התובע הגיש תביעה זו שבפנינו לקבלת תשלומים המגיעים לו מהנתבעות, ביחד ולחוד, בגין תקופת העסקתו אצלן ונסיבות סיומה.
טענות התובע
1.התובע טען, כי הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן – "דמרי") וקיבל את שכרו מהנתבעת 2. עוד צייין כי בשלושת חודשי העסקתו האחרונים הועסק על ידי הנתבעת 3 (להלן – "בריז") וקיבל ממנה דו"חות נוכחות (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).
2.התובע טען כי עבודתו נמשכה שישה ימים בשבוע וכי עבד אצל הנתבעות או מי מהן מיום 1.4.2009 ועד ליום 28.2.2015 (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).
3.בשלושת חודשי העבודה האחרונים לא קיבל התובע, כך לטענתו, שכר ותלושי שכר (ר' סעיף 9 לכתב התביעה).
4.התובע טען, כי עבד מדי 12 שעות מדי יום (בין השעות 07-19) ובימי ו' כשבע שעות (עד השעה 14:00) (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).
5.התובע פוטר, כך לגרסתו, על ידי מר באשיר (ככל הנראה הכוונה הינה למר בשארה, מנהל הנתבעת 2 ר' בענין זה פרוטוקול עמ' 11 שורות 27-26) לאחר שלא קיבל משכורתו משך שלושה חודשים (ר' סעיף 9 לכתב התביעה).
6.התובע טען, כי צו ההרחבה בענף הבנין (להלן – "צו ההרחבה") חל על הנתבעות ועל כן הוא זכאי לקבלת הפרשי שכר בהתאם לצו ההרחבה והיות ושולם לו שכר הנמוך מן השכר התעריפי בענף הבנין כפי שנקבע בצו ההרחבה, גמול שעות נוספות, הפרשי הפקדות לקופת הגמל ששולמו בחסר ועוד.
טענת הנתבעות
7.דמרי טענה בכתב ההגנה הלקוני שהוגש על ידה, כי "הינה יזם אשר התקשרה בהסכם לביצוע עבודות בניה עם הנתבע 2 וכל העובדים שהיו באתר העבודות של הנתבעת 1 היו באחריות נתבע 2 והוא אחראי לכל עובדיו לרבות כל התשלומים המגיעים להם" (ר' סעיף 3 לכתב ההגנה).
8.הנתבעת 2 אישרה בכתב ההגנה כי היא אכן עוסקת בעבודות בנייה (ר' סעיף 1 לכתב ההגנה), אך מעולם לא העסיקה את התובע. הנתבעת 2 טענה, כי "ככל שהתובע עבד הוא הועסק ע"י הנתבעת 3, בריז פיקוח בניה ויזמות בע"מ, ונתן לנתבעת שירותים באמצעותה, הרי שהנתבעת שילמה לנתבעת 3 את מלוא הכספים המגיעים בגין השרותים שקיבלה ממנה, וזו אמורה היתה כמעסיקתו לשלם את שכרו" (ר' סעיף 9 14, 17 לכתב ההגנה).
9.הנתבעת 2 טענה עוד, כי "ככל הנראה שם הנתבעת נלקח משלט המוצב באתרי העבודה" (ר' סעיף 17 לכתב הההגנה). עוד ציינה הנתבעת 2, כי ידוע לה ש"הנתבעת 1 כלל לא העסיקה עובדים לרבות עובדים זרים, וככל הנראה התובע עבד אצל הנתבעת 3" (ר' סעיף 27 לכתב ההגנה).
10.בריז טענה בכתב ההגנה, כי לתובע אין כל עילה נגדה, כי עילת התביעה "נשענת על אדנים חלשים ביותר" (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה), כי יש לדחותה בין היתר לאור התיישנות עילת התביעה, חוסר יריבות בין התובע לנתבעת, ניצול לרעה של הליכי משפט ועוד (ר' סעיף 9 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה
11.ראשית עלינו להכריע בשאלה האם הועסק התובע על ידי מי מהנתבעות ואם כן – על ידי מי מהן. ככל שנקבע כי התובע הועסק על חלקן או כולן יהא עלינו לדון בשאלת הזכויות והתשלומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו ונסיבות סיומה.
12.טרם נחל במלאכת הדיון וההכרעה נציין, כי נכון למועד הדיון המוקדם שהתנהל בפני ס. הנשיאה, כב' השופטת הדס יהלום, הגישו רק הנתבעת 1 והתובע תצהיר גילוי מסמכים מטעמם ובהתאם להחלטת ס. הנשיאה, חיובן של הנתבעות 2-3 בהוצאות בשל אי מילוי החלטת הנשיאה המורה על קיום הליכי גילוי ועיון במסמכים טרם ישיבת קדם המשפט ישקל על ידנו במסגרת פסק הדין.
13.במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הציג התובע צילום של כרטיסי נוכחות הנחזים להיות כרטיסי הנוכחות שלו, כאשר על חלקם מופיע סמליל (לוגו) של בריז או של הנתבעת 2, על חלקם מוטבעת חותמתו וחתימתו של מר סוהיל חליל, מנהל עבודה, על חלקם מתנוסס שמו של התובע לעיתים בעברית (עגוס או האגוס, ערגס ועוד) ולעיתים באנגלית. על חלקם מופיע מספר השעות הכולל שעבד ועל חלקם לא, על חלקם מתנוססת חתימה ללא חותמת או זיהוי נוסף במקום המיועד לחתימת מנהל העבודה ובחלקם נותר חלק זה מיותם, בחלק מן הכרטיסים ליד כל אחד מימות העבודה בהם עבד התובע לכאורה מופיעה חתימתו של מאן דהוא ובחלק מן הכרטיסים לא מופיעה כל חתימה או חותמת ומצוין מספר שעות העבודה בלבד.
