א.מ. מזרחי אדריכלות והנדסה בע"מ נ' ליפקיס ואח'

עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובעת לתשלום חלק מתמורה מוסכמת בגין שירותי תכנון אדריכלי שסיפקה וכן פיצוי כספי ללא הוכחת נזק מאת הנתבעים 1 ו-3 בגין הפרה נטענת של זכויות היוצרים בתכניות אדריכליות אותן ערכה בעבור הנתבע 1 (להלן: התכניות). עתירת התובעת לפיצוי אחרון זה מתבססת על חוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: חוק זכויות יוצרים).

• רקע כללי:

1. התובעת הינה חברה בע"מ המנהלת משרד אדריכלים אשר עוסק בין היתר, בהכנת תכניות לצורך הגשת בקשות לקבלת היתר בניה.

2. הנתבע 1 הינו הבעלים של חלק מזכויות הבעלות במקרקעין ברח' פיינשטיין 3 בפתח תקוה (להלן: המקרקעין). על המקרקעין קיימים מספר מבנים המשמשים למטרות מסחריות שונות. הנתבע 2 שכר בזמנים הרלוונטיים מהנתבע 1 את אחד המבנים על המקרקעין במסגרתו הפעיל בית עסק בתחום ההסעדה.

3. אין מחלוקת כי על המקרקעין שבבעלות הנתבע 1 ובכלל זה על בית העסק שהושכר לנתבע 2, חלו בזמנים הרלוונטיים לתביעה צווי הריסה וצווי הפסקת שימוש. כן, אין חולק כי בתב"ע החלה על המקרקעין, נרשמה הערה לפיה לא יינתן למתחם היתר בניה אלא לאחר הסרת המבנים בגינם ניתנו צווי הריסה.

4. ביום 14/9/14 נחתם בין התובעת לבין הנתבע 2 הסכם למתן שירותים על ידי התובעת במסגרתו התחייבה האחרונה להכין בקשה למתן היתר בניה אשר יהיה בו להביא להסדרת המצב התכנוני של המקרקעין שבבעלות הנתבע 1 כאמור. התמורה שנקבעה בגין הזמנת שירותי התכנון עמדה על סך של 150,000 ₪ (בתוספת מע"מ) על פי הסדר התשלומים הבא: 25,000 ₪ מע"מ כתשלום מקדמה מיידית לצורך הכנת הבקשה להיתר; 100,000 ₪ (בתוספת מע"מ) בקבלת החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה; 25,000 ₪ (בתוספת מע"מ) בקבלת היתר הבניה/היתר לשימוש חורג. הנתבע 2 היה בעל ייפוי כח מאת הנתבע 1 לפיו הוא מורשה לפעול בשמו של האחרון עם קבלת ההיתרים.

5. ביום 1/7/15 שלח הנתבע 1 אל התובעת "מכתב פיטורין" כשבסעיף 1 לאותו מכתב ציין הנתבע 1 כי במועד האמור נודע לו כי התכניות שהתובעת הגישה לצורך הוצאת היתר הבניה הוצאו מתיק הבניין כולל צילומים, ללא אישור.

6. לאחר ההודעה על הפסקת ההתקשרות פנתה התובעת אל הוועדה המקומית בבקשה להסיר מסדר היום את הבקשה להיתר שהוגשה בין לבין, על רקע הפסקת ההתקשרות החד צדדית מצד הנתבע 1.

7. ביום 13/8/15 נחתמה על ידי הנתבע 3 בקשה להיתר אותה ערך בעבור הנתבע 1 והוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בסמוך לאחר מכן. בסופו של יום החלטת הוועדה המקומית הייתה לסרב לבקשה עד להריסה של כל המבנים ללא היתר בניה ופינוי כל השימושים שנעשים מזכות הדרך.

8. בתמצית ייאמר כי על רקע הפעולות אשר ביצעה התובעת לצורך קידום השגת ההיתר ונסיבות סיום העסקתה באופן חד צדדי על ידי הנתבע 1, עותרת האחרונה בתביעתה דנן לתשלום סך של 100,000 ₪ בגין התשלום השני על פי החוזה. כן, עותרת התובעת לפיצוי בשיעור דומה בגין טענתה להפרת זכויות יוצרים בתכניות האדריכליות אותן ערכה לצורך הגשת הבקשה להיתר, כשהפרה זו באה לידי ביטוי בהעתקת התכניות על ידי הנתבע 1 והנתבע 3 לצורך הבקשה להיתר שהגישו האחרונים.

9. תביעה זו הוגשה בראשיתה לבית המשפט המחוזי, בד בבד עם בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד בה התבקש לאסור על הוועדה המקומית לתכנון ובניה (הוגדרה כמשיבה 4 באותה בקשה) לדון בבקשה להיתר בניה שהגישו הנתבעים 1-3 בטענה כי נכללים בה תכניותיה וכן לאסור על הנתבעים 1-3 לעשות שימוש בתוכניות ושרטוטים אלה. 

10. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' אמיר) מיום 2/9/15, נדחתה הבקשה לסעד הארעי על הסף. בתוך כך, צוין בהחלטה כי הסעד הזמני המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם מטרתו הלגיטימית של סעד זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כשצו המניעה הזמני המבוקש לא נועד להבטיח את ביצועו היעיל של פסק הדין, אף בהנחה שהתביעה תתקבל במלואה. כן, צוין כי אין בתביעה כל עתירה לסעד של צו מניעה קבוע, והעתירה היחידה היא לפיצוי כספי. כמו כן, צוין כי צו המניעה הזמני המבוקש לא נועד להבטחת קיומו התקין של ההליך, כדוגמת צו לתפיסת ושימור ראיות, אשר יכול לשמש לשם כך גם אם התביעה היא לסעד כספי גרידא. אשר על כן נדחתה הבקשה ללא צורך בתגובה.

במסגרת החלטה זו הורה כב' השופט לצדדים על הגשת הודעות לעניין הסמכות העניינית ולעניין אפשרות העברה לבית משפט שלום; זאת משום שמצא כי לכאורה מדובר בתביעה כספית גרידא שלנוכח סכומה היא נתונה לסמכותו של בית משפט השלום, ושאינה באה בגדר המקרים המיוחדים שהסמכות נקבעת בהם לפי העילה.

