תובענה בענין רישום קטינים למוסדות חינוך

בעניין הקטינים: 

א' ה' ת.ז ***

ל' ה' ת.ז ***

בפני תובענה בעניין רישום הקטינים למוסדות חינוך.

תמצית העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים הינם בני זוג שנישאו כדמו"י  בשנת 2007. מנישואים אלה נולדו הקטינים  א' כיום בן כשבע וחצי – וצפוי לעלות לכיתה ב', ול' בת כ-5 מתחנכת בגן חובה.
2. הצדדים התגרשו בשנת 2015.
3. במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 06.08.15 בבד"ר, הסכימו הצדדים כי הקטינים יהיו במשמרת של אימם ונקבעו זמני שהות לאב. בנוסף, התחייבו הצדדים לעדכן זה את זה בכל הקשור לילדיהם ו"לקבל במשותף כל החלטה משמעותית הנוגעת לחינוכם ומגוריהם" (ר' סעיף 14 להסכם).
4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי זמני השהות מתקיים כסדרם, ולטענת האב אף למעלה מכך. כמו כן אין חולק כי עד למחלוקת האחרונה שנתגלעה בין הצדדים בנוגע למוסדות החינוך, הם התנהלו בשיתוף פעולה בכל הנוגע לקטינים.
5. במהלך החיים המשותפים, המשפחה התגוררה בט', ואף לאחר הגירושין האם התגוררה בעיר ט' בדירה שכורה.
6. הקטנים מתחנכים כיום בט'. הקטין א' לומד בכיתה א' בביה"ס "ה'" בט'  , (צפוי לעלות לכיתה ב') והקטינה ל' עולה לגן חובה בעיר (צפויה להישאר באותה המסגרת ועם אותו צוות חינוכי).
7. לאחר הגירושין האב התגורר בשכירות בקיבוץ ח', כאשר בהמשך עבר להתגורר בבית אימו בט' ולאחרונה רכש דירת מגורים בט'. הצדדים חלוקים באשר למטרת רכישת הדירה, לטענת האב – על מנת להיות קרוב למוסד החינוך בו ילדיו מתחנכים ולטענת האם –לצורכי השקעה.
8. האב משרת כשוטר במשטרת ישראל *** ועובד במשמרות ואילו האם הינה עובדת שכירה ב ***. לאחרונה, לפני כחודשיים (וליצר דיוק כחודש לפני הגשת התובענה), קיבלה האם קידום במסגרת עבודתה. לטענתה מדובר באותו היקף שעות מבחינת המשרה  אולם היא עובדת "קצת יותר" על מנת להוכיח עצמה בתפקיד החדש (ר' עדותה בעמ' 15 ש' 6 בפרוטוקול הדיון).
9. לפני כשנה החלה התובעת במערכת יחסים זוגית חדשה. בן זוגה  התגורר במושבה כ'. לפני כחודשיים, בתחילת חודש יולי 2017 עברה להתגורר במושבה בבית שכור, הבית בו התגורר בן זוגה. לטענת המבקשת בן זוגה עבר להתגורר ב***, ומגיע לבית בזמנים בהם הקטינים אצל אביהם (ר' דבריה בעמ' 27  ש' 13 בפרוטוקול הדיון).
10. אין חולק כי סוגיית מעבר מקום המגורים עלתה בין הצדדים בעבר וכך אף סוגיית שינוי מוסדות החינוך. הצדדים חלוקים בכל הנוגע להסכמות מצידו של הנתבע לשינויים הנוגעים למוסדות החינוך.
11. ביום 16.07.17 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך בצירוף בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים, נוכח המחלוקת בעניין המוסד החינוכי שהתגלעה בין הצדדים (י"ס 33978-07-17).
12. ביום 26.07.17 ניתנה החלטה המורה על קיצור תקופת עיכוב ההליכים לאותו היום. על מנת למנוע כל עיכוב בבירור התובענה, הוריתי באותה ההחלטה על עריכת תסקיר ובו המלצות בעניין רישום הקטינים למוסדות החינוך, תוך התמקדות במספר עניינים שפורטו בהחלטה.
13. ביום 06.08.17, הגישה האם תובענה זו בעניין רישום הקטינים למוסדות החינוך. בד בבד עם הגשת התובענה הגישה "בקשה בהולה לרישום הקטינים למוסדות חינוך". כתב ההגנה הוגש ביום 14.08.17 במסגרתו הביעה האב התנגדותו הנחרצת לשינוי מוסדות החינוך של הקטינים.
14. בהתאם להמלצות התסקיר אשר נערך ביום 15.08.17 הומלץ שלא לשנות את מוסדות החינוך מאחר שהעו"ס סברה שמהלך זה, בשלב הזה, אינו נכון עבור הקטינים.
15. באותו היום ניתנה החלטת כב' ס/הנשיא השופט אסף זגורי, המורה לתובעת להודיע עד ליום 21.08.17 האם היא עומדת על בקשתה בשים לב לכך שהתסקיר אינו תומך בבקשה. ככל שהתשובה חיובית, התבקשה התובעת להשיב לאמור בתסקיר.
16. יצויין כי ביום 16.08.17 הוגשה לתיק הבהרה מטעם העו"ס בו צויין כי האם טענה כי לקטינים נערכה מסיבת פרידה ממסגרות החינוך בט' ומאידך צויין כי לטענת האב בפני העו"ס לא ידוע לו על קיום מסיבות פרידה כאמור.
17. לאחר שהאם הגישה תגובתה לאמור בתסקיר, התיק נקבע לדיון בפני ליום 27.08.17. כל צד התבצר בעמדתו, ובהעדר  יכולת להביא את הצדדים להסכמות התיק נקבע להוכחות ליום 30.08.17 בנוכחות העו"ס.  כן נקבע כי כתבי הטענות ייחשבו כתצהירי עדות ראשית.
18. אתמול התקיימה ישיבת ההוכחות, ובתום הדיון (שהתקיים במסגרת יום תורנות ואשר הסתיים בשעה 18:00 לערך), במהלכו נחקרו הצדדים והעו"ס ארוכות,  סיכמו הצדדים את טיעוניהם בע"פ.
19. כעת, בתום הדיון, עלי להכריע בתובענה בנוגע למוסד בו ילמדו הקטינים מחר.