14.הנתבעת 2 אשר הגישה תצהיר גילוי מסמכים מטעמה מאוחר לקדם המשפט, הציגה חשבוניות שהנפיקה לה בריז וכן נוסח הסכם ההתקשרות בין השתיים מיום 1.3.2014 שענינו ביצוע עבודות בניה בפרויקט "ממילא". על גבי ההסכם חתם מר סופיאן חסונה בכשירותו כמנהל/בעל מניות בבריז, על ערבותו הבלתי מותנית ובלתי חוזרת לקיום התחייבויות בריז בהסכם.
העסקת התובע
15.כפי שראינו בפיסקאות הקודמות, כל שלש הנתבעות טענו כי אינן מכירות את התובע והוא לא הועסק על ידן. הנתבעת 1 "גילגלה" את האחריות לפיתחה של הנתבעת 2 עימה התקשרה בהסכם לביצוע עבודה קבלנית שגולה על ידה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, הנתבעת 2 "גילגלה" את האחריות לפיתחה של בריז, הנתבעת 3, בטענה כי שילמה לבריז את מלוא הכספים המגיעים לה בגין השירותים שסופקו לנתבעת 2 על ידי עובדי בריז ובריז עצמה טענה, כי לא העסיקה את התובע.
16.בדיון המוקדם נבקעו הסדקים הראשונים בגרסת בריז. במענה לשאלת בית הדין (כב' ס. הנשיאה השופטת הדס יהלום) השיב ב"כ בריז כי "לשאלת בית הדין האם הנתבעת 3 העסיקה את התובע אני משיב שנמסר לי ע"י מרשתי שהתובע הועסק על ידה בתקופה האחרונה" (ר' פרוטוקול עמ' 1 שורות 8-7). כאשר נשאל היכן תלושי השכר של התובע הבהיר ב"כ בריז, כי הנחה את מרשתו להמציא לידיו את כל המסמכים הרלוונטים וצין, כי התובע טוען להעסקה של שלושה חודשים על ידי בריז (ר' פרוטוקול עמ' 1 שורות 14-11).
17.גם החשבוניות שהנפיקה בריז לנתבעת 2 וצורפו לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה של הנתבעת 2 מעלות תמיהה משסכומן עולה על הסכום הנקוב בהסכם כתמורה הכוללת עבור ביצוע העבודות וזאת על אף שבהסכם ההתקשרות בין בריז לנתבעת 2 מצוין, ברחל ביתך הקטנה, כי "המחירים והתמורה המוסכמים בהסכם זה הינם קבועים ומוסכמים מראש ולא ישתנו בעתיד בשל גורם או סיבה" (ר' סעיף7א' להסכם ההתקשרות).
18.בתצהירו של מר חסונה סופיאן מטעמה של בריז נטען, כי "התובע לא עבד אצל הנתבעת מספר 3 ולא עבד בפרויקט מטעמה" (ר' סעיף 4 לתצהירו) וזאת, כאמור לעיל, בניגוד להצהרת ב"כ בריז בדיון המוקדם.
19.עוד נטען בתצהירו של מר חסונה, כי "בדקתי בכל רישומי החברה ולא נמצא כל רישום זה ו/או אחר הנושא את שמו של התובע" (ר' סעיף 10 לתצהירו).
20.במהלך דיון ההוכחות לקה מר חסונה באמנזיה, כך התרשמנו. כך, למשל, לא זכר מתי העביר את מניותיו בבריז למר א לולו שהוא, כך טען, בעליה של בריז כיום, הוא אף לא זכר באיזו שנה בוצעה העברת המניות, אף שכפי שציינו קודם לכן, מר חסונה חתם על הסכם ההתקשרות בין בריז לנתבעת 2 כבעל מניות/מנהל בחודש מרץ 2014 (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 13-8).
21.מחד טען מר חסונה כאשר נשאל מה תפקידו בבריז, כי הוא "עובד עם הפועלים, מבצע את העבודות" (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 30-29) ומאידך טען שאינו עובד עוד בשורותיה (ר' פרוטוקול עמ' 25 שורות 4-3) ואף לא ידע לומר ממתי אינו עובד עוד בבריז (שם, בשורות 6-5). כאשר נשאל על ידינו כמה זמן אינו עובד בבריז השיב "בערך שנה וחצי" (שם, שורה 8).
22.אלא, שטענתו כי הפסיק עבודתו בבריז כשנה וחצי לפני מועד דיון ההוכחות, כלומר: בחודש אוגוסט 2015 לערך, אינה מתיישבת עם האמור בתצהיר העדות הראשית של מר חסונה שנחתם ביום 30.10.2016, בו ציין ברישת התצהיר כי הוא מנהלה של בריז (ר' סעיף 1 לתצהירו).
23.זאת ועוד. מר חסונה נשאל האם התובע הועסק על ידי בריז וכך ענה:
"ש. אתה יודע לומר ממתי עד מתי הוא הועסק באמצעותך, התובע?
ת. לא יודע.
ש. אתה יכול להגיד בערך?
