רקע

כתב האישום ועיקרי הכרעת הדין

1. הנאשמים בפרשה דנן הורשעו לאחר שמיעת הראיות בתיק בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. הנאשם 1, פרדי רובינסון, הורשע באישומים 1-4; הנאשם 2, אורן דואדי, הורשע באישומים 1 ו-3 והנאשמת 5, חברת מילומור בע"מ (להלן: "מילומור"), הורשעה באישומים 1-3.
2. כתב האישום כלל ארבעה אישומים: האישום הראשון מתייחס להעברות כספים מחברת שחר המילניום בע"מ (להלן: "שחר") לחברת האם מילומור ובחזרה, שלא בהתאם למנגנון האישור המשולש כנדרש על פי חוק החברות, תשנ"ט-1999. האישום השני מתייחס להעמדת הבטוחות, האישום השלישי מתייחס לאי פרסום העברות הכספים והעמדת הבטוחות בדוחות הכספיים של החברה. האישום הרביעי עניינו שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה על רקע בדיקה של רשות ניירות ערך והחשש מגילוי העברות הכספים והעמדת הבטוחות, עבירות אלו יוחסו לנאשם 1 בלבד.
3. הרשעת הנאשמים ניתנה כאמור במסגרת הכרעת דין ארוכה ומנומקת הנפרשת על פני למעלה מ-120 עמודים ובה התייחסתי למכלול האישומים, המעשים המיוחסים לנאשמים, לראיות שהוצגו בפני בית המשפט, לפלוגתות המרכזיות, לניתוח העדויות ולהכרעה בכל אחד ואחד מהאישומים. בסופו של דבר כאמור מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, הכל כפי שהרחבתי בהכרעת הדין. אעמוד על עיקרי הכרעת הדין בקצרה.
4. הנאשם 1, ששימש בתפקיד מנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון של שתי החברות הציבורית לפחות בפרק זמן מסוים, הכווין את פעילותן של החברות הציבוריות וכל החברות הפרטיות שהיו מתחתן, הורשע בעשרות עבירות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות דיווח וכן עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. הנאשם 2, שימש כסמנכ"ל הכספים של חברת מילומור והורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד וכן עבירות דיווח.
5. בפתח הכרעת הדין ציינתי שהנאשם 1 כבעל שליטה בחברת האם הוביל החלטה לאישור קו אשראי על סך 30 מיליון ש"ח מחברת הבת לטובת חברת האם, ההחלטה אושרה על ידי דירקטוריון חברת הבת וועדת הביקורת שלה. עם זאת, בשל העובדה שמדובר בעסקה בה לבעל השליטה עניין אישי, התקבלה החלטה, בהסתמך על ייעוץ משפטי, כי נדרש גם אישור האסיפה הכללית של חברת הבת למתן קו אשראי זה. בשלב זה, הנאמן מטעם בעלי האג"ח של חברת הבת התנגד בתוקף למתן קו אשראי זה בטענה שהוא עלול לפגוע בביטחונות של בעלי האג"ח. נוכח התנגדותו הנחרצת של הנאמן, ביטלה חברת הבת את זימון האסיפה הכללית שנועדה לאישור מתווה קו האשראי.

עוד צוין, כי בתשקיף של חברת הבת סוכם שזו תפעל להסרת הערבויות מחברת האם והעברתן לחברת הבת עוד נקבע שחברת הבת תשפה את חברת האם בגין כל סכום שתישא בו חברת הבת בגין אותן ערבויות.

6. עיקר הפרשה נוגעת להעברות כספים מחברת הבת לחברת האם במשך מספר רבעונים, כאשר הנאשם 1, כבעל שליטה, טען שהעברת הכספים הינה מאושרת לפי החלטת הדירקטוריון וגם לפי המנגנון התשקיפי כמופרט לעיל.

בהכרעת הדין קבעתי כי גרסתו של הנאשם 1 נדחית מניה וביה, שהעברת הכספים הייתה מותנית באישור האסיפה כללית של חברת הבת, והיא גם לא הותרה לפי המנגנון התשקיפי ועל כן מדובר בביצוע עבירות כאמור בכתב האישום. באשר לנאשם 2, זה שימש כסמנכ"ל הכספים והרשעתו נסמכת גם היא על ראיות שהוצגו בפני בית המשפט ועל עדים שהעידו בנדון.

7. בפרק הדיון והכרעה פירטתי את המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בהן נדרשתי להכריע. בתוך כך, ניתחתי את עיקרי המחלוקות בין הצדדים שלגביהם נשמעו כאמור עשרות עדים, כן הוגשו מאות מוצגים וזאת לאורך חודשים רבים.
8. המחלוקת הראשונה היתה האם המנגנון התשקיפי התיר לנאשמים 1 ו-5 למשוך כספים מחברת שחר, היא חברת הבת, בגין ערבויות שבהן ערבה חברת האם לבנקים היווניים ואשר לא התאפשר העברתן לחברת הבת, במסגרת הכרעת הדין קבעתי שהמנגנון לא אפשר משיכה זו. הכרעה נוספת נגעה לסוגיה האם העברת הכספים בין חברת האם לחברת הבת, מתן ערבויות ושעבודים, היוו עסקה בין חברה לבין בעל השליטה בה והאם מדובר היה בעסקה חריגה? השבתי על שתי השאלות בחיוב.