תמצית טענות הצדדים:

טענות האם:

1. בכתבי הטענות טענה האם כי מאז שהעתיקה את מקום מגוריה למושבה כ', החל הנתבע להערים עליה קשיים. כן טענה כי העתיקה את מקום מגוריה למושבה כ' ושכרה דירה "ולו למען חינוכם של הקטינים והעשרתם".
2. עוד בחודש מרץ 2017 ביקרה המחנכת של הקטין א' בבית האם ו"המליצה לשילוב הקטין במסגרת חינוכית קיבוצית שבה תהא לקטין היכולת להתפתח במסגרת כישוריו". הקטין מוכשר והותרתו בט' לעומת הקיבוץ תגביל את התפתחותו, שכן לטענתה החינוך הקיבוצי "עולה על כל חינוך אחר".
3. עוד טענה האם כי תפקידה החדש דורש ממנה עבודה בשעות נוספות  והמסגרת החברתית הקיבוצית כוללת פעילות העשרה מעבר לשעות הלימודים. כאמור, בעדותה הבהירה כי  מדובר באותו היקף משרה. 
4. כן נטען שהנתבע לא נימק את סירובו, סירוב הנובע ממניעים לא ענייניים.
5. בהבהרה שהגישה, טענה האם כי האב בירך על המעבר למושבה כ', התובעת שיתפה אותו בעניין העתקת מקום המגורים והעברת הקטינים למסגרות חינוך במושבה. וכן טענה כי היא לא פעלה בניגוד להסכם הגירושין אלא "עדכנה את הנתבע וקיבלה הסכמתו כמוסכם בהסכם הגירושין".
6. כן יצויין כי במהלך הדיון מיום 27.08.17 ניסתה האם לטעון כי האב הביע הסכמתו לשינוי מוסד החינוך, וכי נושא עלויות המסגרות היה הדבר היחיד שהטריד אותו (ר' דברי ב"כ התובעת בעמ' 1 לפרוטוקול).
7. באותו הדיון נטען כי המפגש עם העו"ס ארך דקות ספורות ונטענו טענות שונות כנגד המלצות התסקיר ואופן עריכתו.

טענות האב:

1. בכתבי טענותיו טען האב כי שינוי מוסד החינוך בו רשומים הקטינים הינו שינוי מהותי שעלול לפגוע בטובתם.
2. סוגיית מעבר מגורי הקטינים צויינה ע"י האם בשיחת אגב אולם לא היתה הסכמה בעניין שינוי מוסדות החינוך.
3. מעבר האם למושבה כ' היה בתחילה לביתו של בן זוגה, ונעשה משיקוליה האישיים ולא לשם חינוך הקטינים.
4. הקטין א' לומד בבי"ס "ה'" בט', בי"ס מצויין עם מורה  מצויינת והקטינה צפויה להמשיך עם הצוות והגננת משנה שעברה. הילדים מתפקדים היטב במסגרות החינוך כיום, ושינוי יפגע ביציבות שלהם, יגרום לקשיי הסתגלות ועלול לפגוע בהתקדמותם.
5. מעבר הקטינים עלול להרחיק את הקשר המצוין בין הקטינים לאביהם המעורב בחיי החינוך שלהם.
6. המחנכת של הקטין לא המליצה של שינוי מוסד החינוך של הקטין.
7. הנתבע רכש בשנה האחרונה דירה בסמוך לביה"ס והגן של הקטינים על מנת להיות קרוב אליהם ולמען הנוחות והיציבות המשפחתית.
8. התובעת עושה ככל העולה על רוחה, התנהלותה חד צדדית  תוך קביעת עובדות בשטח וביצעה את הרישום ביום 10.07.17 בניגוד להסכמות.