ת. לא. בערך אני לא אומר. רק אם אני יודע בדיוק.
ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך אתה אומר ....(מצטט) זה נכון?
ת. התובע לא עבד אצלנו
ש. הוא לא עבד אצלכם?
ת. בוא נגיד שלא. הוא עבד אצלנו תקופה, לא זוכר כמה
ש. למה אתה כותב בתצהיר שהוא לא עבד?
ת. לא יודע לענות"
(ר' פרוטוקול עמ' 25 שורות 27-18)
24.תשובותיו של מר חסונה לא היו אמת מתחילתן ועד סופן. הרושם שהותירה עדותו היה עגום מאד ולאחריה נותר בנו הרושם, כי תשובותיו המעורפלות והזכרון שאבד לא קרו בחלל הריק אלא בכוונת מכוון על מנת לחמוק מתשלום זכויותיו של התובע.
25.הכיצד יתכן כי מר חסונה חתם בחודש מרץ 2014 על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת 2 בכשירותו כבעל מניות/מנהלה של בריז אך אינו זוכר לומר מתי העביר את מניותיו לאחר?
כיצד ניתן ליתן אימון בגרסתו של מר חסונה שלרגע טען כי הוא מועסק כעובד בבריז וברגע אחר טען כי הוא אינו מועסק על ידה עוד? כי נכון לחודש אוקטובר 2016, ארבעה חודשים לפני המועד בו נחקר על תצהירו, חתם על תצהיר עדות ראשית כמנהלה בעוד בעדותו טען שאינו מועסק על ידה כשנה וחצי? אף ביחס להעסקת התובע השתנתה גרסתו של מר חסונה בהנד עפעף (ר' הציטוט שהובא לעיל).
אין זאת אלא, שלא ניתן לתת אימון כלשהוא בגרסתה של בריז, אשר הכחישה בכתובים כל קשר לתובע, אך בעל פה, הן בעת הדיון המוקדם והן בחקירתו של מר חסונה טענה, כי התובע עבד אצלה תקופה מסוימת.
26.התובע, כפי שציינו לעיל, הציג מספר כרטיסי נוכחות אשר שמה של בריז מתנוסס עלהם ומר חסונה אישר בחקירתו כי אילו הם הכרטיסים של בריז (ר' פרוטוקול עמ' 27 שורות 23-21).
27.התובע טען בחקירתו כי אינו מכיר את הנתבעת 3, בריז ו/או את מר חסונה וכי זאהי בשארה, בעליה של הנתבעת 2 הוא שקיבל אותו לעבודה (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 29-27, עמ' 10 שורות 3-1).
28.התובע נשאל בענין זה בחקירתו והשיב:
"ש. אתה אומר מפנה אותך לסעיף 6 לכתב התביעה (המתורגמן מתרגם) אתה אומר שמי שהעסיק אותך 3 חודשים אחרונים זה בריז. זה בריז או מישהו אחר?
ת. הוא העסיק אותי. זהאי
ש. מה שרשום פה לא נכון?
כשביה"ד מסביר לי את השאלה אני שואל מה זה בריז
ש. אתה יודע את מי תבעת בתביעה?
ת. זהאי ואת החברה דימרי
ש. לא קיבלת כרטיסים מבריז?
ת. מה זה בריז?
ש. של מי הכרטיס הזה? מפנה לכרטיס נוכחות לחודש 11/14
ת. זה של זהאי, הוא נתן לי את הכרטיס
ש. כמה כרטיסים כאלה הוא נתן לך?
ת. כל חודש כרטיס חדש. נגמר חודש הוא מביא כרטיס חדש
ש. הכרטיס הזה של בריז
ת. זה של זהאי. זה כרטיס עבודה שהוא מביא"
(ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 21-5(
29.עיון בתצהיר גילוי המסמכים של התובע מגלה, כי הוצגו על ידו ארבעה כרטיסי נוכחות עליהם מופיע הסמליל של בריז: נובמבר 2014, דצמבר 2014 וינואר ופברואר 2015. מסמכים אלה מתיישבים עם טענת התובע, כי בחודשי עבודתו האחרונים קיבל דו"חות נוכחות מבריז (ר' סעיף 6 לכתב התביעה). לא נעלם מעינינו, כי בתצהירו טען התובע כי "בתקופה האחרונה הועסקתי על ידי הנתבעת 3 מזה מס' חודשים" ומיד לאחר מכן ציין כי "אינני מכיר את נתבעת 3 כלל" (ר' סעיפים 5-4 לתצהירו).
אולם לאחר ששמענו את עדותו של התובע ושל מר חסונה השתכנענו כי התובע קיבל לידיו בחודשים נובמבר 2014-פברואר 2015 כרטיסי נוכחות ששמה של בריז התנוסס עליהם, אך מאחר ואת כרטיס העבודה אותו עליו למלא קיבל ממר בשארה, ומאחר ואינו קורא עברית, לא שת ליבו להבדל בין הכרטיסים ולמי מהנתבעות יש לשייכן עד אשר קיבל יעוץ משפטי.
30.אף בהמשך חקירתו עמד התובע על כך שהכיר את זאהי בשארה ולא אף אחד אחר מלבדו, כי מר בשארה נתן לעובדים את הכרטיסים ששמה של בריז מתנוסס עליהם וכי התובע, שאינו יודע לקרוא, החתים את הכרטיסים שניתנו לו מדי חודש בחודשו על ידי מר בשארה (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 19-2).
