תפ"ח
בית המשפט המחוזי מרכז
|
26858-01-11
19/04/2012
|
בפני השופט:
1. מנחם פינקלשטיין [אב"ד]
2. ליאורה ברודי
3. רמי אמיר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אלי לוגסי
|
| גזר דין |
ההרשעה ונסיבות העבירה
1. הנאשם, אלי לוגסי, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, כפי שיוחסו לו בכתב האישום.
2. נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין נעמוד להלן על עיקריהן.
ביום 3.11.10, בעת שהמתלוננת, קטינה כבת 18 שנים פחות 3 שבועות, התיישבה על ספסל ציבורי בגבעת שמואל, פנה אליה הנאשם בדברים, ולאחר שקשר עימה שיחה הציע לה להמשיך ולשוחח במקום אחר, והוליך אותה עימו לשדה פתוח בקרבת מקום, שם התיישבו והמשיכו בשיחה. לפתע רכן הנאשם לעבר המתלוננת, הדף אותה ארצה ועלה עליה, הרים את חצאיתה והוריד את תחתוניה, כשהתנגדה איים שיהרוג אותה, ליקק את איבר מינה, והוסיף ואיים שאם תצרח יאנוס אותה. בהמשך הפשיל את מכנסיו, החדיר את אצבעו לתוך איבר מינה, ואז למרות התנגדותה והכאב שגרם לה בכך, החדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. בהמשך קם הנאשם ושפשף את איבר מינו, ואז לבשה המתלוננת את תחתוניה ונמלטה מהמקום.
גילו ועברו הפלילי של הנאשם
3. הנאשם יליד ינואר 1966, היה כבן 45 בעת ביצוע העבירה, והוא כבן 46 כיום.
לנאשם עבר פלילי עשיר ביותר בעבירות אלימות, רכוש וסמים, מראשית שנות השמונים ובאופן רציף ומתמשך עד להרשעה אחרונה בשנת 2008.
בין היתר, הורשע הנאשם בשנת 1997 בעבירת מין משנת 1992 של מעשה מגונה באדם.
במהלך השנים ריצה הנאשם מספר רב של עונשי מאסר.
תסקיר קרבן העבירה
4. בהתאם להוראתנו ובהסכמתה, הוגש תסקיר קרבן עבירה בעניינה של המתלוננת.
המתלוננת היא עלמה חרדית, קטינה כבת 18 שנים פחות שלושה שבועות בעת האירוע, וכבת 19 ומחצה כיום.
מעשי האונס והאיומים פגעו במתלוננת באופן קשה ביותר, כשההשלכות ניכרות בכל תחומי חייה, הן בלימודים, הן בפעילות התנדבותית, והן בקשריה החברתיים והאישיים.
המתלוננת סובלת עד היום מתחושת אשמה, רואה עצמה כפגומה ומוכתמת, נרתעת אפילו ממחשבה על קירבה פיזית עם גבר, וחוששת כי לא תוכל להשתדך ולהיות רעיה ואם טובה בשל כך.
המתלוננת חיה בחרדה כי הנאשם ישוב ויפגע בה, ומבטאת חוסר אונים וכן חוסר ביטחון ביכולתה לזהות מצבי סיכון.
המתלוננת משתדלת לתפקד כראוי, על מנת שלא לצער את הוריה, לא לעורר רכילות בסביבתה, ולהמשיך ולשמור את דבר האונס בסוד - אך מאמצים אלו מסבים לה קשיים רגשיים, תופעות פוסט טראומטיות ודיכאון חבוי.
המתלוננת שקלה לפנות לטיפול נפשי, אך לא עשתה זאת בשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך, ובשל חשש מהצפת הזוועות אותן היא מתאמצת להדחיק.
שירות המבחן המליץ על פסיקת פיצויים למתלוננת, כדי לעודד אותה לקבל טיפול נפשי.