המלצות התסקיר מיום 15.08.17:

1. לאחר ניתוח החלופות, היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן, המליצה העו"ס שלא לשנות את מוסד החינוך בו לומדים הקטינים.
2. בתסקיר צויין, כי להערכת העו"ס, מעבר המגורים של האם לבית שכור במושבה כ' הינו מהלך חדש בחיי המשפחה והאם עדיין לא יודעת היכן יהיו מגורי הקבע שלה. העו"ס סברה כי אין זה נכון לטובת הילדים, בשלב זה, להעבירם למסגרות החינוך של המושבה כ'.

דיון:

1. בהתאם לסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, קבלת החלטות בעניין החינוך הינה חלק מתפקידו של ההורה כאפוטרופוס:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

1. החלטות בעניין חינוכו של קטין, מהוות חלק מהכרעות שעל הורים לקבל במהלך השוטף של גידול ילדיהם, גם לאחר פרידתם. בעניין זה קובע סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית כי –

"היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".

1. בהעדר הסכמה, קובע סעיף 25 לחוק  כי  -

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

1. בסכסוך הנסב על קבלת החלטות הנוגעות לחינוכו של קטין, טובתו של הקטין "הוא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכנו הדרך", והיא זו אשר מהווה שיקול מכריע בעניין בו אין הסכמה בין ההורים. עקרון טובת הקטין הינו "עיקרון על" ולא בכדי נקבע בפסיקה, כי גם בנושא קביעת מקום חינוך, כבכל נושא הכרוך בסוגיית המשמורת, יכריע בית המשפט לאורו של עקרון זה (תמ"ש 10771/05 פלונית נ' אלמוני  (23.07.07) וההפניות שם).
2. באשר לתוכנו של המושג "טובת הקטין קולעים הדברים שנפסקו בבג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, (1998):

"אין חולקים על היותו של עקרון טובת הילד - לחלופין: זכות הילד - עקרון-על, והשאלה אינה אלא מה היא אותה טובה, מה תוכנה של אותה זכות. שהרי המושג טובת הילד, זכות הילד, הוא מושג טעון - בערכים, ברגשות, בהשקפות עולם - ועשויים להתגלע חילוקי-דעות באשר לתוכנו, בין על דרך הכלל בין במקרה פלוני נתון. ראו, למשל, דברי השופט אלון בבג"ץ 268/80 אסטריד סינובה נ' ויקטור זהר, פ"ד לה(27-26 ,1 ,(1. ראו עוד: שיפמן, שם, 231-230 ,220-219. כך ככלל, לא-כל-שכן שהכרעה בטובת הילד הינה, על הרוב, שקילת העדיפויות היחסיות בנסיבותיו של עניין פלוני ובחירת הרע במיעוטו. ראו והשוו: בע"א 503/60 וולף נ. וולף פ"ד ט"ו 764 ,760. יחד-עם-זאת, ולמרות שטובתו של ילד - בנסיבותיו של עניין פלוני - עשויה להיות שנויה במחלוקת בתום-לב, דומה כי נוכל להתאחד כולנו סביב נוסחה כללית ולפיה הליבה של טובת הילד, הלוז של טובת הילד, היא זכותו של הילד כי תישמר בריאותו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים. זו זכות-יסוד הקנויה לכל בוגר - כי לא ייפגע לא בגופו ולא בנפשו - וזו זכותו של הילד שאינו אלא איש קטן....

12. המושג טובת הילד - או אינטרס הילד - הינו מושג כללי, ושומה עליו על בית-המשפט לשוקלו לגופו בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין. השיקול של טובת הילד אינו שיקול תיאורטי, שיקול כללי תלוש-מן -המציאות, ולעולם יעמיד שופט נגד עיניו את טובתו של הילד עליו נסוב הדיון....

בסוף-כל-הסופות - שמא נאמר: בתחילת-כל-התחילות - על בית-המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי העומד לפני בית-המשפט: ללא הנחות נוקשות, ללא דעות קדומות וללא כפיית עקרונות-מלבר; והכל, כמובן, בהיעדר הוראות-חוק מפורשות. רק אם יעשה כך לא יחטא שופט לטובתו של הילד: לשלומו הגופני ולבריאות נפשו. כך, למשל, אמירה כי ראוי ורצוי לו לילד יהודי - באשר יהודי הוא - כי יזכה לחינוך דתי, או כי יימצא בסביבה דתית דווקא, הינו שיקול זר: זר לטובת הילד וזר למשפט. אכן, יש מקרים בהם ראוי יהיה כי קטין יזכה לחינוך דתי, ואולם לעולם תיגזר מסקנה זו משיקול-העל של טובת הילד בנסיבותיו של עניין פלוני (ראו עוד והשוו: שיפמן, שם, .(253-249 )."

1. על בית המשפט לבחון, כאמור, נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, לשם בחינת טובתו של הקטין הספציפי שעניינו נדון בפני בית המשפט. לעניין זה יפים הדברים שנפסקו מפי כב' השופטת חיות בבע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (02.05.04):

"כל מקרה ומקרה מקפל סיפור חיים משלו, ובכל מקרה ומקרה נפרשת בפני ביהמ"ש מערכת יחסים שהיא ייחודית לבעלי הדין הניצבים לפניו כמשפחה במחלוקת. ההכרעה בשאלה 'מהי טובת הקטין' במקרה הקונקרטי מחייבת בחינה של עניינים עדינים ומורכבים הנוגעים לנפש האדם, ובהם, כאמור הקשר בין ילדים להוריהם וחוסנו הנפשי של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם מצבים שהחיים מזמנים לו..."

