עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתובענה לקיום צוואות והתנגדויות לה.
הרקע ותמצית הטענות .
- המנוחה ש.ב שנשאה ת"ז ...., נפטרה ביום 08.01.2015 (להלן: "המנוחה").
- במותה, השאירה אחריה המנוחה צוואה נוטריונית, שנחתמה בתאריך 19.09.2014.
- בנה של המנוחה, מר א.ב (להלן : "התובע") הגיש תובענה לקיום צוואה זו (ת"ע 31731-08-15).
- בתה של המנוחה, הגב' א.ש (להלן : "הנתבעת") הגישה התנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 31747-08-15), ובה טענה כי המנוחה לא יכולה הייתה לצוות יותר מאשר יש לה, וכי ב-24.08.08 העבירה לה במתנה את הנכסים נשוא הצוואה.
- בנה של המנוחה, מר י.ה (להלן: "הנתבע") הגיש התנגדות לצוואה בת"ע 31744-08-15 (להלן : "הנתבע"), ובה טען כי נפלו שגיאות צורניות וגם מהותיות בצוואה, ולפיכך אין לקיימה.
- עוד טען הנתבע, כי המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית, ולא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, וכי הצוואה אינה משקפת את רצונה, וגם מטעם זה – יש לבטל הצוואה.
- הנתבע הגיש מצדו בקשה לקיום צוואה קודמת של המנוחה משנת 2009 במידה שהצוואה מ-2014 תבוטל (ת"ע 31750-08-15).
- התובע, מר א.ב, הגיש התנגדות לצוואת 2009 (ת"ע 31738-08-15).
- הנתבעת, הגב' א.ש, הגישה התנגדות לצוואת 2009 (ת"ע 31752-08-15).
- למותר לציין, שכל אחד מהצדדים כפר בטענות רעהו.
- להשלמת הרקע אוסיף, כי תיק זה הועבר לבית משפט זה ממחוז מרכז. אמנם, האחים לבית משפחת ב', התדיינו בפני בעבר בכל הנוגע לצוואות של אביהם המנוח, ולמתנות שהעניק למי מילדיו (במערכת רשומים לפחות 10 תיקים קשורים), אך צוואת אמם המנוחה של התובע והנתבעים היא נושא עצמאי. מכל מקום, משהועבר התיק הנה, שמעתיו, ועתה ניתן פסק דיני.
מבוא דיוני .
- מדרך הטבע, אדון בצוואות שבתיק זה בשיטת "השכבות". היינו, קודם בצוואתה המאוחרת (צוואת 2014), ורק אם זו תבוטל – אדון בצוואת 2009 ; יצוין, כי הכינוי "התובע" או "נתבע" או "נתבעת" בהתאמה – יחול בכל התיקים.
- בקדם המשפט שהתקיים ב-19.04.2016 מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את פרופ' שלמה נוי (להלן: "המומחה"), שיחווה את דעתו, האם המנוחה הייתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים, ובכלל זה צוואה במועד חתימת הצוואה מ-2014.
- לא ברור לי מדוע שרבב התובע לסיכומיו ציטוטים מספרות רפואית – כל אלה (כפי שאכן נעשה בחקירה הנגדית של המומחה) מקומם בשאלות הבהרה, או בחקירה הנגדית. בית המשפט פוסק על סמך הראיות שהצטברו בפניו, ועל פי משקלן.
- הצדדים פנו וביקשו ארכה שניתנה להם, (לטענתם פנו להליכי גישור), אך בסופו של יום, הוגשו הסיכומים, ואני מניחה שגם הפעם לא השכילו הצדדים למצוא את שביל הזהב ביניהם.
האם עומדת לצוואת 2014 חזקת כשרותה ?
- צוואת 2014 הינה צוואה נוטריונית, היינו "צוואה בפני רשות" במשמעות סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה -1965.
- כדי לבדוק כשרותה של הצוואה, עלינו לפנות לסעיף 25 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 הקובע לאמור :
"א. התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה, רשאי הוא בהחלטה מנומקת לקיומה, אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפרטים בסעיפים 19, 22 או 23, או ברשות העדים, או בהיעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
ב. בסעיף זה, "מרכיבי היסוד" בצוואה הם :
.
.
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22, הצוואה נאמרה בפני רשות, או הוגשה לרשות ע"י המצווה עצמו"
- בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני מצביעה על כך, שצוואת 2014 לא "נאמרה" בפני הנוטריון, שכן המנוחה הייתה עיוורת, והנוטריון אף אישר זאת בכתב יד על פני האישור הנוטריוני.
- הנוטריון אישר בחקירתו הנגדית (ראה עמודים 15-16 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.2016), כי לא הוא הכין את הצוואה, אלא המנוחה הביאה עמה את צוואת 2014 וחתמה עליו בפניו.
הדבר מעורר קושי, שכן, איפה נערכה הצוואה ? על פי עדותו של מר א.ב., בנה של המנוחה, אשר ליווה אותה אל הנוטריון, לא היה בביתה של המנוחה מחשב או מדפסת.. ברור לכל, שהמנוחה בהיותה עיוורת, גם לא הייתה יכולה לערוך לבד את הצוואה, אם כן מי ערך אותה ?
- התמיהה באשר לשאלה, מי ערך את הצוואה, מתגברת נוכח עדות התובע.
אביא מתוך חקירתו הנגדית דברים כלשונם (עמוד 20 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.2016) :
"ש. תאמר לי, עכשיו, זה נכון שבביתה של אמא שלך אין מדפסת או מחשב ?
ת. נכון.
ש. ולמרות זאת, נאמר לנו שהיא מסרה לעו"ד דוד חושן את הצוואה נשוא ההתנגדות היום שעליה היא חתמה, מי ערך עבורה את הצוואה?
ת. לא יודע, אין לי מושג. עו"ד חושן אולי, לא יודע. יש לה חתימה של עו"ד חושן.
ש. הוא אמר לנו שלא ערך אותה.
ת. אמר, אז מי ערך את זה? אני ?
