תביעה לאחריות הורית - הגדרת משמורת על הקטינה ומשמעותה

רקע

1. בפניי תביעה לאחריות הורית אותה הגיש התובע/האב נגד הנתבעת/ האם, שעניינה קביעת משמורת משותפת לבתם הקטינה של הצדדים, x, ילידת x (בת כ- 5 שנים).
2. סלע המחלוקת בין הצדדים מתמקד בהגדרת המשמורת על הקטינה ומשמעותה.
3. ביום x נחקרה פקידת הסעד על התסקיר והמלצותיו מיום x.

הואיל וויתרו הצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית בנדון, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

4. טוען התובע בכתב תביעתו, כי הצדדים החליטו להביא יחד ילד לעולם, ללא כל כוונה או התחייבות לחיים משותפים. התובע ליווה את הנתבעת בכל תהליך ההיריון למרות העדר הקשר הזוגי ביניהם.
5. התובע נרשם כאביה של הקטינה כחצי שנה לאחר הולדתה, ואף הוסף לשם משפחתה שם משפחתו. יחד עם זאת הוסיף כי דאג לכל צרכיה ותפקד כאביה לכל דבר וענין, אף בטרם אישור אבהותו.
6. לטענת האב, בראשית חייה של הקטינה הוא היה מעורה מאד בחייה, כאשר לא היו זמני הורות מוגדרים בין הצדדים. אולם לאחר שהחל התובע לנהל קשר זוגי, הוחלט בין הצדדים כי ראוי לקבוע הסדרי ראיה קבועים בין התובע לקטינה, וכך ארע. האב ציין כי הצדדים הצליחו לשמור על יחסים סבירים ולשתף פעולה באופן סביר בכל הנוגע לקיום הורותם המשותפת, באופן בו הורותו לא הסתכמה בזמני ההורות ובסיוע כספי, כי אם בשיתופו כהורה פעיל בגידול הקטינה.
7. בחודש x, התובע סיפר לנתבעת כי עתיד להיוולד לו ילד מבת זוגו. לדבריו, דבר זה הוביל להחמרה משמעותית ביחסה של הנתבעת, כאשר היא החלה להתנכל לתובע ולפגוע ביחסיו עם הקטינה. למרות הקשיים המשיך האב לסייע לאם ככל שיכל.
8. לטענת האב, מאז אירעו מספר מקרים שבהם נקטה האם באלימות ותוקפנות כלפיו ואף ירקה לכיוונו (צורפו מסרונים המאמתים זאת).
9. במהלך חודש x, נערכה פגישה בין הצדדים והוריהם, במהלכה הודיעה הנתבעת כי אינה מעוניינת לראות עוד את התובע וכי בכוונתה לעבור להתגורר בx, לשם הרחקת הקטינה מהתובע. בתגובה, הציעה אמו של התובע כי היא תתווך בין הצדדים על מנת לאפשר המשך קשר סביר בין התובע לבתו עד שהמצב יירגע. התובעת הסכימה להצעה, אולם צמצמה באופן ניכר את זמני ההורות. עוד נטען כי כל מאמציו של התובע להרחבת זמני השהות נפלו על אוזניים ערלות, ואמו המשיכה לפעול כמתווכת בין הצדדים.

עוד ציין כי, בתקופות בהן אין רצף במפגשיו עם הקטינה, חלה התדרדרות בהתנהגותה.

10. לגרסת התובע, לנתבעת נטייה להתנהגות היסטרית, מצבי רוח משתנים והתפרצויות זעם, כאשר ראוי כי הקטינה לא תיחשף לכך.
11. האב הדגיש כי טרם הגשת התביעה, ניסח שלושה הסכמים במטרה להגיע להסכם רשמי עם הנתבעת לגבי האחריות ההורית, אולם היא סירבה לנהל עמו כל משא ומתן.
12. לאור האמור לעיל, מבקש התובע לקבוע משמורת משותפת על הקטינה, תוך שיתוף פעולה מלא בין הצדדים בכל הנוגע לגידול הקטינה. עוד ביקש כי במידה ולא תהיה היענות לכך מצד האם, תקבע לו משמורת בלעדית על הקטינה, תוך קביעת זמני הורות לאם בהתאם לטובת הילדה.
13. מסיכומי התובע, עולה כי בהסתמך על התסקירים וחוות הדעת אשר הוגשו, אין כל מסוכנות לאב וכי ראוי להרחיב את הסדרי הראיה בין התובע לקטינה. עוד ציין כי הרחבת הסדרי הראיה בוצעה באופן איטי ומדורג, עקב חרדותיה של הנתבעת ולא בשל אי מסוגלות הורית מצדו.