31.גרסתו של התובע אף שלעיתים לא היתה ברורה דיה, יתכן שבשל הקושי הצורך בתרגום, או בשל פערים תרבותיים כאלה או אחרים, היתה עקבית ואף נתמכה בראשית ראיה בכתב אותה לא עלה בידי בריז לסתור.
32.אם כך, נשאל את עצמנו האם התובע הועסק על ידי הנתבעת 2 ו/או דמרי?
33.דמרי טענה בתצהיר מטעמה שהוגש על ידי גב' דקרה נפרין, כי לא העסיקה את התובע, כי היא משמשת יזם מקרקעין שעיסוקו בהקמת פרוייקטים למגורים ובכלל זה פרויקט "ממילא" בירושלים וכי "כל העובדים שעבדו באתר הפרויקט של החברה היו של הנתבע 2 ו/או של קבלני משנה מטעמו" (ר' סעיפים 4-2 לתצהירה של גב' נפרין).
34.בחקירתה של גב' נפרין התברר, כי יכולתה לשפוך אור על מערכת היחסים בין התובע לדמרי קלושה. תרומתה לדיון היתה שולית ואף זאת בלשון המעטה. גב' נפרין לא ידעה לומר מהו שמו של מנהל העבודה באתר דמרי בנתניה (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 26-24) , לא ידעה או לא זכרה האם דמרי מדווחת בהתאם לדין על התקשרותה עם קבלני משנה (ר' פרוטוקול עמ' 19 שורות 3-2), ואישרה כי לא פנתה למנהל העבודה באתר "ממילא" על מנת לבדוק את טענות התובע (שם, שורות 28-24) ועוד.
35.יתרה מזאת. גב' נפרין טענה מחד, כי אינה יודעת לומר האם הנתבעת 2 העסיקה את העובדים שעבדו באתר (ר' פרוטוקול עמ' 19 שורות 32-31 ובעמ' 20 שורות 2-1) ומאידך, כי "מי שיכול להעיד על זה זה זהאי כי אלה העובדים שלו" (ר 'פרוטוקול עמ' 21 שורות 6-5) (הדגשה שלי – י.ז.ג).
36.דמרי לא הציגה, לבד מהסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת 2, כל מסמך המוכיח את טיב ההתקשרות עם הנתבעת 2 והאם תמורה ששולמה היתה אף עבור כח האדם שסיפקה הנתבעת 2 לדמרי לצורך ביצוע העבודות, לבד מן הטענה כי דמרי "לא קונה כוח אדם, לא פועלים" אלא פרויקט (ר' פרוטוקול עמ' 21 שורות 11-10: פרוטוקול עמ' 19 שורות 6-4). כאשר נשאלה גב' נפרין היכן החשבוניות שניתנו לדמרי על ידי הנתבעת 2 השיבה: "במשרדים" (שם, בשורות 8-7).
37.גב' נפרין אף לא ידעה לומר האם באתריה של דמרי מצויים מקומות לינה עבור העובדים, אף שטענה, כי נכחה באתרי הבניה (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 32-31; פרוטוקול עמ' 23 שורות 8-7).
38.אין חולק, כי הגב' נפרין, אשר הגישה תצהירה מטעם דמרי, אינה הגורם הנכון והנחוץ אותו היה על דמרי לזמן לדיון אילו חפצה בהוצאתה של האמת לאור. מנהל העבודה באתר ממילא ובאתר דמרי בנתניה, היו, מן הסתם, יכולים ליתן גרסה ברורה יותר באשר לשאלה האם היו מקומות לינה עבור התובע וחבריו באתריה של דמרי ומי העסיק את התובע ושילם את שכרו וכיוב'.
39.בהתאם לכלל הידוע לפיו "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו" (ר' ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פד" מד(4) 595, 603). הנמשל ברור. אי הבאתו של מי שיכול היה לשפוך אור על שארע בשטח, כמוה כהסתרת ראיה רלבנטית שיכולה היתה לספק מידע נוסף ואותנטי על הגורמים שפעלו במתחמים אותם בונה הנתבעת 1 ואולי אף על זהות מעסיקתו של התובע.
40.ואולם, לאחר שאמרנו כל זאת ובהנתן שהנטל להוכחת זהות התאגיד/אדם שהעסיקו רובץ לפיתחו של התובע, ומשלא הוצגה בפנינו ראשית ראיה לכך שהנבתעת 1 שימשה כמעסיקתו, במישרין או בעקיפין, סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה נגדה. אמנם בסיכומיו מתייחס התובע לנתבעת 1 מחד, כאל מי שיש לה אחריות "על", כמי שעצמה עיניה מלראות באילו תנאים הועסק התובע על ידי הנתבעות האחרות (ר' סעיפים 10-9 לסיכומי התובע), ומאידך, כאל מעסיקתו בפועל של התובע בצוותא חדא עם הנתבעת 2 (ר' סעיף 6 לסיכומי התובע), אך מעדותו של התובע התרשמנו, שלבד מציון שמה של הנתבעת 1 כמי שנתבעה על ידו (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 11-10), לא העסיקה הנתבעת 1 את התובע כלל ועיקר.