11. בהמשך להגשת ההודעות על ידי הצדדים, הורה כב' השופט אמיר בהחלטתו מיום 1/10/15 על העברת התיק לבית משפט השלום על רקע קביעתו כי המדובר בתביעה לסעד כספי שמצוי בתחום סמכותו של בית המשפט השלום ועניין העילה אינו רלוונטי לענייננו שנסיבות העניין אינן באות בגדרו של כל דין מיוחד הקובע סמכות שיפוט בתביעה לפי עילתה.

12. לאחר ניתוב התיק לטיפולי, התקיימה ביום 13/9/16 ישיבת קדם המשפט הראשונה בפניי, כאשר בהחלטתי בפתחו של אותו דיון, נעתרתי לבקשת התובעת למחיקתו של הנתבע 2 מכתב התביעה. בהחלטתי בסיום הישיבה נקצבו לצדדים מועדים להגשת תצהירי עדותם הראשית.

13. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 20/4/17 במסגרתה נשמעה מטעם התובעת עדותה של עורכת הבקשה מטעם התובעת ומשמשת גם אחת מבעליה (להלן: עורכת הבקשה או גב' ראבד) וכן עדויותיהם של הנתבעים 1 ו-3. בישיבה נוספת מיום 12/6/17 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

• תמצית טענות הצדדים בכתבי טענותיהם:

תמצית טענות התובעת:

14. לטענת התובעת, הנתבע 1 פנה אלה כחודשיים עובר לחתימה על ההסכם בבקשה כי תפעל עבורו להכשרת המצב הקיים של מתחם העסקים שבבעלותו ואשר נבנה כולו ללא היתר כשעליו חלו כאמור צווי ההריסה והפסקת השימוש.

15. עם חתימת ההסכם בין הצדדים, החלו עובדיה של התובעת בביצוע העבודה הנדרשת. עורכת הבקשה נפגשה עם הגורמים הרלוונטיים ברשויות התכנון לרבות מהנדסת העיר והמחלקה המשפטית של העירייה, והכל תוך ניסיון לשכנעם כי הנתבע 1 "חזר בתשובה" ומעונין לשפר דרכיו על מנת לפעול על-פי החוק "ולהכשיר את השרץ" של מתחם העסקים שבבעלותו באמצעות הוצאת היתרי בניה למתחם.

16. בפגישה גדולה וגורלית של כלל הגורמים האמורים ולאחר פגישות רבות שקדמו לה, סוכם כי תוגש עבור הנתבע 1 בקשה למתן היתר בניה עבור המתחם כאשר יינתנו היתרים לבניה על פי השימושים המותרים בתב"ע. מהנדסת העיר הבטיחה מצידה כי הגורמים המוסמכים ישתפו פעולה על מנת לסייע למתן ההיתרים על אף ההערה שנרשמה בתב"ע בדבר הריסת חלק מהמבנים כתנאי למתן היתרי הבניה.

17. בעניין העסק של הנתבע 2 אשר ממוקם על חלקה המיועדת להפקעה לטובת רכבת ישראל, סוכם כי יינתן לו פרק זמן של שנתיים על מנת להעביר את העסק לחלקה אחרת בה הבניה מותרת על פי התב"ע.

18. בין הסיכומים אשר הושגו בעקבות פגישה שהתקיימה ואשר נערכו על ידי מינהל ההנדסה של העיירה ביום 24/3/15 הוחלט על פינוי המדרכה ברחוב הסמוך לעסק של הנתבע 2 ושעליה הוקמה בין היתר החצר של אולם האירועים ובה נבנתה גם קשת של אולם האירועים. לבקשתו של הנתבע 1, פנתה התובעת לגורמים הרלוונטיים בעירייה על מנת לשנות את רוע הגזירה בעניין בניית חלק זה. לאחר סיור משותף שהתקיים בנדון שכלל את השתתפות מהנדסת העיר ומנהלת אגף הרישוי, הגיעו הצדדים להסכמה כי בשלב זה הקשת לא תיהרס, ותינתן התחייבות להריסה על פי דרישת העירייה. כן, הוסכם כי העיריה תהרוס על חשבונה את הגדר שהוקמה סביב חצר האירועים, כשזו תוזז למיקום שיוגדר על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה בהתאם לתכניות המאושרות עבור מדרכה ודרך. כן, הוסכם כי תוגש בהתאם בקשה לבית המשפט להארכת תוקף צווי ההריסה לפרק זמן של 60 יום על מנת לבחון, בין היתר, את התקדמות הגשת הבקשה להיתר בניה.

19. נכון למועד הגשת הודעת הפסקת ההתקשרות ששלח הנתבע 1 (ביום 1/7/15) כבר הוגשה על ידי התובעת הבקשה להיתר עבור חלקות 104 ו-94 לאחר שאושרה על ידי כל הגורמים המוסמכים, ואך נקבע דיון בוועדה המקומית על מנת לאשר את התכניות והבקשה. דיון זה נקבע למועד מאוחר למשלוח מכתב הפיטורין.

20. עבודתה המאומצת של התובעת והשקעת המשאבים העצומים על ידה, הן שאפשרו את ההגעה למצב בו ניתן כלל להגיש את הבקשה לדיון בוועדת מכינה שתוודא עמידת הבקשה בתנאים המקדמיים הדרושים ואשר לאחריה ייקבע דיון בוועדת משנה לאישור הבקשה להיתר. ללא עבודתה המאומצת של התובעת התיק כלל לא היה נקבע לדיון.

21. כל מטרתו של הנתבע 1 במשלוח ההודעה על הפסקת ההתקשרות, הייתה להימנע מהתשלום העיקרי שנקבע בהסכם ההתקשרות (100,000 ₪) שיועד לתשלום עם קבלת אישור הוועדה לבקשה למתן היתר, כשאישור זה היה "מעבר לפינה". בנסיבות אלה, נטען כי התובעת זכאית לתשלום האמור מאת הנתבע 1 שהינו מזמין את השירותים.