התובע הבהיר כי החל מחודש x החלה הקטינה ללון אצלו  אחת לשבוע, והצדדים דיווחו כי ההסדר חיובי. אולם כאשר התובע דרש הרחבת הסדרי הראיה, נקלע שוב בסירוב מצד הנתבעת. בתסקיר האחרון, מיום x לא  נרמז כי זוהי הפעימה האחרונה של הרחבות הסדרי הראיה, ולפיכך דבריה של פקידת הסעד בדיון מיום x , כי יש לשמר את ההסדרים הללו, הפתיעו את התובע.

לדברי התובע, הוא אף ניגש לקבלת יעוץ מקצועי בעניין הקטינים, מעבר לנדרש ממנו.

לאור האמור לעיל, מבקש התובע כי יקבעו ההסדרים, כמפורט להלן:

• להציב כותרת משמורת משותפת מעל הסדר האחריות ההורית שיקבע.
• יישום ההמלצות הסדר הלינה הקבועה בימי שני וחמישי אחת לשבועיים, כשהמפגש יחל עם איסוף הקטינה מהמסגרת החינוכית, וימשך עד למחרת עם תחילת המסגרת החינוכית.
• הסדר כגון דא בנוגע לכל יום חמישי, ולא רק אחת לשבועיים. התובע ציין כי ניתן להתחיל את ההסדר דנן בעוד חצי שנה על מנת שהנתבעת תסתגל לכך. לחילופין, היה והמפגש בימי חמישי יוותר על כנו ללא לינה, מבוקש כי תתווספנה שתי תוספות:
• הארכת המפגש עד השעה 19:30.
• חיוב האם לאסוף את הקטינה מבית התובע בשעת סיום המפגש.
• בכל סוף שבוע שני, לסירוגין, יטפל כל הורה בקטינה ביום שישי משעת סיום המסגרת החינוכית, ועד ליום ראשון בשעת חידושה.
• אי אימוץ המלצת פקידת הסעד בעניין שעת סיום מפגשי השבת בשעה 18:00. מבוקש להאריך את שעת הסיום לשעה 19:30, וכן לחייב את האם לאסוף את הקטינה מבית האב.
• חלוקת זמנים שוויונית וחציונית למהדרין לחגים וחופשות.
• במקרה של מחלה או השבתה, ההורה שבביתו קמה הקטינה בבוקר יהיה אחראי לה עד היום והשעה ממנה ואילך אמור היה ההורה האחר לקבלה למחציתו, וכי מחלה כשלעצמה אינה מצדיקה ביטול אוטומטי של זמני ההורות, בכפוף לחוות דעת רפואית ולשכל הישר. היה ובוטל מפגש בשל מחלה, יש לתאם מפגש חלופי.
• היה ומי מההורים נאלץ להחמיץ יום טיפול, זכותו לקבל יום חילופי בהודעה סבירה מראש.
• חיוב האם להימצא בטיפול בעניין חרדותיה וקשייה.
• להורות להורים לשתף זה את זו בכל מידע והחלטה הנוגעים לילדה.
• חיוב האם לאפשר קיום קשר טלפוני וקשר ממוחשב בין התובע לקטינה, וכן להגביל באופן סביר את הקשר הטלפוני בין הנתבעת לקטינה, על מנת שלא לפגום בקשר שבין התובע לקטינה.
• חיוב הצדדים להקפיד על שמירת מקומו ומעמדו של כל הורה באוזני הקטינה.
• ליתן תוקף קבוע לצו המניעה, וכן לקבוע במפורש כי אף הורה לא יהי רשאי לשנות את אזור מגורי הקטינה ומקום לימודיה ללא הסכמת ההורה האחר או היתר בית משפט.