1. טובתו של הקטין תקבע בסופו של יום ע"י בית המשפט, וזאת בהתאם לחוות דעת המומחים, לראיות שיונחו בפניו ובהתאם להתרשמותו של בית המשפט הבלתי אמצעית מהצדדים עצמם.
2. בחינת טובת הקטין לשם הכרעה בסוגיית קביעת מקום החינוך, מצריכה את בית המשפט להיעזר בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (ר' רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321). כבר נקבע כי חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות ובתי המשפט נוטים לאמץ את מימצאי המומחים ומסקנותיהם, כאשר ניתן יהא לסטות מהם רק בהינתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת בע"3958/04 פלונית נ' פלוני (02.05.05), בג"צ 5227/97 דוד נ' בית הדין הרבני הגדול  פד"י נה (1), 453 (1998)).
3. עוד נפסק כי כאשר עסקינן בסכסוכי משמורת, הזמנת תסקירים מהווה ביטוי לעובדה שההכרעה מצריכה מעורבות של רשויות הרווחה, כאשר העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת, תוך בירור מעמיק של הסוגיה. זאת מתחייב אף בשל העובדה כי בעת סכסוך מתקשים ההורים לייצג באופן אובייקטיבי את צורכי הקטינים, ולכן נדרש בית המשפט לשירותי הרווחה, אשר מטפלים בנושא במקצועיות וכעובדי ציבור (רמ"ש (מח' חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (23.12.2013)). הדברים נכונים בסוגיה של קביעת מוסד חינוך בו ילמד קטין, ואף  ביתר שאת.

שמיעת הקטינים:

1. בכל הנוגע לשמיעת הקטינים,  אינני מקבלת את טענת המבקשת לפיה היה מקום לשמוע את עמדת הקטינים ע"י העו"ס או ע"י בית המשפט ואף לא ע"י יח"ס.
2. ראשית יצויין כי בכותרת התסקיר צויין ברחל בתך הקטנה כי "לא נערכה פגישה עם הקטינים עקב בקשה מפורשת של ההורים שלא להיפגש עימם". די בכך כדי לדחות את הטענה בדבר הצורך בשמיעת הקטינים בתיק זה, בניגוד לבקשתם המפורשת של הוריהם. 
3. אמנם, בתמ"ש 42164-07-14 א.ל נ' צ.ל (30.08.14) כב' סגן הנשיא אסף זגורי הציע כי במקרה של מחלוקות בסכסוכים הנוגעים לחינוך ילדים, יש לנקוט בגישה המשלבת בין דוקטרינת "טובת הילד" לבין "דוקטרינת זכויות הילד" המעניקה, בין היתר, משקל רב לרצונו של הילד בנסיבות המתאימות, יחד עם זאת במקרה זה סבורני כי אין זה המקרה שנכון לשמוע את עמדת הקטינים או להעניק לה משקל בקבלת ההחלטה.
4. אינני סבורה שבגילאים כה צעירים (קטין הלומד בכיתה א' וצפוי לעלות לב' וקטינה שצפויה לעלות לגן חובה), יש לקטינים בשלות ויכולת להבין את היתרונות והחסרונות הגלומים בכל אחד מהמוסדות החינוכיים שהוצעו. מה המשמעות של מעבר בתי ספר, מהן ההשלכות של המעבר, מהם קשיי קליטה וכהנא וכהנא. יש לזכור כי כיום הקטינים משולבים היטב במערכות החינוך, הן חברתית והן לימודית.
5. במקרה זה גילם הצעיר של הקטינים אינו מאפשר קבלת עמדתם, בוודאי לא בסוג זה של החלטות. לעניין הגיל הביולוגי שבו אכן ניתן לומר שלקטין יש בשלות רגשית ומנטלית מספקת לשם הבעת דיעה ר' תמ"ש 42164-07-17 וההפניות שם. מעבר לרצונם המפורש של ההורים בעניין זה, אף העו"ס העידה כי במקרה זה, ובצדק, יש לומר, לא ראתה לנכון לפנות לבית המשפט לבקש לשמוע את הקטינים בניגוד לרצון הוריהם.

הכרעה:

1. מן הראוי להקדים ולציין כי הן מכתבי הטענות, הן מהתסקיר וביתר שאת לאחר ששמעתי את הצדדים התרשמתי כי מדובר בשני הורים אוהבים ומסורים הרואים את טובת הקטנים לנגד עיניהם. בנוסף התרשמתי כי אכן מערכת היחסים ביניהם התבססה על כבוד ועל שיתוף פעולה בכל הנוגע לקטינים ולקבלת החלטות לגביהם.
2. בטרם אדרש לגופו של עניין, אבקש להעיר בעניין עיתוי הגשת התובענה, שהוגשה באמצע חודש יולי 2017. הקושי הנובע מהעיתוי האמור, תואר היטב בפסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט אסף זגורי בתלה"מ 22342-05-17 ל.ט נ' ר.ע. (23.07.17):

"40.      חשוב לציין ולהדגיש התחושה השיפוטית, כי מדי שנה, (בדרך כלל החל מחודש מאי), מתגברות התביעות המשפטיות בבתי המשפט לענייני משפחה בסוגיות של העתקת מקום מגורים ושינוי מסגרות חינוך. לעתים מזומנות קורה הדבר חודשים או שנים ספורות לאחר שעניין מגורי וחינוך הקטין הוכרעו בהליך משפטי או הסכם.