22. כן נטען כי אם לא היה די בהתחמקותו של הנתבע 1 (ושל הנתבע 2 שכאמור נמחק) מהתשלום האמור, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הוא פעל מאחורי גבה של התובעת להגיש לוועדה המקומית את התכניות שיצרה התובעת ואשר אושרו על ידי כל הגורמים הדרושים לצורך מתן היתר בניה לנתבע 1. כל זאת, תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת בתכניות ובשרטוטים שהוכנו על ידה, כאשר הנתבעים 1 ו-3 העתיקו בפועל העתקה כמעט מלאה של תכניות ושרטוטים אלה.

23. הנתבעים 1 ו-3 הגישו בפועל שתי תכניות מועתקות לוועדה; על תכנית אחת צוין שמו של המהנדס אשר חתום על תכניות התובעת (אינג' שולמן ולדימיר) לאחר שהנתבעים הטעו אותו לחשוב כי המדובר בתכניות בדבר התרת שימוש חורג בגן ילדים וכי ישנה הסכמה של עורכת הבקשה מטעם התובעת, כאשר בפועל המדובר בתכניות מועתקות אשר הוגשו לצורך מתן היתר למתחם. על התכנית השנייה כבר הוחתם מהנדס אחר אשר הסכים לתת ידו למעשים החמורים שנעשים על ידי הנתבעים בהגשת תכניות מועתקות מהתכניות של התובעת.

24. התכניות והשרטוטים האמורים אשר הוכנו על ידי התובעת, הינם בגדר יצירה אדריכלית המוגנת על פי חוק זכויות יוצרים, שכן היא נכללת בהגדרה של יצירה ספרותית. התובעת השקיעה משאבים אנושיים רבים ביצירת התכניות ולאחר אינספור פגישות ומגעים עם הגורמים הרלוונטיים כמו גם השקעת משאבים רוחניים על מנת להכשיר את המבנים הבלתי חוקיים שנבנו על ידי הנתבעים 1 ו-2 במתחם ובכך נמדדת מקוריותה של התכנית. אף אדריכל אינו יכול לייצר תכניות הזהות בצורה מדויקת לאלה שיצרה התובעת, ועל כן היות והתכנית אשר הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו-3 זהה לחלוטין לתכנית שערכה התובעת, לא יכול ספק שמדובר בהעתקה המהווה הפרה של זכויות היוצרים של התובעת ומזכה אותה בגין כך בפיצוי ללא הוכחת נזק כפי שקבוע בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים.

25. בנסיבות אלה, עותרת התובעת לתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪ מאת הנתבע והנתבע 3 אשר חתום על התכניות המועתקות כעורכן, ביחד ולחוד.

תמצית טענות הנתבעים (1 ו-3):

26. הנתבעים טענו מנגד כי בכל הקשור לעילת התביעה שמקורה בפיצוי הכספי המבוקש שמקורו בהעתקה של התכניות, הרי ששרטוט המבנים הקיימים במתחם אינו יכול להוות "העתקה של יצירה ספרותית" מקום בו הם נמדדו על ידי מודד והוגשו בעבר תכניות להיתרים בעבורם שלא צלחו. גם המבנים הקיימים נשוא הבקשה שהוכנה על ידי הנתבע 3 נמדדו על ידי מודד ואף הם מופיעים בבקשות קודמות להיתרי בניה שהוגשו לגבי מבנים אלה. ככל שהמדידות נכונות, צריכה להיות זהוּת בהצבת המבנים ובמידותיהם, ואין בכך כדי להקים לתובעת כל עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים. כן, נטען שחובה ששרטוטים של מבנים קיימים יהיו זהים ותוצאות אותה מדידה אינן בגדר יצירה ספרותית ועל כן אינן שייכות לתובעת.

27. בכל הקשור לעילת התביעה שמקורה בזכאות הכספית לתשלום השני (העיקרי) שנקבע בהסכם, נטען כי יש לדחות את הסעד המבוקש אף בעניין זה נוכח מופרכותו. התובעת הציגה את עצמה כמומחית להליכי תכנון ורישוי בעיריית פתח תקווה, וככזו המסוגלת לגרום להוצאת היתרי בניה חרף קיומם של צווי הריסה על המבנים ומגבלות תכנוניות מכח התב"ע שחלה עליהם. מנגנון התשלום שנקבע בהסכם הינו "לפי הצלחה" – סכום התחלתי של 25,000 ₪ ששולם במועד חתימת החוזה והיתרה – עם החלטת הועדה המקומית ליתן היתר למבנה.

28. בסעיף 24 לתב"ע שחלה על המקרקעין נקבע כי "המבנים המסומנים בתשריט בצבע צהוב (3, 4, 6 ע.ש.) וייהרסו ע"י ועל חשבון מבקש ההיתר טרם הוצאת היתר בניה". כן, נקבע כי "בניה שאינה עפ"י דין ו/או שלא בהתאם לייעוד המוצע בתוכנית זו תיהרס כתנאי להיתר בניה". המבנים שסומנו בצהוב שחייבים להיהרס כתנאי למתן היתר הבניה הינם המבנים שלפי טענת התובעת ניתנו לגביהם כל ההסכמות והאישורים למתן היתר בניה. מבנה 3 אף נמצא על תוואי של מסילת רכבת וגם מסיבה זו אין סיכוי שניתנו האישורים וההסכמות ליתן להם היתר בניה.

29. בנסיבות אלה, הואיל והסך של 100,000 ₪ צריך להשתלם על פי ההסכם עם החלטת רשות הרישוי ליתן היתר בניה, והואיל ולפי התב"ע שחלה על המקרקעין לא קיימת אפשרות ליתן היתרי בניה למבנים שנקבעו להריסה – דין עילת התביעה להידחות.

30. בנוסף, נטען כי מבנה מספר 4 (מבנה המלגזה) לא סומן להריסה בתכנית למרות שעל-פי התב"ע זהו תנאי למתן היתרי בניה ולמרות שהוא ממוקם על "דרך", כך שטענת התביעה בדבר השגת האישורים למתן היתר בניה – אינה נכונה. כן, נטען כי פעילות התובעת הייתה בתחילת הדרך, ללא החלטת וועדה כאשר מירב העבודה היא במילוי הדרישות והתנאים וקבלת אישורים מהגורמים המוסמכים שאורכת לעיתים מספר שנים.