14. בסיכומי תשובתו, מציין התובע כי חזית המשפט הורחבה לסוגיית ההסעות לפחות בארבעה מקרים, ללא כל התנגדות מצד הנתבעת. כמו כן, טענת האם לעניין חוות דעת המומחים אשר לא המליצו על משמורת משותפת אינה מדויקת, הואיל וד"ר x לא התנגדה לכך, וכן פקידת הסעד הודתה כי זה דבר שרצוי שיקרה ויש בו פוטנציאל חיובי רב. זאת ועוד, התובע מתנגד לדחיית תחילת לינות ימי שני חלקית.

תמצית טענות הנתבעת

15. בכתב הגנתה, טוענת הנתבעת כי לתובע יש רקע משפחתי בעייתי, וכי אינו יציב כלכלית. כמו כן, הוא ממשיך לגור אצל אמו על אף גילו והיותו אב לשני ילדים.
16. עוד ציינה כי התובע לא ליווה אותה במהלך ההיריון, וכי נכח עמה בבדיקה אחת בלבד.
    לאחר הולדת הקטינה האם היא זו שנשאה במרבית הטיפול בקטינה.
17. לטענת הנתבעת, בכל שיחת טלפון התלונן התובע כי קשה לו להיות עם הקטינה ולטפל בה, דבר אשר גרם לה לפתח יחס שלילי כלפיו. עוד ציינה כי התכתובת בין הצדדים התקיימה לאחר שיחות הטלפון הללו.

יתרה מכך, הקטינה התנהגה מוזר לאחר ששבה מביקוריה אצל התובע ובטיפת חלב העלו חשש שמא מישהו פוגע בילדה, ולכן בוצעה פנייה ללשכת הרווחה. למרות זאת, הנתבעת ניסתה לשמור על קשר טוב עם התובע, אבי הילדה.

18. באשר למפגש המשפחתי שנערך, טוענת הנתבעת כי אכן רצתה באותה עת לעבור עם בתה לx במטרה לפתוח שם דף חדש, ולא מתוך רצון להרחיק את הקטינה מאביה.
19. לדברי הנתבעת, פנייתה לעובדת סוציאלית היתה לאחר שהילדה התלוננה כי אביה מכאיב לה באזור איבר המין. עוד ציינה כי ביום x הגיעה עם הקטינה לבית החולים, שם נאמרה לה כי עליה להגיש תלונה במשטרה. ממצאי הבדיקה לא העלו תשובה חד משמעית, ולכן הומלץ לנתבעת למנוע ביקורים של הקטינה אצל אביה, עד לאחר שהתובע ייחקר במשטרה. האם שיתפה את אמו של התובע בחששותיה מהתנהגותו, וכי היא הבטיחה לה שהיא תהא נוכחת במפגשים בין השניים.
20. הנתבעת ציינה כי היא מנהלת חשבונות במקצועה, ועובדת קשה כדי לדאוג לרווחת הילדה. היא אם מסורה הדואגת לכל צרכיה בתה. לטענתה, חזקת הגיל הרך טרם בוטלה, ולכן אין סיבה לסטות ממנה (הקטינה בת 5 שנים).
21. לאור האמור מעלה, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה למשמורת משותפת, ולקבוע כי המשמורת תישאר בידיה, תוך קביעת הסדרי ראיה לאחר הגשת תסקיר.
22. בסיכומי הנתבעת, ציינה כי איש מהמומחים שהגישו חוות דעת לא קיבל את בקשת התובע לעניין המשמורת המשותפת, אלא ההיפך הוא הנכון. ניתן חיזוק לכך שראוי כי משמורת הקטינה תיוותר בידי האם. עוד הוסיפה כי היא מסכימה להמלצות הרווחה בעניין הוספת לינה בימי שני, אולם מבקשת כי הסדר זה יחל בקיץ. זאת ועוד, הנתבעת ציינה כי היא מתנגדת להרחבת חזית בעניין נטל ההסעות. סעד זה כלל לא התבקש על ידי התובע בכתבי טענותיו. 

