צו מניעה האוסר על אם להרחיק את הילד מהאב (טובת הילד)

בפנינו תיק להחזקת ילדים.

ראשית נזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום כ"ח בניסן תשע"ז (24.4.17):

תגובות באשר לתסקיר הרווחה מיום י' בניסן תשע"ז (6.4.17).

טוענת באת כוח האם: אבקש שלא לדון היום בתסקיר כי לא הספקתי לעיין בו, יש לקיים עוד דיון או הגשת תגובה. יש לזמן את העובד הסוציאלי ולחקור אותו. יש דברים שלא נראים בו, זה חד צדדי ותסקיר נוטה לצד אחד. יש לי שאלות חשובות לעורך התסקיר. הכנתי דיון ברכוש. האם רוצה את המשמורת. 

מגיב בא כוח האב: זכותה של באת כוח האם לחקור את העובד הסוציאלי וייקבע דיון מסודר לכך, כדי שלא יהיה פתחון פה לשום צד. האב רוצה את המשמורת. הדברים שכתב העובד הסוציאלי משקפים את ההתנהלות של השנים האחרונות, ואין בו חדש.

ובכן, באשר לתסקיר הרווחה ותביעת משמורת הדדית, ייקבע דיון נוסף, אליו יוזמן אף העובד הסוציאלי של הרווחה מר ג'.

ואכן, הופיע לדיון העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה מר ג'.

חקירת העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה

בפתח הדיון, העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה מר ג' נחקר ע"י בית הדין, ואלו תשובותיו: לא נשמר מקומו הראוי של האב על ידי האם. נעשה כמעט כל דבר אפשרי למחיקת מעמדו של האב בעיני הילד. אם האב לא היה נאבק על מקומו בחיי הילד, אני חושש שהיום הילד לא היה פוגש את אביו. התחושה היא שמעמד האם מבחינתו של האב נשמר הרבה יותר טוב ומכבד מאשר מעמדו של האב על ידי האם. זה מאיים על הקשר שיש לילד עם האב ופוגע בילד. הסדרי הראיה כיום הם טובים, אך הם לא קידמו מבחינת האם את ההשלמה שהאב חייב להיות חלק מחיי הילד. המאבק נמשך והילד חווה דברים לא פשוטים. ההמלצה שלי למשמורת לאב היא שעיקר חיי הילד יתנהלו בבית האב.

חוקר בא כוח האם (הראשון) את העובד הסוציאלי ואלו תשובותיו: לא היתה כוונה להכריז על הילד כילד נזקק. אין ספק שהאם אוהבת את הילד ויש בניהם קשר אמיץ, אך בזה לא מתמצה העניין. לא יודע מה אמרו הגורמים האחרים. הילד עבר טיפול רגשי. לא נזקקתי לחוות דעת המטפלת הרגשית כדי לגבש דעתי. דעתי היא העמוקה יותר מבחינת הכרות שלי עם המשפחה. אין גורם טיפולי שמכיר טוב יותר ממני את המערכת המשפחתית. אכן אני ממליץ להעביר ילד בגיל 6 מאמו לצורך שמירת הקשר עם ההורה השני וניהול תקין של הקונפליקט, בתחילתו של התסקיר ציינתי התייחסויות שונות לתיק. ההמלצה נסמכת על היכרות מעמיקה. הורה משמורן צריך לשמור על מעמדו של ההורה האחר, וזה לא קורה. באשר לטענה שהאב ניתק קשר עם ילדיו האחרים, אני בדקתי ילד אחד מול שני הורים. לשני ההורים ילדים מנישואין קודמים ולא התייחסתי למצבם של הילדים, ולא התייחסתי לעבר ההורי של מי מהם ולא נזקקתי לכך כדי להחליט. באשר לטענה אודות אלימות במשפחה של האב מנישואין קודמים, בדקתי זאת, שוחחתי עם העובדת הסוציאלית שנפגשה עם האב, ולא התרשמתי שיש לכך זיקה לקשר עם הילד הזה. לא ידוע לי שהוא הואשם באלימות. לא מאשר שאני מנעתי טיפול לילד בצ'. את זמני השהות קבע בית הדין. אני רק המלצתי. אין התייחסות בתסקיר לקשר של הילד עם הילדים האחרים, הבנתי שקשר עם הילדים האחרים בכל מקרה יהיה, לכן לא התייחסתי לכך. המילה ניתוק מהאחים בר' לא קיימת והעברת משמורת אינה ניתוק מהאחים. לא ידוע לי שהבעל עוסק בחילופי זוגות, ואין ביכולתי לבחון זאת. הורות יכולה להיות מושפעת מדברים ויכולה אף לא להיות מושפעת. הורות יכולה להיות טובה. כל דבר צריך להיבחן לגופו. אני בוחן רק מה נכון לילד. לא נדרשתי לכלים נוספים טרם גיבוש עמדתי. הדינמיקה קשה, ואני לא נזקק לבדיקה למסוגלות הורית. אני מכיר את הדינמיקה בין ההורים, ושום מסוגלות הורית לא מגיע לרמה כזו של היכרות. לא נזקקתי לבחינת פסיכולוג לילד או פסיכיאטר, הילד במצב לא טוב, רגשית, והילד יזדקק לאבחון והערכה רגשית מעמיקה. אך לא בהתייחס לשאלה מה טוב עבורו, וזה נבחן על פי העבר, ומהתרשמותי הילד נמצא התדרדרות מאז שפגשתי בו. אך לא כל ילד שמתדרדר זקוק להכרזה כילד נזקק. ידוע לי שהגננת כתבה לנו שאין קשר עם האב. לא יודע האם האב ניסה וזה לא קל לאב משמורן. אני יודע היכן מתגורר האב. הוא גר ברחוב א'. יש סופי שבוע שהוא בי' ואף הילד אמר לי זאת. תמיד שבאתי באמצע שבוע מצאתי את הילד בכ'. קראתי את דו"ח הגננת, לאדם יש זכות לנהל את חייו. אני רק בודק תמיד עד כמה איכות חיי הילד נפגעת, ואני סבור כי איכות החיים של הילד לא נפגעה בחיי האב. רק מהמעבר מכ' לר' פגעה בילד. הגננת לא כתבה שהילד נרדם בגלל נסיעות מי'. זה לא נכתב בשום מכתב. רק כתוב שהילד מגיע בכל יום בזמן. בכל התסקירים הקודמים התייחסתי לכך שהאם דתיה והאב חילוני, ולשינוי מרחיק הלכת שעשה האב כדי לצמצם את הפער בחוויות של הילד בבית האב. חיי הילד נשמרים בית האב. הילד ניזוק. כתבתי שאם המשמורת תעבור לאב, הילד יצטרך להיות מלווה, והמשך שמירת צמצום הפערים בין הבתים. הילד חי בין שני בתים וזה לא דבר חדש, אך צריך לווי.