31. הבקשה למתן היתר בניה תואמת את התחייבויות התובעת בהסכם שבין הצדדים, והיא כוללת רק את המבנים בחלקה 104 ואינה כוללת את מבנה 3, מבנה 4 ואת יתרת המבנים והמחסנים. התובעת משכה את התכניות שהגישה ומחקה הערות פנימיות מתיק הבקשה תוך שפנתה לוועדה בבקשה להפריע לקידום התכנית והכל על מנת להרע לנתבע 1.

32. כן, נטען כי הוראות ההסכם מביאות בחשבון אפשרות של התנתקות הצדדים אחד מהשני תוך כדי ההליך, כשהדבר היחיד שנקבע במצב זה הוא כי במידה ותיפסק ההתקשרות בין הצדדים מכל סיבה שהיא, לא יוחזרו התשלומים שכבר הועברו. בתוך כך נותר בידי התובעת סך של 25,000 ₪ שזכרם לא בא בכתב תביעתה.

33. לחילופין, נטען כי עילת התביעה שמקורה בתשלום השני לפי הוראות ההסכם מאיינת את עילת התביעה בגין הפיצוי המבוקש במקורו בהעתקת התכניות, זאת מאחר והיעתרות לעילה הראשונה משמעותה שלא מגיע לתובעת פיצוי עבור השימוש בתכניות שכן מדובר ב"כפל תרופה" בנסיבות העניין.

• דיון והכרעה:

34. הנה כי כן, לאחר מקרא של מכלול טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם, שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעה בענייננו: הראשונה – שאלת זכאותה של התובעת לתשלום השני שנקבע בהסכם העומד בשיעור 100,000 ₪ מקום בו לא התקיים התנאי שנקבע לצידו המקים את הזכאות – "קבלת החלטת וועדה לאשר. השנייה – האם התכניות אשר הוגשו על ידי הנתבע 1 והנתבע 3 כאדריכל שחתום עליהן, מהוות העתקה מפרה לפי חוק זכויות יוצרים של התכניות אשר הוגשו על ידי התובעת לוועדה המקומית בסמוך לפני הודעת הפסקת ההתקשרות ששוגרה לה מאת הנתבע 1.

אדון בשאלות אלה על פי סדרן:

ג.1.   הזכאות לתשלום השני על פי ההסכם:

35. אזכיר כי במסגרת הסכם ההתקשרות נקבע כי התמורה הכוללת בגין שירותי התובעת תעמוד על סך של 150,000 ₪ + מע"מ כאשר אין מחלוקת כי התשלום הראשון (אשר הוגדר כמקדמה מיידית) שולם וכי מתוך סך התמורה, עותרת התובעת לתשלום השני בלבד שנקבע כאמור על סך 100,000 ₪.

36. עוד בטרם אפנה לבחון את זכאות התובעת לתשלום האמור, יובהר כי יש לסלק כל טענה מקדמית מצד הנתבע 1, בין שנטענה באופן ישיר ובין שנטענה באופן עקיף – אודות היעדר יריבות חוזית בינו לבין התובעת על רקע העובדה שההסכם נחתם בפועל על ידי הנתבע 2 (שנמחק כאמור מהתביעה). הן בכתב ההגנה והן בתצהירו, לא הועלו טענות מפורשות בעניין העדר היריבות, אולם עניין זה התעורר למעשה על רקע טענות כבושות שהועלו מצד הנתבע 1 בעדותו, לפיהן ההסכם לא נחתם עימו ישירות וכן זאת שהוא רק העביר את התמורה בגין שירותי הייעוץ לנתבע 2 כשהאחרון "חייב" אותו בגין כך בסך של 70-75 אלף ₪ (ר' עדותו בע' 24 שו' 3-7; ע' 25 שו' 23-26; ע' 25 שו' 32-34; ע' 26 שו' 18-21 לפרו').

יש לדחות מכל וכל טענות אלה; הנתבע 1, חתם בסמוך לאחר חתימת הסכם ההתקשרות על ייפוי כח לפיו הוא ממנה את הנתבע 2, בין היתר, להיות מיופה כוחו בהגשת בקשת היתר בקשר לנכס אשר בבעלותו (ר' נספח 4 לתצהיר התובעת). כפועל יוצא מסעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה-1965 אשר קובע כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" – יש לראות הנתבע 2 כשלוחו של הנתבע 1 ובתוך כך בהכרה כי פעולותיו של הנתבע 2 מחייבות ומזכות לפי העניין את שולחו, הנתבע 1. בשים לב למהות הפעולות בייפוי הכח, הרי שאין לקבל כל טענה מפורשת או מרומזת בעדותו של הנתבע 1 לפיהן הצד להתקשרות הינו הנתבע 2 ולא הוא.

אם לא היה די באמור, הרי שבעדות הנתבע 1 הוא סותר את גישתו כפי שהוזכרה לעיל, עת הוא השיב בחיוב לכך שבסופו של יום הוא רואה עצמו מחויב להסכם ההתקשרות (ר' ע' 24 שו' 13-16 לפרו'). כאן גם המקום לתמוה כי באם אכן סבר הנתבע 1, בזמן אמת, כי היריב החוזי של התובעת הינו הנתבע 2 ולא הוא, הכיצד נטל הנתבע 1 לעצמו את הזכות לשלוח את "מכתב הפיטורין" כאשר בעדותו אף חידד כי למעשה באותה הודעה הוא פיטר לא רק את התובעת כי אם את הנתבע 2 (ר' ע' 28 שו' 3-6 לפרו').    