לאור האמור לעיל, מבקשת הנתבעת כי בית המשפט ידחה את התביעה על כל רכיביה, לרבות המשמורת המשותפת והשינוי המבוקש של לוחות הזמנים אשר נקבעו על ידי פקידת הסעד. כמו כן, מבוקש לבטל את צו המניעה הזמני האוסר על האם לשנות את מקום מגוריה בx בלא היתר של בית המשפט, וכן מבוקש לדחות את בקשת התובע בדבר חיובה הנתבעת לקבל טיפול.

תסקירים וחוות דעת

23. ביום x ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמות הצדדים, אשר גובשו ביחידת הסיוע שליד בית המשפט. נקבעו הסדרי ראיה בין התובע לקטינה מידי שני וחמישי, בנוכחות אמו של התובע, משעה 16:00 עד השעה 18:00, ואחת לשבועיים ביום שבת, משעה 08:00 עד השעה 14:00. אמו של התובע תתלווה לביקוריו עד להמלצה שתינתן בהמשך על ידי פקידת סעד.
24. ביום x הוגש תסקיר על ידי המחלקה לשירותים חברתיים בx, אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית ביום x.
25. בהתאם להמלצות התסקיר זה מונתה ד"ר x  לצורך גיבושה של  חוות דעת באשר למסוכנות האב לקטינה, וכן לצורך גיבוש המלצות לעניין הסדרי הראיה.

ביום x  הוגשה חוות דעתה של הפסיכולוגית בדבר מסוכנתו של התובע.

דר' x מצאה כי האב אינו מסוכן לילדתו, ולפיכך אין מקום לליוויו של צד ג' למפגשי האב עם בתו ויש להרחיב את הסדרי הראיה, אולם בהדרגה. עוד נקבע בחוות הדעת כי ישנה המלצה להרחבת הסדרי הראיה אשר יכללו גם לינה בבית האב, כמו גם הסדרים באשר לשבתות, חופשות וחגים.

26. ביום x ניתנה החלטת בית-המשפט , בהסתמך על המלצות רשויות הרווחה, אשר התבססו, בין היתר, על חוות הדעת וועדת תסקירים שהתקיימה ביום x שיחות וביקורי בית. בהתאם לתסקיר, הומלץ על הותרת משמורת הקטינה בידי אמה, וכן הוצע מתווה של הסדרי קשר בין התובע לקטינה, ללא צורך בליווי חיצוני, הסדר הכולל שני מפגשים בין התובע לקטינה במהלך השבוע, וכן תוכנית מפגשים לסופי השבוע ולחגים.
    בית המשפט אימץ המלצות אלו.
27. בחלוף כשנה, הוגש תסקיר נוסף מיום x, לפיו הומלץ כדלקמן:

• הסדרי הקשר בחגים ובכלל יחולקו בין ההורים בסיכום ביניהם, כולל לינה.
• החל מתחילת חודש נובמבר 2014 , הסדרי הקשר בין האב לקטינה, יכללו שתי לינות בשבוע.
• בתחילת שנת הלימודים, ניתן יהיה לשקול רישום לחוג באחד מימי הסדרי הקשר של האב.
• יש לאפשר ולעודד שיחות טלפון בין הקטינה לכל אחד מהוריה, בהתאם לטובתה.

28. נוכח השגותיה של האם על המלצות התסקיר, זומנה הגב' x, עו"ס לסדרי דין לחקירה ביום x.
29. במהלך חקירתה בפני, קבעה העובדת הסוציאלית כי התרשמה מדאגת האב לכל צרכיה של הקטינה (עמ' 14 שורה 16, לפרוטוקול הדיון) וכי מדובר באב המיטיב עם בתו.
30. באשר ללינה נוספת, אליה מתנגדת האם באופן נחרץ, קבעה העובדת הסוציאלית, כי התועלת שתופק מכך גוברת על הקשיים וכי יחסית מדובר במרחק נסיעה סביר, בהתחשב בכך כי יש עדיפות למפגש הקטינה עם אביה (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-12)

קרי , המרחק, מבחינת טובת הקטינה ודאגה לרווחתה, אינו מהווה בעיה או מכשול ללינה נוספת באמצע השבוע. העובדת הסוציאלית הדגישה כי דווקא הלינה וחיזוק הקשר עם האב יתרמו לכך שהקטינה תסתגל מהר יותר ותהיה רגועה ונינוחה (עמ' 15, שורות 1-4).
התרשמתי, כי ההמלצה ניתנה לאחר שנדרשה העובדת הסוציאלית לכל הקשיים הכרוכים בכך ולאחר שיקול דעת מעמיק  . מה גם שהיתה הדרגתיות קבועה בכל יצירת הקשר הרצוף בין האב לבין הקטינה, בליווי העובדת הסוציאלית, כך שאין מקום לחששותיה של האם, לאחר תהליך ארוך אותו עברו הצדדים כולם.