41.מר בשארה זאהי, מנהל הנתבעת 2 אישר בחקירתו, כי הנתבעת 2 התקשרה עם בריז לצורך ביצוע העבודות באתרי הבניה של דמרי (ר' סעיף 6 לתצהירו; פרוטוקול עמ' 28 שורות 19-18). ואולם, שלא כפי שהעיד מר בשארה בחקירתו, ההתקשרות בין הנתבעת 2 לבריז לא החלה ב 2012 או 2013 (ר' פרוטוקול עמ' 28 שורות 21-20) אלא במרץ 2014, כעולה מהסכם ההתקשרות שצורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה של הנתבעת 2.
42.הנתבעת 2 הכחישה כי כרטיסי הנוכחות שצורפו על ידי התובע לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו ניתנו לו על ידה ו/או נחתמו על ידי מי מטעמה ואף את הקשר עם התובע. וכך טען מר בשארה:
"ש. מציג את דו"חות הנוכחות. מי זה סוהיל חליל?
ת. הוא עבד אצלנו חודשיים בחברה.
ש. האם יש לך קשר לאותו סוהיל?
ת. לא.
...
ש. אני מייצג 5 תובעים כולם מציינים את השם שלך ואתרים שבהם הועסקו, ואתה עדיין עומד על הגרסה שלך שאתה לא מכיר את התובע?
ת. לא מכיר
ש. מציג בפניך את דוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע, מפנה לחודש 2/12 של מי החתימה פה?
ת. לא יודע
ש. מציג בפניך את חודש 3/14 של מי החתימה פה?
ת. לא יודע
ש. מפנה לדוח 7/13 ותראה שיש חותמת של אותו אדם ששמו סוהיל חליל. מה יש לך לומר?
ת. אני לא מכיר את האדם שהכרטיס שייך לו, אני מכיר את סוהיל ואני מזהה את החותמת שלו.
ש. בתקופה הזו סוהיל עבד אצלכם?
ת. לא זוכר באיזו תקופה הוא עבד"
(ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 33-9)
43.כאשר נשאל מר בשארה כיצד הוא מסביר את המצאותם של כרטיסי נוכחות עליהם מודפס הסמליל (לוגו) של הנתבעת 2 טען שאולי התובע השיג את הכרטיסים מאחד האתרים של הנתבעת 2, ובלשונו: "ניתן להשיג את הכרטיסים במשרד של מנהל העבודה או מעטפות או ניירות ששיכים לחברה אולי הוא עבד אצל משה ומשייך את זה לחברה" (ר' פרוטוקול עמ' 30 שורות 5-1; סעיף 43 לסיכומי הנתבעת 2).
44.אלא, שמספר דקות מאוחר יותר העיד מר בשארה, כי כל עובד בנתבעת 2 מקבל תלושי שכר ו"מחזיק כרטיס נוכחות ועל זה נחתם לו" (ר' פרוטוקול עמ' 34 שורות 29-27). משמע: הפיקוח של הנתבעת 2 על עובדיה נעשה באותה מתכונת לה טען התובע: מתן כרטיסי נוכחות בהם ממולאות שעות העבודה של העובד וחתימתם של הכרטיסים על ידי מאן דהוא. הנתבעת 2 לא טענה ולא הציגה דוגמא לכרטיס נוכחות של עובד מעובדיה על מנת שניתן יהיה להתרשם כיצד נראה כרטיס נוכחות שנחתם על ידה, להבדיל מכרטיס הנוכחות שהוצג על ידי התובע למשל.
45.באשר לשעות העבודה שצוינו על גבי כרטיסי הנוכחות שהציג התובע, ביקש מר בשארה לסתור את אמיתותם בכך שטען, כי לא יתכן שעל גבי כרטיס הנוכחות לחודש דצמבר, למשל, צוין כי התובע עבד 12 שעות ביום שכן מדובר בתקופת החורף ומחשיך מוקדם ולא ניתן לעבוד בחוץ בחשיכה (ר' פרוטוקול עמ' 30 שורות 14-10; ר' סעיפים 51-50 לסיכומי הנתבעת 2). זאת ועוד. מחד טען מר בשארה כי באתרים של דמרי עובדים בין השעות 7:00 עד 16:00 (ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 8-7) ומאידך, כאשר נשאל האם כרטיסי הנוכחות מפוברקים השיב שאינו יודע, ובהמשך: "אני דיברתי על עובדים של החברה שלנו, מה עושה קבלן משנה לאחר השעות שאנו לא באתר אני לא יודע" (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 10-7).
נדמה כי הדברים אינם זקוקים לפרשנות נוספת: מתכונת הפיקוח המקובלת ביחס לעובדי הנתבעת 2 היתה זהה, בהעדר ראיה אחרת לסתור, למתכונת שתוארה על ידי התובע, אשר קיבל כרטיסי נוכחות למילוי ממר בשארה ואף ביחס לשעות העבודה להם טען התובע, לא שלל מר בשארה את האפשרות, כי התובע הועסק מעבר לשעה 16:00.
46.עוד ציין מר בשארה כי לדידה של הנתבעת 2 בריז היתה מעסיקתו של התובע מתחילת החוזה (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 27-25).
47.מר אגאבריה גלאל, אשר הגיש תצהיר מטעמה של הנתבעת 2 ולא התייצב לחקירתו טען בתצהירו כי "כרטיסי העבודה שצירף התובע אינם שייכים לנתבעת מאחר והייתי חותם על כל כרטיסי הנוכחות השייכים לנתבעות ומעיון בהם ניתן לראות כי החתימות שנמצאות אינם החתימות שלי" (ר' סעיף 9 לתצהירו). אלא, שאי התייצבותו של מנהל העבודה של הנתבעת 2, עובד בשורותיה, למתן עדות מטעמה, בסוגיה כה מהותית לטענות ההגנה של הנתבעת 2, היא בבחינת דגל אדום המתנוסס מעל גרסתה.