37. לגופה של זכאות; התמורה הכוללת בגין שירותי התובעת חולקה כאמור לשלושה תשלומים כאשר לצד התשלום השני נשוא ענייננו צוין "בקבלת החלטת וועדה לאשר". התובעת לאורך כתב תביעתה ולאורך חלק נכבד של טענותיה בתצהיר, פירטה את מכלול הפעולות אשר בוצעו על ידה מיד בסמוך לאחר החתימה על הסכם ההתקשרות, בהדגישה כי כל מטרתן של הפעולות הייתה לקדם את ההליך התכנוני אשר יביא לקבלת ההיתר על-פי הפתרון התכנוני אותו הגתה ועליו שקדה. גם אם יש באסמכתאות אשר צורפו על ידי התובעת כדי לתמוך בטענות באשר להשקעתה בקידום ההליך התכנוני (ובכלל זה הפגישות והסיכומים עם גורמים שונים), עדיין אין חולק כי בסופו של יום התנאי הברור אשר עליו הוסכם לזכאות התשלום השני – קבלת החלטה מצד הוועדה לאשר – לא התקיים בסופו של יום. גב' ראבד, אמנם ידעה להתעקש בעדותה על כך שתכלית התשלום מבחינתה הינו בגין "ההתקדמות הרוחבית" של התובעת בכל המישורים (ר' ע' 11 שו' 15-18 לפרו') כמו גם בגין היקף העבודה שהתובעת השקיעה (ר' ע' 13 שו' 8-9; שו' 25-26 לפרו'), אולם גישה זו של התובעת לצערי אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו הברורות של ההסכם. ודוק, כל טענה מאוחרת להוספת עילת תביעה שמקורה ב"פיצויי קיום" ו/או שכר ראוי מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט – להידחות בגין היותן של טענות אלה בגדר הרחבת חזית ועניין זה הובהר בהחלטתי שניתנה במהלך סיכומי התובעת אף מבלי שנזקקתי לתגובת הצד שכנגד בנדון (ר' טענות התובעת בנדון והחלטתי האמורה בע' 43 שו' 1-14 לפרו').   

38. באם רצתה להבטיח התובעת כי היא תתוגמל בכל מקרה על מאמציה והמשאבים אשר הושקעו בקידום ההליך התכנוני עד לנקודת זמן כזאת או אחרת וללא קשר להחלטה כזו או אחרת של הוועדה המקומית לתכנון ובניה – הרי שהיה עליה לעגן תגמול זה בהסכם. בהקשר זה יצוין, כי וודאי שאין לראות התובעת כצד נחות במשא ומתן לקראת התקשרות וככזו אשר לא יכולה הייתה לעמוד על עמדותיה. התמיהה אודות העדר עיגון זה, אף מתחדדת לנוכח מודעותה של התובעת למצב התכנוני המורכב של המקרקעין ערב ההתקשרות ובפרט בשעה שהיו תלויים ועומדים צווי הריסה והפסקת שימוש ביחס לחלק מהמבנים ושמקורם בגזרי דין של הליכים שנפתחו בשל הפרות הוראות חוק התכנון והבניה. לכך אף מצטרפת ידיעתה של התובעת ערב ההתקשרות אודות עברו ה"מוכר והשלילי" של הנתבע 1 בקרב הרשויות התכנוניות ובתוך כך על רקע טענתה כי היה ברור לה עוד "בתחילת התהליך" ששמו של הנתבע 1 יעמוד "כאבן נגף באישורי היתרי הבניה והכשרת מתחם העסקים הדרוש הסדרה" (ר' סעיף 9 לתצהירה של גב' ראבד).

39. בנוסף, הניסיון של התובעת לטעון כי האישור הצריך לקבלת התמורה נשוא התשלום השני היה ממש "מעבר לפינה", הינה לא אחרת מהשערה בלבד. בעניין זה יובהר כי אין זה מתפקידו של בית משפט לעסוק או לבסס את ההכרעות הדרושות במסגרת ההליך שבפניי באופו שבו הוא יגלוש ל'נבואות עתיד' אודות מהות החלטה כזו או אחרת של הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשר הייתה אמורה להתכנס בסמוך לאחר החלטת הנתבע 1 על סיומה של ההתקשרות. הדבר נכון במיוחד בשעה שלצד האסמכתאות עליהן מבקשת התובעת להתבסס, קיימות אסמכתאות אחרות אשר מהן דווקא ניתן ללמוד שלא בהכרח הייתה קיימת תמימות דעים בקרב גורמי הוועדה באשר לנכונות לאשר את הבקשה, עם או בלי תנאים. כוונתי בסיפא של דבריי אלה הינה, בין היתר, להערות שהועלו על ידי חברי וועדה שונים (וביניהם בא כוחה הקודם של התובעת בהליך דנן) אודות האפשרות להיעתר להיתר בהתניות מקום בו צווי הריסה לא מולאו וההתנגדות "לעזור לאנשים שהם פורעי חוק" במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 3/9/15 (ר' נספח ה' לתצהירו של הנתבע 1).

40. במאמר מוסגר יצוין כי בכל הקשור לטענות הנתבע 1 (שהועלו למכביר בתצהירו וסיכומיו) באשר לאופן ההתנהלות של ב"כ הקודם של התובעת ובפרט לניגוד העניינים שמקורו ב"כובעיו הכפולים" עת הוא שימש מחד כב"כ התובעת ומאידך חבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה - הרי שיובהר כי קביעת מסמרות בעניין זה אינן נחוצות להכרעת שאלה הזכאות לתשלום השני זו ולבטח אין בה צורך להכרעת השאלה השנייה במסגרתה תיבחן זכאות התובעת לפיצוי מכח חוק זכויות יוצרים. ככל שהנתבע 1 או בא כוחו סבורים שדבק רבב בהתנהלות זו של בא כוחה הקודם של התובעת הוא רשאי לפעול למיצוי טענותיו בפני האינסטנציות הרלוונטיות.  

41. לסיכום, משעה שאין מחלוקת שהתנאי הברור אשר הוצב לתשלום השני - לא התקיים - לא הוכחה זכאות התובעת לתמורתו, ומכאן שרכיב תביעתה זה להידחות.