31. כאשר נשאלה ע"י ב"כ הנתבעת על נוכחותו של בנו הנוסף של התובע, ועל האינטראקציה בין הקטינים, השיבה כי ייטב , שהאב והקטינה ומשפחתו החדשה יתחילו להתהוות כמשפחה, תוך התייעצות של האב עם גורמים מקצועיים על האופן בו ראוי להתנהל עם שני ילדים וקנאת האחים . עוד ציינה כי מדובר בשני ילדים רכים בשנים, שחשוב לחזק את הקשר ביניהם, גם אם זה מלווה בקשיים (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 17-27).
32. במהלך עדותה ניתן ללמוד באופן מובהק כי ראוי להרחיב את הסדרי הראיה –ע"י הוספת הלינה, כבר עתה, ולא להמתין עד לכיתה א', כפי שגורסת הנתבעת. הטעם אותו הטעימה העובדת הסוציאלית ומצאתי אותו הגיוני ותואם את השכל הישר וטובת הקטינה, בנסיבות המונחות בפניי, שכיתה א', בין כך ובין כך, מלווה בקשיי הסתגלות רבים עבור כל קטין, כגון מערכת שעות, ספרים, הסתגלות חברתית וכיוצא בזה. לפיכך, הוספת הלינה עתה, מהווה זמן רגוע וראוי להתחיל בהסדר הרחבת הסדרי הראיה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 1-10 ).
33. במסגרת חקירתה של העובדת הסוציאלית, הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת, ניתן היה ללמוד כי מדובר בעובדת סוציאלית אמינה ומקצועית, המאזנת באופן ראוי בין הידע המקצועי שלה וטובת הקטינה האובייקטיבית לבין רצונות ההורים - הסותרים לעיתים, תוך מתן משקל עדיף לטובת הקטינה בכללותה.

זאת ועוד, העובדת הסוציאלית ניתחה היטב את חסרונותיו ויתרונותיו של כל הורה, וקבעה מתווה ראוי שמטרתו רצף קבוע ובריא בין האב לבין הקטינה, חרף חששותיה של האם, אשר נלקחו בחשבון, אולם לא 'בלעו' את טובת הקטינה וצרכיה .

34. לא ניתן להתעלם מכך כי במהלך החודשים הארוכים , לאורך כל המלצות תסקירים, נוצר מתווה מתון והדרגתי ליצירת קשר בריא ונורמלי בין האב לקטינה. נוצר מארג עדין אשר הלך והתעבה, תוך התחשבות בכלל הרכיבים של התמונה הכוללת (כולל חששותיה של האם ). החלוקה ההורית אליה הגיעו הצדדים בהמלצת רשויות הרווחה, ניכר בה סבירות, מידתיות ואיזון ראוי, אשר אינו מצריך התערבות של בית המשפט .
35. על כן, ולאחר שבחנתי את התביעה, את טענות הצדדים, את התסקירים אשר הוגשו בעניין, לרבות עדותה של העובדת הסוציאלית, הגב' x ואת כלל הנסיבות, תוך התחשבות בצורכי הקטינה, טובתה ורווחתה, נחה דעתי כי יש לאמץ את המלצות התסקיר, וליתן להן תוקף של פסק דין.
36. השגותיה של הנתבעת על המלצות התסקיר אין להן על מה שתסמוכנה, כפי שניתן ללמוד ממקרה זה ונסיבותיו אשר נפרשו בפניי. כאשר עסקינן בסכסוכי משמורת והסדרי ראיה, הזמנת תסקירים מהווה ביטוי לעובדה שההכרעה מצריכה מעורבות של רשויות הרווחה, כאשר העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת, תוך בירור מעמיק של הסוגיה. זאת מתחייב אף בשל העובדה כי בעת סכסוך מתקשים ההורים לייצג באופן אובייקטיבי את צורכי הקטינים, ולכן נדרש בית המשפט לשירותי הרווחה, אשר מטפלים בנושא במקצועיות וכעובדי ציבור (רמ"ש (מח' חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (23.12.2013)).
37. יוער, כי רשויות הרווחה משמשות כמעיין מומחה מטעם בית המשפט, וכבר נקבע לא אחת בפסיקה כי:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

(דבריו של כב' השופט אלוני בע"א 293/88 נוימן נ' רבי (פורסם בנבו 31.12.1988).