מעתה חוקרת באת כוח האם (השניה) את העו"ס, ואלו תשובותיו לה: בית הדין הוציא מו מניעה למעבר האם למושב ק'. אם הילד צריך לנסוע הרבה, כ- 80 ק"מ, לא הייתי ממליץ על כך שלוש פעמים בשבוע, זה לא נכון לילד, אך לא נדרשתי לכך. הנחת המוצא שלי היא כ'. שהאב גר שם. לא ידוע לי שהאב גר בי'. לא מסכים שילד צריך לצאת רק מהמקום הקרוב בבוקר לבית ספר, מה שחשוב זה ההתפתחות הרגשית של הילד, והילד בסיכון במקום הרגשי והקשר בסיכון עם האב, כך שהוא צריך לצאת חלק מהימים מביתו של האב. אם האב חוזר הביתה רק בשבע בערב והסב שומר עליו בינתיים, ואינו עם אמו, כל אחד מההורים יצטרך לשנות את אורחות חייו. יש פתרונות מעבר להמצאות הסב או עם מישהו אחר. לא ידוע לי שהאב גזר לילד את הפאות.

האב מכחיש כי אי פעם קיצץ את הפאות של הבן.

וממשיך ומשיב העובד הסוציאלי לשאלות באת כוח האם: באשר לקונפליקט של הילד בין בית חילוני לדתי, תמיד הילד אמר לי שהוא לא נוסע בשבת. הילד קרבן לדינמיקה בין ההורים, והיא המביאה למצבו הרגשי הלא טוב של הילד. כן המעברים והמעבר לר' והנסיעות. הכל יוצר קושי רגשי אצל הילד. דברתי על כך בתסקירים הקודמים.   

עד כאן תמצית עיקרי טענות הצדדים ההדדיות ותמצית עדות העובד הסוציאלי בדיון זה.               

ובכן, ייקבע דיון נוסף, ואף אליו יוזמן העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה מר ג'. בדיון הבא תורשה באת כוח האם לסיים את חקירת העובד הסוציאלי בשאלות ספורות ולאחריה יורשה בא כוח האב לחקור את העובד הסוציאלי. 

נעיר – לאור העובדה כי כמות הדיונים לחקירת העובד הסוציאלי של מחלקת הרווחה מוגבלת, ולאור העובדה כי שני באי כח האם בקשו לחקור את העובד הסוציאלי (מלבד חקירתו על ידי הצד השני), בית הדין נאלץ להפסיק בשלב מסוים את חקירתו של העובד הסוציאלי על ידי בא כוח האם הראשון, לא לפני שאיפשר לו לשאול עשרות שאלות את העובד הסוציאלי. 

רישום הבן לכתה א' ומתן צו מניעה

בסיומו של הדיון מבקש א כוח האב את רשות הדיבור למשך שלוש דקות באשר לרישום הבן לכתה א' בשנה הבאה. טוען בא כוח האב: אני רוצה לדעת לאיזה זרם ישלח הילד לכתה א' ולאיזה בית ספר. פניתי במכתב לאם ולא זכיתי לקבל תשובה. כן בקשנו לדעת לאיזו קייטנה הילד ילך, אך לא זכינו לקבל תשובה.