ג.2.   זכאות התובעת לפיצוי מכח חוק זכויות יוצרים: 

42. עיקר טענתה של התובעת בעניין סוגיה זו הינו כאמור כי הופרו זכויות היוצרים שלה ביחס לתכניות שאותן ערכה במסגרת התקשרותה עם הנתבע 1 ושהוגשו במסגרת הבקשה למתן היתר בניה. הפרה זו באה לידי ביטוי לטענתה באופן שהנתבע 1 באמצעות הנתבע 3 העתיקו באופן בוטה את תכניותיה למעט שינויים מינוריים לא מהותיים. במצב דברים זה, טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים המעמיד את הפיצוי בלא הוכחת נזק בגין כל הפרה בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

43. זכות יוצרים היא זכות המוענקת על פי חוק זכויות יוצרים ואינה מוכרת כ"זכות טבעית", כלומר - אין זכות יוצרים אלא על פי תנאי החוק. בסעיף 1 לחוק (סעיף ההגדרות) מוגדרת יצירה אמנותית "לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית".

44. באשר לתכנית אדריכלית, על אף שחוק זכויות יוצרים אינו מציין זאת מפורשות בהגדרת "יצירה אדריכלית", אין כל ספק כי תכניות אדריכליות אף הן מוגנות על-פי החוק  (ר' טוני גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א' מהדורה שניה, התשס"ח-2008, עמ' 140). בהתאם, יצירה אדריכלית המהווה "בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור", הינה יצירה מוגנת, ככל שהיא עונה על דרישת ה"מקוריות" כאמור, ואינה בגדר רעיון או שיטה כמפורט בסעיף 5 לחוק (ר' ת.א. (מחוזי-ת"א) 10097-07-13 ססיליה קידר נגד האונברסיטה העברית ירושלים [פורסם בנבו] (25/10/16)).

45. בפסק דין מקיף שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב [פורסם בנבו] (18/11/13) (להלן: עניין סייפקום) עמד כב' השופט י' דנציגר על כך שדרישת המקוריות הוכרה כדרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה. בתוך כך, נקבע כי דרישת המקוריות נבחנת על פי שני שלושה מבחני משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות: (1) מבחן המקור – עניינו בדרישה כי מקורה של היצירה יהיה ביוצר וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת ("מקורי קרי עצמאי"); (2) מבחן ההשקעה – במסגרתו יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין "גשמי". (3) מבחן היצירתיות – מתבסס על הרציונל לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים הזמין לציבור, כשיש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי היא תורמת למטרה זו. בעניין סייפקום הודגש כי אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות.

46. בבואי ליישם את המבחנים האמורים לעיל על תכניות התובעת בבקשתה להיתר, הנני מוצאת כי תכניות אלה עולות כדי יצירה אמנותית וראויות להגנת זכות יוצרים.

47. אזכיר כי הרקע אשר הביא את הנתבע 1 אל התובעת הינו אותו מצב תכנוני מורכב במקרקעין כאשר היו כאמור תלויים ועומדים צווי הריסה והפסקת שימוש כנגד חלק מהמבנים.

בכל הקשור למבחן המקור, הרי שלא נטען וממילא לא הוכח שהתכניות לא נרקמו ונערכו מתחילתן ועד סופן באופן בלעדי על ידי התובעת ובעיקר באמצעות גב' ראבד (אחת מבעליה כאמור של התובעת) אשר חתומה בפועל על הבקשה להיתר.

בכל הקשור למבחן ההשקעה הרי שכפי שכבר ציינתי בהקשר השאלה הקודמת שנדונה לעיל (ר' סעיף 37), כי יש באסמכתאות אשר צורפו לתצהירה של גב' ראבד כדי ללמד כי בתקופת ההתקשרות התקיימו מספר פגישות עם גורמים אשר על בסיסם פותחו והתגבשו בסופו של יום התכניות לכדי הבקשה להיתר הבניה במתכונת בה הוגשה ועל בסיס המורכבות התכנונית. זאת לבד מעצם הזמן אשר הושקע מטבע הדברים בעריכת כלל הדרוש לצורך הגשת הבקשה.

בכל הקשור למבחן השלישי, מבחן היצירתיות, הרי שמצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי אף הוא התקיים בענייננו. כפי שצוין לעיל עריכת התכניות במקרה דנן לא נעשתה בחלל ריק אלא על סמך מצב תכנוני מורכב בלשון המעטה. בסעיפים 13 ו-14 לתצהירה עמדה גב' ראבד על הפתרון התכנוני הייחודי שהוצע בנסיבות כאשר פתרון זה בא לידי ביטוי בהריסת שני מבנים (אשר תלוי ועומד נגדם צו הריסה); העברת הפעילות של בית העסק של הנתבע 2 למבנה חדש (שייבנה כולו על חלקה 104 במותרת לבניה) כשהמבנה החדש שיוקם יחובר למבנה קיים שלגביו יוצאו היתרי בניה במסגרת הבקשה שתוגש. כן, כלל הפתרון התכנוני קיומו של גג אחד מחובר לשני המבנים וחזית רצפה אחידה. בפתרון ייחודי זה יש כדי לענות אחר הדרישה בבסיס מבחן זה. ודוק, בעניין מבחן אחרון זה, נקבע בפסיקה כי הוא איננו מציב רף גבוה בעבור היוצר, וניתן להסתפק אף ביצירתיות מעטה ביותר, ואף בכזו שהינה "חסרת ערך", מכאן שקל וחומר שעל-פי אמת מידה זו תכניות התובעת בוודאי שעומדות בתנאי זה.

48. לאור כל האמור, המסקנה הצריכה הינה איפוא כי תכניות התובעת אשר הוגשו במסגרת הבקשה לקבלת היתר, עולות כדי יצירה הראויה להגנה מכח חוק זכויות יוצרים.

49. השאלה הצריכה עתה הינה האם התכניות שהוגשו על ידי הנתבעים 1 ו-3 בבקשתם הנוספת לוועדה המקומית לקבלת היתר בניה (לאחר הגשת הבקשה של התובעת ומשיכתה בעקבות הפסקת ההתקשרות) מהוות העתקה של תכניות התובעת המפרה את זכויות היוצרים בהן.

50. בסעיף 11 לחוק נקבע כי:

"זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:

(1)   העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;

(2)   [...]"

בסעיף 12 לחוק נקבע כי "העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית".

