1.התובע, יליד 1977, עותר לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 20.8.11.
2.נתבע 1 כפר בהגנתו בנסיבות הנטענות, וטען לנסיבות אחרות שאינן מהוות תאונת דרכים. לבקשתו, הדיון פוצל להכרעה תחילה בשאלת החבות וסיווג התאונה.
ביום 2.1.16, ניתנה החלטה מפורטת בשאלת החבות, שם הכרעתי כי אני מבכרת את גרסתו העובדתית של התובע על פני גרסת הנתבע 1, ובהתאם קבעתי כי עסקינן בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
בהתאם, קבעתי באותה החלטה כי לאור העובדה שלנתבע 1 אין כיסוי ביטוחי, הרי שכל סכום שתשא בו נתבעת 2 (קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), ישפו אותה הצדדים השלישיים, שהם הנתבע 1 ואביו.
3.לאחר ההכרעה בשאלת החבות, מונה מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הנוירולוגי, פרופ' ירניצקי. המומחה סוקר את מצבו הרפואי של התובע מעת התאונה וקובע בסיכום חוות דעתו כי מדובר במצב לאחר חבלת ראש, תלונות על כאבי ראש, ומעמיד את נכותו הנוירולוגית בשיעור 5%.
4.לשם השלמת התיאור הרפואי עובדתי, מדובר בתאונה קשה, בה נפל התובע מגובה של כ-2 מ' אחורנית, נחבל בראשו, איבד הכרה, בקבלתו לבית-החולים לא זכר את פרטי הארוע. CT שבוצע הדגים דמם תת עכבישי טמפורלי מימין וקונטוזיות מוחיות פרונטליות משמאל. לאחר מכן הוא עבר להמשך טיפול למח' הנוירוכירורגית בבית-חולים תל השומר. בקבלתו צוין כי הוא אינו מתמצא בזמן ובמקום, בוצע CT ביקורת שהיה ללא שינוי מה-CT הראשון.
במהלך האשפוז היה התובע באי שקט, התקשה בביצוע פעולות מורכבות, קושי חלקי בשיום, שטף דיבור תקין, כוח ותחושה שמורים בגפיים, הליכה לא יציבה וב-CT ראש ביקורת הודגמו קונטוזיות פרונטליות ניכרות. לאחר האשפוז בבית-חולים תל-השומר, עבר התובע לשיקום בבית-חולים לוינשטיין. בבדיקה בקבלתו היה ישנוני, אפקט שטוח, שיתוף פעולה חלקי, התמצאות בזהות ובמקום חלקית, לא מתמצא בזמן ובסיטואציה. מבחינה קוגנטיבית - זכרון עבודה וזכרון לטווח ארוך לקויים. דיבר מעט ורק לפי בקשה. בהמשך אובחן עם הפרעה קלה בתפקודי זכרון וקשב, בעיקר בזכרון אודיטורי ובזכרון תפקודי לטווח ארוך. במהלך הטיפולים שיתף פעולה, אך לא הבין את משמעותם בשל חוסר מודעות לליקוייו הקוגנטיביים. לקראת שחרורו חל שיפור מבחינה קוגנטיבית תפקודי הקשב, אך עדיין היה ליקוי בתפקודי הקשב המפוצל, קושי בביצוע מטלות מילוליות ובתפקודים ניהוליים (תכנון ובקרה). התובע שוחרר לביתו כשהוא נייד ועצמאי מבחינה תפקודית ביום 26.9.11, עם המלצה להמשך טיפול קוגנטיבי בקהילה. ביום 6.10.11 ביצע CT ראש שהדגים סימני מלציה מוחית פרונטלית, המתאימים למצב שלאחר טראומה ברקע. לאחר מכן טופל בקהילה. פנה לרופא משפחה והתלונן על כאבי ראש. ביום 12.11.11 פנה לנוירולוג שוב בתלונה על כאב ראש ממושך שמחמיר במאמץ, סחרחורות, קושי בריכוז. באותה בדיקה נמצא מדבר לעניין, ירידה קלה בזכרון לטווח קצר, צניחה קלה של יד ימין, הומלץ על ביצוע EEG ומשככי כאבים.
ביום 26.11.11 ביצע EEG שפוענח כתקין וביום 3.12.11 בביקורת אצל הנוירולוג התלונן על הִמשכות כאבי ראש, ירידה בריכוז ובזכרון, קושי בתפקוד והפרעות בשינה. בשל כל אלה, הופנה לפסיכיאטר.
בביקורת בבית לוינשטיין ביום 23.2.12 התלונן על כאב ראש, הפרעות בשינה ובזכרון, סחרחורות ורגישות יתר לרעש. ציין שחזר לעבוד, שיתף פעולה בבדיקות והתמצא בכל המובנים.
ביום 1.4.12 פנה לפסיכיאטר בשל שינוי במצב הנפשי, לאחר שסבל מעצבנות ותלונות כי לא חזר לעצמו, מתקשה בריכוז, הזכרון נפגע, כאבי ראש, סחרחורות וחוסר אונים. בבדיקתו היה מתוח וחסר סבלנות ונמצאה הפרעה חלקית בזכרון לטווח קצר, חשיבה דכאונית, תובנה ושיפוט תקינים. הפסיכיאטר סיכם שמדובר בתסמונת אפקטיבית דכאונית על רקע של פגיעה מוחית והומלץ על המשך טיפול בטגרטול (תרופה לטיפול בתסמינים נפשיים).
ביום 13.1.13 פנה לנוירולוג בשל המשכות כאב ראש וקושי בתפקוד בעבודה והומלץ על המשך טיפול ומעקב.
ביום 28.2.13 הגיע לביקורת בבית-חולים לוינשטיין, והתלונן על המשך כאבי הראש, בעיות שינה, רגישות יתר לרעש, סחרחורות בעיקר בשכיבה, לא חזר לחיים חברתיים רגילים, קושי בעבודה פיזית בשמש. בבדיקה מאוזכר CT מוח מדצמבר 2012, בו נמצאו שינויים פוסט טראומטיים בעיקר באזורים הפרונטליים דו"צ. הומלץ על המשך מעקב של רופא מטפל ומעקב פסיכולוגי, וכן הוזמן לביקורת נוספת כשנה לאחר מכן, אותה לא ביצע.
פירטתי את מצבו הרפואי באריכות, משום שבסופו של יום נכותו הרפואית נוירולוגית הועמדה על 5% בלבד ויש לשמוח על כך שזהו מצבו הסופי, ברם התקופה הסמוכה לתאונה התאפיינה בקשיים גדולים, כאבים, ובעיות תפקודיות שעל פי עדותו נמשכות עד היום, ולטעמי ייתנו את אותותיהם גם בעתיד, באופן שיש לתת עליו את הדעת.
5.מבחינה תעסוקתית, התובע צירף אישורי אי כושר המסתכמים ב-67 ימים. אני דוחה את טענות הנתבעת לפיהן מדובר באישורים שניתנו בדיעבד, ובהתאם יש להתייחס אליהם בזהירות, שכן אך טבעי הוא שבעת שהתובע היה מאושפז ואחר כך בשיקום בבית לוינשטיין, לא טרח ללכת לרופא משפחה על מנת להוציא אישורי מחלה, ועשה זאת רק לאחר תקופה. בנסיבות העניין, אף לא מצאתי פגם בכך שגם תעודות אי הכושר בסדרה השניה ניתנו בסוף התקופה ולא מראש.
מכל מקום, האישורים משקפים את מצבו הקשה של התובע לאחר התאונה ואת מגבלותיו, שנתמכות בתיעוד רפואי ובתלונות סוביקטיביות שלטעמי היו אמינות וכנות. אציין בהקשר זה של אמינות, כי התובע עשה עלי רושם מהימן, התרשמתי שמדובר באדם שלא מעצים את בעיותיו, אלא להיפך, אדם שקט שנושא את כאבו, אדם שמפרנס משפחה ועושה כל מאמץ לעבוד, חרף הכאבים והמגבלות. על חריצותו תעיד העובדה שלפי דוח רציפות בעבודה שהוגש ע"י הנתבעת, הוא החל לעבוד כבר בגיל 12, ומאז ועד היום עובד ברציפות, למעט תקופות קצרות במהלך השנים, של אי עבודה בעיקר לאחר התאונה.
תלונותיו בדבר הקושי להיות בשמש בשל כאבי הראש, הקושי שתיאר בשכיבה על הגב ואפילו בהליכה למספרה באופן שמכאיב לו בעת שהספר נוגע בראשו, היו כנות בעיני ובהחלט מעיבות על נכותו התפקודית, כמו גם ההפרעות בשינה שמטבע הדברים נותנות אותותיהן בעייפות במהלך היום ובתפקוד שאינו מיטבי.
קביעת נכות תפקודית היא עניין המסור לבית המשפט. בדרך כלל נכות רפואית בשיעור 5% משפיעה באופן תפקודי בשיעור הנמוך משיעור זה. ברם בענייננו, אני מתרשמת כי הנכות התפקודית היא למצער 5% ויתכן שאף יותר עם ההתקדמות בגיל במהלך השנים והקושי המצטבר והכאבים ששוחקים.
ודוק, מדובר באדם צעיר, בן 40, ששנות עבודה רבות עוד לפניו, וכישוריו מתאימים לעבודות פיזיות בחוץ, בשמש הקופחת (עבודות גינון ואחזקה).
6.לאחר שעיינתי בעדויות שהוצגו בפני ושמעתי את טיעוני הצדדים, להלן הפיצוי הראוי לפי הרכיבים כדלקמן;
7.כאב וסבל – לפי 5% נכות ו-38 ימי אשפוז, בניכוי גיל, עומד הסכום על סך 22,976 ₪.
