א. התובענות, רקען וההליכים שבעקבותיהן
1.ההליכים דנן באו לעולם בעקבות הלוואות שהלווה משה מליק (להלן: "מליק") לאמיר טבעון (להלן: "טבעון").
2.בין הצדדים נתגלעו סכסוכים בקשר להלוואות הנ"ל ולגביהם התקיימו הליכי בוררות לפני מותב תלתא של "בית דין צדק שע"י כולל בית אוהבי תורה" בבית שמש (להלן: "הבוררים").
3. ביום כ"ח באייר תשע"א (1.6.11) ניתן פסק בוררות (המוכתר בכותרת "פסק דין" ויכונה להלן: "הפסק") אשר מובא כאן במלואו כהאי לישנא:
"בדו"ד שבין הר' משה מליק התובע לבין הר' אמיר טבעון הנתבע בעניין: הלוואת (צ"ל: הלוואות – ר.י.) שלא שולמו לאחר שמיעת טו"מ שני הצדדים ולאחר שקיבלו עליהם בקגא"ס וחתמו על שטר בוררין כדין הוחלט כדלהלן:
א) טענות הנתבע שהוא פטור מלשלם מחמת הזקים וגרם נזק, נדחו.
ב) מאחר שהוזמן להמשך דיון ולא בא, ניתן בזה התר לתובע לתובעו בכל מקום שירצה".
4. כשנתיים לאחר הפסק הזמין מליק את טבעון לדין לפני הבוררים. משהאחרון לא התייצב לאחר שזומן מספר פעמים, הוציאו הבוררים ביום ג' באדר תשע"ג (13.2.13) "כתב סירוב", אשר זו לשונו:
"מאחר שהר' משה מליק הזמין לדין את הר' אמיר טבעון מנהל חברת טבעון ביוטק בענין: חוב כספי ולאחר שהוזמן לדין ג"פ ולא בא. ובנוסף לא ציית דינא לפסק הדין הקודם, הוחלט שדינו כמסרב לדין המבואר בשו"ע חו"מ סימן כ"ו. ומותר להנ"ל לתובעו בכל מקום שירצה על הנ"ל, ועל ההוצאות בגין סירובו לבוא לדין".
5. כעבור כארבע שנים נוספות, בשנת תשע"ז, פנה מליק שוב לבוררים. בעקבות פניה זו נתנו הבוררים ביום ט"ז באדר תשע"ז (14.3.17) "הבהרת פסק דין מיום כ"א אייר תשע"א", המובאת במלואה כדלקמן:
"בדו"ד שבין הר' משה מליק ת.ז. XXXXXXXX התובע לבין הר' אמיר טבעון ת.ז. XXXXXXXX הנתבע בענין: חוב כספי. לאחר שמיעת טו"מ שני הצדדים ולאחר שקיבלו עליהם בקגא"ס, וחתמו על שטר בוררין כדין הוחלט כדהלן:
ה.כל טענות הנתבע אמיר טבעון שהוא פטור מלשלם עקב טענות שונות, נדחו.
ו. בית הדין חייב את הנתבע לשלם לאלתר למשה מליק סך מאה אלף דולר ארה"ב, ועוד סך מאה אלף שקל, ועוד סך עשרת אלפים דולר ארה"ב, נכון לתאריך 15/10/2007. (התאריך כפי שכתוב בצ'קים).
ז. מאחר והנתבע טען שאין ביכולתו להחזיר את כל ההלוואות לאלתר, בית הדין חייב את הנתבע לשלם בינתיים למשה מליק סך 3,000 ₪ כל חודש.
ח. מאחר ומלבד הסכום דלעיל, מצויים בידי התובע שטרות חוב וצ'קים נוספים של הנתבע על סך שבע מאות אלף שקל, הוזמן הנתבע לדיון נוסף בכדי לברר את סכום החוב המדוייק, ומאחר והנתבע לא הופיע לדיון, ביה"ד מקבל את התביעה, וקובע שבנוסף לסכום הנכתב בסעיף ב', הנתבע חייב לתובע נכון לתאריך 15/10/2007 (התאריך כפי שכתוב בצ'קים) סך שבע מאות אלף ₪ נוספים".
6. לאחר מתן ההבהרה הנ"ל, הגיש מליק ביום 4.4.17 תובענה שכותרתה "בקשה לאישור פסק בוררות" (הפ"ב 8361-04-17) ובמסגרתה עתר כי בית המשפט "יורה על אישור פסק הבוררות... שניתן ביום 25.5.2011 (הכוונה לפסק מ-1.6.11, שהוא התאריך הלועזי של כ"ח באייר תשע"א, כנ"ל בסעיף 3 – ר.י.) וכן הבהרת פסק הבוררים מיום 14.3.2017".