הכרעה נוספת נגעה לשאלה האם חברת האם הייתה רשאית למשוך מחברת הבת, בהתבסס על אישור הדירקטוריון וועדת הביקורת של חברת הבת למתן קו אשראי על סך 30 מיליון ש"ח, חרף העובדה שהחלטה זו לא הובאה לאישור האסיפה הכללית עקב התנגדות הנאמן. גם בנקודה זו קבעתי כי משלא הובאה החלטה זו לאישור האסיפה הכללית, הרי שאין תוקף להחלטת הדירקטוריון וועדת הביקורת, הכל מטעמים שפירטתי בהכרעת הדין בהרחבה. עוד קבעתי כי לא הוכח כלל ועיקר שהתקבלה החלטה בדירקטוריון חברת הבת לאשר ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בסכום לטובת חברת האם. יתרה מכך, קבעתי בהכרעת הדין שהייתה העברת כספים מחברת האם לחשבונו של נאשם 1, חרף העובדה שהעברה זו לא היתה חלק מכתב האישום.

9. עוד מצאתי כי לא עמדה לנאשם 1 טענת ההסתמכות על ייעוץ משפטי בכל הנוגע להעברת כספים בין חברת הבת לחברת האם, טענה שכזו גם לא עמדה לנאשם 2 הן בנוגע להסתמכות על אמרתו של נאשם 1 והן בהסתמך על רו"ח בנוגע לחובות הדיווח.

כן קבעתי בהכרעת הדין שלא הוכח בפניי שהנאשמים פעלו להסתיר את העברת הכספים מרו"ח, לא פעלו להסתיר את הכרטסות מביקורת הרשות וממבקר הפנים. עוד נקבע בהכרעת הדין שלנאשמים לא עומדת טענת ההסתמכות על רו"ח הפנימיים והחיצוניים של החברה בכל הנוגע להפרת חובת הדיווח החלה עליהם.

10. לבסוף, קבעתי שהנאשם 1 פעל לשיבוש הליכי משפט בעניינו ועוד הוספתי שיש מקום להרשיע את הנאשמת 5 בעבירות המיוחסות לה בהתבסס על תורת האורגנים.

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה – התייחסות לנאשם 1, רובינסון

11. לגישת המאשימה עוצמת הפגיעה באינטרסים המוגנים במקרה דנן – שקיפות וגילוי בשוק ההון, שמירה על מנגנוני קבלת החלטות, מניעת ניגודי עניינים ובעיות נציג, כמו גם אמון המשקיעים בתקינות חברות ציבוריות – מצויה במדרג העליון. לטענת המאשימה אמנם לא יוחסו לנאשם עבירות גניבה, אלא מרמה והפרת אמונים, אך אלו היו על סף עבירת הגניבה על ידי מורשה שעה שנעשו בבוטות תוך דאגה לאינטרס של רובינסון (בין אם אישית שלו, או של מילומור). לפיכך, נטען כי לא ניתן להימנע מלהטיל עונש מאסר בפועל במקרה הנדון.
12. עוד הודגש כי הפגיעה היתה לא רק באוטונומיה של בעלי המניות והאג"ח אלא אף באינטרס הרכושי שלהם במידה חריגה, תוך סיכון כספי החברה וריקונה מנכסיה, חרף ניסיון ההגנה להציג את המשיכות כטכניות בלבד, הרי שהחזרתם היתה כרוכה בקושי תוך מתן ערבות בלתי מוגבלת שגזרה חשיפה בלתי מוגבלת לשחר.
13. כן הובאו בפניי עוצמת המרמה והנסיבות המחמירות בענייננו. לגישת המאשימה העובדה שבעל שליטה משך 9 מיליון ש"ח, לאחר שהוזהר על ידי חשב החברה, ולאחר שידע על התנגדות נאמן האג"ח לפעולות וביודעו שהדבר לא קיבל את אישור מהותי של דירקטוריון החברה הינם ביטוי לחומרת המעשים ודרגת המרמה ואחיזת העיניים של הנאשמים. בפרט, לאור הסתרת העמדת הערבויות והשעבודים בין החברות ממזכירת החברה, נאמן בעלי האג"ח, היועץ המשפטי החיצוני של החברה ועוד. בניגוד לטענות ההגנה, נטען כי המשיכות לא היו דבר של מה בכך, וכי מעשי הנאשמים מעידים על עוצמת רמיסת כללי הממשל התאגידי והגילוי הנאות ומהווים ביטוי לתפיסה מושרשת של התעלמות מכל רכיב של ממשל תאגידי באופן מודע ומכוון – בתוך כך ציין את ההתייחסות לנאמן כגורם טורדני, ריקון החברה מתוכן והפיכתה לכיס פרטי ולקופת מזומנים של בעל השליטה בהתעלם מהיותה אישיות משפטית נפרדת, כפי שבא לידי ביטוי בין היתר במשיכת הדיבידנדים ברבעון האחרון לשנת 2005.
14. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה