1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון לפיו כתב האישום תוקן והומר מעבירת רצח לעבירת הריגה, הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש מאסר בן 15 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח בסך 200,000 ש"ח ואילו הסנגור יוכל לטעון לעונש מאסר בפועל מקל יותר.
הסדר הטיעון הוצג ביום 2.11.11, הנאשם הורשע, והטיעונים לעונש נדחו על מנת לאפשר לו להפקיד את הפיצוי במלואו, קודם להם.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן עובר ליום 19.1.11 התגלע סכסוך בין ג'אד מצארווה, אחיו של הנאשם (להלן: "
ג'אד") לבין סעיד, תושב טייבה (להלן: "
סעיד") (להלן: "
הסכסוך"). ביום 19.1.11, בסמוך לבנק הפועלים בטייבה, נדקר ג'אד בגופו והובהל לבית החולים לקבלת טיפול. הנאשם, שסבר שג'אד נדקר בשל הסכסוך עם סעיד, החליט לנקום בסעיד ובבני משפחתו.
באותו יום הנאשם וחוסאם, בן דודו (להלן: "
חוסאם") תכננו לנסוע ברכבו של חוסאם לבית הקפה שבבעלות אביו של סעיד, אשר סעיד עובד בו (להלן: "
בית הקפה"), לירות על המעורבים ולפגוע בהם. במסגרת התכנון המשותף הצטייד הנאשם באקדח.
בהמשך היום סמוך לשעה 16:30 עמד אוסמה חאג' יחיא ז"ל (להלן: "
המנוח"), שהינו דודו של סעיד, מחוץ לבית הקפה. באותה שעה נסעו הנאשם וחוסאם ברכב כשחוסאם נוהג והנאשם יושב לידו ומחזיק אקדח בידו. בהגיעם לבית הקפה ירה הנאשם כ- 8 קליעים לכיוון בית הקפה, המכוניות והאנשים שהיו במקום, והשניים נמלטו במהירות. אחד הקליעים פגע במנוח, שהובהל לבית החולים ושם נקבע מותו.
3. הנאשם יליד 1983, לחובתו מספר עבירות רכוש, שהאחרונה בהן בוצעה בשנת 2002.
4.
ב"כ המאשימה
פירטה את נסיבות ביצוע העבירה ואת העובדה שהמנוח, על אף שהיה בן משפחה של סעיד, לא היה מעורב בסכסוך ולמעשה היה קורבן תמים שהזדמן במקרה למקום.
חוסאם, שותפו של הנאשם לביצוע העבירה, הורשע בעבירה של סיוע להריגה במסגרת הסדר טיעון בו הוסכם על עונש מאסר בפועל בן 7 שנים ופיצוי למשפחת המנוח. מחומר הראיות עולה שחוסאם הינו חלש אופי, שהתבקש ע"י הנאשם להסיעו והיה קושי ראייתי להוכיח שחוסאם ידע שהנאשם מתכוון לירות לעבר בית הקפה, באותו שלב. כמו כן חוסאם שיתף פעולה עם המשטרה, מיד עם מעצרו ותרם לפענוח האירוע, עוד באותו היום.
בענייננו מדובר בנאשם הדומיננטי והפעיל, אשר יזם את האירוע שנולד בשל יצר הנקמה שלו בשל הפגיעה באחיו, שעות ספורות קודם לכן. הנאשם הוא זה שירה בפועל, החזיק בנשק ללא רישיון, הוכיח אדישות קיצונית לתוצאות מעשיו, ובפשטות "ריסס" את יושבי בית הקפה, שנאלצו לשכב על הרצפה בניסיון להתחמק מהיריות.
הנאשם, בניגוד לחוסאם, לא שיתף פעולה בחקירה.
משפחת הקורבן הינה נורמטיבית, למנוח היו אישה ושלושה ילדים. משפחתו לא הביעה כל עמדה ביחס להסדר ושמה מבטחה בבית המשפט כי יעשה צדק.
העמדה העונשית של המאשימה נסמכת בעיקר על שיקולי ההרתעה, בשל ריבוי המקרים בהם נעשה שימוש בנשק חם ברחובות, בשל דברים של מה בכך, תוך קיפוח חייהם של חפים מפשע. לכן, יש צורך להעביר מסר ברור בניסיון להוקיע תופעות אלה. העונש לו עותרת המאשימה התחשב כבר בהודאה, בחיסכון בזמן שיפוטי ובפיצוי שהופקד.
5.
ב"כ הנאשם
טען כי בבסיס ההסדר עמדו קשיים ראייתיים, הן מבחינה בליסטית, הן מבחינת הוכחת הכוונה, שכן הנאשם ירה לכל עבר ולא התכוון לפגוע באדם מסוים. אותו סעיד, שהנאשם חשד כי דקר את אחיו, לא היה באותו היום בבית הקפה.
יש לדחות את טענת המאשימה שהיה קושי ראייתי להוכיח שחוסאם ידע על כוונותיו של הנאשם מאחר ובכתב האישום המתוקן צוין במפורש כי השניים תכננו יחד לירות על המעורבים ולפגוע בהם (סעיף 7 לכתב האישום המתוקן) והדבר אף צוין בגזר דינו של חוסאם. אין מקום לפער כה משמעותי בין העונש המבוקש ביחס לנאשם, לזה שנגזר על חוסאם ויש לצמצמו. יש לזקוף לזכות הנאשם את החיסכון בזמן שיפוטי ואת רצונו לסיים את כל המחלוקות וליישב את הסכסוך עם משפחת המנוח בכללותו. ואכן משפחות שני הצדדים ערכו ביניהן סולחה, שיש ליתן לה משקל ומעמד (הוצג הסכם סולחה).
במסגרת הסכם הסולחה הסכימה משפחת הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסכום הקרוב ל- 300,000 ש"ח כשגם הפיצוי שהוטל על חוסאם, שולם ע"י משפחת הנאשם.
באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם נטען כי מדובר באדם נורמטיבי, נשוי ואב לשני ילדים, שלאחרונה השלים את לימודי היסוד שלו בהצטיינות (הוצגו תעודות). בגיל 19 עבר הנאשם תאונת דרכים שגרמה לו לחרדות וסיוטים העומדים אף ברקע לביצוע העבירה נושא תיק זה.
לכן, טען הסנגור, יש לגזור על הנאשם עונש מאסר שהוא פחות משמעותית מהעונש לו עותרת המאשימה.
הנאשם
נשא דברים וציין כי הוא לוקח אחריות על המעשה, מביע חרטה ומשתתף בצער משפחת המנוח. לדבריו עשה טעות והוא משלם עליה. הנאשם ביקש להתחשב בילדיו ובמשפחתו.