48.התובע נקב בחקירתו בשמות של מספר אנשים שנהגו לחתום על כרטיסי הנוכחות שלו, וביניהם שמעון, אבו מאהר וסוהיל (ר' פרוטוקול עמ' 14 שורות 21-5; פרוטוקול עמ' 12 שורות 25-22). אף אם נקבל את גרסת מר בשארה, כי אף לא אחד מאחיו ו/או אביו חתמו על כרטיסי הנוכחות שהציג התובע, איננו יכולים לקבל את הטענה, כי הכרטיסים עליהם מתנוסס הסמליל של הנתבעת 2 נלקחו על ידי התובע ממשרדיה של הנתבעת 2 וכי כל דיכפין יכול וישיג לעצמו כרטיס נוכחות ריק מאחד מהאתרים בהם הנתבעת 2 פועלת, ימלאו כראות עיניו ויטען בלהט לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת 2.
49.טענה זו, כי הנתבעת 2 מחזיקה את כרטיסי הנוכחות הריקים במקום גלוי לעין כל, שמאפשר לכל החפץ בכך להושיט יד ולקחת מעטפות, ניירות ששייכים לנתבעת 2 ו/או כרטיסי נוכחות הינה בלתי מתקבלת על הדעת.
50.הנתבעת 2 לא הציגה כל טיעון או ראיה שיש בהם כדי לסתור את גרסת התובע כי כרטיסי הנוכחות ניתנו לו על ידי הנתבעת 2 אצלה עבד.
51.גם מר סוהיל חליל, שחתם על כרטיסי הנוכחות שהציג התובע בחודשים 6-7/2013 ושימש כמנהל עבודה אצל הנתבעת 2 לא הוזמן על ידה להעיד. התובע הוא שניסה לזמנו באמצעות בית הדין, אך הנתבעת 2 עמדה על כך שהנתונים היחידים של מר סוהיל חליל המצויים בידה הם מספר שלו ובכך נמנע ממנו סוהיל להעיד.
52.כאשר הוצג למר בשארה אישור ממנו עולה כי הנתבעת 2 שילמה בגינו של התובע על תעודה מקצועית שניתנה לו לאחר שעבר הכשרה לעבודה בגובה בשנת 2011, השיב:
"ת. אנו מכשירים 40, 50 אנשים בכל שנה שהם עובדים של קבלני משנה וקבלני משנה ואני לא מכיר את השמות, למשל לפני שבוע קיים קורס אתתים היו שם 10 עובדים שאני לא מכיר אף אחד. עובדים של קבלני משנה.
ש. אתה מימנת את ההכשרה של העובדים?
ת. אנו שולחים לקורס. לפעמים אנו מקזזים מקבלני משנה"
(ר' פרוטוקול עמ' 33 שורות 11-5)
53.לא שוכנענו כלל ועיקר מעדותו של מר בשארה כי התובע לא הועסק על ידי הנתבעת 2 כטענתה. נהפוך הוא. לא סביר בעינינו שדלתות משרדיה של הנתבעת 2 פרוצות לרווחה וכל אחד יכול להכנס למשרד ו"לשלוף", כהגדרתו של מר בשארה, כרטיס, מעטפה או דף לוגו של הנתבעת 2 ולמלא את כרטיס הנוכחות (ר' פרוטוקול עמ' 34 שורות 24-21). אם נכון הוא הדבר, על הנתבעת 2 לשאת באחריות כלפי שמי שאולי טוענים שלא בצדק, כי שימשו כעובדיה.
54.התובע הציג ראשית ראיה בכתב להוכחת טענותיו ואילו הנתבעות לא הציגו כל גרסה, לא כל שכן גרסה סדורה, אמינה ועקבית, לטענתן כי לא העסיקו אותו.
55.סיכום קצר מעלה, איפוא, כי בריז אמנם טענה כי העסיקה את התובע שלושה חודשים בלבד (ובמקביל טענה שאינה מכירה אותו ולא הועסק על ידה), אך ראינו כי התובע הציג ארבעה כרטיסי נוכחות שלה: הנתבעת 2 לעומת זאת טענה, כי לכל הפחות מאז נחתם החוזה עם בריז הועסק התובע על ידי בריז. כפי שהראינו קודם לכן, החוזה נחתם בחודש מרץ 2014 אך מר בשארה, שצירף אותו לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה של הנתבעת 2, סבור היה שנחתם בשנת 2012 או 2013. ההכחשות בשפה רפה כמו גם אי הבאתם של עדים רלוונטים ובמקרה של בריז, עד שכל דבריו אינם אמת, הסברה המגומגמת של הנתבעת 2 למימונו של קורס עבודה בגובה לתובע והעובדה שלא עלה בידי הנתבעות לסתור את ראשית הראיה בכתב שהוצגה על ידי התובע מטה את הכף לטובתו.
56.מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי הנתבעות 3-2 העסיקו את התובע במשותף בכל תקופת העסקתו הנטענת.
התביעות הכספיות
57.הנתבעות לא הכחישו את חלותו של צו ההרחבה בענף הבנין עליהן. זאת ועוד. באשר לנסיבות סיום עבודתו נשאל התובע בחקירתו מי פיטרו והוא השיב: "זאהי בשארה" (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 9-8).