51. בעניין סייפקום עמד בית המשפט העליון על כך ששאלת המבחנים לקיומה של העתקה בדיני זכות יוצרים היא שאלה חמקמקה, אולם, הפנה לאמות המידה שנקבעו בפסיקה משנות השישים ושסוכמו ואומצו על ידי כב' השופט י' עמית בע"א 10242/08 מוצפי נ' קבלי [פורסם במאגרים] (10/10/12) עמ' 16:

"(-) יש להוכיח כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת, אלא האיכות.

(-) ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע היתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.

(-) יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר, גובר החשש כי מדובר בהעתקה.

(-) השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן".

52. בעניין סייפקום נקבע כי גם אם היצירה המוגנת הינה יצירה פונקציונלית אמות מידה אלה אינן משתנות. בתוך כך נקבע כי משצלחה יצירה פונקציונלית את שלב דרישת המקוריות ואת מבחן הבחירה, הרי שמדובר ביצירה מוגנת לכל דבר ועניין שלא ניתן להעתיק חלקים מהותיים ממנה. כן, נקבע גם אם רק חלק מהרכיבים המרכיבים את היצירה הפונקציונלית עברו את "מסננת הבחירה" אין בכך כדי לפגוע בהיותם יצירה מוגנת מפני העתקה. הנפקות היחידה לעניין אמות המידה לבחינת העתקה הנובעת מהיותה של היצירה פונקציונלית היא ככל שהרכיבים המוגנים מהווים ביטוי של רעיון שיש מספר מצומצם של דרכים לבטאו. או אז, יידרש רף גבוה יותר כדי להוכיח העתקה.

53. בבואי לבחון האם בוצעה העתקה במקרה דנן של התכניות שערכה התובעת לצורך הגשת הבקשה להיתר, מוצאת אני שיש להשיב בחיוב על השאלה וכי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הנדרש.

54. ראשית, יש לציין כהערת מקדמית שהנתבעים 1 ו-3 לא צורפו לתצהירי מי מהם את התכניות אשר הוגשו על ידם לצורך הבקשה להיתר. כך, על אף שהנתבע 3 הודה כי המדובר במסמכים שהינם ברשותו, הוא הוסיף באופן תמוה כי לא חשב שיש צורך בהגשתם (ר' ע' 33 שו' 23-26 לפרו'). התובעת היא שצירפה במסגרת נספח 16 לתצהיר מטעמה העתק של חלקים מהתכניות שהגישו הנתבעים 1 ו-3 לוועדה המקומית, כאשר הודגש כי המדובר בצילום חלקי בלבד ולא מושלם, ובתוך כך ציינה כי ניסיונות מצידה לפנות לוועדה על מנת לערוך העתק צילומי מלא של התכניות עלו בתוהו. כן, הוגשו מצד התובעת התכניות. בנסיבות אלה, לא רק שלא ניתן לבוא בכל טרוניה כלפי התובעת אודות העדר הצגת תכניות הנתבעים 1 ו-3 בבקשתה להיתר לצרכי ההשוואה המתבקשת, אלא שדווקא מנגד יש לזקוף לחובת האחרונים את החזקה הראייתית בעניין אי הבאת ראיה להוכחת טענתם בדבר אי הפרת זכויות היוצרים.

55. על אף שלא ניתן היה להשוות באופן מלא בין תכניות התובעת לבין תכניות הנתבעים 1 ו-3 המאוחרות, נוכח העדר התכניות המלאות שהוגשו על ידי הנתבעים 1 ו-3 בבקשתם להיתר, עלה בידיי האפשרות להתרשם באופן ישיר מדרגת הדמיון הגבוהה הקיימת בין שתי התכניות, ובעיקר על-פי עדותו של הנתבע 3. כך, בעדותו של הנתבע 3 הוברר, בין היתר, כי הבקשה להיתר שערכה התובעת הגיע לעיונו של הנתבע 3 לאחר שצולמה על ידי "מישהו מתוך העירייה" (ר' ע' 32 שו' 3-7 לפרו').

באשר לטענתו של הנתבע 3 בתצהירו לפיה הוגשה תכנית מדידה עדכנית וחדשה על ידי מודד שנטען כי שכר לשם כך, נקב הנתבע 3 בעדותו בשמו של אותו מודד, אולם לא היה בפיו כל הסבר המניח את הדעת (גם) להעדר צירוף אסמכתא אודות הזמנת מדידה זו (ר' ע' 32 שו' 8-20 לפרו'). כן, עלה מעדותו כי הנתבע 3 כלל לא יידע את התובעת על אפשרות כי יעשה שימוש בתכניות אלה (רק ע' 32 שו' 26-27; ע' 34 שו' 32-34 לפרו').

נקודת השיא הייתה הודייתו המפורשת של הנתבע 3 כי העתיק מתכנית התובעת את החלק של המבנים הקיימים להריסה בחלקה 94 (ר' ע' 35 שו' 16-20). באשר לבחירתו של הנתבע 3 לתכנון גג אחיד חלף מספר גגות, השיב האחרון כי הדבר נבע לצורך "מראה אחיד" (ר' ע' 37 שו' 6-7 לפרו'). בנוסף, הודה הנתבע 3 כי החזית בתכניתו זהה לחלוטין לחזית שתוכננה על ידי התובעת וכי תכנון זה לקוח מתכנית התובעת (ר' ע' 37 שו' 14-16 ושו' 22-30 לפרו').  

56. בבואי לבחון את טיבה של העתקה כפי שנלמדת, בין היתר, מעדותו האמורה של הנתבע 3 עורך התכניות אל מול אמות המידה לבחינת קיומה של העתקה, מסקנתי הינה כי עלה בידי התובעת להוכיח שהופרה זכות היוצרים שלה בתכניותיה שהוגשו במסגרת בקשת ההיתר הראשונה לנוכח העתקתן והשימוש בהן לצורך בקשת ההיתר השנייה.