38. זאת ועוד, אף במקרה זה , לא נעלם מעיני , למרות הסכסוך בין הצדדים, עקרון טובת הילד. עמדה על כך בהרחבה כב' השופטת דורנר ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו 8.1.2001):  

"11. אמת-המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובת הילדים. אמת-מידה זו אמורה להנחות הן את ההורים (סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; להלן –  החוק) והן את בית-המשפט (סעיף 25 לחוק) בקבלם החלטות הנוגעות לילדים. עם זאת, לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בהפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו. ראו ע"א 503/60 וולף נ' וולף [1], בעמ' 764. לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים. ראו פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב) [6], בעמ' 220.

בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים. יפים לעניין זה דבריו של השופט מ' חשין בבג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים [2], בעמ' 462:

"טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים-שבעובדה. ממצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים".

על-כן, בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן.

12. במקרים שבהם הילדים הינם רכים בשנים מיתוספת לשיקוליו של בית-המשפט חזקת הגיל הרך, שלפיה ילדים קטנים יימסרו למשמורת אמם, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת (סעיף 25 לחוק). אכן, אין להמעיט מן האחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית. עם זאת עדיין בדרך-כלל הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. כך עולה ממחקרים עדכניים רבים הדנים בקשר הפסיכולוגי המיוחד שנבנה בין האם לילדיה ובנזק שעשוי להיגרם לילדים, במיוחד בגיל הרך, מניתוקם מן האם שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם חום ואהבה, וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי בחיי הילדים..."
13. מתוך התסקיר ניתן ללמוד רבות על חשיבותו של האב בחיי בתו, ובעיקר כאשר שעסקינן במצב שבו האב אינו דר עם ילדיו תחת קורת גג אחת.

בתסקיר פירטה העובדת הסוציאלית כדלקמן (עמ' 5 לתסקיר מיום 3.8.2014):

"מהספרות המקצועית העדכנית בנושא עולה שמניעת לינות לילה מילדים צעירים אצל אבותיהם, יותר מאשר היא יכולה להועיל, היא עלולה לסכן את איכות היחסים שמתפתחים ביניהם. גישה זו משמעותית יותר עבור ילדים צעירים כדי לאפשר להם יסוד איתן ביחסיהם עם אבותיהם, וגם כדי לטפח העמקת הביטחון ביחסים אלה.

לינות לילה מסייעות להפחתת המתח הנלווה לחיפזון הכרוך בהחזרת הילד, ולכן הן תורמות לשיפור איכות הקשר ושביעות הרצון ממנו הן עבור ההורה והן עבור הילד. הן מאפשרות גם לאב וגם לאם להשתתף במגוון רחב יותר של פעילויות שמעצבות התקשרות, כגון עיסוק בטקסי השכבה לישון והרגעת הילד במקרה של התעוררות בלילה.

יתרה מכך, קשר תכוף עם אבות מביא תועלת ואינו בא על חשבון איכות יחסי אם – ילד. מניעת שהייתם של ילדים עם אבותיהם בלילה והעברת מסרים מפחידים כי זה יפגע בהם הן טענות המנוגדות לידע עדכני בתחום התפתחות הילד. (שגיא שוורץ, 2014)."