58.באשר לשאלה מה היה היום האחרון לעבודתו השיב התובע כי מדובר ב 28.2 אך נקב גם בתאריך 1.3. וכך ענה:
"ש. מי פיטר אותך?
ת. זהאי בשארה
ש. באיזה יום זה היה?
ת. ביום אחד בחודש מרץ 2015 1.3.2015
ש. מפנה אותך לסעיף 13 ושם רשום (המתורגמן מקריא לעד את הסעיף). מקודם אמרת שפוטרת ב-1.3.15 לאלתר. בסעיף 13 הצהרת שפוטרת ב 28.2 מה נכון?
ת. ב 28.2 זה היה היום שפנינו לשמעון זה היה היום האחרון. פנינו אליו שייתן לו את הכסף.
ש. איפה עבדתם שדיבר איתך שמעון ביום האחרון?
ת. בממילא
ש. ב 1.3 עבדת?
ת. לא
ש. מי פיטר אותך שמעון או זאהי?
ת. שמעון הוא שמביא לנו את הכסף. זאהי התקשר לסמיך ואמר לו תפטר אותם.
ש. מתי זה היה?
ת. זה היה ביום 1.3
ש. שמעון מתי דיבר איתך?
ת. ב-1.3 כשנתן לי...הוא דיבר איתי ביום הזה
ש. זה ב 28.2 או ב 1.3?
ת. זה ביום 1.3"
(ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 33-8)
59.הנתבעת 2 בסיכומיה טענה, כי גרסתו של התובע באשר לזהות האדם שפיטר אותו כמו גם המועד בו ארע הדבר השתנו שלוש פעמים. ראשית – כתב התובע בכתב התביעה כי מר באשיר פיטרו, לאחר מכן ציין בתצהירו כי מר שמעון פיטרו ואילו בחקירתו טען כי פוטר על ידי מר בשארה ביום 1.3.2015 וזאת מאחר ולמד כי ה 28.2.2015 חל בשבת "מועד בו הנתבעת לא עובדת בו בכלל" (ר' סעיף 28 לסיכומי הנתבעת 2).
60.עיון כתב התביעה מעלה, כי התובע אכן טען, שפנה יחד עם מספר עובדים נוספים אל מר באשיר וביקש לקבל את שכרו ותלושי השכר והאחרון סרב ופיטר את העובדים (ר' סעיף 9 לכתב התביעה). העברית שבפי התובע אינה טובה דיה על מנת שניתן יהיה לשלול מכל וכל את קיומה של הבנה, כי באשיר ובשארה חד הם.
61.זאת ועוד. על אף שכבר בכתב התביעה טען התובע כי פוטר ביום 28.2.2015, אשר חל בשבת, לא העלתה הנתבעת 2 בכתב ההגנה ואף לא במסגרת תצהירו של מר בשארה את הטענה, שהועלתה לראשונה בסיכומיה, לפיה לא מבצעת הנתבעת 2 כל פעילות ביום שבת. והדברים אומרים דרשני.
62.הנתבעת 2 טענה כי מעולם לא העסיקה עובד ו/או מנהל עבודה בשם "סמי" (ר' סעיף 31 לסיכומיה; סעיף 30 לתצהירו של מר בשארה), וזאת על מנת להוכיח כי טענתו של התובע בתצהירו לפיה הממונה עליו באתר היה סמי (ר' סעיף 6 לתצהירו) היא עורבא פרח. ואולם, הנתבעת 2 מתעלמת מטענתו של התובע אשר חזרה כחוט השני בתצהירו ובעדותו לפיה שכרו שולם לו על ידי מר בשארה (ר' סעיף 6 לתצהירו; פרוטוקול עמ' 9 שורות 28-27, עמ' 10 שוורת 9-8).
63.לאחר ששמענו את העדויות והתרשמנו מעדות התובע מסקנתנו היא, כי יום העבודה האחרון של התובע היה ה 28.2.2015. למחרת, 1.3.2015 פנו התובע וחבריו לשמעון בדרישה לקבלת שכרם עבור שלושת חודשי העבודה האחרונים או אז פוטרו.
64.הנתבעות 3-2 לא הציגו כל גרסה לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, לחישובי התובע ולטענותיו בדבר הזכויות המגיעות לו מהן. משכך, אין לנו אלא לקבל את כל טענותיו בענין זה ולחייבן לשלם לו, ביחד ולחוד, 194,541 ש"ח כמפורט להלן:
הפרשי שכר עבודה (גמול שעות נוספות) בסך של 73,776 ש"ח
הפקדות לפנסיה בסך של 21,000 ש"ח
דמי חגים בסך של 12,600 ש"ח
פדיון חופשה בסך של 13,440 ש"ח
פיצויי פיטורים בסך של 37,158 ש"ח
פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד בסך של 2,000 ש"ח
שכר עבודה בגין החודשים דצמבר 2014 – פברואר 2015 בסך של 29,687 ש"ח
פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסך של 5,000 ש"ח
65.הנתבעת 2 טענה בסיכומיה, כי קיים שוני גדול בין כתב התביעה לתצהיר בכל הנוגע לחישובים שהוצגו על ידי התובע וזאת ללא קבלת או בקשת רשות מבית הדין (ר' סעיף 33 לסיכומי הנתבעת 2). אמנם התובע ציין בתצהירו כי הוא זכאי, על פי חישוביו לסכום גבוה יותר מכפי שנתבע בגין דמי חופשה אך חרף זאת העמיד את תביעתו על הסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה (ר' סעיף 43 לתצהיר התובע). את רכיב הפרשי השכר וגמול השעות הנוספות הפחית התובע במסגרת תצהיר העדות הראשית ובהתאמה העמיד את תביעתו על סכום כולל נמוך מזה שנתבע על ידו (ר' סעיפים 51, 34 לתצהיר התובע).