7. ביום 30.4.17 הגיש טבעון תובענה שכותרתה "בקשה לביטול פסק בוררות" (הפ"ב 51408-04-17) ובגדרה ביקש "להורות על ביטול פסק הבורר ולמען הסר ספק לרבות כתב הסירוב והפסק החדש משנת 2017" (הציטוט הוא מסעיף 89 לתובענה זו וכעולה גם מן הפתיח של תובענה זו).
8.הדיון בשתי התובענות אוחד (ראו ההחלטה מ-7.5.17).
9. להשלמת התמונה אציין, כי בקשר להלוואות הנ"ל מתנהל גם הליך של התנגדות לביצוע שטר בבית משפט השלום בירושלים (תא"מ 50097-11-16).
בהינתן קיומו של ההליך הנ"ל, עתר טבעון (ב-24.9.17) לעיכוב ההליכים בתיקים דנן עד ההכרעה בהתנגדות האמורה. לאחר שהוגשו תשובה ותשובה לה, הוחלט (ב-26.10.17) כי "בשלב זה אין לעכב את המשך ההליכים בתיקים בשל ההליך המקביל".
10. בקדם המשפט שהתקיים ב-30.11.17 גובשה הסכמה דיונית כדלהלן:
"מוסכם להקדים את השאלה אם הבוררים היו מוסמכים בשנת 2017 לבצע את מה שביצעו לאחר פסק הבוררות משנת 2011. מוסכם שלעניין זה תבוא הכרעה על יסוד מכלול מה שהוגש עד כה, לרבות הטענות שהועלו לגבי הגשת מסמכים שלא כדין או העדר תצהירים וכל מה שעלה, בתוספת אפשרות למליק להשלים טיעון עד 10.12.17 ולטבעון זכות להשלים טיעון עד 10.1.18. למקרה שההליכים לא יסתיימו בהכרעה שתבוא עתה, שומרים שני הצדדים על כל הזכויות והטענות לגבי כל מה שעלה עד כה וכל מה שימצאו לנכון".
11. משנשלמה הגשתן של השלמות הטיעון, הגיעה שעת ההכרעה.
ב. התוצאה הסופית בקליפת אגוז
12. לאחר שקילת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לגבי מה שהועמד להכרעה עתה (כנ"ל בסעיף 10) יש לקבוע כי הבוררים לא היו מוסמכים לבצע בשנת 2017 את שביצעו לאחר פסק הבוררות משנת 2011.
13. בהמשך לקביעה דלעיל ובהינתן מה שצוין עד כה ומה שיוסבר להלן, יש למחוק כבר עתה את העניינים הנוספים שבמסגרת התובענות דנן, תוך שהצדדים רשאים לנקוט הליכים חדשים ועדכניים בהינתן מה שנפסק עתה וההתפתחויות שתהיינה בעקבותיו או בעקבות ההליך בבית משפט השלום (הנ"ל בסעיף 9) ושלגבי אותם הליכים חדשים (אם וככל שיהיו) שמורות הזכויות והטענות גם לגבי מה שעשוי להיגזר מהשתלשלות העניינים שעד כה.
ג. הבסיס לתוצאה
14. סעיף 22(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק), שכותרתו "תיקון פסק בוררות" קובע לעניין סמכותו של בורר לתקן או להשלים פסק בוררות כדלקמן:
"הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:
(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2) הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;
(3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;
(4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין".
15. בהינתן ההוראה החוקית האמורה, לא היו הבוררים דנן מוסמכים בשנת 2017 לבצע את שביצעו בקשר לפסק הבוררות משנת 2011.
16. עיון בציטוטי הפסק וההבהרה (שבסעיפים 3 ו-5 דלעיל) מלמדנו כי תוכן הפסק משנת 2011 מסתכם בהצהרה כללית כי "טענות [טבעון] שהוא פטור מלשלם מחמת הזקים וגרם נזק, נדחו". לעומת זאת, הפסק שמשנת 2017 (אשר משום מה סעיפיו ממוספרים באותיות ה–ח ולא א–ד) כולל קביעות אופרטיביות מפורטות ביותר, הכוללות סכומים ספציפיים ואף מצוין במסגרתו (בסעיף ח') כי "ביה"ד מקבל את התביעה וקובע...". מאמירה אחרונה זו עולה כי הבוררים עצמם מתייחסים למה שפסקו בשנת 2017 כאל קביעה שטרם נקבעה עד אז. מכל מקום, ברור כי בהינתן הוראת סעיף 22(א) הנ"ל, מה שחסר בפסק משנת 2011 והושלם במסגרת ההבהרה משנת 2017 "נוגע לגוף הסכסוך" באופן מובהק והבוררים לא היו מוסמכים לקבוע בשנת 2017 את שקבעו בהמשך לפסק משנת 2011.