ש. יש לך משהו לומר על הדבר הזה לבית המשפט?
ת. אין לי מה לומר. "
- נוכח הפגמים הרבים שנפלו בצוואת 2014 (ואותם אמנה בהמשך), עול ההוכחה להוכחת העובדה ביחס לשאלה, מי ערך את הצוואה, מוטל על שכם התובע, ומשלא עשה כן, הרי פוגם הדבר בגרסתו !
כידוע, גורסת ההלכה המשפטית, כי אי הבאת עד התומך בגרסת התובע תפעל לרעתו.
ראה: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק , פ"ד נ"ו (1) 539.
- יחד עם זאת, ולכאורה לפי הפסיקה, ניתן לומר שמרכיב היסוד שבצוואת 2014, היינו "ההגשה" – התקיים. כך בת"ע (י-ם) 40220/05 א' ז' נ' ו' ואח' (25.01.07) (פורסם במאגר "נבו") הסביר בית המשפט, כי בצוואה נוטריונית "הגשת" הצוואה מתבצעת בעת שהצוואה מוגשת לנוטריון לאישורו. במקרה שהצוואה נערכת על ידי עורך דין פלוני, ומוגשת לאחר מכן לעורך דין אלמוני לאישורו כנוטריון, כי אז מתקיים המקרה הקלאסי של "הגשת" צוואה לאישור הנוטריון.
ראה בעניין זה ספרו של כבוד השופט שוחט, "פגמים בצוואות" (הוצאת "סדן") עמוד 111, הערת שוליים 28, והציטטות המובאות שם.
- פגמים צורניים רבים נפלו בצוואת 2014. להלן אפרט :
23.1 הנוטריון צירף תעודה רפואית של המנוחה, לא מיום עריכת הצוואה, אלא של יומיים לאחר מכן. רק בחקירתו הנגדית, נאלץ הנוטריון להודות, כי לא יתכן שבעת החתימה על הצוואה, הוצגה לו התעודה הרפואית. להלן אצטט מתוך חקירתו הנגדית של הנוטריון (עמוד 16 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.16) :
" ש. בסעיף 5 אתה אומר שמפאת גילה, אתה דרשת ממנה שתציג לך אישור רפואי והיא הציגה לך אישור רפואי, אתה יכול להראות לנו בבקשה את האישור רפואי ?
ת. יכול להיות שיש לנו בתיק. [ב"כ התובע מציג לעד] ; [העד מעיין במסמך] ; כן – הנה.
ש. אני מפנה את בית המשפט הנכבד לנספח ד' לתצהירי התובעים, מר דוד חושן, לא יכול להיות ואני רוצה שתאמר את תגובתך לבית המשפט, שהתעודה הזו הוצגה לך מאחר והתעודה הזו נושאת תאריך של יומיים לאחר מכן.
ת. נכון.
ש. אמרת שהוצג לך ב-19.04.14 והתעודה הזו נושאת את התאריך 21.04.14, אתה מאשר שהתעודה הזו לא הוצגה לך ?
ת. זו בטח שלא הוצגה לי, אולי כן, לא יודע, הייתה תעודה אחרת.
ש. יש לך תעודה אחרת? כי זו התעודה היחידה שהצגתם.
ת. כרגע אין לי.
ש. יכול להיות שלא הוצגה תעודה ?
ת. אני זוכר שביקשתי שתראה לי תעודה לפני שתבוא.."
23.2 אין בידי לקבל הנטען בסיכומי התובעים, כי "הטענה בהתנגדות, כי הייתה חובה לצרף תעודה רפואית לצוואה היא מופרכת. החובה החלה על נוטריון לצרף אישור רפואי לאישור הנוטריוני היא כאשר האימות נעשה לגבי אדם המרותק למיטתו, או מאושפז בבית חולים"... – הדברים פשוט אינם נכונים!
כידוע, הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי "מרותק למיטתו" שבתקנה 4 לתקנות הנוטריונים, ולהלן אצטט מתוך ספרו של כבוד השופט שוחט, "פגמים בצוואות" (הוצאת "סדן") בעמוד 106 :
"...יש חשיבות לצירוף תעודת רופא המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה. התעודה הרפואית יכולה לסייע בהסרת כל ספק, בדבר גמירת דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה. מאחר שמטרת התקנה היא לברר את גמירת הדעת של המצווה ולהבטיח את חופש רצונו, יש לתן פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים" בתקנה.
זאת ועוד : אין לתת להיגד "מרותק במיטתו" את מובנו המילולי המצומצם, אין הכוונה שרק מצבו של אדם "המרותק" לחלוטין למיטתו ואינו יכול לשבת, לקום ולהתהלך ולו מעט, יחייב צירף תעודה רפואית
כאמור, יש להרחיב את פירוש המונח, ולהחיל התקנה גם על אדם הסובל מקשיי ניידות, נזקק לעזרת הזולת, ומחמת גילו או מצבו הרפואי, או שניהם גם יחד, קשה לו לצאת מביתו"
(הקו המדגיש אינו במקור – ש.ג.)
ראה בעניין זה ת"ע (ב"ש) 1390/04 פלונית נ' פלוני (10.09.07) (פורסם במאגר "נבו") ; ת"ע (ת"א) 55650-05-13 כ' נ' י' (24.07.2014) (פורסם במאגר "נבו").
23.3 הנוטריון לא שמר עותק של האישור הנוטריונים על המסמכים שהוצגו לו, להלן אצטט מתשובות הנוטריון בחקירה הנגדית בעמודים 16-17 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.16 :
" ש. כנוטריון אתה אמור לשמור עותק של אישור נוטריוני וצוואה ומסמכים נלווים כגון האישור הרפואי, נכון שלא שמרת?
ת. לא יודע, צריך לבדוק בתיק.
ש. לקראת הדיון היום, בדקת בתיק ?
ת. לא.
ש. לקראת הגשת התצהיר שלך, נתקלת בתעודה אחרת ?
ת. אני חושב שכן.
ש. אבל לא הבאת אותה?
ת. לא הבאתי.."