66.הנתבעת 2 הפנתה אותנו בסיכומיה לאי דיוקים שנפלו מלפני התובע ומעידים, כך לגרסתה, על מופרכות תביעתו. כך, למשל, בנוגע לאתרי הבניה בהם הוצב. טוענת הנתבעת 2 כי בכתב התביעה טען כי הוצב באתר הבניה "ממילא" בירושלים, בתצהירו טען כי הוצב ב"ממילא" ובנתניה ואילו בעדותו הגדיל לעשות וציין 6 אתרים שונים בהם הוצב (ר' סעיף 36 לסיכומי הנתבעת).
67.ואולם, הנתבעת 2 מתעלמת בדבריה מן המילה "לרבות" המופיעה בהקשר זה של האתרים בהם הוצב התובע. כך, בתצהירו ציין התובע, כי "הועסקתי כפועל בנייה...לרבות באתר ממילא שבירושלים ובנתניה" (ר' סעיף 3 לתצהירו). בכתב התביעה צוין, כי "התובע עבד בנתבעות...באתרי הנתבעת 1 אשר עוסקת בין היתר ו/או עסקה באתר ממילא בירושלים" (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).
68."לרבות", פירושה "כולל, וגם" ו"בין היתר" פירושה "בנוסף לדברים אחרים". משכך, איננו רואים באמור לעיל משום "סתירות" שיש בהן כדי להעיד על טיבה של התביעה.
טרם סיום
69.הנתבעת 2 הקדישה בסיכומיה לא מעט מקום לשאלת אותנטיות התצהיר עליו חתם התובע. בפתח חקירתו ביקש ב"כ הנתבעת 2 להראות, כי התובע כלל אינו יודע על מה חתם, כי חתם על עמוד אחד בלבד, אשר שימש הן לצורך תצהירו כעד מטעמו של תובע אחר שהגיש תביעה דומה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים והן כתובע בתובענה זו (ר' פרוטוקול עמ' 8 שוורת 14-9, עמ' 7 שורות 20-15; סעיפים 7-5 לסיכומי הנתבעת 2).
.70מסקנתה של הנתבעת 2 הינה, כי מחקירתו של התובע בתיק דנן עולה, כי "מדובר בתצהיר שלא נקרא בפניו ולא הוזהר כדין, שמפיו נשמע בפני הצדדים ובפני בית הדין כי הוא חתם רק פעם אחת, אנו לא יודעים אם זה מהתיק של י-ם או בתיק כאן, התצהיר ריק מתוכן, לא קדמה לתצהיר כל אזהרה, והוא ראה ועיין בעמוד אחד שבו מצוין החתימה" (ר' סעיף 11 לסיכומי הנתבעת 2).
71.לא נכחד אם נאמר, כי חלפה בנו תחושת אי נוחות למשמע תשובותיו של התובע. אך התובע חזר לא פעם על כך שהתצהיר תורגם לו (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 22, 33-32) והדברים אף צוינו בתצהירו (ר' סעיף 52 לתצהיר העדות הראשית) ובמקום המיועד לאימות החתימה וחותמת עורך/ת הדין שאימת/ה את החתימה.
72.לא הוכח בפנינו על איזה תצהיר חתם התובע, האם תצהירו כעד במסגרת התביעה שהוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים על ידי חברו או על תצהיר העדות הראשית שהוגש לנו, ועל כן לא נותר לנו אלא ליתן לתובע להנות מן הספק ולדחות את בקשת הנתבעת 2 להוציא את תצהירו של התובע מן התיק ולהורות על מחיקת עדותו (ר' סעיף 22 לסיכומי הנתבעת). דברים דומים נכתבו על ידי הנתבעת 3 בסיכומיה (ר' סעיף 3 לסיכומי הנתבעת 3), תוך שהנתבעת 3 מבקשת כי עותק מהתצהיר יועבר למשטרת ישראל לבדיקת נסיבות החתימה. אלא, שלא הוכח בפנינו זיוף או ראשית ביצועה של עבירה בשלה יש להעתר לבקשת הנתבעת 3.
73.הנתבעות 2-3 תשאנה בהוצאות התובע בסך של 30,000 ש"ח (15,000 ש"ח כל אחת). בקביעתנו זו נלקח בחשבון, בין היתר, מחדלן של הנתבעות מהגשת תצהירי גילוי מסמכים במועד כאמור בהחלטתה של ס. הנשיאה, כב' השופטת הדס יהלום. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
74.הסכומים אותם חויבו הנתבעות 3-2 לשלם כאמור בסעיף 64 לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן וישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומם בפועל.
75.התובע ישא בהוצאות הנתבעת 1 אשר התביעה נגדה נדחתה, כאמור לעיל, בסך של 10,000 ₪ אשר תושלמנה בתוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ז, (15 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת ציבור גב' שוש ברוך, עובדים
|
|
יפית זלמנוביץ גיסין , שופטת
|
|
נציג ציבור מר דוד פריד, מעסיקים
|