40. לאור האמור מעלה , לא מצאתי כי יש לדחות את הרחבת הסדרי הראיה בין האב לבין הקטינה לשנה נוספת .
    המשמורת תיוותר בידי האם, כאמור ובהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום x בה נקבעה משמורת לאם (תסקיר מיום x ) , לא מצאתי לשנות מקביעה זו, מה גם הקטינה בת 5 שנים (חזקת הגיל הרך) אולם מצאתי כי יש לאמץ את הסדרי הקשר בין האב לקטינה באופן מורחב, וכפי שהומלץ בתסקיר האחרון והעדכני.
41. הסדרי הלינה יכללו שתי לינות בשבוע, כמפורט להלן:

• ימי שני – לינה קבועה בבית האב: האב יאסוף את בתו מהצהרון ויחזירה לגן ביום המחרת, לא יאוחר מן השעה 08:15.
• ימי חמישי אחת לשבועיים – לינה לסירוגין- יאסוף האב ביום חמישי את הקטינה מהצהרון /באין צהרון- מהמסגרת החינוכית, ויחזירה למסגרת החינוכית ביום המחרת.
  ימי חמישי- באין לינה- האב יאוספה מהמסגרת החינוכית , והאם תאסוף אותה בשעה 1900 מבית האב .
• כל סופשבוע שני – האב יאסוף את הקטינה מבית האם בשעה 14:00 עד ליום המחרת בשבת , בשעה 1900, האם תאסוף את הקטינה מביתו.
• עם הגיעה הקטינה לכיתה א' , הלינה בבית האב תהא באופן קבוע פעמיים בשבוע , וכל סופשבוע שני.
• האם והאב יאפשרו שיחות טלפון בין הקטינה לבין כל אחד מהוריה , מידי יום (בהתאם להסדרי הקשר), באופן גמיש, וטרם שעת ההשכבה .
• חלוקת הזמנים בחופשות ובחגים- ניתנות סמכויות לפקידת הסעד לקבוע חלוקת זמני קשר בין הצדדים לבין הקטינה והכל בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות והאפוטרופסות . תוקף הסמכויות לשנה מהיום .
• באשר לשינוי מקום מגוריה של הקטינה- לא מצאתי לבטל את צו המניעה ויש להותירו על כנו. בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות התשכ"ב-1962, מקום מגוריה של הקטינה , בין היתר, ייקבע על ידי שני הצדדים גם יחד ובהסכמה. בהעדר הסכמה- בית המשפט יכריע בנדון (החלטת ביהמ"ש ניתנה בנדון ביום x , עקב הטענה כי בכוונת האם לעקור את הקטינה לעיר x).

42. ובאשר לסדרי ההבאה וההחזרה של הקטינה-

לאחר שנדרשתי לטענות התובע ותגובת הנתבעת, סבורני כי ראוי וחיוני ששני הצדדים אף יישאו יחדיו בנטל ההסעות של הקטינה ולא מצאתי כל נימוק מדוע על האב לבדו , בנסיבות המתוארות על ידי הצדדים, לשאת בנטל ההסעה של הקטינה.  המדובר במרחק סביר בין ביתו של האב לביתה של האם , ויש לרתום אף את האם ליטול חלק בנטל זה, באופן זה יהא להוריד ממעמסת ההסעות הרובצת רק על האב ותוסיף לשוויון בין הצדדים בגידולה של הקטינה ודאגה לצרכיה הכוללים, כולל הסדרי הקשר עם אביה.

43. יש לציין כי אף פקידת הסעד לא ראתה בכך כל פגיעה בטובת הקטינה (מתוך חקירתה בפרוטוקול הדיון, עמ' 19, שורה 22-23) .
44. בשולי הדברים, מצאתי לומר כי מתווה זה של הסדרי הקשר ממצה תהליך ארוך אותו עברו הצדדים, כאשר הקטינה מצויה בתווך . הסדרי קשר אלו , סבורני, יביאו שלווה ושקט ליחסים הטעונים בין הצדדים ויצרו שיגרה ברורה של קשר בין האב לבתו ללא צורך בשינויים נוספים. על הצדדים למלא אחר הוראות הסדרים אלו באופן מלא ללא הידרשות והיטפלות לפרטים וזוטי דברים (כגון המחלוקת על שעת איסוף , חלוקת ההסעות וכד').

סוף דבר

45. היות והתביעה מתקבלת בחלקה בלבד, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.
46. מזכירות בית המשפט תשלח את פסק הדין לצדדים.
47. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום,  ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.