57. גם אם אין לומר כי התכניות שערך הנתבע 3 הינה "תמונת מראה" של תכניות התובעת, הוכח בפניי במידת הראיה הנדרשת ואף מעבר לה כי הנתבע 3 ביצע העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים, לרבות אימוץ הפתרון התכנוני הייחודי אותו הגתה התובעת על רקע המצב התכנוני המורכב במקרקעין – הריסת שני המבנים שכנגדם תלויים ועומדים צווי הריבה הקמת מבנה חדש וחיבורו למבנה הקיים. גם אם קיימים שינויים מסוימים בין התכניות (כדוגמת הסבת האולם לגן ילדים) ואף אם אתעלם מהזהות בבחירת החיפוי החיצוני ("פח גלי") כנקודת דימיון מהותית – נקודות הדימיון הרבות ובעיקר אלו בעלות הזיקה לפתרון התכנוני הייחודי של התובעת על רקע מצבם התכנוני המורכב של המקרקעין ותוך שימת דגש על האיכות ולא על הכמות בהקשר פתרון זה – מחייבים את המסקנה כי הנתבעים 1 ו-3 העתיקו חלקים מהותיים מהתכניות שנערכו על ידי התובעת העולים כדי הפרה זכויות היוצרים שלה בתכניות.

58. בנוסף, מצאתי כי התנהלותם של הנתבעים 1 ו-3 עולות כדי הפרה בנסיבות העניין של  זכותה המוסרית של התובעת במובן של פגיעה בזכות לייחוס על פי סעיף 46(1) לחוק זכויות יוצרים – "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".

59. לאור מסקנתי בעניין הכללת תכניות התובעת כברות הגנה מכח חוק זכויות יוצרים, ועל רקע מסקנתי האחרונה בעניין העתקתן העולה כדי הפרה, אפנה עתה לסוגיית הנזק.

60. בסעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים נקבע כי מקום בו נמצא שהופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים, ובהתאם לשיקול דעת בית המשפט, אשר צריך לשקול, בין השאר, את היקף ההפרה; פרק הזמן שבו בוצעה ההפרה; חומרת ההפרה; הנזק הממשי שנגרם לתובע; הרווח שצמח לנתבע; תום ליבו של הנתבע ועוד.

61. למען הסדר הטוב ועוד בטרם שאדרש לשיקוליי בעניין הפיצוי, מצאתי להבהיר כי בהתאם להוראות סעיף 56 (ג) לחוק יש לראות בהעתקת כלל המאפיינים של התכנית משום הפרה אחת.

62. באשר לקביעת שיעורו של הפיצוי, הפסיקה הבהירה לא אחת כי ככלל, אף שאין להקל ראש בשמירה על זכות היוצרים של תובע, באותה מידה אין ליתן יד לניסיון מצד תובע לנצל את הפגיעה בזכויותיו לשם התעשרות שאיננה כדין. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה [פורסם בנבו] (17/2/13))עמ' 14:

"נמצאנו למדים כי הן החוק, הן פסיקת בית המשפט, מבקשים להעניק לבית המשפט הדן בהפרות זכויות יוצרים, מרחב הכרעה, אשר במסגרתו עליו לשקול פרמטרים שונים ומגוונים בבואו לסווג את ההפרות ולהשית פיצויים בגינן. עוד עולה כי על הפיצויים אותם מטיל בית המשפט על מי שמפר את זכות היוצרים לעמוד בקשר כלשהו עם אומדן הנזק המשוער של התובע ולא להוות סעיף דרכו מתעשר התובע שלא כדין על חשבון המפר".

63. בקביעת הפיצוי לו זכאית התובעת יש להביא בחשבון כשיקול לקולת הנתבעים, את זאת שתכניות התובעת לא הועתקו ממנה בסופו של יום על יד מי שזר לה לחלוטין אלא על ידי מי שהיא סיפקה לו בעבר את שירותיה ואף זכתה לתשלום תמורה חלקי (25,000 ₪ מתוך סך התמורה שעמדה כאמור 150,000 ₪). יובהר בהקשר זה כי איני סבורה שההכרעה לרעתה של האחרונה בעניין זכאותה לתשלום השני לו עתרה, אינה יכולה לשמש לרועץ כנגד הנתבע עתה בדיון זה בשאלת פסיקת הנזק ללא הוכחת נזק.

כן, יש להביא בחשבון כנסיבה מקלה נוספת, את זאת שלא צמח לנתבע 1 רווח של ממש בסופו של יום מהעתקה (בהתעלם מהאפשרות הסבירה כי ההעתקה הביאה לתשלום מופחת מצידו לנתבע 3 כאדריכל אשר חתום על הבקשה להיתר), שכן הפתרון התכנוני אותו הגתה התובעת בסופו של יום לא התקבל ב"סיבוב השני" על ידי הוועדה המקומית עת בקשתו המאוחרת של הנתבע (באמצעות הנתבע 3) נדחתה כאמור. 

מנגד כאמור, יש להתחשב בכך שעסקינן בהעתקה מהותית אשר בוצעה מצד הנתבעים 1 ו-3, תוך ניצול השקעותיה של התובעת משך תקופת ההתקשרות ואשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בפניות ופגישות אשר הביאו אותה בסופו של יום לגבש את הפתרון התכנוני נשוא הבקשה להיתר הבניה שהגישה ומשכה כאמור בסמוך לאחר הפסקת ההתקשרות. 

64. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים הצריכים בנסיבות העניין, מצאתי להעמיד את שיעור הפיצוי מכח סעיף 56(א) האמור על סך של 25,000 ₪ .

• סוף-דבר:

65. לאור כל האמור הנני מורה כדלקמן:

• רכיב התביעה שמקורו בזכאות הנטענת של התובעת לתשלום השני בגין ההתקשרות – נדחה.

• רכיב התביעה בכל הקשור לפיצוי הכספי המבוקש בגין הפרת זכויות היוצרים של תכניות התובעת, מתקבל בחלקו ויעמוד על סך של 25,000 ₪. באשר לזהות הנושא בתשלום זה מבין הנתבעים, הרי שמשעה שאין מחלוקת כי התכניות המפרות נועדו לקדם את הסדרת המצב התכנוני של המקרקעין שבבעלות הנתבע 1 ומשעה שמן הסתם היקפה וטיבה של ההעתקה האמורה חסכה מהנתבע 3 עמל רב כ"עורך הבקשה", הנני סבורה כי יש לקבוע שחיובם של הנתבעים 1 ו – 3 בסכום הפיצוי בו מצאתי להכיר, יהיה ביחד ולחוד.

• בנוסף, יישאו הנתבעים 1 ו-3 בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪.

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.