הדבר מוביל לכך שבתי המשפט לענייני משפחה נדרשים להכרעות מהירות ואף חפוזות ולעתים ללא שיש בידיהם די נתונים (בשל היעדר זמן מספיק לעריכת תסקירי סעד, היעדר זמן לקיים ישיבת הוכחות במידת הצורך, היעדר זמן למנות מומחים וכיו"ב, כאשר יש לקחת בחשבון פגרת הקיץ המתחילה ביולי ואינה מאפשרת קיום דיונים בסוגיה). על המשפחות ובעלי הדין להבין, כי כפי שהם נערכים לשינוי מקום המגורים, חודשים ולעתים שנים מראש, כך יש גם להכין הילדים וכך גם יש לעתור מבעוד מועד לבתי המשפט ולא להותיר זאת "לדקה התשעים" (הדבר צריך להישקל גם באופן ניהול הליך יישוב סכסוך ובשקילת הגשת בקשת קיצור תקופת עיכוב הליכים). המחיר של השעיית הגשת הליך משפטי מבעוד מועד יכול להיות לא אחת דחייה של ההכרעה השיפוטית לשנת הלימודים הבאה תוך הותרת צווי מניעה (אם ניתנו) על כנם ודחיית המעבר או השינוי המבוקש על ידי מי מההורים.

41. טובת הילד אכן עומדת מעל כל שיקול אחר בענייני משפחה בסכסוכי הורים. אך דווקא מתוך אותו שיקול, יש לשקול שינוי גישה שיפוטית על מנת למנוע סערה בחיי הילד הנובעת מרצון של הורה זה או אחר לערוך שינויים בחייו, רצון שביטויו בבית המשפט מופיע פעמים רבות שבועות ספורים לפני המעבר במקרה הטוב, או לאחר יצירת עובדות בשטח באמצעות מעבר (במקרה הפחות טוב)"

1. אין ספק שהקושי שתואר לעיל בא לידי ביטוי מוחשי ביותר בתיק זה: חרף הזמן הרב שפינה בית המשפט לבירורה, במהלך הפגרה, גרם לכך שישיבת ההוכחות נקבעה ליום 30.08.17. לאחר שזו הסתיימה בשעה מאוחרת, כתיבת פסק הדין נעשית ביום האחרון של החופש הגדול כאשר הקטינים לא יודעים היכן ילמדו מחר! אין ספק כי מצב זה של אי וודאות עד הרגע האחרון (ממש) מנוגד לטובתם של הקטינים.

לגופו של עניין:

1. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, נוכח האמור בהמלצות התסקיר ולאחר ששמעתי את הצדדים ארוכות שוכנעתי כי טובתם של הקטינים הינה שלא לבצע שינוי במוסדות החינוך, וכי דינה של הבקשה לשינוי מוסדות החינוך של הקטינים להידחות. להלן נימוקי:
2. אין חולק כי הקטינים משולבים היטב במסגרות חינוך המיטיבות עימם, חברתית ולימודית. בפני העו"ס שני הצדדים תיארו את הקטינים כילדים מוצלחים מבחינה חברתית ולימודית. טענות האם לפיהן בביה"ס ישנה אלימות והיא מאוכזבת מרמת החברה, לא הוכחו, אם כי מהראיות שהובאו בפני נראה  כי הנושא עלה בין הצדדים לפני מספר חודשים (האב הציג בפני מסרון מחודש ינואר 2017 ששלח לאם ובו ציין כי גם במקום אחר יכולות להיות לילדים בעיות התנהגות).
3. יצויין כי הצדדים ניהלו תקשורת טובה והציגו תכתובות וואטסאפ שונות ביניהם. האב ציין בדיון מיום 27.08.17 (עמ' 2 ש' 27) כי "היא בחרה את בית הספר והגן בשנה שעברה והם פתאום לא טובים". מעבר למסרון שצויין לעיל, לא הובאה מצידה של התובעת כל ראיה נוספת המעידה כי הנושא הטריד את הצדדים.
4. אינני מקבלת את טענת האם לפיה בחודש מרץ 2017 המחנכת של הקטין א' "המליצה לשילוב הקטין במסגרת חינוכית קיבוצית שבה תהא לקטין היכולת להתפתח במסגרת כישוריו". בהגינותה, האם ציינה בחקירתה הנגדית כי כאשר שיתפה את המורה לגבי מעבר לקיבוץ היא ענתה לה "שא' הוא ילד עם פוטנציאל והוא יכול להצליח בקיבוץ". לא ניתן לראות באמירה זו משום המלצה (מקצועית) להעברת מוסד החינוך של הקטין.
5. באשר לטענה לפיה החינוך הקיבוצי עולה באיכותו של החינוך בט', מסכימה אני עם העו"ס כי אין זה מתפקידה לקבוע מהי המסגרת החינוכית הטובה יותר, ואין בידה את הכלים לביצוע ההערכה האמורה. העו"ס ציינה בתסקיר כי בשתי המסגרות מתחנכים קטינים בנחת וברווחה ומאידך, בשני האזורים קיימים קטינים המצויים במצבי סיכון. מתפקידה של העו"ס להמליץ מהו מוסד החינוך הטוב ביותר עבור הקטין הספציפי שענינו נדון, וכך עשתה. ברי כי מוסד חינוך מסויים יכול להיות הטוב ביותר עבור קטין מסויים, ופחות מתאים עבור קטין אחר.
6. המלצות התסקיר שלא לשנות את מוסדות החינוך, מקובלות עלי. המלצות אלה ניתנו לאחר בדיקה מקצועית של העו"ס את הנתונים הרלבנטיים בטרם מתן המלצה. כפי שפורט לעיל, להמלצות התסקיר יש משקל משמעותי במכלול הראיות ובהתאם לפסיקה יש מקום לסטות מהמלצות המומחים רק בהינתן טעמים כבדי משקל, טעמים שאינם מתקיימים במקרה זה.
7. לטענת האם התסקיר נערך בשטחיות משום שהעו"ס לא ערכה בדיקות מול מוסדות החינוך הנוכחים, לא נפגשה עם הקטינים ולא ערכה בדיקות משל עצמה על מנת לעמת טענות שנטענו מצידו של האב. אינני מקבלת את טענות האם בעניין זה. ראשית יצויין כי בניגוד לנטען העו"ס העידה כי הפגישה ארכה כשעה (יצויין כי המידע שהופיע בתסקיר בהתייחס לצדדים ולעמדותיהם, לא תומך בטענת האם לפיה הפגישה ארכה שלוש דקות).
8. בנוסף, העו"ס איננה רשות חוקרת ולא נכון לטעמי שהעו"ס תשקיע מאמצים לשם עריכת בדיקות מיוזמתה, על מנת לעמת או לאמת נתונים שמסרו ההורים במפגש משותף ואשר על פניו לא הכחישו זה את דבריו של זה. כששני ההורים אומרים כי הקטינים משולבים מוצלחים חברתית ולימודית, אין סיבה לבדוק זאת. כמו כן בניגוד לנטען לא היה כל סיבה שהעו"ס תבדוק מהי סיבת הגירושין. אין רלבנטיות לשאלה זו כאשר בוחנים שאלה של מוסד חינוך במקרה ספציפי זה. בדיקה זו ללא צורך, עלולה חלילה רק להעצים את הקונפליקט ולעורר מחלוקות ישנות (בעניין זה ר' עדות העו"ס בחקירתה הנגדית). 
9. נימוק נוסף לדחיית הבקשה הינו העובדה שהאם שכרה בית במושבה כ' רק בתחילת חודש יולי 2017 קרי כחודש (!) בלבד לפני הגשת התובענה. ברוב הגינותה האם העידה כי היא רשומה להרחבות בד' א' ובד' ב' ונמצאת איתם בקשר, היא בדין ודברים ונמצאת ברשימה להרחבות (עמ' 15 ש' 10 בפרוטוקול).
10. מהאמור לעיל עולה כי גם לשיטת האם,  כוונותיה  בעתיד הינן להשתקע במקום כלשהו בעמק, ולא דווקא במושבה כ'. לטעמי מעבר כה טרי ואולי אף זמני אינו מצדיק שינוי במוסדות החינוך. אמנם האם טענה כי הילדים מכירים את המושבה וביקרו בה במהלך מספר החודשים האחרונים (בעקבות מערכת היחסים עם בן זוג שהתגורר במושבה כ'), אולם לא מצאתי שיש לתת לכך משקל רב בשאלת שינוי מוסד החינוך.