17.לנוכח המצוין לעיל ובכלל, נסיונותיו של מליק להצביע על סמכות של הבוררים לפעול כפי שפעלו הם מלאכותיים ביותר ולא יוכלו להושיעו.
18. לדעתי, מצב הדברים בענייננו ברור מאד ואין צורך להוסיף בקשר אליו על מה שנאמר עד הנה. בכל זאת אוסיף את שייאמר להלן.
19. מקובל עליי לחלוטין מה שנפסק בהפ"ב (מח', מר') 10525-01-15 מדמוני נ' אשואל (25.10.15) והובא בסעיף 40 להשלמת הטיעון של טבעון (תוך הפנייה לכך שיושם גם בפסיקה נוספת, התואמת אף היא את דעתי). אביא את הדברים החשובים משם כדלקמן:
"חוק הבוררות מעגן את עקרון סופיות הדיון. סעיף 22 לחוק הבוררות קובע... מכאן שבורר אינו מוסמך לשוב ולדון בעניין בו ניתן פסק בוררות ואינו מוסמך לשנות פסק בוררות שניתן על ידו. למעשה ניתן לומר כי סמכותו של הבורר לדון במחלוקת שהוכרעה בפסק ביניים או בפסק בוררות, פוקעת עם מתן פסק הבוררות. אמנם, שטר הבוררין שנחתם בענייננו מנוסח בלשון רחבה ומסמיך את הבורר 'להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין... שניתנו על ידי הבורר...', אלא שהסכם בוררות אינו יכול לעמוד בניגוד להוראות חוק הבוררות. בעניין זה אני מצטרפת בהסכמה לדעתה של כב' השופטת שבח, בהפ"ב (מחוזי ת"א) 14520-03-11 עוקשי נ' עוקשי (12.5.2011), כי גם מקום בו הסכם הבוררות מסמיך את הבורר לשנות את הפסק, יש לפרש סמכות זו בצמצום כמוגבלת לעניינים המנויים בסעיף 22 לחוק הבוררות. כן ראיתי להפנות בהקשר זה להפ"ב (מחוזי י-ם) 6543-12-12 צינווירט נ' זולדן (5.1.2013), שם נפסק כי סמכות הבוררים לדון במחלוקת שהוכרעה בפסק ביניים פוקעת עם מתן פסק הבוררות, זאת אלא אם הוכח כי הצדדים הסכימו בצורה ברורה ומפורשת, לפתוח את הדיון מחדש, בבחינת הסכם בוררות מחודש המעניק לבורר סמכות להמשיך את הדיון ולשנות את פסק הבורר".
20. במקרה דנן לא רק שלא הייתה הסכמה בצורה ברורה ומפורשת לפתוח את הדיון מחדש, אלא שהתמונה המתקבלת היא דווקא שהיה סרוב מוחלט לכך מצד טבעון. נסיונו של מליק (בסעיפים 14-13 ו-37 של השלמת הטיעון) להסיק הסכמה מרחיקת לכת כאמור מהתנהלותו של טבעון ב-3.7.13 או ב-31.10.13, יותר משלוש שנים(!) לפני מתן ההבהרה, הוא מלאכותי ובלתי צליח.
21. בהמשך למצוין לעיל ובכלל, מה שפסק בית המשפט העליון ברע"א 9457/07 קו על חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ (27.2.08) אשר מליק מפנה אליו, לא רק שאינו מסייע לו, אלא שהוא דווקא משתלב עם הפסיקה שצוטטה לעיל. זאת בשל כך שגם שם אושרה פסיקת הבוררים בשלב השני רק משום ש"הצדדים הסכימו להרחיב את סמכויותיו של הבורר הקבועות בכתב המינוי" ומשום שמה שנפסק בשלב השני נשמט מן הפסק הראשון רק בשל "טעות סופר". מצב הדברים כאמור לא מתקיים בענייננו, ומכל מקום, ברי כי אין בהחלטה האמורה כדי לסייע למליק.
22.מליק גם לא יוכל להיבנות מטיעוניו שבסעיפים 42-40 להשלמת הטיעון ומהפנייתו לרע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529 (2005).
ראשית – מהלך של בקשה להבהרת פסק או החלטה לצורך ביצועם עשוי להינקט ע"י רשם ההוצל"פ ולא ע"י בעלי הדין.
שנית – פסק הדין ברע"א 2237/03 הנ"ל עוסק בעניין סמכויותיו של בית המשפט לתיקון פסק בורר. מכל מקום, הודגש שם דווקא כי גם סמכותו של בית המשפט מצומצמת לעילות שבסעיף 22 לחוק וכי יש להימנע מהפעלת הסמכות בליקויים שאינם מן הסוג הטכני ולהיזהר בהפעלתה. על כל פנים וכפי שנאמר, מה שנעשה במקרה דנן ע"י הבוררים בשנת 2017 אינו לגיטימי, לנוכח הוראת סעיף 22(א) הנ"ל (כמוסבר בסעיפים 16-14 דלעיל). לנוכח הוראת סעיף 22(ד) לחוק ומה שנפסק ברע"א 2237/13 הנ"ל, גם בית המשפט אינו מוסמך לבצע מהלך דומה לזה שביצעו הבוררים בענייננו.
23.לנוכח כל האמור נקבע מה שנקבע (בסעיף 12 דלעיל) לעניין חוסר סמכותם של הבוררים לפעול בשנת 2017 כפי שפעלו לגבי הפסק משנת 2011.
24. בהמשך לקביעה האמורה, יש למחוק את יתר מה שעולה במסגרת התובענות דנן, תוך שהצדדים רשאים לנקוט הליכים חדשים ועדכניים, כמצוין בסעיף 9 של פסק דין זה.
25. אכן, מן העובדה שטבעון לא הגיש בקשה לביטול הפסק שניתן בשנת 2011 במשך כל השנים שלאחר מכן והוא ביקש זאת רק בעקבות תובענת האישור של מליק, נראה שאין להיזקק לתובענת הביטול שלו בשל מועד הגשתה ולאשר את הפסק משנת 2011. עם זאת, ממה שנקבע עתה לגבי המהלך של שנת 2017 וזיקתו לפסק משנת 2011, עולה כי הפסק משנת 2011 כשלעצמו אינו פסק הראוי לשמו והוא לאו בר מימוש וממילא יהיה צורך בהליכים חדשים כדי להגיע לתוצאה אופרטיבית. במצב דברים זה אין טעם לדון עתה בעניינים תיאורטיים וחסרי נפקות מעשית ויש מקום להורות כאמור. בקשר לכך ראו גם רע"א 5875/17 רביץ נ' חג'ג' (החלטות מ-17.8.17, מ-10.9.17, ומ-18.9.17), שכאשר השתנתה לחלוטין התשתית שביסוד ההליכים ואין להם כל תוחלת, אין לדון בהם. זה המצב שנוצר בענייננו.
ג. הערות בטרם חיתום
26. בשולי פסק דין זה אעיר שתי הערות.
27.הערה ראשונה עניינה בכך שבהינתן כל האמור, הרי שגם מנקודת מוצא נוחה למליק – שבמסגרת השלמת הטיעון שלו היה הוא רשאי לכלול כל שנכלל בה ושאין להיעתר לבקשת טבעון למחוק ממנה סעיפים שונים – התוצאה תהיה כאמור.
28.הערה שניה היא שכאשר פעולות הבוררים לאחר סיומו של הליך בוררות נעשות בחוסר סמכות, אין מנוס מלהורות לגביהן כפי שנקבע כאן, גם אם הדבר עלול להצריך הליכים חדשים (וראו והשוו מהעת האחרונה: רע"א 1904/17 ורגס נ' זינקובר, החלטה מ-24.12.17).
ד. סוף דבר
29.השורה התחתונה של פסק דין זה היא כאמור בסעיפים 13-12 דלעיל.
30. בהינתן התמונה בכללותה, לא יהיה חיוב בהוצאות במסגרת פסק דין זה. אסתפק בקביעה שאם יהיו הליכים נוספים בין הצדדים דנן בעניינים שביסוד פסק דין זה, ניתן יהיה להידרש במסגרתם גם לשאלת ההוצאות בקשר להליכים שהוכרעו עתה.
ניתן בהעדר הצדדים היום, ב' בשבט תשע"ח, 18 בינואר 2018.
רפאל יעקובי, שופט