23.4 הנוטריון טעה במספר תעודת הזהות של המנוחה באישור הנוטריוני, וכתב מספר זהות אחר (במקרה של אחד מילדיה), להלן אביא מתוך חקירתו הנגדית של הנוטריון בעמוד 17 לפרוטוקול, ישיבת 20.12.16 :
"ש. מר חושן, באימות הצוואה, אתה אימתת מספר תעודת זהות לא נכון שמסתיים בספרות 376 והגברת אשר הציגה לך תעודת זהות לדברייך – מספר התעודות זהות מסתיים בספרות 368.
ת. נכון, אני טעיתי, כי הסתמכתי על המספר, כשאני זוכר היום, מהצוואה היה מספר כמעט זהה, טעיתי בשתי ספרות אחרונות.
ש. המספר 376 שייך למר א.ב, אתה יודע את זה?
ת. לא.."
23.5 האמור לעיל, מעורר יותר משמץ של תמיהה, כיוון שגם בצוואה מופיע מספר תעודת הזהות של המנוחה, במספר ששלוש ספרותיו האחרונות הן 376. האמנם ראה הנוטריון את תעודת הזהות שלה, וזיהה אותה?
וכזכור, סעיף 11 לחוק הנוטריונים קובע, כי "לא יאמת נוטריון חתימתו של אדם על מסמך אלא אם החותם עמד לפניו זוהה וחתם בפניו על המסמך".
23.6 הנוטריון לא זכר, אם אישר את חתימת המנוחה על פי תעודת הזהות שלה, או שמא על פי צילום של התעודה. (ראה חקירתו הנגדית של הנוטריון בעמוד 13 לפרוטוקול, ישיבת 20.12.16).
23.7 יתרה מזאת, באישור הנוטריוני שצורף, כתב הנוטריון שזהותה של המנוחה הוכחה על פי תעודת זהות מספר ...., שהוצאה ביום 01.12.08 (ראה עמוד 13 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.16 ; שורות 20-21), אך בהמשך החקירה הסתבר שביוני 2014, הוצאה למנוחה תעודת זהות אחרת (!)
להלן אצטט מתוך חקירתו הנגדית של הנוטריון בעמוד 14 לישיבת 20.12.16, דברים המדברים בעד עצמם :
" ש. עכשיו, אני אומר לך שבספטמבר, ב-19.09.14, לגברת ... המנוחה הייתה תעודת זהות אחרת שהוצאה ביוני 2014 במשרד הפנים בחולון. כלומר, לפי מה שאתה רושם בסעיף 1, אתה לא ראית את תעודת הזהות משנת 2014.
ת. ראית רק את זו שרשמתי, 2008.
ש. או. קיי, עכשיו אני אציג לך ואני מפנה את בית המשפט הנכבד לנספח ח' לנספחים, אני מציג לך את תעודת הזהות של המנוחה מיוני שנת 2014.
ת. אני רואה 2024.
ש. זה מועד הפקיעה, אבל למעלה רשום, בחלק התחתון כתוב "חולון 08.06.2014".
ת. [מעיין במסמך], אני רואה.."
23.8 הנוטריון לא זכר אם המנוחה הגיעה אליו, כשהיא ישובה בכיסא גלגלים. אצטט מתשובותיו בחקירה הנגדית (עמוד 12 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.16) :
"ש. האם היא באה על כיסא גלגלים ?
ת. אני זוכר שראיתי אותה על כיסא גלגלים, לא יכול לזכור (אם) באותו זמן.."
- העולה מן המקובץ – הנוטריון לא הכין את הצוואה, ואף לא ידע מי הכין אותה, לא זיהה את המנוחה על פי תעודת הזהות שלה, טעה ברישום מספר הזהות שלה, לא קיבל חוות דעת רפואית נכון ליום חתימת הצוואה, לא שמר עותר של האישור הנוטריוני והמסמכים הנלווים, לא זכר אם המנוחה הגיעה אליו ישובה בכיסא גלגלים אם לאו..
אין ספק שאלה דברים מטרידים, ואינם רק בגדר פגמים צורניים גרידא, אלא יש בהם אף לפגום במשקל החלטתי, אם אכן הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
- עם זאת, הפגמים הצורניים בצוואה נוטריונית נחשבים "פגמים דינאמיים" הניתנים לתיקון, וכך קובע כבוד השופט שוחט בספרו "פגמים בצוואות" (שם) בעמוד 105 :
"..הפסיקה אשר החילה על הנוטריון צרכי פעולה מיוחדות אלו, ראתה בהן דרישות צורה דינמיות, הליכים שניתן להתעלם מפגם שנפל בהם או מהיעדרם, ולקיים את הצוואה מכח סעיף 25 לחוק הירושה.."
כידוע, תיקון 25 לחוק הירושה, ".. הרחיב את סמכותו של בית המשפט למחול על אי –קיומן של דרישות צורניות, והתיר את הספק בכל הנוגע להבחנה בין "פגם" ל"חסר" בכל סוגי הצוואות ; על פי התיקון, אם התקיימו הדרישות בדבר מרכיבי היסוד של הצוואה, ואם שוכנע בית המשפט שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה – מוסמך בית המשפט לקיים כל צוואה, לא רק אם נפל פגם "בפרט מן הפרטים" או "בהליך מן ההליכים" .. (ראה עמוד 66 לספרו של כבוד השופט שוחט, "פגמים בצוואות" (שם).
- בהביאו בחשבון את המגמה המקלה של המחוקק מחד, ואת התשתית הראייתית אשר נפרשה בפני, ואת ההתנהלות המטרידה של הנוטריון בכל הנוגע לצוואה, אומר כי לאחר ששקלתי בכובד ראש את הדברים, לא עומדת לצוואה שבפני חזקת כשרותה. יתרה מכך, לא השתכנעתי כי צוואת 2014 משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה.
- מכל מקום, נוכח הפגמים הצורניים משעבר נטל השכנוע על כתפיו של התובע – נראה כי לא הרים את הנטל הראייתי המושת עליו.