11. בהקשר זה יצויין כי בית המשפט ניסה לברר האם במקרה בו בעתיד תשנה האם את  מקום מגוריה מכ', הקטינים יוכלו להישאר באותם מוסדות חינוך. האם השיבה בחיוב. אולם לא הובאה לכך כל ראיה ולמעשה מהראיות שהובאו בפני עולה כי אין גמישות בעניין אזורי הרישום לבי"ס, ברשות המקומית הרלבנטית: 
12. האם העידה כי במ.א *** קיימים מספר בתי ספר יסודיים וכי במועצה זו לא קיימת גמישות מבחינת שינוי אזורי הרישום (ראיה לכך היא ציינה כי ביקשה לרשום את הקטין לבי"ס בד' אולם נתקלה בסירוב מצד המועצה לאחר שהציגה חוזה שכירות במושבה כ', המשוייכת מבחינת אישור רישום לבי"ס יסודי אחר – ר' עמ' 13 ש' 10). עדות זו נתמכה אף בעדותה של העו"ס, שציינה כי מהיכרותה את מחלקת החינוך הרלבנטית, היא קשוחה מבחינת מעבר בי"ס שלא לפי אזור הרישום (עמ' 9 ש' 25 לפרוטוקול).
13. משמעות הדברים הינה, כי במקרה בו האם תחליט לממש את רצונה ולעבור להתגורר בד' א' או בד' ב', הדבר יחייב שינוי נוסף של מוסד החינוך של הקטינים, דבר שבהחלט מנוגד לטובתם.
14. מבינה אני לליבה של האם כי מערכת החינוך הבלתי פורמאלית ב כ', פועלת בחופשות, והדבר יסייע לה לגדל את הקטין ביתר קלות לעומת חינוכו בט' והצורך להיזדקק לשמרטף בחופשים (לגבי הקטינה ממילא נמצאת בגן קיבוצי), יחד עם זאת הדבר צריך להיעשות בזהירות ולאחר שתהיה בהירות באשר למקום המגורים העתידי של האם.
15. זאת ועוד: הסכם הגירושים לו ניתן תוקף של פס"ד קבע מפורשות כי כל החלטה בנושא החינוך צריכה להתקבל בהסכמה.
16. סוגיית אפשרות שינוי מקום המגורים עלתה בין הצדדים בחודש ינואר 2017 במסרונים. האם ציינה כי היא שוקלת מאוד לעבור לדירה באזור העמק  והאב השיב "סבבה לגמרי".
17. כפי שצויין לעיל האב הציג מסרון מחודש ינואר 2017 בעניין שינוי מוסד החינוך, כאשר כבר אז ציין הנתבע את התנגדותו, הדגיש את השתלבותו הטובה של הקטין בכיתה א', העובדה שרכש חברים וציין שיש לו "הרבה מה לומר בנושא".
18. לא הוצגו תכתובות מאז חודש ינואר ועד לאמצע חודש יוני 2017. בחודש יוני 2017 ציינה האם בתכתובת כי בתחילת אוגוסט היא עוברת לגור בעמק ***, א' ירשם בד' ול' רשומה באותו הגן ולא בטוחה שתשנה את הגן.
19. כן הוצגו תכתובות בהן האם הודיעה לאב על המעבר למושבה כ', והאב שואל מתי תהיה תשובה לגבי בית הספר, וביקש שתעדכן אותו. האב ציין "מראש" כי אם זה יותר יקר "אז לא" ואם אותו מחיר אז "אני מסכים". בהמשך התכתובת בעניין העלות והפרשי השכר, האב ציין "כשנגיע לבית המשפט תראי איזה קרקס אני עושה ממך ואיך את יוצאת מופסדת".
20. בכל הכבוד לא ניתן לראות בתכתובת זו בוודאי בנושא כה עקרוני, הסכמה של האב, כפי שניסתה האם לטעון.
21. לדברי האם בפני העו"ס (ר' עמ' 1 בתסקיר) האם העתיקה את מקום המגורים למושבה בעקבות רצונה בשינוי במוסדות החינוך. אם אכן זו היתה כוונתה לכתחילה, היה עליה ראשית לקבל את הסכמת האב למעבר המשולב, ובהעדר הסכמה להמתין להחלטה שיפוטית מתאימה, ולא לקבוע עובדות בשטח. בהקשר זה יצויין המתח הקיים בין גישת "המעשה העשוי" לגישת בירור טובת הקטין לפני המעבר, ועל קריאות שנשמעו בפסיקה כנגד גישת "המעשה העשוי" (ר' תלה"מ 22342-05-17 הנ"ל).
22. לטעמי, במקרה זה, לא די בהסכמה כללית לשינוי מוסד חינוך. ישנם מספר רב של בי"ס יסודיים הן בט' והן במ.א *** ועל התובעת היה לדאוג לקבל מבעוד מועד הסכמתו של אבי הקטינים להעברתם לבי"ס ספציפי אליו מבקשת להעביר את הקטינים. לא הוכח כי הסכמה כזו ניתנה. ההסכמה לא ניתנה ולא היתה יכולה להינתן באמצע חודש יוני 2017, מאחר שגם האם הבינה רק ביום 10.07.17 כי מבחינת אזורי הרישום, מגורים במושבה כ' מחייבים רישום לביה"ס בקיבוץ כ', ולא בביה"ס בד', אליו לכתחילה ביקשה לרשום את הקטין (ר' חקירתה הנגדית עמ' 13 לפרוטוקול). דברים אלה התבררו לה במהלך פנייתה למועצה ביום 10.07.17 לשם רישום הקטין לביה"ס. 
23. לגבי הקטינה ל', גם האם הודתה כי הדבר עלה בשיחות אולם  לא עלה בתכתובת (עמ' 12-13לפרוטוקול).
