאו להם גם מים. בהמשך ניסה הנאשם, באמצעות הטלפון הסלולרי של המתלוננת, להזמין מים אם מנהג מונית ואם מחבר, אך הדבר לא עלה בידו. בשלב כלשהו, נשכב הנאשם לצד המתלוננת במיטה, והצמיד את גופו לגופה. לאחר זמן, כשהיא כבר מותשת ובאפיסת כוחות, החל ללטף את גופה ואת איבר מינה – ושוב השכיב אותה על גבה; נשכב מעליה; ובעל אותה בכוח על ידי כך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה שעה ארוכה. תוך כדי כך, הסתובב הנאשם; נשכב על גבו, והורה למתלוננת, בין היתר, לשבת מעליו. המתלוננת מילאה אחר הוראות הנאשם, והוא בעל אותה עד אשר בא על סיפוקו.
לאחר כל זאת, שוב הורה הנאשם למתלוננת לשכב במיטה בשקט, עד אשר ייצא לעבודתו. רק לאחר שהמתלוננת ביקשה מהנאשם פעמים רבות שיתן לה לשתות מים, ולאחר שכאמור, ניסיונותיו ליצור קשר עם חבריו ולבקש מהם להביא בקבוק מים אל הבית עלו בתוהו, נאות הנאשם לבקשתה לצאת מהבית על מנת לקנות בקבוק מים.
בטרם יצאו מהבית, התיר הנאשם למתלוננת ללבוש את שמלתה ואת תחתוניה, ובהתאם להוראותיו, השאירה במקום את נעליה, חזייתה, גרביון, ארנקה וכן את קופסת הסיגריות שלה.
סמוך לשעה 08:50, יצאו הנאשם והמתלוננת מהבית לעבר סופר "יינות ביתן" שברח' ברקת, כשפניה של המתלוננת נפוחים כתוצאה מהמכות שהנאשם היכה אותה. כשהגיעו אל הסופר, ניצלה המתלוננת את ההזדמנות; נטלה מידי הנאשם את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה (בעודו מדבר עם חבר); נכנסה לתוך הסופר, וביקשה מהעובדים במקום שיעזרו לה. עקב כך – נמלט הנאשם מהמקום.
הנאשם גרם במעשיו לנפיחות בפני המתלוננת; לשטפי דם בעפעפיה ובלחמית העין, לשריטות בידה ולחבלות ברגליה, כשתמונותיה של המתלוננת, שהוצגו במהלך שמיעת העדויות (ת/2), מעידות כאלף עדים על מצבה החמור לאחר האלימות הקשה שהפגין כלפיה הנאשם.
נוכח מעשים אלה הרשענו את הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
חטיפה לשם אינוס לפי סעיף 374א בנסיבות סעיף 377א(7) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאחר שהנאשם חטף את המתלוננת במטרה לבצע בה עבירת מין (עבירה שדינה עד 20 שנות מאסר); שתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(ב)(3)+(4) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, לאחר שהנאשם בעל את המתלוננת פעמיים שלא בהסכמתה החופשית תוך שגרם לה חבלה גופנית ולאחר שהתעלל בה בזמן המעשה (עבירה שדינה עד 20 שנות מאסר); מספר עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3)+(4) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, לאחר שהנאשם ביצע מספר רב של מעשים מגונים במתלוננת, באותן נסיבות של מעשי האינוס כמפורט לעיל (עבירה שדינה עד 10 שנות מאסר); וב-עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, לאחר שהנאשם היכה את המתלוננת, בעיקר בפניה, וגרם לה לחבלות בעיקר בעינה כמתואר, בין היתר, בתיעוד הרפואי ובתמונות (עבירה שעונשה עד 3 שנות מאסר).
במסגרת האישום השני של כתב האישום הרשענו את הנאשם בכך, שבהמשך לאמור באישום הקודם, באותו היום, בסמוך לשעה 11:00, לאחר שיצר קשר טלפוני עם המתלוננת, ולאחר שהיא הגישה תלונה כנגדו במשטרת מרחב אילת, קבעה המתלוננת עם הנאשם להיפגש סמוך לשעה 11:00 ליד קניון "מול-הים". פגישה זו נעשתה במסגרת פעילות יזומה של המשטרה שתכליתה מעצרו של הנאשם, ולכן – שוטרים המתינו לנאשם סמוך לנקודת המפגש. כשהנאשם הבחין בשוטרים, הוא פתח בריצה והחל להימלט מהשוטרים, שרצו אחריו תוך שהם צועקים לעברו "עצור משטרה". הנאשם התעלם מקריאות השוטרים – ונעלם מהמקום.
במסגרת אישום זה, הרשענו את הנאשם בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, לאחר שברח מהשוטרים בכוונה להפריע להם למלא תפקידם כחוק ולהכשילם בכך (עבירה שעונשה עד 3 שנות מאסר).