- בהמשך פסק הדין, אראה שהתובע גם לא עבר את מחסום הכשירות, ולא הרים את הנטל המושת עליו לשכנעני, כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה.
דיון .
הטענה בדבר אי כשרות המנוחה .
- כידוע, קובעות הוראות ס' 26 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 לאמור :
"כשרות לצוות
צוואה שנעשתה ע"י קטין, או מי שהוכרז פסול דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בטלה".
- הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה "להבחין בטיבה של צוואה". הכללים סוכמו על פי שלושה יסודות עיקריים : מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו, מודעתו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.
ועוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא.
ראו : ע"א 1212/01 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח (3) 723 ; ע"א 5185/99 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מ"ט (1) 38 ; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813.
- הפסיקה הוסיפה וקבעה, כי מבחינת נטל ההוכחה, על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה". ואולם, וכפי שכבר הראיתי לעיל, נוכח הפגמים הצורניים בצוואה, עבר נטל השכנוע אל שכמו של התובע.
- הפסיקה גרסה, כי צוואה הנראית תקינה מבחינה צורנית, חזקה עליה שהיא משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, ובד"כ המבקש לפסול את הצוואה עליו נטל השכנוע, כי הצוואה אינה ביטוי לרצונו החופשי של המצווה. ואולם, כלל זה אינו חל כאשר הצוואה שאותה מבקשים לקיים אינה כוללת את היסודות הצורניים הנדרשים, ואם יש פגמים צורניים (כפי שהראיתי בראש הפרק הקודם), שוב אין מקום לאותה חזקה שלפיה הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, ".. להיפך, קיומו של פגם או חוסר מעלה את החשד שהצוואה דווקא אינה משקפת רצון כזה.
עם זאת, אין בכך כדי לפסול את הצוואה, המחוקק מאפשר לקיים את הצוואה חרף הפגם, אלא שנטל השכנוע (חובת הראיה) שבצוואת אמת עסקינן, עובר אז אל שכמו של המבקש לקיימה, והוא שחייב לשכנע את בית המשפט, שחרף הפגם, הצוואה הינה ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה, ובמקרה כזה, כל ספק יפעל לביטולה של הצוואה."
ראה ספרו של כבוד השופט שוחט "פגמים בצוואה" (שם) עמוד 69, והערת שוליים 39, וההערות שם.
- כאמור, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט, את פרופ' שלמה נוי, אשר נתן חוות דעתו הנושאת תאריך 19.12.16.
להלן אצטט מתוך חוות דעתו של המומחה :
"מהלך ודיון
במסגרת הדיון במקרה זה נתבקשתי להעריך את כשירותה של המנוחה, שנפטרה ב-8.1.15, לחתום על מסמכים משפטיים ב-19.9.14.
קביעה רטרוספקטיבית של הכשירות לערוך צוואה: קביעה רטרוספקטיבית של הכשירות לבצע פעולות משפטיות נסמכת על הערכה כללית של מצבה הקוגניטיבי והנפשי של המנוחה תוך התייחסות ספציפית להבנתה את היקף רכושה, משמעותה של צוואה והשלכות פעולותיה על הנפשות המעורבות. במקרה הנדון, לא בוצעה הערכה כאמור. אציין כי התיעוד שבפני הוא מועט אולם, ניתן לבצע הערכה סבירה.
ע"פ החומר הרפואי בפני צוין כבר בפברואר 2011 כי היא מרותקת לכיסא גלגלים ויש לה דמנציה מתקדמת. אמנם לא צוין פירוט של תסמינים קליניים אולם ניתן להניח שרישום כזה ע"י רופא ייכתב רק לאחר שבדק והתרשם מהמנוחה כנדרש. ביולי 2014 צוין בבדיקה פסיכיאטרית כי המנוחה לא מתמצאת בזמן ובמקום, מבינה שאלות, עונה. תכנים דלים. זיכרון וריכוז ירודים, לא מסוגלת לבצע חשבון פשוט, שיפוט מוגבל. אובחנה כסובלת מדמנציה לא ספציפית עם תסמינים פסיכוטיים. הומלץ טיפול תרופתי בנוגדי פסיכוזה. בנובמבר 2014 צוין בבדיקתה בקופ"ח כי סובלת מדמנציה וכי התנהגותה אגריסיבית עם הלוצינציות קשות. ברשימת התרופות ניתן לראות כי אכן מטופלת בתרופה נוגדת פסיכוזה.
בדצמבר 2014 שוב צוין בקופ"ח כי סובלת מדמנציה, גידול עם גרורות, לא אוכלת ולא שותה, לא מתפקדת. באותו חודש נבדקה גם במיון בי"ח וולפסון שם צוין כי בהכרה מלאה, אינה מתמצאת, לא מדברת לעניין, אינה משתפת פעולה בבדיקה. הומלץ על מינוי אפוטרופוס.
לאור כל זאת ניתן לראות כי כבר בשנת 2011 סבלה מתהליך מתקדם של דמנציה. ביולי 2014 צוין כי המנוחה לא מתמצאת בזמן ובמקום והיא אובחנה כסובלת מדמנציה לא ספציפית עם תסמינים פסיכוטיים. הומלץ טיפול תרופתי בנוגדי פסיכוזה. בנובמבר 2014 צוין בבדיקתה בקופ"ח כי סובלת מדמנציה והתנהגות אגרסיבית עם הלוצינציות קשות. בדצמבר 2014 נבדקה גם במיון בי"ח וולפסון שם צוין כי אינה מתמצאת, לא מדברת לעניין, אינה משתפת פעולה בבדיקה והומלץ על מינוי אפוטרופוס.
כלומר לפנינו מהלך אופייני של דמנציה אשר בשלב מתקדם יש גם הפרעות חשיבה והתנהגות מלוות דמנציה (BPSD) כפי שיש כאן מבחינת הפסיכוזה במועדים הסמוכים לתאריך הנדון של החתימה.
לאור זאת ניתן לקבוע כי במועד הנדון לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות.
(-).."
- מסקנתו של המומחה, כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה ב-2014 לא נסתרה גם אחרי חקירתו הנגדית של המומחה.
יצוין, כי חקירתו של המומחה נסרקה משום מה בפרוטוקול ת"ע 31750-08-15, ואצטט להלן מתוך פרוטוקול ישיבת 26.03.17 :
" ש: כיצד הקביעה של ד"ר קוגן באותו מסמך מיום 7.2.2011 של דמנציה מתקדמת מתיישבת עם הדברים שאתה מצטט ביחס לבדיקה שבה מצוין שהדמנציה אינה ספציפית.
ת: דמנציה מתקדמת מבהירה את שיעור החומרה. דמנציה בלתי ספציפית הכוונה היא שהרופא איננו יודע לקבוע את הסוג של הדמנציה, יש קבוצות שונות, וכשהוא כותב דמנציה בלתי ספציפית זה לא שולל את הדמנציה המתקדמת. אחת מדגמה חומרה, השנייה מדגימה תת-קבוצה, ומה שהוא אומר זה שהוא לא יודע לקבוע עכשיו את תת-הקבוצה, לכן אין סתירה.
ש: מדוע בשני המסמכים הרפואיים האלה אין קביעה של דרגת המחלה?
ת: יש, מתקדמת זה דרגה.
ש: איפה היא נמצאת בסולם הדרגות?
ת: במתקדמת, הרמה הכי חמורה. מקובל לדרג לשלוש דרגות, אני לא מדבר על ציונים בסקאלה, שמהם אפשר לגזור את דרגת החומרה. נוהגים לדבר על: קלה, בינונית ומתקדמת שהיא מקבילה לחמור. לכן מתקדמת זו דרגת חומרה.."
- בהמשך חקירתו, עומת המומחה עם פרוטוקול הדיון, בו נחקרה המנוחה ביום 12.5.2011 בפני כבוד השופטת גולן תבורי, בית המשפט לענייני משפחה (מחוז מרכז), ונשאל כיצד יתכן אם המנוחה הייתה כבר מפברואר חולה בדמנציה מתקדמת, שהשיבה בצורה עניינית...
על כך ענה המומחה (עמוד 32 לפרוטוקול ישיבת 26.3.17)נסרק בתמ"ש 31750-08-15) :
"ת: אני לא חושב שאתה יכול ללמוד מהפרוטוקול הזה משהו, לצערי, בטח לא על כשירות קוגניטיבית. זה שהיא הייתה מסוגלת לענות על כמה שאלות – מה נפקא מינה? מה עוד שאני קורא במהירות שבאותה תקופה יש פסיכיאטר שחושב א ופסיכיאטר אחר שחושב ב. צריך לחקור אותם, לא אותי. "
- בהמשך החקירה, הוצגה למומחה תעודה רפואית של ד"ר ברבר (סומנה מוצג בימ"ש/2), ועל כך השיב המומחה, עמוד 33 :
"ת: לא הייתי קורא לזה חוות דעת, זה לא במתכונת של חוות דעת שמוגשת לבית משפט.
ש: על סמך מה שאתה קורא במסמך של ד"ר ברבר, אתה יכול לתת משקל נמוך יותר כעת למסמך של ד"ר קוגן מיום 7.2.2011?
ת: לשאלת בית המשפט בנוגע לציון 4 מתוך 30, אני משיב שבדרך כלל מקובל ש-12 ומטה זה חמור-מתקדם. חלק מהאנשים יגידו גם ש-14 זה כבר דרגה מתקדמת.
ש: על סמך הבדיקה הזו שערך הפסיכיאטר הוא לא קבע שהמנוחה לוקה בדמנציה מתקדמת אלא קבע שיש דמנציה. האם נוכח המסמך הזה אינך משנה את חוות דעתך?
ת: אין מחלוקת שיש לה דמנציה. להערכתי זה לא משנה את חוות דעתי, להפך, זה מחזק אותה.."
- התובע הציג מצדו תעודה רפואית מטעם ד"ר טשרניחובסקי (יצוין שהמדובר בתעודה ולא בחוות דעת רפואית על פי התקנות). לפי האמור, בתעודה זו (סומנה בימ"ש/3) (בבדיקה שנערכה למנוחה) ביום 21.09.2014, היינו יומיים אחרי עריכת הצוואה. אומר כבר מיד, כי אין בידי להסתמך על תעודה זו או לקבל האמור בה, ואני מעדיפה ללא ספק את עמדת מומחה בית המשפט, להלן אפרט טעמי :
37.1 המסמך בימ"ש/3 איננו חוות דעת רפואית אלא תעודה רפואית, ובתור שכזו – משקלה הראייתי פחות מחוות דעת רפואית (כמו זו שהגיש המומחה).
תקנה 127 לתקסד"א התשמ"ד – 1984 קובעת :
"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א -1971 (להלן : "חוות הדעת"). אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
היינו – חוות דעת (ולא תעודה רפואית) היא דרך המלך!
37.2 אוסיף ואומר, כי גם סעיף 8 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה – 1995, אינו מאפשר הגשת עדות נוספת של מומחה, כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט, ואפילו ייעשה (ולא נעשה בעניינו) שימוש על פי הוראות סעיף 258 י"ב (ז), כי גם שם מדובר על חוות דעת ולא על "תעודה רפואית".
37.3 ד"ר טשרניחובסקי ראתה בכלל את המנוחה במועד המאוחר לצוואה (יומיים אחרי חתימת הצוואה), ואין במסמך בימ"ש/3 עליו חתמה, כדי ללמד משהו על מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת החתימה על הצוואה.
37.4 המומחה אף סתר את האמור במוצג בימ"ש/3, ולהלן אצטט חלק מתשובותיו בחקירתו הנגדית בהתייחס לתעודה הרפואית : (עמודים 33-34 לפרוטוקול ; ישיבת 26.03.2017) :
" ש: כשהצגתי בפניך את האישור הרפואי של ד"ר טשרניחובסקי, השבת לי...
ת: ראה את תשובה ז, לא בוצעה בדיקה קוגניטיבית מובנית כנדרש ולא בוצעו הערכות במישורים נוספים.
ש: איפה כן בודקו הדברים האלה?
ת: לא בוצעו.
ש: גם במסמכים שעמדו לפניך לא בוצעו הערכות?
ת: כתבתי זאת. לא בוצעו.
ש: אם גם במסמכים שעמדו לפניך לא בוצעו הערכות וגם במסמך של ד"ר טשרניחובסקי לא בוצעו הערכות, מדוע לא הסכמת להסתמך עליו?
ת: ראה תשובתי למטה: תעודה זו איננה מתיישבת עם המהלך הקליני שתואר. זו תשובתי.
ש: אני יוצא מנקודת הנחה שיש לך תיעוד מפורט של שנים שאדם דמנטי, ואז מגיע מסמך אחד שקובע שהוא כשיר, האם אתה מתעלם ממנו בגלל המסמכים האחרים?
ת: לא. אם תסתכל בפרוטוקולים, נשאלתי על כך מאות פעמים. בד"כ במסמכים הרפואיים שמגיעים אליי, לא כמו כאן שהגיע מיעוט של תיעוד, יש ברוב המקרים תיעוד סותר. מקור א כתב לצורך הדוגמה כשיר, ומקור ב כתב לא כשיר, ויש אינסוף מקרים שיש תיעוד סותר. תפקידי כמומחה בית המשפט לציין מה המהלך הקליני הסבור יותר לאורך זמן, על ציר הזמן, וזו תשובתי למסמך. היא לא קשורה להערכות או לאי-הערכות שנעשו, כי בשני התסריטים לא נעשו הערכות על פי ספר הרפואה, ועל כך אין מחלוקת. זה תיאור רפואי דל, בלתי-מספק ובלתי-מקיף. אבל מתוך התיעוד הזה עולה מהלך קליני מסוים על ציר הזמן, התעודה שהצגת בפניי היא בסתירה למהלך הזה, תפקידי לקבוע מה המהלך היותר סביר וזה מה שקבעתי.."
37.5 ד"ר טשרניחובסקי נחקרה על המסמך בימ"ש/3 עליו היא חתומה, ולדבריה (עמוד 41 לפרוטוקול ; ישיבת 03.05.17) היא כלל לא נתבקשה לתת חוות דעת... היא מאשרת כי בדיקתה נעשתה לבקשת התובע, לדבריה מאחר שהמנוחה הייתה עיוורת, ניתן היה לעשות לה רק מבחן מיני מנטל חלקי (עמוד 42 לפרוטוקול ; ישיבת 03.05.17), היא מוסיפה ומאשרת שבדיקתה הוזמנה, כיוון שהתובע רצה "..שאני אבדוק את האמא לצורך החתימה על הצוואה", והיא הוסיפה ואמרה שהיא מניחה, כי הבדיקה שלה הייתה אמורה להיות לפני החתימה על הצוואה (עמוד 43 לפרוטוקול ; ישיבת 03.05.17). בהמשך חקירתה הנגדית (אותו עמוד), מאשרת ד"ר טשרניחובסקי, כי כתבה דברים בתעודה שלה על פי דיווח הבן – שהזמין את חוות הדעת.
כל הדברים הללו שנשמעו מפיה של ד"ר טשרניחובסקי מפחיתים את משקל המסמך שלה ומאיינים אותו.
37.6 עיון בפסק הדין בעניין בע"מ 8412-14 פלונים נ' פלונית (18.01.15) (פורסם במאגר "נבו") מראה ש"ההיתר" כביכול להגשת מסמכים רפואיים ניתן (במקרים מסוימים
כי רופא שראה מנוח בסמוך לפטירתו), אבל זאת אך ורק בהתייחס במסמכים שלא הוכנו לצורך הליכים משפטיים, ולהלן :
"..נראה כי את הביטוי "מסמכים" בתקנה 258(י"ב)(ב) יש לפרש כחומר רפואי גולמי או שוטף שלא הוכן לצורך הליכים משפטיים, וזאת כדי שלא להטות בשלב הכנת חוות הדעת את עמדת המומחה שמונה.."
(הקו המודגש אינו במקור – ש.ג.), ואולם במקרה שבפני – ראשית כאמור אין חוות דעת, ובנוסף גם המסמך בימ"ש/3 הוכן לצורך המשפט. ד"ר טשרניחובסקי נשאלה אם ידעה שהתעודה הרפואית שלה היא לצורך הגשה בבית המשפט והשיבה בעמוד 42 לפרוטוקול, ישיבת 03.05.17 בחיוב, להלן אביא מדבריה:
"ש: את ידעת שזה לצורך הגשה לבית המשפט?
ת : באיזשהו שלב, זה מגיע לבית המשפט, אם יש צורך ביוצא.."
37.7 גם ההסבר של ד"ר טשרניחובסקי למה זו תעודה ולא חוות דעת (רק בגלל הבדל העלויות) אינו סביר, ראה חקירתה הנגדית של ד"ר טשרניחובסקי בעמוד 41 לפרוטוקול ישיבת 03.05.2017.
37.8 ד"ר טשרניחובסקי בדקה את המנוחה כאשר התובע (שהוא צד מעוניין) היה בבדיקה. להלן אצטט מחקירתה הנגדית בעמוד 42 לפרוטוקול, ישיבת 03.05.2017:
"ש. בדקת אותה אצלך במרפאה?
ת. לא, ברחוב .... בבית. היא ישבה בבית, בזמן הבדיקה היה הבן שלה (מצביעה על התובע).
ש. הוא היה בזמן הבדיקה?
ת. כן.
ש. זה נראה לך תקין ?
ת. זה מאד תקין, אסיר לך למה..."
כאשר מדובר בבדיקה פסיכיאטרית, וכאשר הנוכח הוא הצד המעוניין, והזוכה על פי הצוואה, הדבר אינו תקין.
37.9 בכלל, עדותה של ד"ר טשרניחובסקי השאירה רושם רע ביותר, וניכר היה שהיא עדה "מטעם".
37.10 נוכח המוצג בימ"ש/2, בו בדק ד"ר ברבר את המנוחה וכתב ב-11.05.2011 ודיבר... כי המנוחה סובלת מתהליך דמנטי, וטוענת כי הילדים משפיעים עליה "תחתמי תחתמי", לדבריה הבת שלה מבקשת ממנה לחתום...
הדברים מדברים בעד עצמם.
37.11 ובכלל, הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.
ראה למשל בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (02.05.05) (פורסם במאגר "נבו"),
ובו נקבע בין היתר :
"..כפי שכבר צוין, יש למומחה הממונה ע"י בית המשפט הכלים המקצועיים והמיומנות הדרושה לבחון ולהעריך שאלה הנוגעת לטובתם של הקטינים, ועל כן בהעדר טעם מבורר ומעשי, אין מקום לסטות מהמלצותיו.."
כן ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, פ"ד נ"ו (2) 936, בו נקבע (בעמוד 949) :
"..ממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ את ממצאיו של המומחה, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן".
- אין בידי לקבל טענות התובע בסיכומיו, כי אין לקבל את מסקנת המומחה שנשען בחוות דעתו על מסמך של רופאת המשפחה (ד"ר קוגן) (המסמך לטענת התובע, צורף כנספח ד' להתנגדות), המומחה הסביר יפה בחקירתו הנגדית, כי הוא נשען על מהלך המחלה, וגם אם רצה ב"כ התובע בסיכומיו להיבנות לכאורה, מתשובת המומחה בחקירתו הנגדית (עמוד 31 לפרוטוקול ; ישיבת 26.03.17) בדבר "לוסיד אינטרוול" במחלה, כי אז אי אפשר להסתמך על אינטרוול שקרה לאחר עריכת הצוואה.
כך גם ענה בעמוד 33 לפרוטוקול, כי חוות הדעת של ד"ר ובר (שהוצגה לו לראשונה בחקירתו הנגדית) תומכת במסקנתו.
- איני מקבלת את האמור בסעיף 36 לסיכומי ב"כ התובע, כבר הערתי על כך שאין לי להסתמך על ענייני רפואה, לשם כך מיניתי מומחה מטעם בית המשפט.
אני מוצאת לנכון לצטט דברים קולעים היפים לענייננו, מפסק הדין בעניין ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'ל, פ"ד ל"ז (2) 785 (בעמוד 795) :
"אין לנו עניין בבעיה משפטית, אלא בשאלה שבהעדפת ראיות רפואיות.. מציעה אני, שלא נלך בדרכו, ולא נשים עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט, מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף ינסו לעשות זאת, בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם.."
- בשולי האמור בראש פרק זה אומר, כי אין בידי גם לקבל את האמור בסיכומי התובע באשר לעדותה של המנוחה במסגרת עמ"ש 12195-06-12 ("המשפט זה שקר"). בסופו של יום, ערעור זה נמחק וכך גם לא אוכל להתייחס לעדותה של המנוחה ביום 12.05.201, או כל עדות אחרת שאינה במועד חתימת הצוואה.
בכל הכבוד, מתן חוות דעת רפואית ניתנה לחכמה הרפואה ולא לחכמי המשפט.
- סיכומו של דבר – התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכיח כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה.
צוואת 2009 .
- צוואה זו נערכה ע"י המנוחה כצוואה בעדים, ב- 21.04.2009, ובה ציוותה רכושה, לנכד שלה 60% מזכויותיה ברחוב ארלוזורוב חולון, ו-40% מזכויותיה בבית זה לבנה, הוא הנתבע 1.
לבנה – הנתבע הורישה 1/3 מזכויותיה בקוטג', ולתובע 1/3 נוסף מזכויותיה בקוטג'. את יתר זכויותיה הנחילה לארבעת ילדיה.
- כזכור, ציין המומחה בחוות דעתו, כי "..כבר בשנת 2011 סבלה (המנוחה ש.ג.) מתהליך מתקדם של דמנציה, ובנוסף צוטטה בחוות דעתו של המומחה כי ".. על פי החומר הרפואי בפני, צויין כבר בפברואר 2011, כי היא מרותקת לכיסא גלגלים ויש לה דמנציה מתקדמת" .. בסקירת התיעוד הרפואי, סקר המומחה בין היתר, כי : "..ב-7.2.11 בתיקה הרפואי בקופ"ח (ו) כי המנוחה סבלה מיתר לחץ דם, עיוורון, מחלת כליות כרונית, הפרעות הליכה, דיכאון כרוני, הפרעות בזיכרון ובריכוז.
בכתב יד, צוין על הרישום המודפס כי היא מרותקת לכיסא גלגלים ויש לה דמנציה מתקדמת.."
(הקווים המודגשים אינם במקור – ש.ג.)
- בדיקת צוואת 2009 מראה שגם נפל פגם צורני : העדים לא הצהירו, כי המצווה הצהירה שזו צוואתה. במסגרת אישור העדים על פני הצוואה, הם הצהירו כדלקמן :
"אישור העדים
אני הח"מ
- מני בן מאור, עו"ד
- מיטל יצחק, עו"ד
מצהירים ומאשרים בזה כי ... חתמה בפנינו, בהיותנו שלושתנו יחד, על הצוואה דלעיל, לאחר שהוקראה לה, לאחר ששוכנענו כי הבינה את כל פרטי תוכנה של הצוואה, לאחר שהובהר לנו כי היא בריאה בנפשה ובדעתה, צלולה ומיושבת ולאחר שהצהירה כי היא חותמת על הצוואה מרצונה הטוב והחופשי.
כמו כן, הננו מצהירים כי אף אחד משנינו אינו מעוניין בצוואה הנ"ל, וכי גילו של כל אחד משנינו עולה על 21 שנה, וכי אין אנו קרובים זה לזה, ואין שום קרבה בינינו לבין המצווה.
ולראיה באנו על החתום 21.4.2009
(-) (-) .. "
כדי להסיר ספק, אבהיר כי המנוחה הצהירה (בסעיף 9 לצוואתה), כי "הנני מצהירה בפני העדים החתומים בצוואה זו, כי כל האמור לעיל, היא צוואתי האחרונה, אותה עשיתי מרצוני החופשי והגמור, ללא אונס וכפיה, בנפש חפצה, בהבנה מלאה, בהיותי בדעה צלולה ולאחר שיקול דעת.."