8.הפסד שכר בעבר – מעיון בדוח רציפות בעבודה (נספח ב' לתיק המוצגים של הנתבעת), עולה כי התובע השתכר ב-4 החודשים עובר לתאונה סך חודשי ממוצע נומינלי של 11,385 ₪. אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה סכום זה גבוה מהשתכרויות קודמות, הואיל וכולל הטבה של הוצאות רכב ששולמו בנפרד אצל מעבידים קודמים. אחרי שאני משקללת את כל הטענות, אני קובעת כי ראוי להעמיד את סכום ההשתכרות החודשי הנומינלי בערכי נטו על סך 7,800 ₪.
על פי אישורי מחלה שהה התובע באי כושר עד 31.1.12, ברם הוא חזר לעבודה בפועל רק בחודש מרץ 2013, היינו לא עבד כ-15 חודשים לאחר שהפסיק להוציא אישורי אי כושר. ללמדך שלא כתובעים אחרים לא טרח לבנות תיק משפטי, וניסה כל העת למצוא עבודה.
אני ערה לכך שאי החזרה לעבודה לא נובעת כל כולה ממצבו הרפואי, אלא גם מאילוצים לפיהם לא הייתה עבודה בזמנים מסוימים, כך כפי שהודה בהגינותו.
לאחר חזרתו לעבודה ועד אוגוסט 2013, עבד באופן חלקי והשתכר בסכומים נמוכים מאוד.
הפסדי העבר הם, אפוא, כדלקמן:
הפסד מלא של 5 חודשים נומינלי – 39,000 ₪ כשהסכום משוערך מאמצע תקופה ועד היום, עומד על 39,500 ₪.
הפסד חלקי יחסי מיום 1.2.12 ועד תחילת עבודתו באוגוסט 2013 (18 חודשים) - 15,000 ₪.
הפסד חלקי מאוגוסט 2013 ועד היום (4 שנים) – 19,000 ₪.
סך הכל הפסדי שכר בעבר חלקי ומלא עומד על – 73,500 ₪.
9.אובדן כושר השתכרות בעתיד – מצאתי לפסוק בחישוב אריתמטי עד גיל 67 (מקדם היוון 221.87), סך 86,500 ₪.
10.הפסד פנסיה – 19,200 ₪.
11.עזרת צד ג' – נוכח האשפוז הממושך נראה שיש הצדקה למתן פיצוי בגין עזרת צד ג', הגם שמדובר בקרובי משפחה, שכן העזרה חורגת מעזרה רגילה וקצרת מועד שבני משפחה מגישים זה לזה. מטבע הדברים אין קבלות בגין העזרה וגם לא שולמו סכומים בפועל, אבל אין הצדקה שבני המשפחה יממנו את ההוצאות שניתן היה לקבל בשכר אילו היו אפשרויות כלכליות למשפחה ויחסכו בכך לנתבעים/המעוולים.
אני דוחה בהקשר זה את הטענה שבבית-חולים אין צורך בסיוע משפחה, שכן הצוות אמון ומשגיח על המטופל, שכן כל מי שחי במדינת ישראל יודע היטב כי הצוות הרפואי וצוות העזר לא מסוגלים להתפנות להשגחה של 24 שעות ביממה על כל חולה.
לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי לקבוע פיצוי בסך גלובאלי לעבר, הן לתקופת האשפוז והן לתקופה הראשונה שלאחר מכן, בסך 10,000 ₪.
אין הצדקה לפיצוי לעזרת צד ג' לעתיד.
12.הוצאות ונסיעות לאשפוזים, ביקורות וטיפולים – עסקינן אמנם בנזק מיוחד שיש להוכיחו בקבלות, אך מטבע הדברים בשעת מצוקה לא נשמרות כל הקבלות ואין ספק שהתובע כמו בני משפחתו שסעדו אותו, נאלצו להוציא הוצאות ברכיב זה.
מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על סך מתון של 5,000 ₪.
13.סך הכל הפיצוי המצטבר מסעיפים 7-12 עומד על 217,176 ₪.
14.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך 217,176 ₪. הנתבעים ישפו את התובע באגרה ששולמה עם פתיחת התיק וישאו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 33,000 ₪. ההודעה נגד הצדדים השלישיים מתקבלת, באופן שכל סכום בו נשאה קרנית בשל פיצוי התובע כאמור לעיל (ובתוספת יתרת אגרה שתצטרך לשאת בה בתביעה העיקרית), יוחזר לה ע"י הצדדים השלישיים. בנוסף, ישאו הצדדים השלישיים באגרה ששולמה עם פתיחת התיק בגין ההודעה לצד ג' וישאו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ ובהוצאות בסך 25,122 ₪, כאמור בדוח פירוט ההוצאות שהגישה כנספח ד' בתיק המוצגים.
ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