24. מקובלת עלי גירסת הנתבע לפיה היה בין הצדדים שיח לגבי מעבר הקטין לד' וכי בעניין זה היו להם התלבטויות ומכל מקום כלל לא דובר על מעבר לכ' (ר' דבריו בפרוטוקול הדיון מיום 27.08.17). האב ציין כי לגישתו ביה"ס בד' עולה בהרבה על ביה"ס בכ' (ואולי אף האם סברה כך נוכח עמדתה בפני הרשות המקומית בפגישה מיום 10.07.17).
25. משהוכח כי לא ניתנה כל הסכמה למעבר לחינוך בכ', לא היה מקום לערוך לקטינים מסיבות פרידה. בהודעת ההבהרה שהוגשה לתיק ע"י העו"ס, צויין כי לטענת האם היא ערכה מסיבות פרידה לקטינים במוסדות החנוך ואילו האב ציין כי לא היה מודע לכך. כאמור לעיל רק ביום 10.07.17 החליטה האם לרשום את הקטינים למוסדות חינוך ב כ'.  עד מועד זה לא היתה הסכמה מצידו של המשיב לשינוי מוסדות החינוך ל כ' ולא יכולה היתה להינתן הסכמה שכזו. במצב דברים זה לא היה מקום לערוך לקטינים מסיבות פרידה במוסדות החינוך, בהעדר הסכמה של האב למעבר הספציפי המבוקש. יובהר כי דברים אלה נאמרים בשולי הדברים שכן בהתאם לפסיקה שיקולים של עשיית דין עצמי אינם רלבנטיים בבחינת המוסד החינוכי לקטין, סוגיה אשר תוכרע – כל כולה – בהתאם לטובת הקטין (ר' בעניין זה בג"צ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (21.01.08), בסעיף 20 לפסק הדין, שם נפסק כי שיקולים של עשיית דין עצמי חייבים להידחות מפני השיקול של טובת הקטין).
26. באשר למגורי האב – נוכח המרחק הקצר בין היישובים לא נתתי משקל לכך שהאב בחר לרכוש דירה דווקא בסמוך למוסדות החינוך בט'. ממילא לא נתתי משקל למטרת רכישת הדירה, מאחר שגם כיום האב מתגורר בט' (בבית אימו).
27. הצדדים מצידם הרחיבו בסוגיית מטרת רכישת הבית. בהקשר זה אציין כי לא עלה בידי האם להפריך את טענת האב לפיה זו נרכשה בסמוך למוסדות החינוך של הקטינים דווקא. לא הוכח כי מדובר ברכישה לצורכי השקעה וכי אין לאב כל כוונה לעבור אליה.
28. הוצג בפניי הסכם שכירות לפיו האב השכיר את הדירה עד ליום  02.07.17, ובמהלך חקירתו, הנגדית הוסיף האב כי החוזה הוארך עד לסוף השנה 31.12.17. לאחר שהתובעת סיכמה בע"פ את טענותיה, הציג הנתבע בפני בית המשפט (באמצעות המכשיר הנייד) מייל מיום 27.06.17 לו מצורף נספח להארכת החוזה, וזאת על מנת להזים את הטענה כאילו המסמכים נערכו לצורכי המשפט. בעניין זה לא ראיתי לנכון לקבל את התנגדות המבקשת להצגת המסמך בפני בית המשפט, ממספר טעמים:
29. ראשית, כידוע קיימת גמישות רבה בהחלת סדרי הדין והראיות בבית משפט זה, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הכל על מנת לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולעשות משפט צדק.
30. שנית, מדובר בשאלות אשר לא נגעו לליבה של המחלוקת (שינוי מוסד חינוך), וספק אם היה צורך להגיש את המסמך לכתחילה לכתבי הטענות.
31. שלישית, במצב רגיל של ניהול הליך (שאינו מתקיים בסד זמנים כה צפוף), היתה בידי האב שהות להגיש בקשה להגשת תצהיר משלים וראיות משלימות, וזאת אף לאחר חקירתו הנגדית. לעניין האפשרות להביא ראיות לאחר החקירה הנגדית בבית המשפט לענייני משפחה ר'  רמ"ש 3610-05-17 פלונים נ' אלמונית 09.06.17). אין לזקוף את סד הזמנים הצפוף ביותר בו נוהל הליך זה (שנבע מעיתוי הגשת הבקשה ע"י המבקשת) לחובתו של המשיב, ולמנוע ממנו להביא את ראיותיו לשם הזמת טענה שנטענה נגדו.
32. בשולי הדברים אציין כי במסגרת שיקולי, לא נתתי משקל לטענת האב לפיה שינוי מוסד החינוך עלול לחבל בקשר המצויין שיש לו עם הקטינים. גם לא מצאתי בטענה זו ממש. בבואו של בית המשפט להכריע בנושא קביעת מוסד חינוך בו ילמד קטין, עליו לקבוע מהי טובתו  של הקטין במציאות שנוצרה באופן המגשים במידה המירבית את טובתו של הקטין, תוך אפשרות לשמירת קשר עם שני הוריו. במקרה זה, התרשמתי כי אכן מדובר באב מיטיב, מעורב בחיי ילדיו וספק גדול אם יש ממש בטענה כי השינוי המבוקש עלול לחבל בקשר.
33. לסיכום, מכל הטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי במקרה זה טובתם של הקטינים הינה שלא לשנות את מוסדות החינוך בו הם לומדים, ולפיכך הנני דוחה את התובענה לשינוי מוסדות החינוך.
34. בנסיבות העניין, הנני מחייבת את האם בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.
35. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ט' אלול תשע"ז, 31 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.