החוסר הזה, בכך שהעדים לא הצהירו כי המצווה הצהירה שזו צוואתה וכו', הוא כמובן פגם צורני – " דינמי" הניתן לתיקון.
להלן אצטט מתוך ספרו של כבוד השופט שוחט "פגמים בצוואות" (הוצאת "סדן") עמוד 90:
"הצהרת המצווה ואישור העדים
הדרישה הצורנית להצהרת המצווה בפני העדים ש"זו צוואתו", נועדה להבטיח – כ"יסוד עובדתי" – את מודעתו של המצווה כי המסמך שעליו הוא חותם הוא דווקא צוואתו המצווה כי המסמך שעליו הוא חותם הוא דווקא צוואתו שלו. אישור העדים באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו מספקת כ"יסוד ראייתי" את ההוכחה למודעתו של המצווה כאמור.
בפסק דינו, בפרשת לנדאו נ' וין, הבהיר השופט קדמי, כי להצהרת המצווה יש תכלית כפולה : מצד אחד – המצווה מזהה באמצעותה את המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו שלו ; מצד שני המצווה מאשר באמצעות ההצהרה, כי תוכן המסמך שעליו הוא מצביע, באמת משקף את רצונו. הפן הראשון של ההצהרה הוא טכני פורמאלי, בעוד משנהו – עניינו מהותי".
ראו בעניין זה : ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מ"ט (2) 77 ; עמ"ש 63262-01-14 ד' ע' נ' ל' ע' (16.11.2015).
ועוד נקבע, כי אישור העדים, שהמצווה הצהיר כי זו צוואתו וחתם עליה, צריך להופיע על פני הצוואה, אם ההצהרה הופיעה במסמך נפרד, זה פגם צורני שניתן להתעלם ממנו ולקים הצוואה מכוח סעיף 25 לחוק הירושה. (ראה ספרו של כבוד השופט שוחט (שם) עמוד 91).
כן ראה עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א.נ.ש נ' א.מ.ק (14.4.13) (פורסם במאגר "נבו"), שם נקבע בין היתר כך :
"אין ולא יכולה להיות מחלקת כי הצוואה אכן נעדרת הצהרה של העדים, כי המנוח הצהיר שזו צוואתו. העדרה הצהרה כאמור – המבטאת את היסוד הראייתי לקיומו של היסוד העובדתי, והצהרת המצווה שזו צוואתו – הוכר בפסיקה כפגם צורני, וככזה המעביר את נטל השכנוע אל מבקש הקיום להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.."
משנה תוקף יש לאמור לעיל נוכח העובדה שהמנוחה הייתה עיוורת.
ראה בעניין זה ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מ"ט (2) 77.
- כאמור לעיל, פגם צורני בצוואה, אינו כרוך בביטולה, אך מעביר את הנטל הראייתי על שכם מבקש ביצוע הצוואה.
ראה דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813 ; צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מ"ט (2) 77.
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני, אינה תומכת במסקנה שהצוואה נחתמה מתוך רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
ההיפך הוא הנכון, נראה כי לא הוכח שצוואת 2009 מהווה ביטוי לרצונה החופשי והאמיתי של המצווה, ולהלן אנמק :
46.1 עדי הקיום לצוואה לא העידו : אכן הם הצהירו על פני הצוואה שהצוואה הוקראה למנוחה והם נוכחו שהיא הבינה אותה, אך לא עמדו לחקירה נגדית על כך. בעניין זה אין בידי לקבל הנטען בסיכומי הנתבע, משכך עקב הפגם הצורני שנפל בצוואה, "התהפך" נטל הראיות, ועל התובע קיום צוואה זו להוכיח את כשרת המצווה.
46.2 הנתבע היה פעיל בהבאת המנוחה אל עו"ד בן מאור לצורך החתימה על צוואת 2009, (למרות שלדבריו לא היה בחדר - ראה תשובותיו לחקירה הנגדית בעמוד 25 לפרוטוקול – ישיבת 20.12.16), אך מאידך גיסא לא אמר לאחיו, כי המנוחה חתמה על צוואה (לדבריו, "מי שצריך לדעת – ידע, אני לא אמרתי" – עמוד 26 לפרוטוקול ; ישיבת 20.12.16).
46.3 אין בידי לקבל את הנטען בסעיף 72 לסיכומי הנתבע. העובדה שבשנת 2014 התבטאה המנוחה, כי רצונה בחלוקה שווה של הרכוש בין ילדיה, אין בה כדי "להצדיק" את תוכן צוואת 2009. ממילא אם יוצא צו ירושה תתגשם משאלה זו..
46.4 הנתבע לא שכנעני, כי הצוואה היא אכן ביטוי לרצונה האמיתי והחופשי של המנוחה.
- אני מורה איפוא על ביטול צוואת 2009.
טענות הנתבעת בדבר היקף העיזבון .
- הנתבעת העלתה טענות שונות במסגרת התנגדותה, לפיהן בצוואת 2009 נתנה המנוחה יותר מאשר יש לה וגם מטעם זה טענה, כי יש לבטל את הצוואה.
טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר, אך מכל מקום, מקומה של הטענה במסגרת תובענה לברור היקף עיזבונה של המנוחה.
- משנה תוקף יש לדברים משהוריתי על ביטול צוואות 2014 ו-2009. מן הסתם, יוציאו הצדדים צו ירושה. (אין בפני תובענה כזו).
כללי .
- בעובדה שגם דחיתי וגם קיבלתי חלק מההתנגדויות, איני עושה צו להוצאות. אוסיף עוד, כי ממילא הנתבע לא הגיש סימוכין עד יום מתן פסק הדין.
- תואיל המזכירות לשלוח פסק דיני לב"כ הצדדים.
- ניתן לפרסם בהשמטת שמות הצדדים.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.